מרתון ירושלים, אירוע ספורטיבי שאמור לבטא חירות ליברלית בעיר ירושלים, הפך השנה לזירה מטרידה של לאומיות מיליטנטית. באצטלה של ליברליות ושוויון לנשים, מועברים מסרים של לאומיות ובעלות על המרחב, שההבדל בינם ובין ריקוד הדגלים הוא דק בלבד.

אחרי מסורת ארוכת שנים של הדרת נשים ממודעת הפרסום של המרתון, היה משמח לראות מודעה שבה האישה רצה מקדימה. שימו לב לניואנסים של סרט השיער והשרוולים הארוכים, שנוספו גם לגבר.

אחרי מסורת ארוכת שנים של הדרת נשים ממודעת הפרסום של המרתון, היה משמח לראות מודעה שבה האישה רצה מקדימה. שימו לב לניואנסים של סרט השיער והשרוולים הארוכים, שנוספו גם לגבר

הכל מעוצב בדיוק אידיאולוגי המבקש להיות נגד הדרת נשים אבל לא לפגוע ברגשות דתיים. נראה כי העירייה פיצחה את זה, ונשים סוף סוף חופשיות לרוץ בשילוט.

מודעה לרגל מרתון ירושלים 2025, אתר עיריית ירושלים

גם בשטח בלטו נשים – באזור צומת הבנקים בדרך חברון, דיג'יי אישה צעירה עם גופייה וקעקועים השמיעה בקולי קולות את אייל גולן שר את "עם ישראל חי – אם לא נשכח תמיד להיות מאוחדים". כל הכבוד שהעירייה מקדמת נשים במרחב, אבל על רקע ההאשמות בניצול מיני של קטינות, האם אין זו סתירה גדולה? תחושת קבס.

בצומת רחוב יהודה, אישה נוספת על עמדת הדיג'יי (זה כבר לא מקרי, שאפו!), השמיעה מוזיקה דומה בווליום מטורף – אך אף אחד לא רקד. לא הייתה מסיבה – רק רעש עצום ותחושה של עיוות דיסטופי. מחסומים, סימונים, חיילי מג"ב ורכבי משטרה.

חיילי מג"ב על מסלול ריצת המרתון בירושלים 2025 (צילום: צפירה שטרן)

כפי הנראה, לא התקבל אישור להפגנה להחזרת החטופים המתקיימת בדרך כלל בצומת אורנים, ואולי לכן המדרכות נותרו ריקות. כמעט ולא נראו צופים/ות או מעודדים/ות. שלטים גדולים הדורשים את החזרת החטופים עיטרו את השכונה במסלול הריצה: "עד החטוף האחרון", "המירוץ האמיתי עוד לא נגמר", "לא עוצרים עד שכולם חוזרים".

שלטי חטופים במסלול מרתון ירושלים 2025 (צילום: צפירה שטרן)

אך הריצה הזאת דווקא מבטאת את העצירה, נורמליות לכאורה, שיבה לשגרה בזמן שהחטופים נמקים שם במנהרות, מורעבים – זוהי ריצה ללא מוצא.

דיג'יי צעירה השמיעה בקולי קולות את אייל גולן שר את "עם ישראל חי – אם לא נשכח תמיד להיות מאוחדים". כל הכבוד שהעירייה מקדמת נשים במרחב, אבל על רקע ההאשמות בניצול מיני של קטינות, האין זו סתירה?

בעירייה מנסים לשדר עניינים כרגיל, ושוב מגייסים את האומנים כדי ליצור את הרושם שהכל ממש בסדר עכשיו. הנה ג'ימבורי במרחב הציבורי: ילדים מפזזים על טרמפולינות תחת אבטחה כבדה; בובת תיאטרון ענקית – עומדת עצובה ומיואשת. נראה שאין לה כוחות להצגה הזאת, בזמן שילדים נרצחים בעזה. אִלְחַקוּנִי, הצילו, היא שומעת אותם מבקשים.

בובה על מסלול מרתון ירושלים 2025 (צילום: צפירה שטרן)

לאורך המסלול עומדים מאות חיילי מג"ב, המאבטחים את הרצים בנשקיהם. האם זוהי חירות? כמה ביטחון נדרש כדי להרגיש חופשיים, וכלפי מי מופעל השריר הזה? רק בחודש שעבר חווינו דחיפות ומכות מאותם חיילים בהפגנה נגד המלחמה. האם הם אמורים להגן עליי? מי בעצם האויב כאן?

