זו אחת העבודות המפרכות והתובעניות ביותר שיש. המטפלות הסיעודיות לא יוצאות לעבודה – הן מתעוררת אליה, בלי זמן פנוי מוגדר, וצריכות להיות זמינות בכל שעות היממה עבור הקשישה או המטופלת הסיעודית, שישה ימים בשבוע ולרוב גם שבעה. הן רוחצות, מאכילות, מעבירות למיטה ולשירותים וחזרה, מלבישות ומפשיטות ומניידות את המטופלות.
במקביל, הן צריכות לדאוג לקניות, להכין אוכל, לכבס, לקחת אחריות על טיפול תרופתי וגם כלכלי. זו עבודה שמצריכה תועפות של יכולות פיזיות, פסיכולוגיות, רגשיות, סבלנות אין קץ, אמפתיה וחמלה. המטופלים חסרי ישע וביניהם למטפלות יש תלות הדדית. כנשים ומהגרות עבודה הן חשופות לפגיעות רבות: כלכליות, בריאותיות ונפשיות.
יש בישראל 61,505 מטפלות זרות ועוד 15,412 שאשרתן פגה ונשארו כאן. דוח מיוחד של "קו לעובד" חושף לפרטי פרטים את הפגיעות והסיכונים בעבודה המטפלות שרובן פיתחו בעיות בריאותיות שונות עקב העבודה.
יש בישראל 61,505 מטפלות זרות ועוד 15,412 שאשרתן פגה ונשארו כאן. דוח מיוחד של "קו לעובד" חושף לפרטי פרטים את הפגיעות והסיכונים בעבודה המטפלות שרובן פיתחו בעיות בריאותיות שונות עקב העבודה
הדוח חובר על ידי דיאנה בארון ואירית פורת ומבוסס על סקר שנערך ב-2023 בקרב המטפלות וסקר נוסף אשתקד, וכן על עשרות ראיונות איתן.
הפגיעה מתחילה עוד לפני ההגעה לארץ. למעט העובדות מסרי לנקה שמגיעות באמצעות הסכמים הדדיים, כל שאר המטפלות מגויסות באמצעות סוכנויות שמאתרות אותן בלי פיקוח ומאלצות אותן לשלם דמי תיווך בסכומים אסטרונומיים ולא חוקיים שמשאירים אותן בחוב ענק ובלחץ כלכלי ונפשי עצום.
סקר שנערך אשתקד בקרב מטפלות זרות העלה ש-76% מהן שילמו יותר מ-15 אלף דולר. 26% מהנשאלות שילמו מעל 25 אלף דולר.
הסקר הזה כלל 124 משיבות, רובן מהודו והשאר מהפיליפינים (שממנה לא מגיעות עובדות חדשות), גיאורגיה, קולומביה, וסרי לנקה. רוב הנשאלות לקחו הלוואה כדי לשלם את הסכומים האלה ומעל מחצית מהן הצליחו להחזיר אותו רק אחרי שנה וחצי של עבודה רציפה. המסקנה הברורה היא שיש לקדם הבאת עובדות רק בהסכמים ישירים.
ברשות האוכלוסין וההגירה מסרו שהם מכירים "בחומרת הסוגיה של גביית דמי תיווך שלא כחוק מעובדות סיעוד טרם הגעתן לישראל ופועלת למיגורה של התופעה"
ברשות האוכלוסין וההגירה מסרו שהם מכירים "בחומרת הסוגיה של גביית דמי תיווך שלא כחוק מעובדות סיעוד טרם הגעתן לישראל ופועלת למיגורה של התופעה". לדבריהם, הם מקדמים הסכמים עם מדינות בכל הענפים לרבות בסיעוד כדי ליצור מנגנון גיוס ישיר במטרה למנוע את הגבייה של דמי התיווך לגורמים פרטיים.
עוד ציינו, כי עד היום נחתמו הסכמים עם סרי לנקה, פיליפינים, הודו ואוזבקיסטן בענף הסיעוד הביתי. מול הפיליפינים יש משא ומתן חדש וכל עוד הוא מתקיים, לא מתאפשרת הבאת עובדים במסגרתו. הרשות "תמשיך לקדם את נושא ההסכמים הבילטרליים ותפעל להרחיב את מעגל ההסכמים עם מדינות נוספות", סיכמו.
פגיעות שרירים, שלד וגב תחתון
מהסקר שנערך לפני שנתיים והקיף 534 מטפלות, עלה ש-81% מהן דיווחו על בעיות בריאות פיזית ונפשית כתוצאה מהעבודה בסיעוד הביתי: הכוונה לבעיות אורתופדיות, פרקים, גב, ברכיים, כפות ידיים ועוד.
