חמאס מנצח את התבוסה. כוחו של חמאס נתגלה דווקא בחולשתו. זה ניצחון פירוס של מלחמת שולל שיהיה לה מחיר מדיני. ישראל ניצחה בקרב והפכה את עזה למקום שאינו ראוי למגורי אדם. ואולם, הימשכות המלחמה בעזה עלולה לרסק את הימין הישראלי ויהיו לה השלכות על כל מפעל ההתנחלות והכיבוש שיעמוד בפני השבר הגדול בתולדותיו.

מנהיגיו, מתלהמיו ומשיחי השקר שהובילו את מפעל ההתנחלויות המוקצן, יצרו טלטלה עזה הדורשת הכרעות שאין כבר דרך להתחמק מהן. מי שרוצה הכול במזרח התיכון – בסוף מפסיד הכול.

מנהיגיו, מתלהמיו ומשיחי השקר שהובילו את מפעל ההתנחלויות המוקצן, יצרו טלטלה עזה הדורשת הכרעות שאין כבר דרך להתחמק מהן. מי שרוצה הכול במזרח התיכון – בסוף מפסיד הכול

העניין הפלסטיני עומד בראש סדר היום הבינלאומי והישראלי אחרי ניסיונות למחוק אותו במשך שנים רבות. אי אפשר להיות אדם ולהישאר אדיש לנוכח הרעב והחורבן בעזה.

התמיכה הבינלאומית בהקמתה של מדינה פלסטינית הולכת ומתרחבת, אנו הופכים למנודים והממשלה אינה משכילה לעצור את הסחף. העולם הנאור מאס בעזות המצח של ממשלת הימין ובהולכת השולל של מנהיגיה.

ישראל תעמוד בפני שתי אפשרויות – היפרדות ברורה או חורבן המדינה היהודית. אין פתרון שלישי. זהו השבר הגדול ביותר בתולדות ישראל. כל הודעה התומכת במדינה פלסטינית היא כמו גירוי פבלובי הזוכה לתגובות צפויות מצד שרי הממשלה, המאשימים שמדובר "בפרס לטרור" וב"אנטישמיות". כך או כך, בנימין נתניהו וממשלתו מאיצים בדרכם את ההכרח בפתרון מדיני.

התארכות המערכה בעזה הפכה אותה למלחמה שקרית של מאחזי עיניים, אשר הפכו לכוח מאורגן מול עם עייף ומותש, וכל מי שעיניו בראשו מבחין בכך היטב. בעזה נותרו לוחמי גרילה ברברים. הם מונהגים על ידי טרוריסטים מטורפים שהשלימו עם מותם ומבקשים לגרום נזק גדול ככל האפשר עד להכרעתם בשדה הקרב ועד שימסרו את נשמתם לבורא.

בנסיבות שנוצרו אין לחמאס כל אינטרס להגיע להסדר עם ישראל. קטאר ממשיכה לתת גיבוי לארגון הטרור ומנסה בערמומיות להגן עליו כארגון של האחים המוסלמים הראויים לכל מכה ואנו ממשיכים להתנהל מולה ומבקשים שתתרכך, אך לא זוכים למענה.

התמיכה הבינלאומית בהקמתה של מדינה פלסטינית מתרחבת, אנו הופכים מנודים והממשלה אינה משכילה לעצור את הסחף. העולם הנאור מאס בעזות המצח של ממשלת הימין ובהולכת השולל של מנהיגיה

העזתים יגלו את האדמה החרוכה כשישובו לבתיהם אחרי המלחמה ומול המראות הללו חמאס לא ישרוד. ישראל מחמיצה את ההזדמנות להכניס דמויות בעלות אשראי ציבור ומקצועי ברחוב הפלסטיני בתיאום עם הרשות הפלסטינית, מצרים ומדינות סוניות – ולסלק את חמאס, ואילו שרי הממשלה מסרבים לכך ומתעקשים להגשים את חזון ישראל הגדולה.

כיתור עזה הוביל את ישראל להיות אחראית לגורל הרצועה. חלוקת מזון בלתי נשלטת גורמת לאלימות והרג. החזק משביע את רעבונו והחלשים מתים מרעב. מיליון וחצי בני אדם יכולים לקבל מזון ולעומתם, די באלפים בודדים שקופים ההופכים לרעבים ללחם כדי להשחיר את ישראל בעולם.

ראוי שמשלם המיסים הישראלי יהיה מודע היטב לכך שהמזון שנכנס בימים אלה לרצועה ממומן ברובו מכספי המיסים שלו. מדובר בבור שאין לו תחתית והוא ילך ויעיק על הקופה הציבורית ויבוא על חשבון צרכים בסיסים ביותר לקיומה של החברה.

בסירוב לסיים את המלחמה, נתניהו ממשיך לחזק את חמאס ממש כפי שעשה ב-14 השנים שלפני המלחמה. העיקר לא להכניס את הרשות הפלסטינית לרצועה כפי שדורשות כל מדינות ערב ומציבות זאת כתנאי למעורבותן.

מצרים מוכנה זה זמן רב לקחת אחריות על הרצועה עם מדינות ערביות נוספות, אבל אינה מוכנה לעקוף את הרשות הפלסטינית. ישראל מסרבת. לבסוף נאכל את הדג המסריח וגם נסולק מהעיר. לא נוכל להתעלם מקיומה של הרשות הפלסטינית.

בסירוב לסיים את המלחמה, נתניהו ממשיך לחזק את חמאס ממש כפי שעשה ב-14 השנים שלפני המלחמה. העיקר לא להכניס את הרשות הפלסטינית לרצועה כפי שדורשות כל מדינות ערב ומציבות זאת כתנאי למעורבותן

חמאס אינו פועל רק בעזה אלא גם בחברון, בשכם, בג'נין ובטול כרם וישראל לא מצליחה לעקור אותו גם משטחים שבשליטתה. הניסיון ההיסטורי בתולדות העמים מוכיח שאוכלוסייה עוינת הנשלטת על ידי שלטון זר תצמיח עם הזמן טרור בתוכה.

מלחמת עזה חושפת את זחיחות הדעת והמשיחיות שנתניהו נגרר אחריה בניסיון להציל את עורו. ישראל עמדה מול הבליץ של השבעה באוקטובר, הוכיחה כושר עמידה מרשים והחזירה את כושר ההרתעה, אבל היא מובלת על ידי מנהיגים חסרי אחריות.

הקברניטים נעדרי  מחשבה מדינית ריאלית ומפוקחת ושוגים בהערכת הדינמיקה פעם אחר פעם. החורבן שיצרה המלחמה מחייב לרסק את הברית הבלתי קדושה שנוצרה בין חמאס לבין נתניהו והימין המשיחי, שהופכים את הישגי המלחמה לבעיה ומונעים הסדרה מדינית.

ישראל מתחה את החבל מעל לכל היגיון והמפולת המדינית חסרת התקדים בשער. עצרת האו"ם והקהילה הבינלאומית צפויים לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית אחרי קרוב לשישים שנות כיבוש. העולם מבין שאם ישראל יכולה להחריב בתים ולהרוס חיים לשני מיליון פלסטינים בעזה, היא מסוגלת באותה מידה לפנות כמה עשרות אלפי ישראלים משטחי הגדה המערבית וליישבם מחדש בגבולות ישראל.

ישראל מתחה את החבל מעל לכל היגיון והמפולת המדינית בשער. העולם מבין שאם ישראל יכולה להרוס חיים לשני מיליון פלסטינים בעזה, היא יכולה גם לפנות כמה עשרות אלפי ישראלים משטחי הגדה המערבית

אנו זקוקים בדחיפות לסיים את המלחמה, לשחרר את החטופים, לאחד כוחות, להציב מנהיגות שפויה כדי להקים את הרפובליקה השנייה, לצקת מחדש את היסודות הערכיים שכוננו את ישראל ולהוציא את נתניהו מחיינו. זוהי ההזדמנות האחרונה של המחנה הליברלי למנוע את סופה הטרגי של הציונות. להפוך את האפתיות לאכפתיות – לצאת לרחובות ולקצר את ימי הממשלה כדי להביא שינוי לישראל בדרך לשיקומה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.