פיקוד העורף הודיע על חזרה לשגרה בכל הארץ מלבד בעוטף עזה
14 בנובמבר 2019
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ביום שני – שעות ספורות לפני חיסול בהאא אבו אל עטא, שהוביל במהירות לעוד סבב מטחי רקטות, התראות צבע אדום, אולפנים פתוחים, מהלומות נגד ואז הודעה על הפסקת אש וחזרה לשגרה – פורסמה ידיעה על סגירתה הצפויה של מסעדה צנועה בתל אביב בשם "כתר המזרח". בין התגובות הרבות לידיעה הזו, רגע לפני שנבלעה בשצף האירועים הדרמטיים, היו ששיתפו את הקליפ שהבמאי אבי כהן צילם ל"יושב על הגדר" של אריק איינשטיין.
רואים שם את איינשטיין וחברים, שרבים מהם הצטלמו לצידו לעטיפת האלבום "יושב על הגדר", חלקם מפורסמים מאוד, כוכבי הרדיו, הטלוויזיה והמוזיקה הגדולים של אותה תקופה. וכולם מבלים יחד ב"כתר המזרח" של תחילת שנות השמונים בלי לעשות עניין מעצמם.
דופקים חיוכים לכל הכיוונים, לבושים בגדים פשוטים שאף סטייליסט פיכח לא היה מאשר היום, מנגבים כתם טחינה ושפם של קצף בירה, מוקפים עוברי אורח מזדמנים ועובדים במסעדה, מתווכחים בלהט על משהו – מן הסתם עוד שבוע קשה שעבר אז על הפועל תל אביב – בלי דיסטנס. בלי פמליה של יח"צנים ודוברים. בלי ארשת חשיבות עצמית מוגזמת. בלי דאווין. בלי פוזות. בלי תיווך.
למחרת בבוקר שותקה חצי מדינה בגלל מתקפת הרקטות של הג'יהאד האיסלמי מעזה. פיקוד העורף הוציא על הבוקר הנחיה חסרת תקדים, להשבית לחלוטין את הלימודים, המסחר והעבודה ברדיוס של 80 קילומטר מגדר הגבול עם עזה, כולל ערי גוש דן. רשתות הטלוויזיה עברו מיד לנוהל חירום של שידורים חיים ללא הפסקה.
אחת הכתבות החרוצות, שנשלחה לדווח על האווירה המוזרה ברחובות תל אביב, סיפרה שבבתי הקפה יש מעט מאוד לקוחות יחסית לבוקר רגיל ושהרחובות כמעט ריקים. "לפני דקות אחדות נכנסה לכאן שותת קפה מיוחדת", דיווחה הכתבת בפנים רציניות ובארשת חשיבות, "רותם סלע! היא נכנסה במהירות ממש לכאן, לקפה שמאחורי, והצליחה לחמוק מאיתנו לפני שהספקנו לדבר איתה".
מי שגדלו והתבגרו בעולם שבו פניה של "שותת הקפה המיוחדת" רותם סלע ניבטות מכל עבר, דופקת חיוכים על שלטי חוצות, מפזרת הבטחות בפרסומות למזגנים, ותמיד נמצאת בעניינים עם אסי עזר, בשידורים האינסופיים של תוכניות הריאליטי השונות שהם מנחים, יתקשה כנראה להבין את העולם של אתמול, זה שבו הכוכב הגדול ביותר בישראל וחבריו המפורסמים, יושבים סביב שולחנות פורמייקה באבן גבירול, מנגבים חומוס, שותים קפה שחור ומפטפטים בשמחה עם כל מי שמצטרף אליהם.
מבחינות רבות – המרחק מהעולם הנונשלנטי, הפשוט והנינוח של אריק איינשטיין שמלקה את עצמו בשיר על זה שהוא רגל פה רגל שם ותמיד בסדר עם כולם ועד לעולם הדרמטי, המעוצב והמרגש-תמיד של רותם סלע, שבו להיות בסדר עם כולם זו שאיפת חיים, הוא כמו המרחק בין תל אביב הקטנה אך הבטוחה בעצמה שמשתקפת מ"יושב על הגדר" לתל אביב שמגדליה מגרדים את השמיים, אבל היא נראית סגורה ומבולבלת כפי שהשתקפה מהשידורים החיים של יום שלישי האחרון.
אם מרימים מעט מעט את המבט – זו מטאפורה טובה ונקודת מוצא מתאימה לדיון כללי על תולדות העורף הישראלי בעשורים האחרונים. שנים שבהן נדמה לפעמים, שדווקא כשישראל משתכללת, מתעצמת ומתחזקת, מוצאת פתרונות טכנולוגיים יצירתיים לאיומים שניצבים בפניה ומצליחה לצמצם בהצלחה את הפגיעות הממשיות בה, כך היא נראית מבוהלת יותר, חסרת כיוון וביטחון, לפעמים כמעט היסטרית. נפגעת חרדה.
ימי הג"א
סיבות לבהלה הרי מעולם לא חסרו פה. הזיכרון הפרטי הראשון שלי כ"עורף" הוא ממלחמת יום כיפור. הייתי אז בן שמונה. כמעט כל הגברים גויסו ונשלחו לסיני או לרמת הגולן, משם הגיעו דיווחים קודרים על מאות רבות של הרוגים.
בימים הראשונים, גם בעורף המוגן יחסית והמרוחק מאוד מהחזית של עיר ילדותי קריית מוצקין, הייתה תחושה של אסון שמתרגש ובא. ישראל הקטנה נלחמה אז בשתי חזיתות מול צבאות סדירים גדולים של סוריה ומצרים, ששלחו לחזית אוגדות שריון וחי"ר וחיילות אוויר, שחומשו ואומנו על ידי מיטב המומחים הסובייטים.
בקריית מוצקין, התיכוניסטים מילאו שקי חול שפוזרו סביב לחלונות הראווה של החנויות, להגן מפני הפצצות אוויריות, שנראו אז אפשריות. אנחנו, ילדי בית הספר היסודי, נשלחנו לצמתים עם פחיות צבע, לצבוע בכחול את פנסי המכוניות, כדי למלא את חובת ה"האפלה", שפנסי המכוניות לא יסמנו למטוסי האויב היכן להפציץ. בשעות הערב היו גברים מבוגרים שגויסו להג"א – מערך ההגנה האזרחית – מסתובבים ברחובות וצועקים למי שלא אטם היטב עם שמיכות את חלונות הבית, "גיברת, גיברת – האפלה!".
אלה היו הימים שבהם העורף הישראלי הפגיע היה בעיקר בצפון הארץ וסבל משילוב של ירי קטיושות והתקפות מחבלים. זה התחיל עוד לפני מלחמת יום כיפור, ב-16 בספטמבר 1968, מעט לפני שמונה בערב, כשמטח של שמונה קטיושות נורה מירדן לעבר בית שאן ופצע שמונה אזרחים. זו הייתה הפעם הראשונה שאוכלוסייה אזרחית הותקפה כך בישראל.
צה"ל הגיב בירי תותחים לעבר מקורות הירי, וקול ישראל בערבית הודיע: "על תושבי ירדן לדעת כי כל פגיעה באוכלוסיה אזרחית תגרור תגובה שתביא להרס רב בירדן". שר הביטחון דאז, משה דיין, הגיע לבית שאן נישא על תהילת ששת הימים, והתקבל בתשואות על ידי התושבים. בתקשורת דיווחו שהעיירה חזרה לשגרה די מהר ושהתושבים מתלוננים על מחסור במקלטים.
כעבור כמה חודשים, ב-1 בינואר 1969, נורו בפעם הראשונה קטיושות לעבר קריית שמונה. שני אזרחים נהרגו ועשרות נפצעו. קריית שמונה וכל יישובי הגליל העליון יסבלו לאורך כל העשור הבא מירי קטיושות. העורף הישראלי כולו יהיה חשוף אז להתקפות מחבלים קטלניות, שרובן הסתיימו בהרוגים רבים.
- קריית שמונה (אפריל 74', 18 נרצחו).
- מעלות (מאי 74', 28 נרצחו, בהם 23 ילדים).
- קיבוץ שמיר (יוני 74', 3 נרצחו).
- נהריה (יוני 74', 7 נרצחו).
- בית שאן (נובמבר 74', 4 נרצחו).
- מלון סבוי בתל אביב (מרץ 1975, שמונה אזרחים נרצחו, שני חיילים נהרגו במהלך ההשתלטות).
- כפר יובל (יוני 75', שניים נרצחו).
- כיכר ציון בירושלים (יולי 75', 15 נרצחו).
- כביש החוף (מרץ 78', 37 נרצחו).
מניתי כאן רק את הפיגועים הגדולים והזכורים ביותר בשנות השבעים. ביניהם היו אז עוד עשרות פיגועים קטנים יותר ואינספור מטחי קטיושות על יישובי הצפון.
לאורך כל אותה תקופה, אף אחד לא העלה בדעתו לשלוח את חיים יבין לצפון, לשידורים חיים מסביב לשעון. מפעם לפעם שודרה ב"יומן השבוע" של הערוץ הממלכתי היחיד הכתבה העונתית של "כתבנו בצפון" – פעם מוטי עדן, פעם עמוס כרמלי – עם דיווח לאקוני על "כאן, בבית שמאחורי, אתם עדיין יכולים לראות את תוצאות הפגיעה הישירה של הקטיושות השבוע".
חבר הכנסת הצעיר יוסי שריד עבר להתגורר בקריית שמונה לאות סולידריות עם התושבים והחל לעבוד שם כמורה לאזרחות. נולה צ'לטון העבירה לקריית שמונה את קבוצת התיאטרון שלה וביימה את "אופניים לשנה", הצגה על המצוקה בעיירת פיתוח. ההנחה המקובלת הייתה, שאויבי ישראל רוצים לזרוע טרור ואימה, ושהתגובה הציונית הטובה ביותר היא לא לתת להם את מבוקשם. להדק לסתות ולחזור לשגרה מהר ככל האפשר. מה שקוראים באנגלית Keep Calm and Carry On.
פיקוד העורף
את פני הטילים הבליסטיים שנחתו מעיראק ב"מלחמת המפרץ" כבר קיבלתי בתל אביב. כעיתונאי צעיר התרוצצתי בין האתרים שנהרסו בפגיעה ישירה. עם אבטיפוס הופעתי במסיבות להרמת המורל שהעירייה ארגנה ברחבת הסינמטק, ובמסיבות צהריים בלתי נשכחות ב"רוקסן".
גל אוחובסקי התכתש עם ראש העיר שלמה להט מעל דפי "העיר" על השאלה האם נכון לעזוב את תל אביב ולעבור למקומות בטוחים יותר. המשורר דוד אבידן עבר לירושלים והכריז על עצמו "תותח מילים נייד" והצהיר: "פרצתי את הדרך למשוררים אחרים להתחבר למלחמת המפרץ, איש איש כגבורתו, ככישרונו וכנכונותו".
ב"מעריב" דיווחו כי "משוררים וסופרים לא רק שנשארו בעירם בימי החרדה הראשונים, אלא הוסיפו לכתוב כאילו רק הכתיבה תבריח את החרדה". העיתונים ערכו תחרויות ציורי ילדים. הז'אנר השולט היה טילי פטריוט המזנקים לעבר טיל סקאד ומשמידים אותו.
הוראות הג"א אסרו התגודדויות בשעות הערב, אבל הן לא נאכפו בקפידה. כולם נצמדו למסכי הטלוויזיה, לשידורים מסביב לשעון של CNN, הערוץ האמריקאי החדש שדיווח על המלחמה ללא הפסקה.
בערוצי הטלוויזיה הזרים נולד כוכב ישראלי חדש ומבטיח – סגן שר החוץ בנימין נתניהו. יפה, צעיר, בטוח בעצמו, רהוט. אחרי אחד ממטחי הסקאדים הוא תקף בלא פחות מ-13 גיחות טלוויזיוניות שונות. בתקשורת האמריקאית הכתירו אותו "כוכב העל התקשורתי הראשון של ישראל מאז משה דיין". לא מן הנמנע שעוד נפגוש אותו בהמשך.
כלקח ממלחמת המפרץ, הוחלט שהג"א כבר לא מתאימה יותר להתמודד עם האתגרים הצפויים לעורף הישראלי במלחמות הבאות. לנעליו של איש הג"א הוותיק במכנסי החאקי הרחבים נכנסו אנשי "פיקוד העורף" הנמרצים, עם הכרזות בומבסטיות, ברוח שנות התשעים, על "חיזוק החוסן הלאומי", "הכנת המרחב האזרחי טרם עימות", "תמיכה במרחב האזרחי בעת עימות" ו"סיוע לשיקומו של המרחב האזרחי אחרי שהסתיים העימות".
אלא שניסוחים מלוטשים לא תמיד פותרים בעיות. פיקוד העורף המשיך לפעול מתוקף חוק ההתגוננות האזרחית מ-1951, שמכוחו פעל גם הג"א. האתגרים השתנו, האיומים התחלפו, אבל החוק לא תוקן, ולכן פיקוד העורף פועל בעצם ללא מסגרת חוקית מתאימה. עד היום.
לכן פיקוד העורף לא יכול היה השבוע להורות לאזרחים לא לצאת לעבודה, אלא רק הנחה אותם לעשות את זה. בינתיים עדיין מכבדים את ההנחיות הללו, אבל כפי שמוכיחים התורים בגבול לסיני – לפעמים מגיע שלב שבו האזרחים מאבדים אמון ברשויות ולא מצייתים יותר להנחיות.
רח"ל
בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שבה נהרגו 44 אזרחים ו-12 חיילים מפגיעות טילי גראד של החיזבאללה, הוחלט שגם "פיקוד העורף" לא יכול להתמודד עם כל האתגרים שניצבים בפני העורף, והוקמה רח"ל – רשות החירום הלאומית. מאחר שהחוק שמסדיר את תחום ההגנה האזרחית לא נחקק מעולם, לאף אחד לא היה ברור איך מחולקות הסמכויות בין פיקוד העורף לרח"ל. כצפוי, מונתה ועדה להכריע בסוגיה. כצפוי – מסקנותיה טרם יושמו.
בינתיים, יחסי הציבור של הטיפול בעורף הלכו והשתכללו. ב-2009 ערך פיקוד העורף את "תרגיל העורף הגדול", במסגרתו הפיץ בכל הארץ כרטיסי קרטון עם מגנט בצד אחד ומפת ארץ ישראל השלמה עם אזורי האזעקה החדשים בצד השני, לצד ציורים עליזים: דולפין מקפץ במים, גמל בנגב, ילד צולל באילת וגולש בחרמון. כולם מחייכים מאוזן לאוזן, כנראה בגלל הטקסט שהבטיח:
להיות מוגן – בול בזמן! פיקוד העורף שיפר את מערכות ההתרעה כך שבזמן חירום, לכל אזור בארץ יינתן זמן התרעה שונה. כיצד נבחר את המרחב המוגן? את המרחב המוגן נבחר בהתאם לזמן העומד לרשותנו, לפי סדר העדיפות הבא:
- ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) או ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) הם הבחירה המועדפת;
- מקלט – בתנאי שניתן להגיע אליו תוך פרק הזמן מרגע הישמע האזעקה;
- באין ממ"ד, ממ"ק או מקלט זמין, יש לבחור את החדר הפנימי שבו יש מינימום קירות חיצוניים, חלונות ופתחים;
- אין לבחור במטבח, שירותים או מקלחת.
ציוד מומלץ למרחב המוגן: מים לשלושה ימים. מזון כגון שימורים או חטיפים, תאורת חירום או פנס, ערכת עזרה ראשונה, משחקים, עיתונים, ספרים, דברים שיהיה נעים להעביר איתם את הזמן. את המרחב המוגן יש לבחור בהתאם לזמן העומד לרשותנו מרגע הישמע האזעקה, בהתאם למפה הבאה:
- מעלות-נהריה-רמת הגולן – כניסה מיידית;
- עכו-צפת-כרמיאל – 30 שניות;
- חיפה-חדרה – 60 שניות;
- נתניה-תל אביב-ראשל"צ – 2 דקות;
- ירושלים-אילת – 3 דקות;
- עוטף עזה – 15-60 שניות.
הצמידו את המפה למקרר ליתר ביטחון!.
מערכת שוע"ל
לא רק יחסי הציבור השתפרו. גם הטכנולוגיה השתכללה פלאים. זו של מערכת "צבע אדום" שמתריעה בזמן ובמהירות מפני שיגורים וזו של "כיפת ברזל" שמונעת את רוב הפגיעות.
ב-2015 הושקה מערכת שוע"ל (שם מעט מוזר, שנשמע כמו בדיחה, אבל הוא ראשי תיבות של שליטה ובקרה בעורף הלאומי). זהו פרויקט טכנולוגי שהושקעו בו עשרות מיליוני שקלים. הוא נולד אחרי דו"ח ועדת וינוגרד שבדקה את מחדלי מלחמת לבנון השנייה ודו"ח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בעקבות השריפה הגדולה בכרמל.
מערכת שוע"ל אוספת מידע ממגוון גדול של מקורות – ממוקדי החירום השונים, דרך המידע שנאסף בעיריות, ועד מידע שנאסף מהרשתות החברתיות. המערכת אמורה להציג למקבלי ההחלטות תמונת מצב מעודכנת בכל רגע, לייעל את הקצאת המשאבים ואת הפניית כוחות ההצלה לכל אירוע, ולשכלל את התיאום בין הגורמים הרבים – אזרחיים וצבאיים – שמטפלים בכל איום על העורף. מערכת שוע"ל כבר פועלת ביישובי עוטף עזה ותורחב בהדרגה לפריסה כלל ארצית.
כך עברנו בהדרגה מהגנת העורף על ידי הפנסיונרים של הג"א להגנת העורף על ידי מערכות שליטה ובקרה טכנולוגיות משוכללות. עברנו מטילים שנוחתים במפתיע מהשמיים ללא כל התראה, למערכות שמספקות בזמן אמת התראות ממוקדות. התוצאות משמחות ומעודדות – עברנו מהתמודדות עם אירועים שלא פעם הסתיימו בהרוגים רבים, לאירועים שמסתיימים בעיקר בפגיעה ברכוש.
אלא שבמקביל נכנסנו גם לעידן של שידורים מחזוריים, שבהם כל רקטה שפוגעת בכביש ומשאירה סדק באספלט מתועדת מכמה זוויות, על ידי מצלמות האבטחה והמצלמות בכלי הרכב בכבישים, מה שתורם לאווירה כמעט אפוקליפטית, שהגיעה לשיאה השבוע, כשתל אביב שותקה מראש ולמפרע.
וכך אומה מבוססת כלכלית, בעלת עוצמה צבאית וטכנולוגית יוצאת דופן, שידעה בעבר לחרוק שיניים ולהתמודד בקור רוח עם איומים ביטחוניים חמורים שלא פעם הסתיימו באבדות רבות, בחרה השבוע לשתק את עצמה מיוזמתה, לנוכח איומים ביטחוניים קטנים בהרבה מאלה שאיתם היא התמודדה בעבר, למרות שהיא מצוידת בכלים משוכללים להתמודד איתם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו