השבועות האחרונים הציפו מחדש את החשש מפני הטלת סנקציות של האיחוד האירופי על ישראל. המהלך התעורר לאחר שמועצת שרי האיחוד החליטה, ברוב של 17 מדינות מול תשע, "לבחון מחדש" את הסכם האסוציאציה – המסמך שמסדיר את יחסי ישראל והאיחוד.
בישיבת שרי החוץ של האיחוד שתתקיים ב־23 ביוני תיבחן עמידתה של ישראל בסעיף 2 להסכם, המחייב כיבוד זכויות אדם.
מאחר שסנקציות פיננסיות רגילות – כמו חסימת גישה למערכת "סוויפט" או עצירת תשלומים – עלולות לפגוע בישראל במידה מסוימת אך ניתנות לעקיפה דרך ארה"ב, הן נחשבות לאפקטיביות פחות.
לאחרונה עלתה הצעה דרמטית חדשה שפורסמה בידי מרטין סנדבו, פרשן בכיר ב"פייננשל טיימס": הקפאה או החרמה של רזרבות המט"ח של בנק ישראל
על רקע זה עלתה לאחרונה הצעה דרמטית חדשה שפורסמה בידי מרטין סנדבו, פרשן בכיר ב"פייננשל טיימס": הקפאה או החרמה של רזרבות המט"ח של בנק ישראל, שמושקעות כיום באג"ח ובמניות באירופה – בדומה לצעד שננקט כלפי רוסיה.
המיליארדים של ישראל באירופה
יתרות המט"ח של בנק ישראל עומדות כיום על כ־224 מיליארד דולר – שיא היסטורי. מקורן ביוזמה של הנגיד לשעבר סטנלי פישר, שהחלה ב־2008 וכללה רכישות יזומות של מט"ח במטרה לרכך את התחזקות השקל בעקבות זרם חזק של השקעות זרות, עודפי ייצוא, גז טבעי וכו'.
היתרות משמשות את בנק ישראל ככרית ביטחון כלכלית קריטית: הן מנוהלות כהשקעה שוטפת, אך זמינות לשימוש גם בשעת חירום. כך, למשל, עם פרוץ המלחמה בעזה ב־7 באוקטובר, התערב הבנק בשוק המט"ח בניסיון לבלום את צניחת השקל מול הדולר והאירו, על רקע הלחץ הגיאופוליטי.
הבנק הכריז אז על תוכנית למכירת עד 30 מיליארד דולר מהיתרות, אך בפועל נמכרו כ־8.2 מיליארד דולר – סכום שהספיק כדי לבלום את הפיחות ולהרגיע את השווקים. מדובר באחת ההתערבויות החריגות בתולדות בנק ישראל.
מרבית היתרות מושקעות באג"ח ממשלתיות זרות, מניות ונכסים פיננסיים במדינות המערב, כאשר כ־25% מהן מושקעות באירופה.
מרבית היתרות מושקעות באג"ח ממשלתיות זרות, מניות ונכסים פיננסיים במדינות המערב, כאשר כ־25% מהן מושקעות באירופה
במקרה של הקפאה או החרמה, ישראל עלולה לאבד את הגישה לכ־50 מיליארד אירו שהופקדו באירופה – דווקא לשם הגנה על יציבותה הכלכלית.
האם מהלך כזה אפשרי? ראשית, יש להבחין בין הקפאה להחרמה. "הקפאה" משמעותה שבנק ישראל, כבעלים של הנכסים, אינו יכול לגשת אליהם, להעבירם או למכור אותם, אך הבעלות החוקית נותרת בידיו. צעדים מסוג זה כבר יושמו בעבר על ידי האיחוד האירופי, בעיקר כלפי נכסים ריבוניים של רוסיה.
"החרמה", לעומת זאת, היא צעד דרסטי בהרבה, הכולל העברת הבעלות החוקית על הנכסים לידי האיחוד האירופי. במקרה כזה, הנכסים עלולים לשמש למטרות אחרות – כמו פיצויים לנפגעי המלחמה או מימון שיקום אזרחי ברצועת עזה.
צעד תקדימי ומעורר מחלוקת משפטית
האם החרמה מלאה של יתרות המט"ח של ישראל היא תרחיש ריאלי? התשובה חד־משמעית: לא. מדובר בצעד תקדימי שמעולם לא בוצע, ושמעורר מחלוקת משפטית עמוקה. המשפט הבינלאומי מכיר בעיקרון החסינות הריבונית, שמגן על נכסי מדינה מפני סמכות שיפוט של מדינות אחרות – והחרמה תיחשב להפרה בוטה של עיקרון זה.
מעבר להיבט המשפטי, החרמת נכסים ריבוניים עלולה ליצור תקדים מסוכן ולערער את אמון המשקיעים במערכות הפיננסיות של אירופה. תרחיש כזה עלול להביא מדינות נוספות למשוך את יתרות המט"ח שלהן מהאיחוד האירופי.
אפילו במקרה הקיצון של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, האיחוד נמנע מלהחרים את הקרן של נכסים רוסיים מוקפאים, והסתפק בשימוש בריביות שהצטברו עליהם
אפילו במקרה הקיצון של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, האיחוד נמנע מלהחרים את הקרן של נכסים רוסיים מוקפאים, והסתפק בשימוש בריביות שהצטברו עליהם – למרות הלחץ הפוליטי והצורך המוסרי לתמוך באוקראינה.
גם הקפאה היא מהלך מורכב פוליטית
ומה באשר להקפאת יתרות המט"ח? מדובר בתרחיש מורכב יותר, אך עדיין מאתגר מאוד לביצוע גם עבור המדינות המובילות את יוזמת הסנקציות על ישראל. הקפאת נכסים ריבוניים של בנק מרכזי היא צעד אפשרי – כפי שנעשה במקרה של הבנק המרכזי הרוסי – אך הוא דורש "רמה גבוהה של קונצנזוס מדיני", ובמקרים מסוימים אף הסכמה פה אחד על עצם קבלת ההחלטה.
לזכותה של ישראל עומדות עדיין כמה ממדינות המפתח באיחוד – בהן גרמניה, איטליה, הונגריה וצ'כיה – שצפויות להתנגד לצעדים כה דרמטיים.
גם אם תתקבל בסופו של דבר החלטה על הקפאת נכסים, מדובר במהלך זמני, בניגוד להחרמה, והוא תלוי בהארכת הסנקציות לאורך זמן. הארכה כזו מחייבת לעיתים קרובות הסכמה פה אחד, כך שמספיקה התנגדות של מדינה אחת בלבד כדי להביא לביטול מיידי של ההקפאה.
אז מה בכל זאת נראה ריאלי? סביר יותר שהאיחוד האירופי ישקול צעדים מתונים יותר, שאומנם פחות דרמטיים – אך עדיין עשויים להשפיע על ישראל. צעדים כאלה נחשבים לבעלי היתכנות פוליטית גבוהה יותר, ולעיתים נדרשת עבורם רק "רוב מיוחס" ולא הסכמה פה אחד.
אז מה בכל זאת נראה ריאלי? סביר יותר שהאיחוד האירופי ישקול צעדים מתונים יותר, שאומנם פחות דרמטיים – אך עדיין עשויים להשפיע על ישראל
התרחיש הסביר: סנקציות חלקיות
בין האפשרויות: סנקציות על מוצרים מההתנחלויות, הגבלות על סחר ונסיעה, אמברגו נשק והקפאת ההשתתפות של ישראל בתוכנית "הורייזן" – תוכנית הדגל של האיחוד למימון מחקר ופיתוח, שבאמצעותה הועברו כבר למעלה ממיליארד אירו לחברות ומוסדות ישראליים. ביטול ההשתתפות עלול להציב איום משמעותי על עולם המחקר והאקדמיה בישראל.
בשורה התחתונה, הסבירות להחרמה או הקפאה של יתרות המט"ח של ישראל נחשבת נמוכה: המכשולים המשפטיים, המדיניים והכלכליים גבוהים, וספק אם האיחוד יצליח להתגבר עליהם. עם זאת, אין להקל ראש באפשרות של סנקציות אחרות, פחות דרמטיות אך בהחלט בעלות השפעה. כלכלה שברירית כמו של ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לזלזל באף איום, קטן ככל שיהיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולאחר הניצחון על החמאס כשהאסלאם יבין שעלינו הוא לא יכול הוא יעבור לאסלם את אירופה . ראשונה תיפול בלגיה בדם אש ומהומות . משם הסערה תמשיך לצרפת וגרמניה ובסוף לאור ההצלחה לבריטניה . שם יערכו קרבות דמים . מי שינצל אלו מדינות מזרח אירופה . יבואו אלינו הצבועים מבריטניה ללמוד שיטות איך נצחנו את הערבים . נגיד להם שיטילו עליהם סנקציות….