כל עוד לא עמד על הפרק שינוי יסודי באופיה של מדינת ישראל, אף אחד לא התעניין בפרוצדורה. ברמה התאורטית, כפי שטען בצלאל סמוטריץ', למנחם בגין ויצחק שמיר היה קל בהרבה מלקואליציית נתניהו להפוך את ישראל לדמוקרטיה בנוסח טורקי, הונגרי או פולני. עוד לא הייתה מהפכה שיפוטית. ובכל זאת, מעולם עד לשנים האחרונות, לא היה בישראל ראש ממשלה ששקל ברצינות לבטל את הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות. גם קמפיין ברוטלי ומקיף כל כך לערעור אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק לא עלה על הדעת.
כך שהפרוצדורה אינה המהות – היא רק הכלי שבאמצעותו מנסים הצדדים הנצים לשפר עמדות. אלה טוענים שעקרון הרוב הוא החשוב ביותר בדמוקרטיה, המאפשר תאורטית אפילו להחליט על ביטולה, ואלה טוענים שאי אפשר להשתמש בעקרונות דמוקרטיים כדי לפרק את הדמוקרטיה עצמה. הוויכוח חשוב מאוד, קריטי ממש, ואולי חד פעמי – כי לאחר התפרקות הדמוקרטיה הוויכוחים נגמרים – אבל הוא מרוחק מעט מהמהות הגרעינית, והיא השאלה איזו מדינה העם רוצה כאן: דמוקרטיה-ליברלית, או דמוקרטיה שמרנית-סמכותנית.
טענת קואליציית הימין שהיא המייצגת הבלעדית והמוחלטת של "העם" אינה נכונה. העם מורכב גם מאופוזיציה גדולה. אך מפלגות הימין אינן מייצגות אפילו את רוב העם. אם זה היה המצב, היו בישראל תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, זכויות מלאות ללהט"ב, שוויון כערך חוקתי, הגבלות כהונה של נבחרי ציבור, חוק המרכולים לא היה עובר, החרדים היו מגויסים, והפערים החברתיים היו קטנים בהרבה. כל הסקרים מלמדים שגם סמכויות בג"ץ היו נשמרות במלואן ואולי אף מורחבות, ברוב של כ-60% מהאזרחים.
פרופ' עמיחי כהן, מרצה בכיר למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר שהפער בין רצונות הציבור לפעולות הממשלה נובע יותר מכל מ"בעיית הנציג", כלומר נטייתם של פוליטיקאים לשרת את עצמם קודם לשירותם את הציבור. מדדי הדמוקרטיה מלמדים כל שנה מחדש שכ-80% מהאזרחים מזהים זאת וסבורים שזוהי המציאות.
איך זה מתאפשר? לאחר שערך מחקר משווה בין 66 מדינות דמוקרטיות, הגיע כהן למסקנה ברורה: "גם לאחר הטלת המגבלות מכוח חוקי-היסוד, נותרה ממשלת ישראל המוסד הנבחר החזק ביותר בעולם הדמוקרטי". הסיבה לכך היא שבשונה ממדינות אחרות, אין בישראל מנגנונים המאזנים את כוחה של הממשלה, כמו שני בתי נבחרים, חוקה המשריינת ערכים מוגנים, מבנה פדרטיבי, בחירות אזוריות, מגבלות על הליך שינוי החוקה ועוד.
המצב בישראל הפוך: הממשלה שולטת בכנסת באופן מוחלט באמצעות הסכמים קואליציוניים דרקוניים, המבטלים למעשה את הפרדת הרשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת. בכל הקשור לערכים חוקתיים, לא רק שחלק נכבד מהם לא מעוגן, גם הליכי שינוי החוקה פשוטים ותלויים אך ורק ברצונה של הקואליציה. ניתן להעביר בישראל חוק יסוד בתוך יממה וברוב של 1-0. בארה"ב, להשוואה, נדרש רוב של שני שליש בכל אחד מבתי הקונגרס, ואשרור של 75% מהמדינות.
רגע לפני שהממשלה מקדמת שינוי משטרי, המבטל את כוחו של הגורם האחרון היכול לאזן אותה, נדרשת האופוזיציה, ובעיקר כחול לבן, לחשוף את שקר "זה מה שהעם רוצה". חשיפת השקר יכולה להיעשות באמצעות מהלך פשוט, המבטא הסכמה נדירה – ואולי זמנית – בין הימין, המרכז והשמאל, על כך שמקור הסמכות הוא העם. המהלך הזה הוא ייזום של "חוק משאל עם: אופיה של מדינת ישראל".
מטרתו הרשמית של החוק היא לאפשר לעם לקבוע אחת ולתמיד באיזו מדינת ישראל הוא רוצה לחיות, במנגנון שאינו סובל מהמגבלות של בחירות כלליות, שכשמן הן כלליות מדי. צריך לתת לישראלים לבחור בין אפשרויות ברורות: האם אתם רוצים לחיות באלבאמה או בקליפורניה? האם אתם מעדיפים דמוקרטיה ליברלית או דמוקרטיה לא ליברלית? הפרדת דת ומדינה – כן או לא? הפרדת רשויות, הכוללת שחרור הכנסת משליטת הממשלה וסמכויות רחבות לבג"ץ – כן או לא? הגבלת כהונה – כן או לא?
חוק משאל עם יקבע מנגנונים לניסוח השאלה או השאלות, ויכלול מחויבות של הכנסת בשבתה כאסיפה מכוננת לעגן את הכרעת העם בחוק יסוד קשיח, שניתן יהיה לשנות אך ורק במשאל עם.
משום שנתניהו ושותפיו יודעים שלפחות שליש ממצביעי הימין יצביעו עם המחנה הליברלי, הם לא יתנו יד לקידום החוק, ויש לקוות שהוא יתקבל בעידן שאחרי נתניהו.
בטווח המידי, חשיבותו של החוק היא בשיח הציבורי הער שהוא יחולל. מדובר בחשיבות דרמטית: בתוך זמן קצר מיום שיעלה על סדר היום הציבורי, יהיה ברור לכל אזרח ואזרחית שטענת נתניהו ושליחיו לייצוג מלא של העם בכל תחום שהוא שקרית. אבדן הלגיטימציה יקטין משמעותית את סיכוייהם להתנקש בדמוקרטיה הישראלית.
כתב ופרשן פוליטי
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם