המילואימניק שעמד ליד המחסום המאולתר סימן לנו לעצור. הורדנו את השמשה. "אנחנו לחוף, חוף זיקים". הוא סימן בידו שנסתובב. "מצטער, זה שטח צבאי סגור".
ניסיונות השכנוע הקלושים שלנו לא עזרו. כביש 3411 המוביל אל החוף הדרומי ביותר של ישראל, שגובל ברצועת עזה, חסום בצו אלוף. כמעט 22 חודשים אחרי 7 באוקטובר, החוף היפהפה השייך למועצה האזורית חוף אשקלון, שהיווה את אחד העוגנים החשובים באזור וסיפק מפלט ובילוי לרבבות תושבי העוטף והנגב המערבי, עדיין מופקע מהציבור הישראלי.
כל היישובים בעוטף, כולל צמודי גדר כמו נחל עוז ונתיב העשרה, כבר הוצאו מקטגוריית "שטח צבאי סגור" ופתוחים לתנועה שגרתית של אזרחים, ורק החוף נותר מאחור. "אתם לא היחידים שמתפלאים", סיפר המילואימניק שמדי יום מעביר שם שעות בחום, "כל הזמן מגיעים אנשים בדרך לים ונאלצים לעשות פרסה".
בבוקר 7 באוקטובר 23' חדרו 10 סירות של חמאס, ועליהן עשרות מחבלים, לשטח הימי של ישראל. דבור של חיל הים הצליח להטביע את רובן, אבל כמה מחבלים הצליחו לעלות על חוף זיקים ולרצוח 19 אזרחים
לפני שנה ושלושה חודשים, חצי שנה בדיוק אחרי 7 באוקטובר, ביקרתי בחוף זיקים. גם אז הוא היה שטח צבאי סגור ולצורך הביקור נדרשתי לקבל אישור מיוחד מדובר צה"ל.
החוף היה נטוש ועצוב, עקבות הזוועה שהתחוללה בו בשבת ההיא וחודשי הלחימה שבאו אחר כך ניכרו היטב: סוכת המציל שספגה פגיעה של RPG הייתה הרוסה, שאריות ציוד צבאי היו פזורות בשטח ועקבות הרכבים הצה"ליים הכבדים חרצו את החול.
בבוקר 7 באוקטובר 23' חדרו 10 סירות של הקומנדו הימי של חמאס, ועליהן עשרות מחבלים, לשטח הימי של ישראל. דבור של חיל הים הצליח להטביע את רובן, אבל כמה מחבלים חמושים הצליחו לעלות על חוף זיקים ולרצוח 19 אזרחים. תשעה מהם נרצחו במיגונית שבה הצטופפו, אחרים בשירותים הציבוריים שבהם ניסו להסתתר.
מי שניצלו הם אלה שנמלטו לעבר הדיונות הנושקות לחוף והסתתרו בין קימורי החול. החדירה של המחבלים לקיבוץ זיקים הסמוך נמנעה בזכות קרב גבורה של כיתת הכוננות שקיבלה התראה מחיל הים והמתינה למחבלים בעמדות.
בשיאו של הקיץ שעבר יצאה הודעה חגיגית שחוף זיקים אוטוטו נפתח, אבל זה לא קרה. הריטואל חזר על עצמו פעמיים נוספות, האחרונה לקראת עונת הרחצה הנוכחית
בעת ששהיתי אז בחוף פגשתי קבוצה של פועלים סינים שנשלחו להתחיל במלאכת השיקום והבנייה מחדש של התשתיות ההרוסות. בחודשים שלאחר מכן נעשו שם עבודות אינטנסיביות. סוכת המציל, השירותים, סככות הצל, המזנון, המדשאה – הכול שוקם וחודש על ידי המועצה האזורית ו"תקומה".
בשיאו של הקיץ שעבר יצאה הודעה חגיגית שחוף זיקים אוטוטו נפתח, אבל זה לא קרה. הריטואל חזר על עצמו פעמיים נוספות, האחרונה לקראת עונת הרחצה הנוכחית – אבל ברגע האחרון צה"ל החליט שלא לאפשר את פתיחת החוף.
לפני כחודשיים פנה ראש המועצה האזורית חוף אשקלון איתמר רביבו לשר הביטחון ישראל כ"ץ, והפציר בו לאשר את פתיחת החוף. "המועצה הקימה מחדש חוף ים לתפארת", כתב רביבו, "ולדאבון הלב החוף עומד בודד ומיותם. מעבר למסר הביטחוני הבעייתי המועבר כתוצאה מסגירת החוף, חוף הים הוא מקום של מנוחה וחוסן, והוא חלק בלתי נפרד מהבית אליו חזרו התושבים".
הפנייה לא הניבה תוצאות. "הפסקנו כבר לשאול", אומרים במועצה האזורית חוף אשקלון, "הכול מוכן, ברגע שייתנו לנו אור ירוק תוך יומיים החוף נפתח".
בקרב חברי קיבוץ זיקים החוף הסגור הוא נושא חם וכאוב. "בשביל הים חזרתי הביתה", אומר אחד מהם, "זה המפלט שאנחנו כל כך זקוקים לו דווקא עכשיו".
חברי קיבוץ זיקים מספרים שבפגישות עם קצינים בכירים בגזרה הנושא עלה מספר פעמים, והם נענו שבצה"ל חוששים מתרחיש שבו חוף הים יהיה מלא, וחמאס ינצל את הרגע כדי לירות רקטות או אפילו כדי לשלוח צוללנים
אחרים חצויים. הם מספרים שבפגישות עם קצינים בכירים בגזרה הנושא עלה מספר פעמים, והם נענו שבצה"ל חוששים מתרחיש שבו חוף הים – בשבת אבל גם בסתם יום של חול בחופש הגדול – יהיה מלא באלפי מתרחצים, וחמאס ינצל את הרגע כדי לירות רקטות או אפילו כדי לשלוח צוללן או שניים להסתנן דרך הים. הסיכוי להתממשות של תרחיש כזה קטן, אבל הסיכון עצום.
"אמרו לנו שכל עוד יש לחימה לא יהיה ים", אומרת חברת קיבוץ, וזה רק חיזק את התחושה לפיה גם אחרי 22 חודשי לחימה צה"ל לא יכול להבטיח ביטחון מלא לתושבי האזור. לא ניצחון מוחלט וגם לא פסע ממנו. בתשובה לשאלת זמן ישראל, אומרים בצה"ל שאין כרגע תאריך יעד לפתיחת החוף: "הכול בהתאם להערכות מצב שמשתנות כל הזמן".
הגישה לחוף זיקים אומנם חסומה, אבל מהמילואימניק החביב קיבלנו טיפ: שמורת חולות זיקים, שמשתרעת על הגדה הצפונית של נחל שיקמה, פתוחה ומותר לטייל בה. וכך עשינו.
צעדנו בשביל שיוצא מול המחסום המאולתר ומטפס על הדיונות לכיוון הים. לפי הניקיון המופתי ששרר בשמורה, נראה שמעט מאוד ישראלים טיילו כאן בזמן האחרון. אפשר לומר בעדינות שחום יולי הוא לא הזמן האידיאלי לטיול מהסוג הזה, אבל הרגע שבו ערוץ נחל שיקמה מפציע בין החולות כמו פאטה מורגנה שווה את נהרות הזיעה.
בעשור הקודם הרשות לשימור אתרים נכנסה לתמונה, "בית עלמי" שוקם ושוחזר, ועד 6 באוקטובר 23' שימש כבית קפה. ביום השני למלחמה חברי הקיבוץ פונו לשנה והבית ננטש
המבט לעבר הנחל המתפתל על גדותיו הירוקות לעבר הים ומסתיים בחוף זיקים משכיח לרגע את העובדה שקילומטרים ספורים מכאן שוררות מלחמה ומציאות נוראה. השלמנו עם העובדה שניאלץ להסתפק בתצפית מרחוק על החוף, ושמנו פעמינו לעבר קיבוץ זיקים שמעבר לעיקול.
ב"בית עלמי", שניצב על גבעה במרכז הקיבוץ, מתקבצים מאוכזבי החוף. הבית הזה, שהיום משמש כבר יין/מסעדה, לא מצטיין רק בארכיטקטורה היפהפייה שלו ובנוף שנשקף ממנו – הוא גם מספר את סיפורו של האזור על ההיסטוריה העשירה, הטעונה והמורכבת שלו.
בית עלמי – הוא נקרא כך גם היום כעדות לכך שחברי זיקים לא מתכחשים לעברו של המקום – נבנה בתחילת המאה שעברה כבית קיץ של אחת המשפחות הערביות העשירות בירושלים. ב־1948 המשפחה ברחה, ושנה לאחר מכן, כשקיבוץ זיקים הוקם על ידי חברי השומר הצעיר שהגיעו מרומניה, הוא הפך לבית הראשון בקיבוץ, ששימש ללינה, אורווה, חדר אוכל, חדר ילדים ומה לא.
מאוחר יותר, כשהקיבוץ התפתח, הבית ננטש. פה ושם שימש כפאב ואירח פעילויות שונות, אבל מצבו התדרדר ובשלב מסוים הוכרז כמבנה מסוכן ושקלו להרוס אותו. בעשור הקודם הרשות לשימור אתרים נכנסה לתמונה, הבית שוקם ושוחזר, ועד 6 באוקטובר 23' שימש כבית קפה. ביום השני למלחמה חברי הקיבוץ פונו לשנה והבית שוב ננטש.
"באחת השבתות האחרונות", מספרת גלנץ, "אירחנו כאן את גל גדות. היא הגיעה לביקור בארץ, אלמוג בוקר, חבר הקיבוץ שלנו, לקח אותה לסיור בעוטף והם באו לפה לאכול"
החזרה אל הבית והפעלתו מחדש, מספרת יעל גלנץ, שמנהלת אותו מטעם הקיבוץ, היו חלק מתהליך השיקום והשיבה הביתה של הקהילה (95% מחברי זיקים חזרו לקיבוץ).
גלנץ עצמה שירתה כשוטרת בשני העשורים שקדמו למלחמה. ב־7 באוקטובר היא איבדה חברים רבים ובראשם מפקדה שנרצח בנובה, התפנתה עם שלושת ילדיה למלון – והיה לה ברור שפרק המשטרה בחייה הסתיים. הפרק הבא נפתח בבית עלמי שהיא חברה לצוות שהחזיר אותו לפעילות ובהמשך הפכה למנהלת שלו.
בבקרים באים לכאן צעירים מהאזור, מתיישבים עם לפטופ וכוס קפה באחד החללים המרווחים ועובדים. בערב יש אירועים ובין לבין אפשר לבוא ולאכול ארוחה טעימה. וכבר יש גם פולקלור של סלבס. "באחת השבתות האחרונות", מספרת גלנץ, "אירחנו כאן את גל גדות. היא הגיעה לביקור בארץ, אלמוג בוקר, חבר הקיבוץ שלנו, לקח אותה לסיור בעוטף והם באו לפה לאכול ארוחת בוקר.
"סיפרתי לה על המקום, קשקשנו על הילדים, ובסוף יצאנו להצטלם. אחרי שהם עזבו, קוראים לי מאחד השולחנות ושואלים בהתרגשות: תגידי, יכול להיות שאלמוג בוקר היה כאן?"
היחידות המיוחדות כבר לא כאן, אבל לא צריך אמצעים מיוחדים כדי לשמוע שבית לאהיא ובית חנון הסמוכות מופגזות בלי הפסקה. את חוף זיקים זה עדיין לא עזר לפתוח
באחד מחדרי הבית ניתן לצפות בסרטון על ההיסטוריה של הבית והקיבוץ שיצר בן הקיבוץ אביב פרס. אחרי 7 באוקטובר הסרטון עודכן וכעת הוא נפתח בשחזור של אירועי אותו יום.
יעל מובילה אותנו אל הגג, לתצפית נהדרת על האזור – חוף הים הסגור, שבילי הקיבוץ, מאגר שיקמה, בתי שדרות וצפון הרצועה. על הגג מונחת ערימת שקי חול, שריד מהעמדה שהוקמה כאן בתחילת המלחמה.
באותם ימים, מספרת גלנץ, יחידות מיוחדות נאבקו על הגג הזה בגלל המבט הישיר שהוא מספק לעבר הרצועה. היחידות המיוחדות כבר לא כאן, אבל לא צריך אמצעים מיוחדים כדי לשמוע ולראות שבית לאהיא ובית חנון הסמוכות מופגזות ונכתשות בלי הפסקה. את חוף זיקים זה עדיין לא עזר לפתוח.

















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו