יש, ולא רק מקרב תומכי הממשלה, הטוענים כלפינו שעם כל מגרעותיה, זו ממשלה שנבחרה כדין וכי ממשלה מחליפים רק בבחירות. זו טענה שאין לקבל אותה. שאסור לקבל אותה.

ראשית, בחירות חופשיות יכולות להתקיים רק בדמוקרטיה ליברלית, ואנחנו כבר מזמן לא שם. במקום בו השלטון מנצל את משאבינו כדי לפעול נגדנו, כדי לחסל את המדע ואת החינוך הממלכתי, את שומרי הסף ואת השירות הציבורי, להשתלט על כלי התקשורת ולספק לציבור באמצעותם "מציאות" אלטרנטיבית כדי שיצביע על סמך דפי המסרים של ערוץ 14 ושותפיו להרס בערוצים האחרים – הבחירות אינן חופשיות. זאת, גם אם לא ימומש אחד מאמצעי ההפיכה, שהוא העברת הפיקוח על הבחירות משופט של בית המשפט העליון לידי הקואליציה או אמצעי אחר שלה – הסמכת שר המשפטים למנוע מפלגות ערביות מלהתמודד לכנסת.

בחירות חופשיות יכולות להתקיים רק בדמוקרטיה ליברלית, ואנחנו כבר מזמן לא שם. במקום בו השלטון מנצל את משאבינו כדי לפעול נגדנו בדרכים רבות ומגוונות – הבחירות אינן חופשיות

מעבר לכך, שלטון יכול להיבחר כדין אך הוא מאבד את הלגיטימיות והלגיטימציה שלו החל מהרגע שהוא פועל בניגוד לדין; כשהוא פועל כדי לשלול את אופייה הדמוקרטי של המדינה. החל מהצהרת יריב לוין על ההפיכה המשטרית – ישראל נשלטת ע"י ממשלה שפועלת בניגוד לדין. ממשלה הסבורה שעם היבחרה זכאית היא להחליט על קץ הדמוקרטיה, היא ממשלה בלתי לגיטימית.

על נשיא המדינה היה להצהיר מייד לאחר הכרזת לוין, על כך שבנימין נתניהו מעל במנדט שקיבל ועליו להחזיר אותו. אם לא די בהימנעותו מכך ובבחירתן של מפלגות האופוזיציה "לשאת ולתת" בביתו על עצם קיומה של ישראל כדמוקרטיה, הנה הבשילו פירותיה הבאושים והקטלניים של ההפיכה המשטרית ב-7 באוקטובר.

במדינה המתיימרת להיות ולו עשירית דמוקרטית, המנהיג הכושל היה אמור ומחויב להניח את המפתחות כבר למחרת היום, אם קדושת השבת לא הייתה מאפשרת לו לעשות כן באותו יום עצמו. כך נעשה במדינות אחרות שהנהגתן הביאה עליהן מיליונית הפרומיל ממה שהמיטה עלינו זו המתכנה "ממשלת ישראל".

זאת, אפילו לא היה ידוע אז במלוא הבהירות, מה שהיה בהחלט ידוע ובוודאי ידוע כיום, כיצד הביא עלינו נתניהו את השואה הזאת – לא במחדל ובהתעלמות גרידא, אלא במודעות מלאה לכוונות האויב אותו מימן, כשהוא מודע היטב גם להשלכות הדיקטטורה והפילוג שהביא עלינו על נחישות האויב לפעול – אך העדיף למרות כל אלה את ביסוס שלטון היחיד שלו על ביטחון מדינתו ואזרחיה.

שלטון יכול להיבחר כדין, אך מאבד לגיטימיות כשהוא פועל בניגוד לדין; כשהוא פועל לשלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה. החל מהצהרת לוין על ההפיכה המשטרית – ישראל נשלטת ע"י ממשלה שפועלת בניגוד לדין

הוסיפו לכך את נחישות הממשלה להשמיד את המעט שנותר מהדמוקרטיה הישראלית – מערכת המשפט והייעוץ המשפטי, והנה לפניכם שלטון בלתי לגיטימי "על מלא", כביטוי האהוב על מכונניו.

והנה, תחת לדרוש ממנו להתפטר לאלתר, כפי שללא ספק היה עושה הוא במקומם, ראו לעצמם האלונקאים הקבועים של נתניהו, ובראשם בני גנץ, לחבור אליו ולהעניק לו בכך לא רק הזדמנות להתאושש וללכד סביבו את שורות סריסיו, אלא אף לגיטימציה. זהו חטאו הגדול ביותר של גנץ, שבכך איפשר לשלטון לא לגיטימי לא רק להוסיף ולשלוט, אלא אף להוסיף להחריב, להפקיר ולהשמיד את הערך שנקרא מדינת ישראל.

הצטרפותו האופורטוניסטית והמבישה של גדעון סער לממשלה הינה המשך ישיר לכך. אותם הדברים אמורים גם באלה שקוראים להקמת "ממשלת אחדות" תחת נתניהו.

האם מישהו מבין המציעים והמצטרפים למיניהם סבור באמת ובתמים שנתניהו יוותר אי פעם על השליטה במערכת המשפט, ובאמצעותה – במשפטו? אם נתניהו לא היה משוכנע בהרשעתו, כלום היה טורח להטיל אינספור פצצות של טון על מערכת המשפט ועל היועצת המשפטית לממשלה?

האם סבור ולו אחד מבין המציעים והמצטרפים, כי מי שהוליך אותנו לדיקטטורה כדי לחבל במשפטו, ייסוג מכוונותיו אלו כשסכנת ועדת חקירה ממלכתית ואמיתית מרחפת מעל ראשו? כשעלול הוא למצוא את עצמו, אם לא ישתלט כליל על מערכת הייעוץ המשפטי והתביעה, גם עומד לדין פלילי על עבירות חמורות של פגיעה בביטחון המדינה?

תחת לדרוש מנתניהו להתפטר לאלתר, כפי שללא ספק היה עושה הוא במקומם, ראו לעצמם האלונקאים הקבועים שלו, ובראשם גנץ, לחבור אליו ולהעניק לו בכך – לא רק הזדמנות להתאושש, אלא אף לגיטימציה

לנו, האזרחים החרדים למולדתם והנאמנים לה, אין ראש ממשלה. אין שר משפטים. אין שר אוצר, אין שר לביטחון לאומי או ראש ועדת חוקה. לא רק החל מהשבעה באוקטובר, אלא החל מהארבעה בינואר 2023.

שלטונם אינו לגיטימי יותר מזה של ולדימיר פוטין ברוסיה או של האייתולות באיראן, שנתניהו בחוצפתו קורא לאזרחיה להתנער מהשלטון הרודני שנכפה עליהם, בלי שהוא עצמו טורח להציץ במראה. הייתי מבין אלה שייצגו עותרים בעתירות (שנדחו) להוצאת נתניהו לנבצרות – אך מהותית ועניינית, הוא ושותפיו להחרבת המדינה נבצרים כבר מזמן.

ואתם, המשת"פים למיניהם מבין שורות "האופוזיציה", לא רק ידיו של נתניהו אלא גם ידיכם שלכם טובלות בדם. הוא לא יכול היה לעשות זאת בלעדיכם. כשאתם אומרים שתם עידן החרמות, אתם מתכוונים שאפשר לחיות עם דיקטטורה. ועם דיקטטור.

כשאתם מצטרפים אליו, לתקופה מוגבלת או בכלל, אתם מועלים – לא רק בקולות בוחריכם אלא גם בשליחותכם הציבורית. כשאתם מצטרפים לבדותה של "מנצחים ביחד", אתם ממקמים אותנו, האזרחים, ואת עתיד ילדינו, בצד המפסיד.

כשאתם קוראים לממשלת אחדות אתם מתאחדים נגדנו. כשאתם טוענים שחברתם או שתהיו מוכנים לחבור אליו למען המדינה, רק לעצמכם אתם משקרים. אבל תודה לא תקבלו. לא ממנו. לא מחסידיו. בוודאי לא מאתנו.

כשאתם מצטרפים אליו, גם לתקופה מוגבלת, אתם מועלים – לא רק בקולות בוחריכם אלא גם בשליחותכם הציבורית. כשאתם מצטרפים לבדותה של "מנצחים ביחד", אתם ממקמים אותנו, האזרחים, בצד המפסיד

ההיסטוריה תזכור לא רק את המחריב, אלא גם את כל מי שסייע לו להשלים את מלאכת החורבן. מי שמטהר את השרץ, גם טובל ביחד איתו. ואם בכך לא די, הרי שבמעשיו אלה הוא גם מסייע לו להטביע את כולנו.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.