נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, נבחר מחדש תחת ההבטחה "להחזיר את אמריקה לגדולתה" ("Make America Great Again"). יש סיבות לתהות אם יקיים אותה, אבל הרטוריקה שלו, השינויים התזזיתיים שהוא מוביל, ועצם הבחירה בו, מבטאים תסכול עמוק בקרב אזרחי המעצמה הגדולה בעולם.

אמריקאים רבים חיים בתחושה שאמריקה מידרדרת. בסקרים שנערכו בארה"ב בשנים האחרונות, רק כשליש מהנשאלים ענו כי הם מרוצים ממצבם, לעומת כשני שליש מהם בסקר דומה בשנת 2000.

יש מדד פשוט אחד שבודק את הצורך הקיומי ביותר: תוחלת החיים. הוא מצביע על גורמים רבים שמאריכים או מקצרים את החיים, ומשקפים את המצב בתחומים רבים

האם התחושה מבוססת על המציאות? זוהי שאלה מורכבת מאוד. קיימים מדדים שונים למדידת מצבן של מדינות, כמו תוצר מקומי לנפש, מדד ג'יני לפערים חברתיים, מדדי עוצמה, מדד האושר, ועוד. כדי למצוא תשובה מלאה, צריך לבדוק כל מדד בכל המדינות ולהשוות ביניהן לאורך זמן. גם אז, יישארו סימני שאלה, כי יש מחלוקות על מידת אמינותם וחשיבותם של המדדים השונים.

אבל יש מדד פשוט אחד שבודק את הצורך הקיומי ביותר: תוחלת החיים. בנוסף להערכת אורכם של החיים, הוא מצביע על גורמים רבים שמאריכים או מקצרים אותם, ומשקפים את המצב בתחומים רבים: תפקוד מערכת הבריאות ובריאות הציבור; התפתחות המדע; רמת העוני; מדיניות הרווחה; רמת הבטיחות בכבישים; היקף האלימות והחוסן החברתי והנפשי.

תוחלת החיים בארה"ב, כמו ברוב העולם, נמצאת מזה כ-200 שנה, וגם כיום, בעלייה מתמדת. אבל העלייה בארה"ב איטית מאוד לעומת רוב המדינות. כתוצאה מכך, תוחלת החיים היחסית בארה"ב – תוחלת החיים האמריקאית ביחס לזו שבמדינות אחרות – נמצאת בירידה עקבית וארוכת שנים.

תוחלת החיים השוטפת בארה"ב (הזמן שבו צפוי האמריקאי הממוצע לחיות לפי נתוני ההווה – הערכה המבוססת, בפועל, על אורך החיים לפני שנתיים) עומדת כיום על כ-82.1 שנה לנשים וכ-77.2 שנה לגברים, ובממוצע בין המינים – 79.6.

תוחלת החיים הכללית נמצאת מזה כ-200 שנה בעלייה מתמדת, אבל העלייה בארה"ב איטית מאוד לעומת רוב המדינות. כתוצאה מכך, תוחלת החיים היחסית בארה"ב נמצאת בירידה עקבית וארוכת שנים

מדובר בתוחלת החיים הנמוכה ביותר מבין המדינות המפותחות והעשירות. לפי המעקב של אתר worldmeter, המבוסס על נתוני ממשלות במדינות השונות, היא נמוכה מתוחלת החיים בישראל; כל המדינות במערב אירופה; צ'כיה וסלובניה; יוון וקפריסין; כל נסיכויות המפרץ הפרסי; יפן, טאיוואן, סינגפור וקוריאה הדרומית; אוסטרליה וניו זילנד; קנדה; קוסטה ריקה, פנמה וצ'ילה.

תוחלת החיים בארה"ב נמצאת, לפי וורלדמטר, במקום ה-48 מבין 201 מדינות וטריטוריות בעולם. מתחתיה בדירוג נמצאות אסטוניה וערב הסעודית; כל 151 המדינות והטריטוריות הבאות הן ארצות עניות, שרמת החיים, המדע והטכנולוגיה שלהן לא קרובות בשום צורה לאלה של ארצות הברית של אמריקה.

