הצעת "חוק התקשורת" של שר התקשורת שלמה קרעי, שאושרה אתמול (ראשון) בוועדת השרים לענייני חקיקה, צפויה להביא להרס מוחלט של כלל השווקים הרלוונטיים בענף התקשורת – משידורי חדשות מהימנים ומקצועיים, דרך פלטפורמות שידורים רב־ערוציות ורכישת זכויות שידור, ועד תחום היצירה המקומית.

במובן זה, מדובר בתוצר מובהק של הממשלה הנוכחית, במתכונת המוכרת של ההפיכה המשטרית: הנחת מטען חבלה רב־עוצמה על מסלול החקיקה, תוך אילוץ כלל השחקנים בשוק לפעול לצמצום הנזק ככל האפשר, בדרכה של ההצעה אל ספר החוקים.

הסדרת שוק התקשורת בישראל היא מהלך בעל משמעויות כלכליות, פוליטיות, צרכניות, ציבוריות – אך גם משפטיות. אחד ההיבטים המרכזיים באסדרת שוק הטלוויזיה עוסק בצורך להבטיח שידורי חדשות מקצועיים, ולצמצם ככל האפשר את ההתערבות וההשפעה הפוליטית והכלכלית על התוכן.

ההצעה של קרעי מאיימת לשבור בבת אחת שורה של כללים השוררים כיום ביחס לשידורי חדשות, ולהפוך את התחום לפרוץ לכל רוח

ההצעה של קרעי מאיימת לשבור בבת אחת שורה של כללים השוררים כיום ביחס לשידורי חדשות, ולהפוך את התחום לפרוץ לכל רוח. זו בעיה ברמה הלאומית, מאחר שבעבר נקבע בבג"ץ כי צריכת שידורי חדשות היא חלק מהזכות החוקתית לחופש הביטוי, שכן חופש הביטוי הפוליטי מבוסס על קבלת מידע מהימן הנוגע לא רק למפלגות ואישים פוליטיים, אלא לתמונת המציאות הרחבה.

זה גם הרקע להתנגדות של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, להצעת החוק במתכונתה הנוכחית. המשנה ליועצת המשפטית (משפט כלכלי), עו"ד מאיר לוין, פרסם אתמול חוות דעת מפורטת, באורך 15 עמודים, הנוגעת להצעת החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי בכנסת, 31 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

חוות הדעת חושפת כי מזה חודשים נעשית עבודה מאומצת בשיתוף בין משרד התקשורת לבין הייעוץ המשפטי, במטרה לייצר הסדרים משפטיים ומקצועיים ראויים, אך לקרעי אצה הדרך והוא הניח את הצעת החוק על שולחן הממשלה, לקראת תחילת חקיקתה בכנסת, מבלי לסיים את העבודה המקצועית.

"אין לאשר את קידומה של הצעת החוק במתכונתה הנוכחית", כתב לוין, "בשל פגמים תהליכיים שונים, היעדר בשלות של רכיבים מהותיים, והעובדה כי רכיבים משמעותיים בהצעה, המעוררים סוגיות חוקתיות, אינם עומדים באמות המידה הנדרשות".

"אין לאשר את קידומה של הצעת החוק במתכונתה הנוכחית בשל פגמים תהליכיים שונים, היעדר בשלות של רכיבים מהותיים, והעובדה כי רכיבים משמעותיים בהצעה אינם עומדים באמות המידה הנדרשות"

זהו ניסוח מנומס לאמירה חמורה: הצעת החוק פוגעת בעקרונות יסוד משפטיים, לא רק בתחום חופש הביטוי, אלא גם בהיבטים כלכליים וקנייניים. זו הצעת חוק אסונית.

בהתאם להצעת החוק, יבוטלו מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה, ובמקומה תקום "הרשות לתקשורת משודרת". בנוסח החוק נכתב כי היא תהיה עצמאית בהפעלת סמכויותיה, אך הניסיון מלמד שהמפתח לשליטה פוליטית על בעלי תפקידים עצמאיים שכאלה הוא בהליכי המינוי וההדחה.

מיקרופונים של כלי תקשורת שונים בישראל (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המשנה ליועצת קובע כי ההצעה תאפשר "התערבות פוליטית וסיכונים מוגברים בעבודת גופי השידורים; התערבות מסחרית ופוליטית בשידורי החדשות; ופוטנציאל להשתלטות של גופים מסחריים על מספר במות תקשורת תוך החזקות צולבות, באופן המביא לצמצום מגוון הדעות וחותר תחת עקרון ריבוי הבמות".

בהצגת עיקרי הצעת החוק בשבוע שעבר היה חשוב לשר קרעי להסביר כי ההצעה אינה מהווה "נקמה באליטות" או בגופי השידור הקיימים, אלא רפורמה צרכנית שתאפשר לציבור לחסוך כסף.

מועצת "רשות השידורים" החדשה תהיה מורכבת משבעה חברים, מהם שלושה נציגי רשויות השלטון וארבעה נציגי ציבור. הארבעה ייבחרו על ידי ועדת איתור שבראשה עומד מנכ"ל משרד התקשורת, נציגו של השר

הדגשים העיקריים ברפורמה מבחינת קרעי הם: מעבר ממודל חבילות למודל בחירה בטלוויזיה הרב־ערוצית; הוזלת השירות לצרכנים; אפס התערבות בתוכן; ביטול חסמי כניסה לערוצים חדשים; קידום תחרות בשידורי הספורט; הפחתת רגולציה; ותמיכה ביצירה ישראלית.

אבל כמעט שום דבר מהסיסמאות המפתות האלה לא משתקף בהצעת החוק עצמה. מועצת "רשות השידורים" החדשה תהיה מורכבת משבעה חברים, מהם שלושה נציגי רשויות השלטון וארבעה נציגי ציבור. הארבעה ייבחרו על ידי ועדת איתור שבראשה עומד מנכ"ל משרד התקשורת, נציגו של השר.

אילוסטרציה: אולפן חדשות ערוץ 12 בשידור מהכיכר המרכזית של הכנסת (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

תקופת הצינון החלה על נציגי הציבור הללו היא שלוש שנים. פירוש הדבר הוא שפוליטיקאים בדימוס יוכלו, לאחר תקופה לא ארוכה, להתמנות כנציגי ציבור למועצה, ובפועל ישמשו שליחים פוליטיים בעלי כוח השפעה עצום על כלל גופי השידור במדינה.

הצעת החוק מציעה גם לבטל את חובת ההפרדה המבנית הקיימת כיום בערוצי הברודקאסט, בין החברה המשדרת חדשות לבין יתר התוכניות – הפרדה שתכליתה לצמצם את השפעת השיקולים הכלכליים על שידורי החדשות, ולנטרל במידת האפשר לחצים פוליטיים.

הצעת חוק המגלמת פגיעה משמעותית בזכות היסוד לחופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, היא הצעת חוק שאינה חוקתית

פירוש הדבר הוא דרדור והזניה של שידורי החדשות, ויצירת כר פורה להשפעות של פוליטיקאים, בנוסח ימי רשות השידור העליזים.

ובלשונו של עו"ד מאיר לוין: "לא ייקבעו ערובות מינימליות כלשהן שנועדו להבטיח את מהימנותן ומקצועיותן של החדשות, את עצמאותם של גופים אלו וניתוקם משיקולים מסחריים או פוליטיים. ויתור על סטנדרטים שנתפסו עד כה חיוניים להתנהלות תקינה של מערכת חדשות הופכת את מערכת החדשות לפגיעה הרבה יותר להשפעות מסחריות ופוליטיות".

ח"כ אביחי בוארון והשר שלמה קרעי בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא הפרטת תאגיד השידור הציבורי, 18 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הצעת חוק המגלמת פגיעה משמעותית בזכות היסוד לחופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, היא הצעת חוק שאינה חוקתית. אם וכאשר ייחקק החוק ויגיע למפתנו של בג"ץ, אפשר שזו תהיה הזדמנות נאותה להעביר את ההצעה במסננת החוקתית לא רק דרך סוגיית המידתיות, אלא – כפי שכתב השופט יצחק עמית בפסק הדין בעניין פיצול תאגיד השידור הציבורי בינואר 2019 – גם בראי התכלית הראויה.

דוגמה נוספת – תמיכה ביצירה ישראלית. במצגת לעיתונאים כתב קרעי כי הצעת החוק לא רק שאינה פוגעת ביצירה המקורית, אלא להיפך – "החוק מגדיל ב־50% את היקף ההשקעה הקיימת ביצירה מקורית איכותית ישראלית". ובמציאות? הצעת החוק מבטלת את "חובת השידור הראשוני" של הפקות מקור מסוגה עילית (דרמה ותעודה).

שילוב שני המהלכים הממשלתיים הללו – קידום חוק התקשורת הריכוזי מצד אחד, ותמיכה בסגירת תאגיד השידור מצד שני – הם שלבים קריטיים בהפיכה המשטרית, המכוונת להשתלטות ממשלתית על כלי התקשורת

המשמעות היא שחלק ניכר מהתקציב שגופי השידור יקצו ליצירה ישראלית יהיה לרכישת תכנים ישנים על מנת לשדרם בשידור חוזר. זהו מתכון לעצירת גלגלי תעשיית ההפקות בישראל וניוונה ההדרגתי.

הצעת חוק התקשורת אינה עוסקת בתאגיד השידור הציבורי, ואולם במשרד המשפטים עוקבים אחר התמיכה הקואליציונית בהצעות חוק פרטיות שעניינן הצרת צעדיו ואף סגירתו של התאגיד.

משרדי תאגיד השידור הציבורי "כאן" בירושלים, 31 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

שילוב שני המהלכים הממשלתיים הללו – קידום חוק התקשורת הריכוזי מצד אחד, ותמיכה בסגירת תאגיד השידור הציבורי מצד שני – הם שלבים קריטיים בהפיכה המשטרית, המכוונת להשתלטות ממשלתית על כלי התקשורת, ודרכם על עיצוב התודעה הציבורית, עד שלא יימצא מי שימשיך לצעוק, צעקה אפקטיבית, נגד השלטון המכהן, ולהציגו במערומיו.