מרתון ירושלים, אירוע ספורטיבי שאמור לבטא חירות ליברלית בעיר ירושלים, הפך השנה לזירה מטרידה של לאומיות מיליטנטית. באצטלה של ליברליות ושוויון לנשים, מועברים מסרים של לאומיות ובעלות על המרחב, שההבדל בינם ובין ריקוד הדגלים הוא דק בלבד.

אחרי מסורת ארוכת שנים של הדרת נשים ממודעת הפרסום של המרתון, היה משמח לראות מודעה שבה האישה רצה מקדימה. שימו לב לניואנסים של סרט השיער והשרוולים הארוכים, שנוספו גם לגבר.

צפירה שטרן היא אקטיביסטית מחול ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק בתנועה ומחול במרחב הציבורי הפוליטי של העיר ירושלים.

כשלוש שנים עברו מאז שהחל משבר הקורונה והתקופה הקשה של הסגרים והבידוד הכפוי. החודש, בקבוצת המחול שלי לבנות 60+, חגגנו את האפשרות להצטופף, להיפגש ולרקוד בחדווה משותפת. שמחה גדולה!

לצד זאת עצב עמוק, משום שעל אף סיומה הגמור של המגפה, לתקופה זו משמעות מכרעת בכינונו של המצב הפוליטי הנוכחי.

צפירה שטרן היא אקטיביסטית מחול ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק בתנועה ומחול במרחב הציבורי הפוליטי של העיר ירושלים.

רגע לפני החגים והסגר המרחף כאיום מחדש, ניזכר ממה אנחנו כל כך חוששים. מה הגבלות התנועה והריחוק החברתי עשו למרקם החיים שלנו?

לדברי הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן, הפניקה של הקורונה נעוצה ברעיון הנגֶעַ, ההדבקה – שנמצא בבסיס צעדי מצב החירום יוצאי הדופן. הוראות  הריחוק הופכות כל אינדיבידואל למדביק-על אפשרי, טרוריסט בפוטנציה. אי הוודאות אורבת בכל פינה, כאשר הפחד מן המוות מוביל לאובדנה של החירות. שנוא במיוחד הוא הנשא חסר התסמינים, שמדביק מספר רב של אנשים מבלי שאפשר להתגונן מפניו.

צפירה שטרן היא אקטיביסטית מחול ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק בתנועה ומחול במרחב הציבורי הפוליטי של העיר ירושלים.

רגע לפני שנכנסים שוב להגבלות – זה הזמן להיזכר כיצד חווינו גופנית ופוליטית את הסגרים הראשונים.

אני בוחנת את ההיבטים הביו-פוליטיים של הקורונה כמצב חירום, בהקשר לעצירת התנועה וחירות התנועה במרחב הציבורי והמחאות שהתקיימו בישראל ב-2020.

צפירה שטרן היא אקטיביסטית מחול ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. מחקרה עוסק בתנועה ומחול במרחב הציבורי הפוליטי של העיר ירושלים.

זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.

מירית שם אור ­­- עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.