זה לא היה המצב בעבר. באמצע המאה הקודמת, תוחלת החיים האמריקאית הייתה מהגבוהות בעולם. ב-1950, תוחלת החיים בארה"ב, בממוצע בין שני המינים, הייתה 68, והייתה גבוהה לא רק מזו שבמדינות המתפתחות, אלא גם מחלק מהמדינות המפותחות, כולל צרפת, בלגיה, איטליה, יפן ועוד.

תוחלת החיים השוטפת הממוצעת בעולם אז הייתה 46 שנה (בממוצע בין שני המינים), כלומר, 22 שנה פחות מאשר בארה"ב. ב-1980, עמדה תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב (בשני המינים) על 74 שנה, ואילו הממוצע העולמי הדו-מיני היה 60. הפער בין ארה"ב לממוצע העולמי הצטמצם, איפוא, ל-14 שנה.

זה לא היה המצב בעבר. באמצע המאה הקודמת, תוחלת החיים האמריקאית הייתה 68 – מהגבוהות בעולם, בעוד תוחלת החיים הממוצעת בעולם אז הייתה 46 שנה

בשנת 2000 הייתה תוחלת החיים בארה"ב כ-77, ובעולם כ-66, כלומר, הפער ירד לכ-11 שנה; ב-2010, תוחלת החיים בארה"ב הגיעה לכ-79, ובעולם ל-70 – פער של תשע שנים. ב-2015, הפער ירד לשש שנים. כיום, לפי וורלדמטר, התוחלת העולמית הממוצעת היא 73.5, כלומר, שש שנים וחודש פחות מזו שבארה"ב.

ב-75 השנים הללו התרחשו שלושה תהליכים מקבילים. מדינות מפותחות, כמו בריטניה, מדינות סקנדינביה, שווייץ ואוסטרליה, שתושביהן חיו חיים ארוכים יותר מאלה של האמריקאים כבר באמצע המאה ה-20, הרחיבו את הפער.

מדינות רבות אחרות, שתוחלת החיים בהן הייתה נמוכה מאשר בארה"ב, עקפו אותה במשך השנים, וחלקן פתחו גם הן פער גדול. תוחלת החיים ביפן, למשל, עומדת כיום, לפי וורלדמטר, על כ-85 שנה, וגבוהה מתוחלת החיים בארה"ב בחמש וחצי שנים; בצרפת התוחלת עומדת על כ-83.6, ארבע שנים יותר מארה"ב.

במקביל לעלייה המתונה והמתמדת בתוחלת החיים במדינות המפותחות, ולגידול בפער בינן לארה"ב, חל בתחילת המאה ה-21 זינוק אדיר בתוחלת החיים במדינות המתפתחות. הפער בין המדינות המפותחות, בכללותן, לרבות מהמדינות המתפתחות ירד בהרבה; הפער בין ארה"ב למדינות העניות ירד במיוחד.

מדינות רבות שבעבר הלא-רחוק היו עניות ונחשלות, ותוחלת החיים בהן הייתה נמוכה מאשר בארה"ב, עקפו אותה במשך השנים. בכלל, הפער בין המדינות המפותחות למדינות המתפתחות ירד בהרבה

כמה מדינות, שבעבר הלא-רחוק היו עניות ונחשלות, התפתחו במהירות, ותוחלת החיים בהם, שבעבר הייתה נמוכה לאין ערוך מזו האמריקאית, זינקה, וכיום גבוהה ממנה בהרבה. ב-1980, תוחלת החיים בקוריאה הדרומית, למשל, הייתה 65, תשע שנים פחות מארה"ב. כיום, הדרום-קוריאנים חיים חמש שנים יותר.

