צפירה שטרן
הזמן של
צפירה שטרן

צפירה (אליסון) שטרן – לרקוד לשם שינוי. צפירה היא אקטיביסטית-מחול, מורה ומטפלת בתנועה, עמיתת מחקר לתזה במרכז לייפר למגדר. הצטרפו לערוץ הטלגרם שלה https://t.me/Dance4aChange

רודנות והגבלות תנועה

רגע לפני החגים והסגר המרחף כאיום מחדש, ניזכר ממה אנחנו כל כך חוששים. מה הגבלות התנועה והריחוק החברתי עשו למרקם החיים שלנו?

לדברי הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן, הפניקה של הקורונה נעוצה ברעיון הנגֶעַ, ההדבקה – שנמצא בבסיס צעדי מצב החירום יוצאי הדופן. הוראות  הריחוק הופכות כל אינדיבידואל למדביק-על אפשרי, טרוריסט בפוטנציה. אי הוודאות אורבת בכל פינה, כאשר הפחד מן המוות מוביל לאובדנה של החירות. שנוא במיוחד הוא הנשא חסר התסמינים, שמדביק מספר רב של אנשים מבלי שאפשר להתגונן מפניו.

לדברי הפילוסוף אגמבן, פניקת הקורונה נעוצה ברעיון הנגֶעַ, ההדבקה – שנמצא בבסיס צעדי מצב החירום יוצאי הדופן. הוראות  הריחוק הופכות כל אינדיבידואל למדביק-על אפשרי

פוקו (Foucault) מתאר מצב דומה כאשר פרצה מגפת דבר בפריז במאה ה-18:

"הפיקוח פועל ללא הרף. המבט עומד על המשמר בכל מקום: יחידת מיליציה גדולה, בפיקודם של קצינים טובים ואנשים ראויים; יחידות משמר בשערים, בבית העירייה ובכל הרובעים כדי לזרז את האנשים לציית" (פוקו, 2015:244).

כבר במאה ה-18, הפיקוח על האוכלוסייה במגפה התבצע דרך חלוקות בירוקרטיות, כדי להשיג את השליטה הדרושה על האוכלוסייה. מערכת זו כוננה את כוחה באמצעות איסוף מידע, ע"י ממונים על הפרטים השונים, תיאום ביניהם וריכוז המידע במקום אחד. יחידות אכיפה נפרשו ברחבי העיר לפי חלוקה מוגדרת על מנת לכפות ציות על האזרחים. העונש של מי שהפר את ההנחיות במאה ה-18 בפריז, היה הפעלת הכוח האולטימטיבית כלפי האזרח: מוות.

למרות ההבדלים בקיצוניות הענישה, ניתן לטעון לדמיון בדרכי הפעולה הבירוקרטיות והמשטרתיות של השלטון בישראל בתקופת הקורונה שהייתה בשנת 2020: הפצת הנחיות ריכוזיות, אכיפת סדר ע"י המשטרה והצבא, כפיית סגירה בבתים, ומערכת איכון והלשנות. דיווחים שוטפים וריכוז מידע במשרד הבריאות אשר קובע את סדר היום הציבורי.

באמצע חודש מרץ 2020, כאשר יצאו פרסומים ראשונים אודות הקורונה בארץ, רצו להזהיר את הציבור מהגעה למקומות שבהם שהו חולי קורונה. לצורך כך פרסמו בעיתונות ובערוצי המדיה תיאורים מילוליים ומפות על מסלולים של אנשים. התיאורים מנו את המקומות שבהם עבר/ה החולה ויצרו מפה כוריאוגרפית של מסלול. הציבור הוזהר שמי ששהה במקומות האלה צריך להכניס את עצמו לבידוד.

כבר בזמן מגפת הדבר בפריז במאה ה-18, יחידות אכיפה נפרשו בעיר כדי לכפות ציות על האזרחים. העונש על מפרי ההנחיות היה הפעלת הכוח האולטימטיבית כלפי האזרח: מוות

עטיפת ספרו של מישל פוקו: לפקח ולהעניש
עטיפת ספרו של מישל פוקו: לפקח ולהעניש

המעקב אחרי מסלולי התנועה של חולים עבר מהר מאוד הסלמה למעקב דיגיטלי דרך איכון הטלפון הנייד. בדומה לפנאופטיקון של פוקו, הגורם הדומיננטי במעקב, הוא המבט של השלטון העוקב אחרי תנועה של אנשים, הפעולות והמסלולים שלהם.

התנועה במרחב הופכת להיות ממושמעת באמצעות המבט. היסט זה, יוצר אפוא מבט כוריאוגרפי על המרחב הציבורי. שהרי מבט זה אינו רק עוקב – אלא גם יוצר את דפוסי התנועה באמצעות התבוננות אסתטית והפעלה של כוח, הוראות ומגבלות.