ומה עם שאר תושבי ירושלים? 38 אחוז פלסטינים – הם לא רצים?

לכך ביקשתי את התייחסותו של ישראל הס, מנהל קבוצת "רצים ללא גבולות". לדבריו, קיים רצון גדול מצד תושבי מזרח העיר להשתתף במרתון. אולם, הם אינם נחשפים לפרסום, משום שהמודעות לא מפורסמות בערבית ואינן ממוקמות בשכונות מזרח העיר. למרות שכל אחד יכול להירשם, אין תהליך מובנה של הנגשת המידע.

במסגרת פעילותה של קבוצת הריצה המשותפת לירושלמים יהודים ופלסטינים, "רצים ללא גבולות", הס פועל להנגשת ההרשמה גם לערביי מזרח העיר. הוא מציין כי הוא מקבל פניות רבות להירשם וכי קיים רצון משמעותי לקחת חלק באירוע, הנתפס כאטרקטיבי מאוד.

יש רצון גדול של תושבי מזרח העיר להשתתף במרתון. אך הם אינם נחשפים לפרסום, כי המודעות לא מפורסמות בערבית ואינן ממוקמות בשכונות מזרח העיר. ניתן להירשם, אך אין תהליך מובנה של הנגשת המידע

יחד עם זאת, יכולתו של הס להגיע לתפוצה של למעלה מ-300 אלף תושבים מוגבלת ביותר, ולדעתו, עיריית ירושלים מפספסת כאן פוטנציאל כלכלי ותרבותי משמעותי. לטעמי, עוד נותר לברר עד כמה הדרה זו מכוונת, או שהיא ניתנת לשינוי בעתיד. הרי מדובר בשבירת פרדיגמה בסיסית הפועלת על בסיס של מחיקת זהות פלסטינית מהמרחב. על כך מעיד גם הסלוגן "עם ישראל רץ".

מגמת ההתעניינות מצד התושבים הפלסטינים נובעת בין היתר מהיחלשות השפעת הרשות הפלסטינית במזרח העיר ומבטאת רצון לנורמליזציה של חיי היומיום, זאת למרות הלחצים מצד הפת"ח להמשיך בהתנגדות לשיתוף פעולה ולקיים שביתות.

קבוצת הריצה מהווה נקודת אור משמעותית בעיר בזמנים אלו, שכן היא ממשיכה בפעילותה גם בשנה וחצי האחרונות מאז מלחמת השבעה באוקטובר. מסגרת הפעילות כוללת כושר וריצה, ללא דיון בנושאים פוליטיים כלל. המשתתפים זוכים להזדמנויות להשתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל.

השנה השתתפו 15 איש בקבוצת המרתון – מחציתם ישראלים ומחציתם פלסטינים. הס מתאר כי למרות הקשיים הפוליטיים, החיים חזקים מהכל. במסגרת הקבוצה נרקמו יחסי אמון, והם ממשיכים בפעילותם ופועלים לגייס משתתפים ישראלים ופלסטינים נוספים.

לאן אצה העיר בהמשך? נדמה כי השבירות של המתח הלאומי גדולה מתמיד. לנוכח המחאות שהיו השבוע באוניברסיטת אל-קודס ופשיטה של המשטרה על המתחם תוך ירי חי על סטודנטים פלסטינים, לא בטוח שריצה משותפת תספיק.

נותר לברר עד כמה הדרה זו מכוונת, או שהיא ניתנת לשינוי בעתיד. הרי מדובר בשבירת פרדיגמה בסיסית הפועלת על בסיס של מחיקת זהות פלסטינית מהמרחב. על כך מעיד גם הסלוגן "עם ישראל רץ"

אולי אירוע "ועידת השלום העממית" הצפוי ב-9 במאי בבנייני האומה בעיר, יוכל להוסיף שביב של תקווה.

צפירה שטרן היא אקטיביסטית מחול ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק בתנועה ומחול במרחב הציבורי הפוליטי של העיר ירושלים.