ברוב המדינות המתפתחות החיים עדיין קצרים מבארה"ב. אבל הפערים, שבעבר היו עצומים, קטנים במהירות. בטורקיה, למשל, ב-1980, החיים היו קצרים מהחיים בארה"ב בעשר שנים. בשנת 2000 הפער בין אורך חיי הטורקים והאמריקאים ירד לחמש שנים; ב-2010 – לארבע; ב-2015 לשנתיים וחצי; כיום, תוחלת החיים הדו-מינית בטורקיה היא 77.8 שנה, 10 חודשים פחות מארה"ב.

בית החולים מרטין בוויליאמסון, ארה"ב, שנסגר, אפריל 2024 (צילום: AP Photo/Allen G. Breed)

בבדיקה שערכנו לפי נתוני וורלדמטר ב-31 מדינות מפותחות ומתפתחות לאורך זמן, מצאנו כי תוחלת החיים ב-30 מהן עברה עלייה מתמדת ומשמעותית ביחס לארה"ב במשך עשרות שנים. רק במדינה אחת מה-31 שבדקנו – קובה – תוחלת החיים לא עלתה ביחס לזו שבארה"ב, אך גם לא ירדה.

החיים בישראל, ירדן, מצרים, איחוד האמירויות, קטאר, קפריסין, טורקיה, יוון, איטליה, ספרד, צרפת, שווייץ, בריטניה, גרמניה, צ'כיה, סלובניה, פולין, קנדה, אוסטרליה, יפן, טאיוואן, קוריאה הדרומית, סין, הודו, קנדה, מקסיקו, קוסטה ריקה, פנמה, ארגנטינה וצ'ילה התארכו מהר יותר מהחיים בארה"ב.

בבדיקה שערכנו לפי נתוני וורלדמטר ב-31 מדינות מפותחות ומתפתחות לאורך זמן, מצאנו כי תוחלת החיים ב-30 מהן עברה עלייה מתמדת ומשמעותית ביחס לארה"ב במשך עשרות שנים

המספר שמשקף את כל החיים

פרופסור מקס רוזר מאוניברסיטת אוקספורד, מנהל מכון המחקר הסטטיסטי Global Change Data lab, כתב במאמר באתר המכון, Our World in Data: "יש סיבות רבות לעובדה שתוחלת החיים בארה"ב כה נמוכה, ואפשר לכתוב ספר על כל אחת מהן".

הסיבה הראשונה, והחשובה ביותר, שמונה רוזר, היא העובדה שבארה"ב אין ביטוח בריאות ממלכתי. רוזר מציין: "מבין המדינות המפותחות, ארה"ב היא היחידה שבה לאוכלוסייה אין גישה אוניברסלית לביטוח בריאות".

בית חולים בפורטלנד, ארה"ב (צילום: AP Photo/Jenny Kane)

מערכת הבריאות בארה"ב מבוססת על מרפאות פרטיות, ביטוחים פרטיים, לרוב מטעם מקום עבודה, וביטוחים במימון ממשלתי ("מדיקייר" ומדיקייד") לעניים ולגמלאים. לכ-8% מהאמריקאים, מהמעמד הבינוני-נמוך, אין ביטוח בריאות.

התוצאה היא שהאמריקאים מוציאים על בריאות יותר מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת – 18% מהתוצר האמריקאי מוקדש לבריאות, לעומת כ-11% בממוצע ה-OECD – אך לבסוף, הם מקבלים פחות.

האמריקאים מוציאים על בריאות יותר מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת – 18% מהתוצר האמריקאי מוקדש לבריאות, לעומת כ-11% בממוצע ה-OECD – אך במבחן התוצאה, הם מקבלים פחות

שיעור האמריקאים שאין להם ביטוח בריאות ירד במשך השנים. ב-2012, לפני שהונהגה תוכנית "אובמה קייר" שהגדילה את הכיסוי הביטוחי, לכ-16% מהאמריקאים לא היה ביטוח בריאות, כפול משיעורם כיום. מדוע, אם כך, הפער בין תוחלת החיים בארה"ב ובמדינות מפותחות אחרות ממשיך לגדול?