כך לדוגמה, מסלולי האזהרה שפורסמו לציבור השפיעו על התארגנות התנועה במרחב כולו: באמצעות התקשורת כולם עקבו אחרי מסלולי התנועה של החולים ושינו את הכיוונים שלהם בהתאם, תוך משמוע עצמי.

התנועה "הטבעית" של הליכה במרחב של העיר השתנתה מבחינת כיוונים, תדירות והיקף. היא נעשתה מכוונת יותר למטרות חיוניות, במרחקים קצרים וזמנים מוגבלים, תחת משמוע פנאופטי.

המעקב אחרי מסלולי התנועה של חולים עבר הסלמה למעקב דיגיטלי באיכון הטלפון הנייד. בדומה לפנאופטיקון של פוקו, הגורם הדומיננטי במעקב הוא מבט השלטון, העוקב אחרי תנועת אנשים

התקנות שינו גם את צורות ההתקבצות במרחב: במהלך מרץ-אפריל היו שינויים תכופים בהנחיות לגבי כמות האנשים שמותר להם להתקבץ ולייצר פעולה (תנועה) משותפת. השינויים נעשו בדרגה, בסדר יורד עד לעוצר מוחלט. לדוגמא: פעילות תרבותית – עד 500 איש, לאחר מכן עד 100 ואז עד 50, ובהמשך ביטול של כל הפעילות. פעילות ספורט בחוץ הגבילו בהתחלה עד 10 משתתפים, אח"כ עד 2 ובהמשך איסור מוחלט. תפילה: מ- 19, ל-11, ל-5, עד 0. יציאה מהבית רק יחיד/ה או עם בני משפחתו/ה עד לטווח של 100 מטרים בלבד.

ההדרגתיות של המשמוע אפשרה הסתגלות מהירה למצבים קיצוניים, שנתפסו כבלתי סבירים בשגרת היום יום קודם לכן.

ניתן לומר כי צורות התקבצות אלו מהדהדות את תפיסת ה"מחנה" של אגמבן, כמו גם את הגופים הצייתנים של פוקו, ומשקפות גוף עירום ללא סוכנות אישית, אשר נחווה רק כחלק מקבוצת בקרה או שליטה, ונענה בזריזות וביעילות לרצונו המיידי של שליט המחנה.

במאמרה "תנועה" טוענת הגר קוטף כי חירות התנועה היא מושג מרכזי בין החירויות הליברליות של האזרח (קוטף, 2018). אם נתעכב על כך נראה, כי ההגבלות הקיצוניות על חירות התנועה לא רק מכוננות מצב "מחנאי" בישראל, אלא גם מחריפות את סוגיית הפריווילגיה הליברלית של התנועה בימי שגרה.

בתוך המצב של סגר כפוי על האוכלוסייה האזרחית היהודית, מהדהד ועולה למודעות (סוף סוף), מצבם המחנאי המתמשך של הפלסטינים, אשר אינם נהנים מפריווילגיות אזרחיות של חירויות תנועה גם בימי "שגרה" – אלא חיים עירומים ומוגבלים בכפייה של חירום לאומי.

בסגר הכפוי על האוכלוסייה היהודית הדהד מצבם המחנאי המתמשך של הפלסטינים, שאינם נהנים מחירויות תנועה גם בימי "שגרה" – אלא חיים עירומים ומוגבלים בכפייה של חירום לאומי

אם נחזור לאגמבן נראה, כי ההגבלות על חירות התנועה והקרבה מובילות להידרדרות כוללת ביחסים בין בני אדם ולהתפוררות של הסולידריות הקהילתית. המושג "ריחוק החברתי", אשר בא לדבריו לכבס את המושג "סגר" – הביא אתו סדר ביו-פוליטי חדש של ריחוק בין בני אדם. והסדר החדש מתווך את היחסים רק באמצעות טכנולוגיה (zoom, רשתות חברתיות).

הקִירבה, כערך, הפכה לסכנה בהיותה פוטנציאל אפשרי להדבקה. מצב החירום הפך למעבדה אנושית ופוליטית של בדידות, פחד ממגע וקרבה – אשר הופכת את היחיד לפגיע ונשלט יותר (אגמבן, 2020).

יותר מכל, הקורונה הוכיחה שחירות התנועה של הגוף (והגופים) במרחב היא חיונית והכרחית בכל רמה:

מגע פיזי עם אנשים וקשר בלתי אמצעי הוא תנאי להישרדות. בריאות של הגוף והנפש מתממשים באמצעות פעילות גופנית. ראינו כמה אנשים אימצו לעצמם יוגה בבית, יציאה להליכות וריצה.

ללא יכולת תנועה אנחנו כלואים, כבויים ומדוכאים מבחינה רגשית. ללא תנועה ומפגש עם אחרות ואחרים – אין לנו יכולת השלכה לעתיד והאפשרויות למימוש והגשמה מצטמצמות.

היעדר תנועה וריחוק חברתי מביאים להתפוררות הקהילה ולבדידות, בעיקר של אוכלוסייה מבוגרת.

