זה לא כבש כותרות בינלאומיות, אך לאחרונה עיר הבירה של אומה שבניה נרדפו ונרצחו ברצח עם נוראי במלחמת העולם השנייה הנציחה את זכר קורבנות עם אחר שסבל גורל דומה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים את שמו של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שמו של אליה קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת בשנת 1999, ואיבד את כל משפחתו במהלך רצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915.

ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים שם של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שם קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת ב-1999, ואיבד את כל משפחתו ברצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915

בזאת למעשה הופכת ירושלים לעיר השלישית בישראל (אחרי חיפה ופתח תקווה) שמנציחה את זכר רצח יותר ממיליון ארמנים. זאת, בעוד מדינת ישראל עצמה נמנעת עד היום מלהכיר ברצח העם הארמני – מהלך שכבר עשו ארה"ב ורבות ממדינות העולם – אף על פי שההיסטוריה של העם היהודי והעם הארמני רצופה בכאב מקביל.

משפחתו של קהוואג'יאן נאבקה במשך יותר משבע שנים להשיג את ההכרה הזו, ולבסוף העירייה נענתה. "הם השתמשו במילים 'שואה ארמנית' – מונח שמיועד בדרך כלל לשואה היהודית. זו בחירה לשונית חזקה מאוד", אמר לי ארמן אקופיאן, שגריר ארמניה בישראל.

ב־2025, לראשונה חל יום הזיכרון לשואה בדיוק באותו תאריך – 24 באפריל – כמו יום הזיכרון לרצח העם הארמני. במקביל, על רקע מלחמת עזה המתמשכת, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נעשה עוין מאי פעם כלפי ישראל – אולי דבר שאיפשר לממשלת נתניהו לנהוג בזהירות פחותה מחשש לעורר את זעמה של אנקרה בסוגיית שואת הארמנים.

"יש לי תיאוריה שאולי זו גם דרך לנקום בטורקיה", אמרה מרינה קוזלינר, ישראלית ממוצא ארמני הפועלת זה שנים כדוברת הקהילה. "היחסים בין ישראלים לטורקים מאוד מתוחים עכשיו. בנוסף, היו לאחרונה יותר מדי תקריות אנטי-נוצריות מצד חרדים בירושלים, בעיקר ברובע הארמני. אז אולי זה גם סוג של פיצוי – הוכחה שישראלים אינם אנטי-ארמנים".

ירושלים הפכה לעיר השלישית בישראל שמנציחה את רצח יותר ממיליון ארמנים. זאת, בעוד ישראל עצמה נמנעת עד היום מלהכיר ברצח העם הארמני, על אף שההיסטוריה של היהודים והארמנים רצופה בכאב מקביל

מרינה קוזלינר מול המנזר הארמני העתיק של סנט ניקולס ביפו (צילום: לארי לקסנר)

קוזלינר, בת 50, נולדה בירוואן ומתגוררת בישראל מ-1995. היא מהנדסת באינטל בקריית גת, מתגוררת בבת ים, ובת לאב יהודי ולאם ארמנית. היא חלק מקהילה של כ־10,000 ארמנים החיים כיום בישראל – שמתחלקת לשלוש קבוצות עיקריות.

• הראשונה מונה כ־5,000 צאצאי ניצולי רצח העם הארמני, כמו קהוודג'יאן, שהגיעו הנה לפני כמאה שנה – לרוב דרך סוריה או לבנון. כולם נוצרים ומתגוררים בעיקר בחיפה, יפו ונצרת.
• הקבוצה השנייה, כ־2,000 איש, הם נוצרים ארמנים ברובע הארמני של ירושלים, עם היסטוריה שנמשכת יותר מאלף שנה בעיר העתיקה.
• והשלישית, 2,000 עד 3,000 איש, הם יוצאי הקהילה היהודית הקטנה בארמניה, לרוב ממשפחות יהודיות-נוצריות מעורבות (בדומה לקוזלינר), שהיגרו לישראל בעקבות התמוטטות ברית המועצות ומלחמות הדמים שפרצו בין ארמניה (הנוצרית ברובה) לאזרבייג'ן (המוסלמית ברובה).

סיפורו של קהוודג'יאן מעניין במיוחד. הוא נולד באורפה, כיום בשטח טורקיה, ושרד את אירועי 1915. בגיל חמש הועבר לבית יתומים בנצרת. בגיל 14 החל את דרכו כצלם מקצועי, רכש את סטודיו חנניה בירושלים ושינה את שמו ל־Elia Photo-Service. הוא שירת כצלם צבאי בצבא הבריטי במהלך מלחמת העצמאות, והקדיש את חייו לתיעוד התרבות והחברה בירושלים.

צאצאיו ממשיכים לנהל עד היום את החנות ברובע הנוצרי של ירושלים, לצד מוזיאון קטן וארכיון המתעדים את פועלו.

קהוואג'יאן נולד באורפה ושרד את אירועי 1915. בגיל 5 הועבר לבית יתומים בנצרת. בגיל 14 החל את דרכו כצלם מקצועי. הוא שירת כצלם צבאי בצבא הבריטי במלחמת העצמאות, ותיעד את התרבות והחברה בירושלים

לצד זאת, ציינה קוזלינר בצער, גל התפרצויות של קיצונים חרדים כלפי נוצרים בעיר העתיקה – כולל יריקות על כמרים וקללות – פגעו ביחסי ישראל-ארמניה. "הקיצונים האלו תוקפים כל מה שלא יהודי", אמרה. "הם לא מייצגים את הגישה של ישראלים כלפי הארמנים. כן, יש אנשים בארמניה שמתנגדים לישראל, אבל הטענה שארמנים הם אנטישמים – זו תעמולה אזרית נטו".

קוזלינר, שהוריה עדיין חיים בירוואן, פעילה ברשתות החברתיות ויש לה אלפי עוקבים בפייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק. היא מארגנת הפגנות ויוזמות ציבוריות, וכ־100 איש הגיעו לאירוע הזיכרון לרצח העם הארמני בחיפה השנה. "רוב העוקבים שלי הם ארמנים", היא אומרת. "הם מקבלים את המידע שלהם על ישראל מהתקשורת הארמנית – שלא תמיד משקפת את המציאות. העדכונים שלי נותנים להם תמונה אמיתית של מה שקורה כאן".

כך למשל, תיעדה עבור עוקביה את מלחמת ישראל-איראן האחרונה, כולל החוויות הקשות של ריצה למקלטים באמצע הלילה. ביום השלישי למלחמה פגעה רקטה בליסטית איראנית בבניין לא רחוק מדירתה. 12 איש נהרגו.

"ארמנים שואלים אותי לעיתים קרובות מה הסוד של הצלחת מדינת ישראל", היא אומרת. "אני מסבירה להם שזה בגלל איך שישראלים דואגים אחד לשני – במיוחד בתקופה הנוראה הזו". לדבריה, אחרי התקפת הטילים של איראן בעקבות התקיפה המקדימה של ישראל בתכנית הגרעין, "קיבלתי מאות הודעות מארמנים ברחבי העולם ששאלו לשלומי. זה היה מאוד מרגש".

למרות הדמיון ההיסטורי בין היהודים לארמנים, הפוליטיקה המודרנית מערימה מכשולים. ארמניה שומרת על קשרים חמים עם טהראן – ואיראן היא אחת המדינות הבודדות שסייעו לה במלחמה עם אזרבייג'ן. אפילו רוסיה, בעלת הברית ההיסטורית, לא התערבה לטובתה.

קוזלינר תיעדה עוקביה את מלחמת ישראל-איראן, כולל החוויות הקשות של ריצה למקלטים באמצע הלילה. ביום השלישי למלחמה פגעה רקטה בליסטית איראנית בבניין לא רחוק מדירתה. 12 איש נהרגו

ישראל, מנגד, היא ספקית הנשק המרכזית של אזרבייג'ן. בעזרת רחפנים וטילים ישראליים, הצליחה האחרונה לכבוש מחדש את חבל נגורנו-קרבאך במלחמה בת 44 ימים ב־2020. המהלך הוביל להאשמות בטיהור אתני, להפלתה של רפובליקת ארצאך הבדלנית, ולמחאות המוניות נגד הממשלה בארמניה.

המתיחות הגיעה גם לירושלים, סביב עסקת נדל"ן שנויה במחלוקת ברובע הארמני.

רק לאחרונה, במרץ 2023, פתחה אזרבייג'ן שגרירות בתל אביב – למרות שהיחסים הדיפלומטיים נמשכים כבר יותר מ־30 שנה. לישראל יש שגרירות בבאקו, והקהילה היהודית במדינה המוסלמית משגשגת. אך עם ארמניה, הקשרים כמעט קפואים.

"החלום שלי הוא לשפר את היחסים בין יהודים לארמנים", אומרת קוזלינר. "אני חושבת שלארמנים יש הרבה מה ללמוד מהיהודים. שני העמים שלנו חוו טרגדיות איומות, ובכל זאת – רצח העם הארמני נשכח".

בזמן שארמניה ואזרבייג'ן מנסות להגיע להסכם שלום שיסיים את הסכסוך ארוך השנים, שגריר ארמניה בישראל, ארמן אקופיאן (שדובר עברית רהוטה), שואף לשיפור דרמטי ביחסים – ולבסוף, להכרה ישראלית רשמית ברצח העם הארמני.

"אנחנו מחכים לפתיחת שגרירות ישראל בארמניה, כי בלעדיה קשה מאוד להתקדם", הוא אומר. "ישראל פתחה לאחרונה שגרירויות גם במולדובה וגם באסטוניה. אני רוצה להאמין שארמניה תהיה הבאה בתור".

"אנו מחכים לפתיחת שגרירות ישראל בארמניה, כי בלעדיה קשה להתקדם", אומר השגריר הארמני. "ישראל פתחה לאחרונה שגרירויות גם במולדובה ובאסטוניה. אני רוצה להאמין שארמניה תהיה הבאה בתור"

הוא מוסיף: "אנחנו יודעים מה קרה בין ישראל לאזרבייג'ן – וזה לא מעודד. האזרים אומרים שניצחו בזכות הסיוע הצבאי הישראלי, וישראל הייתה המדינה היחידה שסיפקה להם נשק בזמן המלחמה. אבל אנחנו מוכנים לפתוח דף חדש. אנחנו מאמינים שעדיין אפשר להתקדם".

לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.