רבות מהן דיווחו על כאבי ראש מתמשכים, בעיות עיניים, עור, קשיי נשימה ועוד תסמינים שהופיעו בעקבות העבודה. בנוסף, הן סובלות ממצוקה נפשית כמו לחץ ודחק, חרדות ודיכאון. העבודה סביב השעון מעלה את הסיכון גם לשבץ ומחלות לב.
רבות מהן דיווחו על כאבי ראש מתמשכים, בעיות עיניים, עור, קשיי נשימה ועוד תסמינים שהופיעו בעקבות העבודה. בנוסף, הן סובלות ממצוקה נפשית כמו לחץ, חרדות ודיכאון
העובדות חשופות באופן תדיר לחומרים כימיים בעבודות משק הבית ומפתחות קשיי נשימה, בעיות עור, עיניים וכאבי ראש שיכולות לנבוע גם ממעט מדי שעות שינה.
בנוסף, יש חשיפה למחלות זיהומיות כתוצאה מהמגע עם מטופלים והפרשות הגוף שלהם, כמו קטטר וניקיון השירותים. יש גם סיכון ארגונומי כתוצאה מהרמה והזזה של המטופלים באופן קבוע והן מפתחות כאבי שרירים, שלד וגב תחתון.
"לפני כמה חודשים המעסיקה שלי כמעט נפלה, תפסתי אותה מאחור כדי שלא תשבור את העצמות אבל נתפס לי הגב", מספרת מטפלת שמצוטטת בדוח.
היא רותקה למיטה ליום שלם, הלכה לאוסטאופת ולאחר מכן לא הייתה מסוגלת להתכופף, להרים משא כבד או אפילו לדחוף את כסא הגלגלים. כשחזרה לחופשה בהודו הומלץ לה לנוח חצי שנה והיא חזרה לארץ אבל הבינה שתיאלץ לעזוב שוב.
המטפלות יוכלו להסתייע במקרה הטוב במנוף בחלק קטן מהבתים ורכישת ציוד המגן היא באחריותן. רק חלק קטן מהן מקבלות הדרכה במדינת המוצא וגם היא לא מספיקה כדי לעזור להישאר בריאות ובטוחות
חשופות לניצול בבדידות מוחלטת
אפשר למזער את הסיכונים הבריאותיים האלה באמצעות הכשרות וציוד מגן, אבל המטפלות יוכלו להסתייע במקרה הטוב במנוף בחלק קטן מהבתים ורכישת ציוד המגן היא באחריותן. רק חלק קטן מהן מקבלות הדרכה במדינת המוצא וגם היא לא מספיקה כדי לעזור להישאר בריאות ובטוחות.
"אני במקום טוב, אבל הסיבה לבדידות או אולי לעצב או שניהם היא העובדה שאני במדינה חדשה, מתמודדת עם תרבות שונה, מנהגים שונים ונטל האחריות בעבודה שלי", אומרת מטפלת מהפיליפינים שמצוטטת בדוח.
בניגוד למוסדות הסיעוד, העבודה לבד בארץ אחרת רחוק מהמשפחה והחברים, עם מטופלים שלעיתים לא יכולים לתקשר באופן קוהרנטי או מילולי, גוזרת על המטפלות גם בדידות וזרות מוחלטות. המדינה מתייחסת אליהן כשוהות ארעיות ואוסרת עליהן לקיים מערכת יחסים זוגית, עם הגבלות על לידה וגידול ילדים.
המטפלות תלויות במעסיקים שבחלק מהמקרים חודרים לחייהן האישיים בפיקוח מוגבר, טשטוש זמן העבודה והמנוחה, כוננות מתמדת וחשיפה לניצול כלכלי, פיזי, פסיכולוגי
כמו כן, הן תלויות במעסיקים שבחלק מהמקרים חודרים לחייהן האישיים תוך פיקוח מוגבר, טשטוש זמן העבודה והמנוחה, כוננות מתמדת, שינה מועטה וחשיפה לניצול כלכלי, פיזי, פסיכולוגי ולעיתים גם אלימות. מטופלת אחת סיפרה שמעסיקיה שמו מצלמות בכל הבית לרבות בחדר שלה, כך שלא נותר לה מרחב פרטי בכלל.
חלית? נפצעת? טוסי הביתה
הדוח מפרט גם את ההשלכות של מחסור בשינה, חוסר שליטה בזמן ובמרחב, היעדר זמן פנוי ובחלק מהמקרים אפילו מחסור באוכל כתוצאה מהגבלת המטופלים או קרוביהם. דברים שנראים מובנים מאליהם לכל אדם הופכים בעבודה הזו לפריבילגיה. הבעיה היא שגם הנגישות לטיפול רפואי עבור עצמם היא בנחיתות.