הכלכלה הקפיטליסטית תלויה בתנועה הבלתי פוסקת של גופים, צרכנות ותנועה של המשק.

ומעל לכל מה שזעק ב-2020 – חירות התנועה היא עקרון יסודי בדמוקרטיה. ללא חירות תנועה והתקהלות, האזרחים מאבדים את הסוכנות הפוליטית שלהם לייצר משמעות ושינוי – וכך נכנסת רודנות.

לפי אגמבן, הקִירבה, כערך, הפכה לסכנה בהיותה פוטנציאל אפשרי להדבקה. מצב החירום הפך למעבדה אנושית ופוליטית של בדידות ופחד ממגע וקרבה – אשר הופכת את היחיד לפגיע ונשלט יותר

מה תבשר לנו השנה החדשה? זה לא עניין של ניחוש ולא עתידות בעולם של קונספירציות – אלא שאלה של בחירה בסולידריות חברתית, התחסנות ושמירה על הגבלות בסיסיות. אלה הם שיביאו עלינו שנה טובה, מלאה בקשרים חברתיים, חירות תנועה ומימוש עצמי, תוך שגשוג כלכלי ואזרחי.

מקורות

אגמבן, ג'ורג'יו. "3 רשימות על המגפה". בתרגום: טל יחזקאלי, תיאוריה וביקורת, מכון ון ליר, 2020.

פוקו, מישל. "לפקח ולהעניש, הולדת בית הסוהר". תל-אביב: רסלינג, 2015 (1975)

קוטף, הגר. "תנועה". מפתח, כתב-עת לקסיקלי למחשבה פוליטיתno.12 (2018) : 179-202.

צפירה (אליסון) שטרן – לרקוד לשם שינוי. צפירה היא אקטיביסטית-מחול, מורה ומטפלת בתנועה, עמיתת מחקר לתזה במרכז לייפר למגדר. הצטרפו לערוץ הטלגרם שלה https://t.me/Dance4aChange

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,032 מילים

מצב חירום

רגע לפני שנכנסים שוב להגבלות – זה הזמן להיזכר כיצד חווינו גופנית ופוליטית את הסגרים הראשונים.

אני בוחנת את ההיבטים הביו-פוליטיים של הקורונה כמצב חירום, בהקשר לעצירת התנועה וחירות התנועה במרחב הציבורי והמחאות שהתקיימו בישראל ב-2020.

רגע לפני שנכנסים שוב להגבלות – זה הזמן להיזכר כיצד חווינו גופנית ופוליטית את הסגרים הראשונים. אני בוחנת את ההיבטים הביו-פוליטיים של הקורונה כמצב חירום

אני משתמשת בכתביו של ג'ורג'ו אגמבן, פילוסוף קונטיננטלי איטלקי העוסק בדת, אסתטיקה ופילוסופיה פוליטית – תוך בחינה של המושגים שלו "מחנה" ו"חיים עירומים" בהקשר של הקורונה. הטור הראשון משלוש הרשימות שלי על אגמבן, דן בסוגיית מצב החירום. הטור השני יעסוק בריחוק חברתי והגבלות תנועה והשלישי ידון במחאה.

הרשימה הראשונה שפרסם אגמבן במרץ 2020 – ״המצאתה של מגפה״, עוררה סערה ציבורית וביקורת נוקבת, על רקע גופות המתים הנערמים ברחובות איטליה. בדומה לפרופסור יורם לס אצלנו, אגמבן טען שמחלת ה-Covid19 איננה יותר משפעת, והוסיף כי המגפה אינה אלא תירוץ לממשלות בעולם להטיל מגבלות חברתיות ופוליטיות על אזרחיהן ע"י הכרזה על מצב חירום והרחבתו באופן בלתי מוגבל.

מנקודת המבט של אוגוסט 2021, נראה כי כבר ניתן להעיד כי התרחישים האפוקליפטיים על אבדן מוחלט של הדמוקרטיה אשר עלו ברשימותיו של אגמבן, לא התממשו. עם זאת, עומדת בעינה שאלת תפקודה של הדמוקרטיה במגפה אשר נכשלה בהפרדת רשויות, בהגבלת וויסות כוחו של השלטון על האזרחים ואפשור חירויותיהם היסודיות. בהקשר זה, נוכל להקיש מרשימותיו של אגמבן, גם על המצב הדמוקרטיה בישראל.

ראינו השנה כיצד השימוש הנפוץ בצווי חירום, אשר באמצעותם הרשות המבצעת החליפה את הרשות המחוקקת, גרמה לערעור עקרון הפרדת הרשויות. לדברי אגמבן, השהיית הזכויות התאפשרה כתוצאה מאווירת הבהלה שיצרו התקשורת והרשויות, והם אלה שהביאו עלינו מצב חירום והשעיית התפקוד הנורמלי של תנאי החיים והעבודה.

נראה שהתרחישים האפוקליפטיים על אבדן הדמוקרטיה שעלו ברשימות אגמבן, לא התממשו. עם זאת, עומדת בעינה שאלת תפקוד הדמוקרטיה במגפה

אגמבן מניח ביסוד טענותיו ש"מצב חירום" הוא פרדיגמה ששליטים חותרים אליה גם בימי שגרה, מתוך שאיפה להגדיל את כוחם וסמכויותיהם. מכאן, שהממשלה באיטליה לא היססה לאשר מיד צווים וחוקים, עם נוסחה עמומה המאפשרת להחיל במהירות את מצב החירום בכל אזורי המדינה.

ההגבלות החמורות באיטליה, בדומה לישראל, כללו: הגבלות תנועה ומרחק, השעיה של הפגנות, אירועי תרבות, ספורט, דת, בתי ספר, אוניברסיטאות, חתונות, או כל התקהלות פיזית אחרת; השעיה של כל השירותים הציבוריים, למעט חיוניים והחלה של אמצעי סגר, הכוללים גם פיקוח על אלה שהיו במגע ישיר עם חולים מאומתים.

לתפיסתו של אגמבן, ההתמודדות עם נגיף הקורונה חשפה את הערך המרכזי של החברה המערבית: שימור החיים הביולוגיים: החיים העירומים, החשופים, שכל תכליתם היא הישרדות גרידא.

אגמבן מתאר כיצד מצב "המחנה", אשר נולד ממצב החירום החריג, מחיל על כל האזרחים צורת התנהלות דומה לממשל צבאי. כזה שמשהה באופן זמני את זכויות היסוד שלהם, על מנת לטפל בצורה יעילה באיום – ולהשיב את הסדר על כנו.

והנה, בימי הקורונה, האיטלקים כמו גם הישראלים, היו מוכנים להקריב את כל תנאי המחיה הנורמליים שלהם – הקשרים החברתיים, העבודה, החברות, התרבות, יחסי הקִרבה והאמונות – אל מול סכנת המחלה.

אגמבן מתאר כיצד מצב "המחנה", שנולד ממצב החירום החריג, מחיל על האזרחים התנהלות דומה לממשל צבאי, שמשהה זמנית את זכויות היסוד שלהם, כדי לטפל ביעילות באיום – ולהשיב את הסדר על כנו

לדברי אגמבן, החיים העירומים בקורונה והפחד לאבד אותם, הפכו דווקא לגורם מפריד בין בני אדם. ה"אחר" נתפס רק כמדביק אפשרי שיש להימנע ממנו בכל מחיר.

אך במרכז חיי ההישרדות הללו ניצבת השאלה: מהי חברה שאין לה שום ערך אחר מלבד הישרדות? מה יהיה על התרבות שלה, על החיים האזרחיים והחירויות? חברה שחיה במצב חירום תמידי לא יכולה להיות חברה חופשית. חברה שהקריבה את החופש שלה למען "בטחון", דנה את עצמה לחיים של פחד וחוסר ביטחון.

לפי אגמבן, במצב החירום של הקורונה יושבי המחנה (המדינה במקרה זה) מופשטים ממעמדם הפוליטי ומצומצמים לחיים חשופים, תוך קריסה של החיים התרבותיים.

הדמיון למה שהתרחש במדינת ישראל במהלך 2020 מצמרר: מצב החירום של המגפה יצר את המרחב משותף כנסוב סביב החיים הביולוגיים בלבד, עליהם יש להגן בכל מחיר.

המדינה נעשית למרחב ביו-פוליטי, בו האזרחות משוללת חירות תנועה – למעט מה שהכרחי מבחינה הישרדותית. הפחד לאבד את החיים מכונן את העריצות – אשר שולטת בחיים עצמם ויוצרת עצירה כמעט מוחלטת של תנועה, כאשר "הגוף הביו פוליטי […] הופך לאתר ההכרעה הפוליטית של הריבון" (שם, 424 : 2003).

במרכז חיי ההישרדות הללו ניצבת השאלה: מהי חברה שאין לה ערך מלבד הישרדות? מה יהיה על תרבותה, על חייה האזרחיים וחירויותיה? חברה שחיה במצב חירום תמידי לא יכולה להיות חברה חופשית

עוד טוען אגמבן כי מצב החרדה הכללי של המאה ה-21 זקוק למצבי בהלה קולקטיבית כדי לתפקד. אם כך, מצב זה לא היה ייחודי דווקא לישראל, אלא מצביע על בעיה רחבה יותר של הדמוקרטיה, אשר נחשפה בקורונה: ההגבלות שהטילו ממשלות על החירות, התקבלו בשם הצורך בביטחון על ידי אותן הממשלות עצמן שזרעו פחד ואימה באזרחים.

הממשלות ממהרות להתערב כדי לספק מענה לבהלה שנוצרה – במעגל אינסופי של חוסר עקביות אתית, כאשר לא ברור אם ההוראות שאובות מפחד מהמגפה, או שהן נועדו לייצר פחד כוזב כדי לפורר את המרקם החברתי ולהגדיל את האחיזה השלטונית באזרחים ואזרחיות.