הסיבה לכך היא שמערכת בריאות ממלכתית עובדת טוב יותר גם עבור מי שיש לו ביטוח. מחקרים רבים מראים כי מרפאות וביטוחי בריאות פרטיים, הפועלים באופן עסקי למקסום רווחיהם, מטפלים פחות טוב ממרפאות וביטוחים ציבוריים. מחקרים מראים כי הכיסוי הביטוחי שמעניקות חברות פרטיות בארה"ב פחות רחב מזה של הביטוחים הממלכתיים, וברגע האמת אינו מכסה מחלות רבות.

רישום חסרי בית לקבלת טיפול רפואי במרפאה בלוס אנג'לס, ארה"ב (צילום: AP Photo/Jae C. Hong)

מבנה מערכת הבריאות בארה"ב גורם לכך שלאמריקאים רבים אין רופא משפחה ומרפאה קבועה, והם נפגעים מהיעדרו של טיפול ראשוני.

בשל הפער באיכות הטיפול והכיסוי, ככל שהרפואה משתכללת, גדל הפער בין אזרחי המדינות שיש בהן ביטוח בריאות ממלכתי לבין האמריקאים מהשורה, המבוטחים בביטוחים פרטיים, ובינם לבין אלה שאינם מבוטחים כלל.

מבנה מערכת הבריאות בארה"ב גורם לכך שלאמריקאים רבים אין רופא משפחה ומרפאה קבועה, והם נפגעים מהיעדרו של טיפול ראשוני. במקביל לחוסר בטיפולים חיוניים, הם נפגעים גם מעודף טיפולים ומרשמים

במקביל לחוסר בטיפולים חיוניים, האמריקאים נפגעים גם מעודף טיפולים ומרשמים. "מודל התשלום על ביטוחי בריאות גורם לחברות להרוויח מכל שירות לחולה, אם הוא מועיל לבריאותו אם לא", כתב ד"ר ג'ונתן בורו, מרצה לבריאות הציבור במכללת מהרי האמריקאית, במאמר במגזין הרפואי The Hill.

כתוצאה מכך, הסביר בורו, המרפאות כותבות מרשמים רבים ומעניקות טיפולים, חלקם מיותרים, בלי לעקוב אחר בריאותו השוטפת של החולה. מחקרים מראים כי הנטייה של רופאים אמריקאים להלעיט את החולה במרשמים היא אחד הגורמים להתמכרות של עשרות מיליוני אמריקאים לשימוש בתרופות אופיואידיות. זאת, בנוסף ללחץ הישיר של חברות תרופות על מרפאות לקידום השימוש בהן.

מייצג עם שמות הקורבנות שמתו ממנת יתר של אופיואידים הוצב מחוץ לבית המשפט שדן בפשיטת הרגל של "פרדו פארמה", ניו יורק, 9 באוגוסט 2021 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

כמיליון אמריקאים מתו ממנות יתר של תרופות לשיכוך כאבים ולהרגעה. "מגפת האופיואידים" היא אחד הגורמים שהאטו את העלייה בתוחלת החיים בארה"ב.

במדינות מפותחות אחרות קיים ביטוח בריאות ממלכתי כבר שנים רבות. בגרמניה הונהג ביטוח כזה בסוף המאה ה-19; בשווייץ ואוסטרליה בתחילת המאה ה-20; בצרפת ובריטניה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה; בישראל הוא הונהג ב-1994, וגם לפני כן, קופות החולים טיפלו במחיר סמלי בכל מי שביקש להיות חבר בהן.

הנטייה של רופאים אמריקאים להלעיט מרשמים היא אחד הגורמים להתמכרות של עשרות מיליוני אמריקאים לשימוש בתרופות אופיואידיות. זהו גם אחד הגורמים שהאטו את העלייה בתוחלת החיים בארה"ב

בתחילת המאה ה-21 החלו מדינות מתפתחות רבות להנהיג ביטוחים ממלכתיים. טורקיה, למשל, חוקקה חוק ביטוח ממלכתי ב-2003 והפעילה אותו בהדרגה תוך עשור; סין הנהיגה ביטוח ב-2008 ודיווחה ב-2019 שכל נתיניה נהנים ממנו; קטאר הנהיגה ביטוח ממלכתי (למקומיים, לא לעובדים זרים) ב-2012.

צ'ילה ופנמה הנהיגו ביטוח בהדרגה בשני העשורים האחרונים; הודו, מצרים וארגנטינה הקימו ביטוח בריאות ממלכתי כמעט במקביל, ב-2018, והוא מתרחב בהדרגה. ממשלת הודו דיווחה ב-2023 שכמחצית מתושביה כבר זוכים לשירותי בריאות ציבוריים במסגרת הביטוח.

(צילום: AP Photo/Ahn Young-joon)

תוחלת החיים במדינות המתפתחות הללו נמצאת בזינוק מטאורי. בחלקן (צ'ילה, פנמה, קטאר) היא עברה את תוחלת החיים האמריקאית; באחרות (סין, טורקיה, ארגנטינה) היא מתקרבת אליו במהירות.

ב-1950, תוחלת החיים בסין, לפי וורלדמטר, הייתה 44 שנה, 24 שנה פחות מאשר בארה"ב. ב-2000, תוחלת החיים הסינית הגיעה ל-72 שנה, חמש שנים פחות מזו האמריקאית. ב-2015 הפער ירד לשנתיים. כיום, תוחלת החיים בסין היא 78.4 שנים – שנה פחות מאשר בארה"ב.

קיימות סיבות נוספות לעובדה שהחיים בארה"ב קצרים ומתארכים לאט. בין היתר ניתן למנות את השמנת היתר, תאונות הדרכים, מקרי הרצח, ההתאבדויות והעוני

במדינות עניות כמו מצרים והודו, תוחלת החיים עדיין נמוכה בהרבה מאשר בארה"ב. אבל גם שם, הפער מצטמצם. ב-2000, החיים בארה"ב היו ארוכים בעשר שנים מהחיים במצרים וב-14 שנה מהחיים בהודו. כיום, החיים בשתי המדינות קצרים מהחיים בארה"ב בכשבע שנים.

קיימות סיבות נוספות לעובדה שהחיים בארה"ב קצרים ומתארכים לאט. רוזר מונה ביניהן במאמרו את השמנת היתר, תאונות הדרכים, מקרי הרצח, ההתאבדויות והעוני. "השמנה היא גורם מרכזי למחלות קטלניות במדינות עשירות", הוא כותב, "שיעורי ההשמנה בארה"ב גבוהים מאשר במדינות אחרות".

חנות נשק באורגון, ארה"ב (צילום: AP Photo/Andrew Selsky, File)

"מספר הרציחות בארה"ב גבוה מבכל מדינה אחרת", מציין רוזר. זאת, בשל המגבלות הרופפות על אחזקת נשק בארה"ב, ואולי גם סיבות תרבותיות. עם זאת, רצח מהווה רק חלק קטן ביחס לכלל מקרי המוות, ומספר הרציחות, בארה"ב כמו במדינות אחרות, נמצא בירידה, ולכן, מציין רוזר, ריבוי הרציחות אינו סיבה מרכזית לעובדה שתוחלת החיים בארה"ב עולה לאט יותר בהשוואה למדינות אחרות.

תאונות דרכים והתאבדויות, לעומת זאת, הן סיבות נפוצות למוות וגורמים מרכזיים לבעיה האמריקאית. "מספר ההתאבדויות גדל בארה"ב במאה ה-21, בניגוד למדינות עשירות אחרות", מציין רוזר, "ברמה העולמית יש ירידה במספר ההתאבדויות. התאבדויות בנשק חם נפוצות בארה"ב, שבה הנשק זמין ונפוץ".

ריבוי הרציחות אינו סיבה מרכזית לעובדה שתוחלת החיים בארה"ב עולה לאט יותר ממדינות אחרות. תאונות דרכים והתאבדויות, לעומת זאת, הן סיבות נפוצות למוות וגורמים מרכזיים לבעיה האמריקאית

"גם מוות בתאונות דרכים הרבה יותר נפוץ בארה"ב ממדינות עשירות אחרות". מספר התאונות נמצא בירידה ברוב העולם, כולל ארה"ב, אבל קצב השיפור בארה"ב איטי יותר. ב-2000, שיעור תאונות הדרכים לנפש בארה"ב היה גבוה בכ-50% מממוצע המדינות המפותחות; כיום הוא גבוה פי שלושה.

גורם נוסף הוא שיעורי העוני הגבוהים בארה"ב. עוני גורם לאורח חיים בריא פחות, תזונה גרועה ומצוקה נפשית שפוגעת גם בבריאות. ארה"ב היא המדינה עם הפערים הכלכליים-חברתיים הגדולים בעולם המפותח, ומהגדולים בעולם. לפי רוזר: "ההכנסה הממוצעת של האמריקאים היא מהגבוהות בעולם, אבל אמריקאים עניים משתכרים פחות מהעניים ביותר בכל מדינה עשירה אחרת".

חסרי בית בקליפורניה, ארה"ב (צילום: AP Photo/Rich Pedroncelli, File)

עוני, לצד היעדר גישה לשירותים רפואיים, הם הסיבות העיקריות לתמותת תינוקות ולמות אימהות בלידתן. לפי רוזר: "תמותת תינוקות ומות אימהות בלידה נפוצה בארה"ב יותר מבכל מדינה עשירה אחרת. ובעוד מות אמהות בלידה נמצא בירידה כמעט בכל מדינה בעולם, בארה"ב הוא נעשה נפוץ יותר".

רוב האנשים אינם מודעים לנתונים סטטיסטיים כמו תוחלת החיים במדינות שונות, ולא לוקחים אותם בחשבון בגיבוש תפישת עולמם והצבעתם בבחירות. אבל רובם מודעים למצב מערכת הבריאות, התנועה בכבישים, הפשיעה, המצוקה הנפשית והאלימות במדינה בה הם חיים. וגם האמריקאים מודעים להם.

עוני, לצד היעדר גישה לשירותים רפואיים, הם הסיבות העיקריות לתמותת תינוקות ולמות אימהות בלידתן. "תמותת תינוקות ומות אימהות בלידה נפוצה בארה"ב יותר מבכל מדינה עשירה אחרת"

סקר של מכון גלופ מ-2023 מצא כי פחות ממחצית האמריקאים מרוצים ממערכת הבריאות במדינתם. מדובר בירידה של כ-55% ברמת שביעות הרצון של האמריקאים ממערכת הבריאות שלהם ביחס ל-2001.

האינטרנט והרשתות החברתיות מגדילים את החשיפה למצב בעולם – אפילו בעולמם הסגור של האמריקאים. ארה"ב מוצפת במהגרים מאמריקה הלטינית ואסיה, ממדינות שבהן רמת ואיכות החיים עולות בתלילות. ספק אם האמריקאי הממוצע מודע לעובדה שתוחלת החיים בסין ופנמה קרובה היום לזו שבארה"ב; אבל מידע כזה מחלחל לתודעה בדרכים שונות, ועשוי להגביר את התסכול.

חסרי בית בלוס אנג'לס, ארה"ב, 2023 (צילום: AP Photo/Jae C. Hong, File)

חלק מהמדינות שנהנות מעלייה תלולה ברמת, איכות ותוחלת החיים, כמו, למשל, סין ונסיכויות המפרץ, אינן דמוקרטיות. סקרים מראים כי הציבור הרחב בעולם מודע לעובדה שדיקטטורות ומדינות אוטוריטריות צומחות מהר יותר מדמוקרטיות, במיוחד מארה"ב, ומקטינות את הפער ביניהן. יש פרשנים הסבורים כי זאת אחת הסיבות לירידת האמון בדמוקרטיה הליברלית ולעליית הפופוליזם.

מנהיגי המפלגה הדמוקרטית הבטיחו לטפל בליקוייה של ארה"ב. הנשיאים הדמוקרטים ביל קלינטון, ברק אובמה וג'ו ביידן, הבטיחו לספק שירותי בריאות לכל, להגביל גישה לנשק ולטפל בתשתיות הלקויות. קשה לומר כי ההבטחות התממשו, ומצבה של אמריקה ביחס לעולם המשיך להידרדר גם בתקופות שלטונם. ייתכן כי הדברים הוסיפו לתסכול מהם, ובכך תרמו לעלייתו של טראמפ.

חלק מהמדינות שנהנות מעלייה תלולה ברמת, איכות ותוחלת החיים אינן דמוקרטיות. יש פרשנים הסבורים כי זאת אחת הסיבות לירידת האמון בדמוקרטיה ולעליית הפופוליזם

כך עקף העולם את אמריקה

ב-2020, תוחלת החיים השוטפת בישראל (המבוססת על נתוני התמותה ב-2018) עמדה, לפי וורלדמטר, על כ-82.7 שנה. בארה"ב היא עמדה באותה שנה, לפי וורלדמטר, על 77 שנה. מדובר בפער של יותר מחמש וחצי שנים.

ב-1980 תוחלת החיים השוטפת, הדו-מינית, בישראל ובארה"ב הייתה דומה – קרוב ל-74 שנה. מאז נוצר פער לטובת ישראל. בשנת 2000, הישראלים חיו שנתיים יותר מהאמריקאים; ב-2010 – שלוש שנים יותר; ב-2015 – שלוש וחצי.

אח בבית החולים הדסה עין כרם, 2017 (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

תוחלת החיים בשנים 2022-2024 מבוססת על נתוני תמותה מזמן מגפת הקורונה, וב-2025, בישראל, היא כוללת את נתוני התמותה מהשביעי באוקטובר. לכן קשה להשוות בין ישראל לארה"ב כיום, אבל לפני המגפה והמלחמה, ברור שהפער בין ישראל לארה"ב הלך וגדל.

לפי worldmeter, תוחלת החיים (נשים וגברים יחד) היא כ-84 באוסטרליה, שווייץ וספרד; כ-83 בקנדה ואירלנד; כ-82 ביוון, קפריסין ובריטניה; 81 בקוסטה ריקה. תוחלת החיים בכל המדינות הללו גבוהה מזו שבארה"ב בהפרש שנע בין שנה וחצי בקוסטה ריקה לכארבע וחצי שנים באוסטרליה, שוויץ וספרד.

בגלל הקורונה וטבח השבעה באוקטובר קשה כיום להשוות בין תוחלת החיים בישראל וארה"ב, אבל לפני המגפה והמלחמה, היה ברור שהפער בין ישראל לארה"ב הלך וגדל

ב-1980, התוחלת בארה"ב, לפי וורלדמטר, הייתה 74 שנה. בספרד היא הייתה שנה וחצי יותר, באוסטרליה חצי שנה יותר. ב-2000, החיים בספרד ובאוסטרליה היו ארוכים בשנתיים וחצי מבארה"ב. ב-2015, הפער התרחב לשלוש וחצי שנים.

בשווייץ, התוחלת בשנת 2000 הייתה כ-80 שנה, שלוש שנים יותר מאשר בארה"ב; ב-2015 החיים בשווייץ היו ארוכים מבארה"ב בכארבע שנים, וכיום בכארבע וחצי.

משרד של תוכנית ביטוח הבריאות לעניים האמריקאי "מדיקייד" (צילום: AP Photo/Julie Jacobson, File)

תוחלת החיים בבריטניה נמוכה למדי ביחס למדינה מפותחת, אבל גבוהה בשנתיים מזו שבארה"ב. הפער בתוחלת החיים בין שתי המעצמות דוברות האנגלית עמד בשנת 2000 על כשנה וב-2010 הגיע לכשנה וחצי.

תוחלת החיים ביוון, ספרד ואירלנד הייתה בעבר נמוכה מבארה"ב. ב-1950 היוונים והספרדים חיו 62 שנה, שש שנים פחות מהאמריקאים. ב-2000, תוחלת החיים ביוון כבר הייתה גבוהה מבארה"ב בשנה וחצי. כיום, היוונים חיים כשנתיים וחצי יותר מהאמריקאים.

תוחלת החיים ביוון, ספרד ואירלנד הייתה בעבר נמוכה מבארה"ב. ב-2000, תוחלת החיים ביוון כבר הייתה גבוהה מבארה"ב בשנה וחצי. כיום, היוונים חיים כשנתיים וחצי יותר מהאמריקאים

אירלנד הייתה אחת המדינות האחרונות במערב אירופה שהנהיגו ביטוח בריאות ממלכתי – רק ב-1970. ב-1980, תוחלת החיים באירלנד הייתה עדיין נמוכה מזו שבארה"ב בשנה וחצי. ב-2000 תוחלת החיים האירית הייתה דומה לאמריקאית; כיום התוחלת האירית גבוהה בשלוש שנים.

בירדן, תוחלת החיים הינה 78 שנה, כלומר, רק כשנה וחצי פחות מבארה"ב. ב-1950, החיים בארה"ב היו ארוכים מהחיים בירדן ב-27 שנה; ב-1980, האמריקאים חיו שבע שנים יותר; ב-2000, הפער ירד לחמש שנים, וב-2015 לארבע. בירדן אין ביטוח בריאות ממלכתי, אבל יש כמה מערכות בריאות ציבוריוןת שונים (כולל זו של אונר"א) שיחד מבטחות את כל אוכלוסיית הממלכה.

חג המולד בבית חולים בריו דה ז'נרו, ברזיל (צילום: AP Photo/Bruna Prado)

בברזיל, תוחלת החיים כיום היא 76 – שלוש וחצי שנים פחות מארה"ב. ב-1950 האמריקאים חיו 14 שנים יותר מהברזילאים; ב-2000, הפער ירד לשבע שנים; ב-2015 לארבע. בברזיל יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי מאז 1988, אבל עבר זמן רב עד שהוקמו בפועל מרפאות עם ציוד וצוותים מיומנים באזורים נידחים.

בצ'כיה, תוחלת החיים היא 80, כלומר, גבוהה בחצי שנה מהתוחלת האמריקאית. בפולין התוחלת היא 79 שנה, חצי שנה פחות מבארה"ב. פולין וצ'כוסלובקיה היו בעבר מדינות קומוניסטיות והעניקו לכל תושביהם שירותי בריאות חינם, אך באיכות נמוכה. ב-1980, התוחלת בארה"ב הייתה גבוהה בארבע שנים מאשר בפולין וצ'כוסלובקיה.

בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית לשעבר העניקו שירותי בריאות חינם, אך באיכות נמוכה. אחרי התפרקות הקומוניזם, הנהיגו במדינה ביטוחי בריאות ממלכתיים. מאז, תחולת החיים בצ'כיה עקפה את התוחלת האמריקאית

אחרי התפרקות הקומוניזם, פולין וצ'כיה הנהיגו ביטוחי בריאות ממלכתיים. בשנת 2000, החיים בארה"ב היו ארוכים מהחיים בצ'כיה בשנתיים, ובפולין – בשלוש וחצי שנים. ב-2015 הפער הצטמצם לשנה וחצי לרעת פולין וחצי שנה לרעת צ'כיה. מאז, התוחלת בצ'כיה עקפה את התוחלת האמריקאית.

קובה, אחת המדינות הקומוניסטיות האחרונות, מעניקה לאזרחיה טיפולים רפואיים חינם מאז 1958, ומתגאה בכך שתוחלת החיים בה קרובה לזו שבארה"ב. ב-1980, החיים בארה"ב היו ארוכים בכשנה מהחיים בקובה. מאז, המצב הכלכלי בקובה הידרדר, התשתיות נהרסו ומדענים ורופאים הסתלקו. ובכל זאת, הפער בין תוחלת החיים הקובנית והאמריקאית לא גדל.