תחולת הביטוח שלהן לא מקיפה כמו של ישראליות והן צריכות שהמעסיק יבטח אותם. האכזריות מגיעה לשיאה במקרה שבריאותם מתדרדרת: אם נמצא שאיבדו את כושר העבודה, חברת הביטוח לכל היותר תממן להם כרטיס טיסה חזרה ואם הן נמצאות פה יותר מעשור, הן יקבלו פיצוי מקסימלי של 90 אלף שקלים עם חזרתן לארץ המוצא.
המדינה בעצם מתנערת מחובתה לדאוג לעובדות האלה במקרה שחלו ונפגעו במהלך עבודתן שהיא, כאמור, אחת המפרכות שאפשר לחשוב עליהן. על הנייר הן זכאיות לבצע בדיקות תקופתיות אבל אין להן זמן, ושירותי הבריאות ניתנים בעברית ולא נגישים.
בתשובה לשאלה מה הם עושים כדי להנגיש שירות רפואי למטפלות וכן את המוקדים הטלפונים שנגישים לשפות שלהן, ממשרד הבריאות נמסר:
"עובדות סיעוד שאינן תושבות ישראל מבוטחות בביטוח רפואי פרטי שניתן לרוב על ידי קופות החולים. ככלל, שירותים במוקד קול הבריאות של משרד הבריאות ניתנים באמצעות נציגים דוברי שפות או באמצעות מתורגמנים ומתורגמניות.
"לצד זאת, על מנת להנגיש את הטיפול הרפואי לכל מי שזקוק לכך, לרבות עובדים ועובדות זרים, במוקד קיים שירות מתורגמנות במהלך קבלת טיפול רפואי, הניתן כאשר הצוות הרפואי נותן השירות אליו הגיע/ה המטופל/ת (רופא, אח, מזכיר רפואי, פיזיותרפיסט ועוד) מתקשר למוקד ומבקש תרגום בעת הטיפול. התרגום ניתן בשפות ערבית, רוסית, אמהרית, צרפתית וטיגרית.
"נציין כי משרד הבריאות מודע לצורך ופועל לפיתוח פתרונות תרגום בעל פה גם לשפות הייחודיות למהגרי עבודה. עוד נציין כי לכלל קופות החולים קיימת הנגשה שפתית לשפות שצויינו לעיל – בין שבאמצעות מוקד המתורגמנות של קול הבריאות, או באמצעות מוקדים דומים שמפעילות חברות אחרות."
לכל אלה נוסף גם סיכון ליחס המטופל והסביבה. 44% מהמשתתפות בסקר דיווחו על התעמרות, לרוב מהמטופלים ובחלק מהמקרים מבני משפחותיהם או גורמים אחרים. אין הגנה או תמיכה במקרים כאלה. כמו כן, יש גם כאלה שדיווחו על פגיעות מיניות אבל הן לא מדווחות לרשויות האכיפה.
העובדות לא מודעות לזכויות שלהן, כמו למשל ימי מחלה בתשלום ולא מאפשרות את זה לעצמן כדי לא להשאיר את המטופלים לבד.
עובדת מהפיליפינים סיפרה שבאחד הימים היא התעלפה ופונתה לבית החולים. במיון הורו לה לנוח ולקחת ימי מחלה מקופת חולים וכשחזרה הביתה היא פוטרה על ידי המטופלת.
עובדת מהפיליפינים סיפרה שבאחד הימים היא התעלפה ופונתה לבית החולים. במיון הורו לה לנוח ולקחת ימי מחלה מקופת חולים וכשחזרה הביתה היא פוטרה על ידי המטופלת
במשרד העבודה לא השיבו לשאלה כיצד הם מעודדים את המטפלות לנצל ימי מנוחה ומחלה בתשלום. את הביטוח הלאומי שאלנו האם הם פועלים לדאוג למאגר מחליפות ולאימוץ תקן של מטפלות סיעודיות, כולל התאמה ביניהן למטופלים, כמו למשל במשקל וחיוב בהכשרות.
במוסד לביטוח לאומי אומרים כי לפני קרוב לשלוש שנים עודכן המכרז החדש לשירותי סיעוד, לאחר עשור שבו לא התחדש. במכרז הזה אמורות להופיע דרישות להכשרת מטפלות, סקרים ובדיקות על מסגרות העבודה שלהן עם בקרה של ביטוח לאומי ומשרד הרווחה. הבעיה היא שהמכרז הזה תקוע וכפי הנראה לחברות הסיעוד אין עניין לזרז את התהליך שצפוי לקחת עוד שנים.
ריקוד משותף של רווחה
נוכח החשיפה לפגיעות האלה שרק חלק מהן תוארו כאן ונוכח המכשולים שמונעים מהן להגן על עצמן, ב"קו לעובד" ממליצים על שורה של צעדים שייטיבו עם העובדות שמגיעות לעבוד כאן בסיעוד. ראשית, נדרשת העלאת מודעות בקרב המטפלות עצמן לגבי החשיבות של בדיקות וגורמי הסיכון השונים וכן בקרב המטופלים ואו בני המשפחה.
המדינה צריכה לעודד ואולי גם לחייב אותן לבצע בדיקות תקופתיות, בפרט של פגיעות שרירים ושלד ולבצע חיסונים דומים לאלה של עובדי בריאות. כמו כן, צריך להנגיש את השירות הרפואי לשפת המטפלות. מעל הכל, הן צריכות לקבל זכאות לטיפולים רפואיים במקרה שיחלו ולא לייצא את עלות הטיפול לארצות המוצא שלהן.
המדינה אמורה לוודא שמהגרות העבודה מקבלות הדרכה כמו זו שניתנת לעובדות סיעוד ישראליות ולהתאים מטפלות למטופלים לפי רמת תפקוד, גיל, משקל ועוד
צריך לחייב את חברות הסיעוד שעורכות ביקורי בית לדווח על העומס, ציוד מגן ושעות השינה והמנוחה של המטפלות. המדינה אמורה לוודא שמהגרות העבודה מקבלות הדרכה כמו זו שניתנת לעובדות סיעוד ישראליות ולהתאים מטפלות למטופלים לפי רמת תפקוד, גיל, משקל ועוד. הם קוראים להקים מערך להפגת בדידות של המטפלות ולעודד אותן לנצל חופשה שנתית.
אלה מקצת הדברים שאולי יהפכו את העובדות החיוניות האלה לפחות שקופות. כמי שמוזמנות לכאן כדי לטפל בחסרי הישע והקשישים, לכולנו אמור להיות עניין להבטיח את שלומן של המטפלות ולקדם את זכויותיהן למנוחה ובריאות.
כפי שצוין בדוח, טובת העובדות והמעסיקים כרוכות אחת בשנייה ולא מדובר בצדדים מתנגשים אלא בריקוד משותף שמגדיל את הרווחה המשותפת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהמצב האמתי שונה מהכתוב לחלוטין. היו לאימי 3 מטפלות. הם עושים בשקר..גונבים בשיטות חכמות .למדו הכל עוד בארצן. טענות לפגיעה שקריות. הכסף שהם מקבלים מעשיר אותן ביחס למצב בארצן. משרדי המעסיקות תומכים בהן גם בעת גילוי אופיים האמיתי הפוגע. לא מומלץ להעסיק ללא מצלמות מוכיחות. הם אינן עושות על פי בקשות המעסיק בן המשפחה. הכספים שמובטחים להן בסיום עצומים. המדינה קבעה על רשות הגנה למענן. אני פניתי לתלונות במשרדים ובמשטרה. העסקתן כרוכה בסיוט יום יומי למעסיק. הם מקושרות היטב ומייעצות בתחום העשייה הפוגעת וזה ללא דוגמאות שהיו מסמרות לכם את הסיער מרמת הפשיעה שלהן.
מצטערת שוב כל הזמן היהודים חסים על עובדים זרים רק לא בעד אחיהם היהודים . מצטערת הם מקבלים הטבות מאוד מיוחדות שהם יוצאים לחופש הם יוצאים למשך חודש ימים חודש של עבודה .המקום מולדתם מרוויחים פחות וחיים שם חיים זולים ביחס לישראל. נכון פה החיים יקרים גבוהים קראתי שהם מקבלים 7 אלף שקל בחודש אהל זה נשאר להם נטו לחודש. כמה
מקבלת עובדת סוציאלית אחרי שלמדה לימודים אקדמאים ועליה אחריות על כל הטיפול במטופל .. אנחנו יוצאים לחופש מקבלים בית הבראה לפי מספר השנים רק במספר ימים ולא למשך חודש ימים מה שעובד זר מקבל . עוד דבר אומנם .הסכום והעובד זר מקבל זה נטו לא מוציא על הוצאה כמו שכר דירה וגם אוכל תמורת מגורים שכר דירה לכן נא לא לישב שמקבל רק ס7 אלף ומה עם דמי שכירות כי נשאר לישון מים ארנונה וכו' ,. נטו נכון קשה אבל נשאר לו כסף מה שאותו הסקר נשאר בלי כל בסוף .
המטפלת של אמא שלי כבר 15 שנה בארץ. מקבלת כמעט 7000 בחודש פלוס הבראה וכו לא משלמת שקל שכר דירה מיסים חשבונות או אוכל, ביטוח רפואי מלא, אגרות וויזה הכל עלינו. כבר בנתה בית פאר בסרי לנקה, הלוואי על כל אחד בישראל כזה בית. נוסעות לחופשות וטיולים קצרים או ארוכים פעמיים בשנה ואז אנחנו לוקחים מחליפה במחיר מטורף של 300 ליום.
בקיצור תחסכו מאיתנו את הבולשיט.
בהחלט התבלבלתם
המשפחות והמטופלים הם אלא שמסכנים .
כל אחת עבדה שם בתור "אחות"
הן חסרות ניסיון לא קיבלו הכשרה
מעונינות רק בכסף
אוכל ועבודה קלה
לאחר חודש קורשות תוספת שכר
אם נענים להן הן עוזבות
אין עם מי לדבר ברשות ההגירה והאוכלוסין .
התאגידים משתפים פעולה עם המדינה ומריצים מליוני שקלים ע"ג קשישים ונכים סיעודיים.
מעלים את הביטוח לאומי ומס בריאות ועוד מיסים
מים חשמל גז הם לא משלמים דיור ואוכל.
בו בזמן שהקצבה לקשיש לא עלתה .
רובם אינם מתאימים לעב' אני המומה מחד צדדיות של כתיבת הכתבה ,היא מגמטית ולא אמינה .
הם מיד לומדים מה ניתן לסחוט כאן הם מעוגנים ומגובים בקב' וואצפ.
אני ממש המומה.
כל נסיונותי להגיע ולדבר על הנושא בדרגים גבוהים נבלמים כי קשישים זה לא מספיק מעניין בפוליטיקה
כי
מדהים. נפלתם על הראש המטפלות הן המסכנות? עבדות מודרנית? מישהו מכריח אותם לבוא או שהתאווה להרבה כסף היא המניע.אף הודי רעב לא מגיע לכאן ולא משלם את דמי התיווך . מי שמגיע זה אלו שתאוותם להתעשר לא עוצרת אותם והם לא מסכנים הם נדארים פה שנים ולא חוזרים הביתה גם כשסיימו את זמן שהייתם החוקית. מישהו פה מבולבל והאומללים אלו אנחנו שנאלצים לשלם להם הון שמוצא בסחטנות ואנחנו מקבלים שרות זבל וסותמים את הפה
לא דיברתן על העובדה שהמטפלות הזרות מנצלות את מצוקת המשפחות וגובות סכומי עתק בנוסף לקניית אוכל מיוחד, מוצרי היגיינה וכ'. בנוסף , נוטשות את המטופלים למספר שעות ביום ומסרבות לנקות את סביבתן. לא דיברתן על האלימות שלהן כלפי המטופלים ועל עוד הרבה דברים וחבל. מציעה לכן לעשות מחקר על הצד השני. הכתבה מעוותת. אם היה להן כל כך קשה הן לא היו בוחרות להישאר כאן גם לאחר שפג תוקף הויזה.
מה זה הבולשיט הזה.יש להם מספיק זמן לנוח.אומרים שהמטפלים מטפלות עובדים קשה.במדינה שלנו היהודים עובדים יותר קשה.הורים עובדים קשה מפרנסים משפחה ילדים חוגים לימודי.משלמים מסים.בהרבה מקרים המטפלים מטפלות זרים מרוויחים הרבה יותר ממשפחה ממוצעת ישראלית.העובדים הזרים.לא משלמים חשמל.לא משלמים מים.לא משלמים ארנונה.האוכל על חשבון המטופל.והמשכורת שלהם שווה בארצם.בערך של שווי בארץ בין 130.000 ש"ח ל150.000 ש"ח.הם בונים בארצם בתי פאר.הם פותחים עסקים בארצם.קונים נכסים.בקיצור עשירים.הם אומרים שמספיק להם לעבוד כ7 שנים ויותר לא צריכים לעבוד כל החיים.הם יוצאים למועדונים מנצלים גברים ישראלים.הנשים לא תמימות הרבה מהן כמובן בעלות משפחה נשואות יוצאות עם גברים ישראלים.ומנצלות אותם.תציעו לאנשים לעבוד בתנאים האלו הסיכוי גדול שכולם יסכימו.גן עדן.להחליף טיפול פעמיים שלוש ביום ולהרוויח הון תועפות.