האם עכשיו, כשהסרנו את איום המחנה שריחף על הדמוקרטיה הישראלית וקיבלנו ממשלה ליברלית, תשתנה הפרספקטיבה על הגבלות החירום? קשה לדמיין כיצד תתפתח התקופה הקרובה לקראת הסגר בחגים.

אך בלי ביבי לכונן את הפרנויה הציבורית, מצב החירום הופך לשגרה משמימה. נדמה כי דמותו של נתניהו כשליט הייתה כרוכה באופן בלתי נפרד במגבלות הקורונה, כוחן וההתנגדות להן. האם הציבור יקבל את המגבלות כשאין שליט כוחני להטיל אותן?

בלי ביבי שיכונן את הפרנויה הציבורית, מצב החירום הופך לשגרה משמימה. נדמה שדמות נתניהו כשליט נכרכה במגבלות הקורונה, כוחן וההתנגדות להן. האם הציבור יקבל מגבלות כשאין שליט כוחני להטילן?

מקורות:

אגמבן, ג'ורג'יו. "רשימות בימי קורונה". בתרגום: טל יחזקאלי, תיאוריה וביקורת, מכון ון ליר, 2020.

אגמבן, ג'ורג'יו. הכוח הריבוני והחיים החשופים, "המחנה כ'נומוס' של המודרני". בתוך טכנולוגיות של צדק: משפט, מדע וחברה. עורך שי לביא, רמות, 2003.

צפירה (אליסון) שטרן – לרקוד לשם שינוי. צפירה היא אקטיביסטית-מחול, מורה ומטפלת בתנועה, עמיתת מחקר לתזה במרכז לייפר למגדר. הצטרפו לערוץ הטלגרם שלה https://t.me/Dance4aChange

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 901 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 23 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הפארסה האמריקאית רחוקה מלהסתיים

בזמן שהמשטר החדש באיראן מנסה למשוך זמן כדי להגיע להישגים נוספים – צרפת מעמידה את יחסיה עם הבית הלבן במבחן ● הצי האמריקאי הקים כוח מיוחד במפרץ הפרסי – אך הוא לא מסוגל להתמודד עם האיום הגרעיני באיראן ● ההשתלטות הפרוגרסיבית בקונגרס מחייבת את בנט לבחון מחדש את היחסים עם יהדות ארה"ב ● פרשנות

עוד 1,057 מילים

הרוב טוב והרוב קובע

עכשיו, במלאות 100 ימים ראשונים לממשלה החדשה, ניתן כבר להסיק מסקנות ראשוניות על תפקודה ויכולותיה של הקואליציה. התוצאות עשויות לאכזב את נתניהו ומעריציו.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת בשעה טובה תקציב מדינה לאחר למעלה משלוש שנים. עצם העובדה הזאת בלבד אמורה להעיד על עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו ללכת בכל הכח על הקמתה, שונה ומורכבת ככל שתהיה.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת תקציב מדינה לאחר למעלה מ-3 שנים. עובדה זו בלבד מעידה עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו להקימה

אך מלבד התקציב עצמו, שכאמור מהווה בשורה אדירה עבור כל אזרחית ואזרח, ישנן סיבות נוספות וטובות אחרות המעידים על כך שהממשלה הנוכחית עדיפה בהרבה על אופציית הבחירות החמישיות הנוראיות אותה העדיף כמובן נתניהו.

ראשית, עצם העובדה שאת החודש הזה לא העברנו בסגר המוכר והלא יעיל היא עדות לתהליך קבלת החלטות שפוי ואחראי. נכון שניתן להתווכח על ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים במועדה, ואולי אפשר היה להמתין עוד שלושה שבועות כדאי למנוע בידודים בימי החגים. עם זאת, ההתעקשות שלא לבחור באופציית הסגר הצילה, הלכה למעשה, עסקים רבים שגם ככה עדיין מדממים, זכר לסגרים הקודמים. בנוסף, סגר נוסף היה מוריד לאפס את רמת אמון הציבור, שגם ככה לא נמצאת בשיאה, בממשלה ובשיתוף הפעולה שלו עם החלטותיה.

בנושא נוסף שראוי להערכה, מגיע קרדיט בעיקר לאדריכל הממשלה הזאת, יאיר לפיד. לאחר שנים בהם משרד החוץ עבר התעללות וייבוש ע״י ראש הממשלה לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוחו של המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, הגיע שר החוץ והשיב את הצבע לפניהם של אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד עצמו.

סבב מינוי השגרירים, רובם אמנם מקורבים אך ראויים ומנוסים, בתוספת צוערים ואנשי מקצוע, העידו שהאיש בא לעבוד ולהחזיר עטרה ליושנה למשרד שאמון על אופן הצגתנו בעולם. ‏

לאחר שנות התעללות וייבוש של משרד החוץ ע״י רה"מ לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוח המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, שר החוץ השיב את הצבע לפני אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד

אין מספיק מילים שיוכלו לספר עד כמה ישראל נמצאת בפיגור אחרי מדינות העולם בכל הקשור למדיניות בנושא איכות הסביבה. שיאנית העולם בשימוש בכלים החד-פעמיים זכתה בשרה להגנת הסביבה שהנושא עליו היא מופקדת – אכן מדבר אליה ותואם את השקפת עולמה הירוקה.

תמר זנדברג שאפה להגיע דווקא למשרד הזה, ואליו בלבד, וזה מעיד עליה המון. היא וצוות משרדה רואים בתפקיד שליחות ציבורית של ממש, ועושים לילות כימים על מנת לצמצם פערים רבי שנים בתחום שמאיים אולי יותר מכל על כדור הארץ.

תוסיפו לזה את מהפכת הכשרות שמבצע שר הדתות מתן כהנא המבטל את השליטה (או לפחות את חלקה) והמונופול שהיו לעסקנים מהממסד החרדי ושגרמו לרתיעה של רבים מעולם הכשרות, ואת השינוי המתוכנן בעולם הגיורים – וקיבלתם מערך שירותי דת כפי שהוא צריך היה להיות תמיד: מקרב ולא מרחיק, מחבר ולא מפריד.

ויש גם ״סתם״ חברי וחברות כנסת, שבאו לעבוד עבורנו. דוגמה טובה לכך היא חברת הכנסת נעמה לזימי (עבודה) שהגיעה לכנסת בהילוך חמישי ומאז היא רק מאיצה. את שיפור החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים שהסתתר בחוק ההסדרים צריך לזקוף לזכותה ולזכות ח״כ גבי לסקי וח"כ מיכל רוזין. המלחמה שלה על העלאת קצבת הזיקנה, והמאבק בפינויים מהדיור הציבורי ובכלל להגברת הסולידריות  החברתית ראויים לשבח. ככה אנחנו רוצים את חברי הכנסת שלנו: מחוייבים לנו ולא לאף מנהיג או למשפחה של המנהיג.

לצד זה צריך לזכור שלא הכל מושלם. יש עוד הרבה לתקן ולשפר, במגוון נושאים שלצערנו נותרו ללא טיפול ומענה כבר למעלה מעשור. אחד מהם זה נושא זכויות המטופלים הסיעודיים. זהו עולם הנשלט ע״י תאגידים ציניים תאבי כסף בלבד, המנצלים את העובדה שהמדינה כשלה בהבאת עובדים זרים בעלי הכשרה. כאלה המגיעים לעבוד במסגרת האשרה שלשמה הם הובאו לישראל ובשכר סביר וראוי, שמאפשר גם לכאלה שאינם עשירים לשכור אותם לטפל ביקיריהם. לנושא קריטי מאין כמותו כזה הנוגע למרביתנו, דרושים חברי כנסת אידאולוגיים שהנושא קרוב לליבם ויפה שעה אחת קודם.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה. היציבות החליפה 2 תכונות שונות לחלוטין שהיו מנת חלקה של כל ממשלה בשתיים עשרה השנים האחרונות: הערצה וחשדנות.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה

הדרמות הכמעט יומיות התחלפו במוסר עבודה של שרים המחוייבים למשרדיהם. לפתע, פרגון היא לא מילה זרה, גם אם מדובר בשרים שאינם חברים באותה מפלגה. מחלוקות יש וגם יהיו, אבל סוד הקסם של הממשלה הזאת היא בעצם השונות שלה.

מאיר מישאל. פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 713 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

שר המשפטים החל לקדם השבוע הצעת חוק המבקשת להרחיב את סמכויות החיפוש המשטרתי על מנת "לסייע במאבק בפשיעה בחברה הערבית" ● מסגור החוק כאילו הוא מיועד כלפי מגזר אחד הופך אותו לבעייתי ומזיק ● ובאותה מידה הוא גם הופך אותו לכללי ומסוכן ● דווקא סער, שמקדם במקביל חקיקה לחיזוק את זכויותיהם של חשודים, עלול לסלול את הדרך לפגיעה מהותית בזכויות האזרח ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

"החלטתם לא להתחסן? תישארו בבית - אני לא חייב לשלם"

מוקדם יותר הודיע משרד החינוך: מורים ללא תו או בדיקה לא ייכנסו ולא יקבלו משכורת ● דוברו של בנט: נאומו באו״ם לא יהיה עם בריסטולים ועזרים כמו נאומי נתניהו ● פרקש-הכהן: זה גל הבלתי מחוסנים ● דיווח: יאיר לפיד ״מיישר קו״ עם בנט לגבי ההתנגדות לפתיחת שגרירות אמריקאית עבור הפלסטינים בירושלים ● השר לשעבר אוחנה: פעלתי כדי שהשוטרים יחתרו למגע - ולצערי זה מתהפך

עוד 19 עדכונים

"המידע על תופעות הלוואי נאסף, אבל לא בשקיפות"

בדיקת זמן ישראל משרד הבריאות וקופות החולים אוספים מידע מפורט ממיליוני אנשים על תופעות הלוואי של חיסוני הקורונה בשמונה ערוצים שונים, כולל דיווח מקצועי של הצוותים הרפואיים וסקרים נוספים ● אז מדוע רווחת התחושה שאחרי החיסון השלישי לא בוצע מעקב אחר תופעות הלוואי? ● אולי בשל היעדר אחידות בסקרים של הקופות - ואולי בגלל חוסר השקיפות הכללי שמאפיין את משרד הבריאות

עוד 2,361 מילים ו-1 תגובות

"באיזו עבירה אתה חשוד, אלוהים?"

הטלפון מצלצל. אני מסתכל במסך: מספר חסום. אולי עצור מתקשר מתחנת משטרה? אולי משהו בהול אחר?

אז אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך יש רעשים בקו. בעייה של קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק.

הטלפון מצלצל. אני מביט במסך: מספר חסום. אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך רעשים בקו. בעיית קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק

אבל דווקא כשאני עומד לנתק, השתיקה נגמרת. פתאום אני שומע קול מהצד השני. קול קצת מתכתי בגלל הבעיות בקליטה. קול ששובר שתיקה.

הקול מהצד השני אומר: הלו, דניאל?

ואני אומר לו: כן. זה אני. מי אתה?

הקול מהצד השני אומר שהוא אלוהים. הוא מבקש שאני לא אחשוב שהוא משוגע או משהו. אני לא איזה בן אדם במצב פסיכוטי, ככה הוא מסביר. אין לי מאניה דיפרסיה, הוא אומר (למרות שאני די דיכאוני רוב הזמן, הוא מוסיף). גם לא סכיזופרניה פרנואידית (למרות שלפעמים יש לי פרנויות, הוא מדגיש בצער).

אני באמת אלוהים, הוא אומר. ואני עונה לו בקול מרגיע: סבבה. רק בוא תוכיח לי שאתה אלוהים, כי אין לי כוח לשיחות סרק.

אז הוא אומר לי: אין לי הוכחה. לאף אחד אין הוכחה לגבי הקיום שלי.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור?

אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי. שיחה אחת בלבד. לכן התקשרתי אליך.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור? אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי

אבל למה דווקא להתקשר אליי, אני שואל. הרי כשאני דיברתי אליך כשהייתי ילד, לא ענית לי. ככה אני אומר לאלוהים ומרגיש רצון לישון. אני מבליע פיהוק.

אלוהים אומר שאני צודק. אבל עכשיו הוא התקשר אליי כי הוא במצוקה. מצוקה גדולה. שללו לו את החירות. עצרו אותו. והוא מרגיש חלש מאד. מבוהל. בלי יכולת להבין בכלל מה עומד לקרות לו בחיים מעכשיו ואילך.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. המון עבירות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן נעשו באדישות. אחרות נעשו בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות.

אני מבין, אני אומר לאלוהים. אני מבין לגמרי. אתה יודע שתצטרך לשלם תמורת הייצוג שלי מול המשטרה ובבית המשפט, נכון?

אני יודע, עונה אלוהים בעצב. למרות שאני לא יודע מה זה לשלם בדרך כלל, הפעם אני מבין שאין ברירה.

אני אומר לו: כרגע מדובר בעשרת אלפים שקלים. תמורת ייעוץ ראשוני. לא כולל מע"מ.

אלוהים לא מתווכח. הוא מתחייב לעשות לי העברה בנקאית במוצאי החג באמצעות חבריו. מיכאל וגבריאל. אני לא מאד סומך עליו, אבל שמעתי שהם דווקא בסדר.

טוב, אני יוצא אליך, אני אומר לאלוהים. יוצא לתחנת המשטרה תוך 5 דקות. אבל זה ייקח זמן. ייקח זמן עד שאני אגיע. עד שאני אוכל לעזור.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן באדישות. אחרות בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות

אלוהים שותק וחושב. אפשר להרגיש את המחשבות שלו עד כאן. ואז הוא שואל שאלה אחת. הוא שואל: אז מה לעשות בינתיים אם יתחילו לחקור אותי?

תשמור על זכות השתיקה, אני אומר לו. אתה מכיר את זה. אתה מכיר את השמירה על זכות השתיקה כבר המון זמן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אלהים, על פי הקבלה של הרב לייטמן, להבנתי, זה החוקיות הפועלת בטבע/כדה"א אשר תפקידה שמירת האיזון בין כלל המרכיבים למען התפתחות וגדילה - שגשוג; מאורעות כואבים באים לאזן, לחנך לחזרה לאיזון.... המשך קריאה

אלהים, על פי הקבלה של הרב לייטמן, להבנתי, זה החוקיות הפועלת בטבע/כדה"א אשר תפקידה שמירת האיזון בין כלל המרכיבים למען התפתחות וגדילה – שגשוג; מאורעות כואבים באים לאזן, לחנך לחזרה לאיזון.
טוב, עכשין הזמן להכניס מספר עלי גת מובחר אליכין; בהמשך – ערק אגמע לי בנון שלנטיות אלגנטית

עוד 536 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך

השיר הראשון בספרו הראשון של נתן אלתרמן הפך לאחד השירים המוכרים ביותר של המשורר, בין השאר בזכות הלחנים השונים שלו, שהכניסו אותו פעם אחר פעם לליבם של בני דורות שונים ● הלחן המוכר ביותר היום הוא של נפתלי אלטר, שברי סחרוף חידש והפך ללהיט מודרני ● אלטר עצמו מודה שהוא לא מבין עד הסוף את כוונת המשורר ומספר איך הלחין את השיר: "יש בעניין הזה סוג של קסם"

עוד 1,013 מילים

לא כולל שירות

הנהלת הוט, שספגה מתקפה בגלל התנהלותה מול מפוני הבניין הקורס בחולון, טענה שמדובר ב"קצר מתמשך בתקשורת" ● מבלי לפסוק מה בדיוק קרה שם, זו הגדרה מדויקת למערכת היחסים בין גופים ממשלתיים ומסחריים רבים לבין הציבור ● גם אלה ששיפרו את הביצועים בשנים האחרונות, עדיין נכשלים בנקודה שבה הם פוגשים את האזרחים המודאגים ואמורים לתקשר איתם ● פרשנות

עוד 880 מילים

חזרה לאולד-סקול: הטכניון מוריד את המסך על ההרצאות המוקלטות

במהלך הקורונה כמעט כל ההרצאות והתרגולים בטכניון הוקלטו והונגשו לצפייה חוזרת מהבית ● 2 מיליון שקל הושקעו במצלמות ומסכים ניידים בכיתות כדי לשפר את איכות ההקלטה ● כעת, דווקא המכון הטכנולוגי שאמור להכשיר את השפיץ של ההיי-טק חושש שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס והחליט להוריד את הנגישות לרוב ההקלטות ● הסטודנטים מתנגדים ונערכים למאבק

עוד 1,500 מילים

המתווה המסתמן לחינוך: בדיקות במקום בידודים

תושב יפו איים בירי על עוברי אורח בטיילת תל אביב ונעצר ● בני הזוג נתניהו התארחו בסוכה של ישראל כ"ץ ● ועדת חוקה האריכה תקנות התו הירוק עד ה-4 באוקטובר ● הליכוד: בתקופת נתניהו ישראל מעולם לא כשלה בקונגרס ● אלקין: המשבר עם המפלגה הדמוקרטית - תהליך של שנים ● טיבי: ישראל עדיין לא קיבלה החלטה להכריע את ארגוני הפשיעה

עוד 43 עדכונים

למרות מאמצים ניכרים לצ'פר את המתנחלים, הם לא יחזרו אל בנט

"יש שנאה תהומית למהלך של בנט ושום דבר לא יעזור", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני ● אלא שבנט וחבריו בימינה לא נואשו מאיבוד הקשר עם המצביעים ומנסים לרצות את המתנחלים הרבה יותר ממה שעשתה הממשלה הקודמת ● "בנט הוא ימינה מנתניהו, זה ברור לי", אומר אלחייני, "אבל אף אחד לא יחזור אליו" ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-1 תגובות

הסיוע האמריקאי לכיפת ברזל יידחה במספר חודשים

נפטר השר לשעבר אהרון אבוחצירא ● ביידן: "רחוקים מפתרון שתי המדינות" ● בר-לב: "ב-100 ימים עשיתי יותר מכל השנים האחרונות למיגור הפשיעה במגזר" ● אלפי ציוצים להאשטאג #חיי_ערבים_חשובים שתופס תאוצה במחאה על כמעט 90 הרוגים ערבים מתחילת השנה ● המפכ"ל ביקר את השוטר הפצוע מהדריסה בנהריה ואמר כי "זהו תמרור אזהרה שצריך להדאיג את כולנו"

עוד 22 עדכונים

התלולית של פולטי

פתאום, משום מקום, דווקא בלב לונדון נוסדה אבן דרך תיירותית חדשה ● מדובר בתלולית מארבל ארץ', גבעה שמשקיפה על - ובכן, כמעט שום דבר ● הבריטים מיהרו להגדיר אותה כאטרקציית התיירות הגרועה ביותר במדינה ● ביקור במקום מעלה שאלות קשות על מה ולמה הושקעו כאן שישה מיליון ליש”ט

עוד 1,369 מילים

סרט תיעודי חדש מהלל את פועלו של ליאונרד ברנשטיין ● אבל מי הוא היה, בעצם? מלחין מוערך או מוזיקאי שהמבקרים אהבו לחבוט בו? גיי בארון או בעל למופת? ● שורה של חומרים שטרם נחשפו מנסה לפתור את כתב החידה של חייו

עוד 1,172 מילים

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה