שלשום (שני) מלאו שלוש שנים לרצח של מהסה אמיני, הנערה הכורדית שהוכתה למוות על ידי משמרות הצניעות בטהרן בשל חיג'אב שלא הונח כהלכה.
מאז מותה, הפך יום האזכרה של אמיני ליום שבו המשטר האיראני אינו לוקח סיכונים: פוטנציאל המחאה בו אדיר, משום שהוא חוצה מגזרים ומתמקד בזכויות נשים. קל וחומר כעת – ארבעה חודשים אחרי המלחמה עם ישראל – כשהמשטר מצולק, מוחלש, ובאופן טבעי גם חשדן במיוחד.
כבר משעות הבוקר המוקדמות נחסמו הכניסות לבית הקברות שבו טמונה מהסה אמיני. בכבישים רבים במובלעת הכורדית שבצפון-מערב איראן הוצבו מחסומי כוחות הבסיג' – המשטרה האזרחית הלאומית הכפופה למשמרות המהפכה.
כבר משעות הבוקר נחסמו הכניסות לבית הקברות שבו טמונה מהסה אמיני. בכבישים רבים במובלעת הכורדית שבצפון-מערב איראן הוצבו מחסומי כוחות הבסיג'
בעיר סקאז, עיר הולדתה של אמיני, התקיימה שביתת מסחר שקטה: הסוחרים לא פתחו את החנויות, דממה רועמת שהייתה כולה התרסה נגד המשטר, אותו רבים בכורדיסטן האיראנית כלל אינם רואים ככתובת – בוודאי מאז הרצח של אמיני.
גורמי אופוזיציה איראנים דיווחו כי שירותי הביטחון ערכו שיחות אזהרה עם משפחות קורבנות מחאת החיג'אב. זהו דפוס פעולה מוכר באיראן, גם בעת הוצאות להורג של אסירים פוליטיים. משפחתה של מהסה אמיני לא הורשתה להגיע לקברה.
וכמו לפני שנתיים, ביום השנה לרצח, פתח המשטר סכר מקומי שהציף את כביש הגישה לבית הקברות, כדי למנוע מההמונים להגיע. משבר המים החריף באיראן נדחק ליום אחד הצידה לטובת הישרדות המשטר.
כמו לפני שנתיים, ביום השנה לרצח, פתח המשטר סכר מקומי שהציף את כביש הגישה לבית הקברות, כדי למנוע מההמונים להגיע. משבר המים החריף באיראן נדחק ליום אחד הצידה לטובת הישרדות המשטר
אביה של מהסה, אמג'ד אמיני, פרסם בחשבון האינסטגרם שלו אמירה ביקורתית מרומזת אך זהירה מספיק כדי שלא להיעצר: "כורדיסטן ואיראן לא ישכחו את החיוך שקמל מהפרחים היפים. לא נשכח את פרפרי השמחה על שפתיה".
ואכן, הכורדים אינם שוכחים – וגם אינם סולחים. ההפרדה בין כורדיסטן לאיראן בדבריו אינה מקרית: מאז הרצח התרחב הקרע עד כדי צהלות שמחה שנראו בחבל הכורדי במהלך המלחמה עם ישראל.
גם בטהרן נרשמו הפגנות ספונטניות, במהלכן קראו המוחים "מוות לדיקטטור". על אחד השלטים שהונפו ברחוב מרכזי נכתב: "הדרך שבה הלכת נמשכת. לא נשכח, לא נסלח". ארגון המורים האיראני אף הרחיק לכת ופרסם הודעה שבה נאמר: "מהסה אמיני היא סמל למאבק נגד כפייה ובעד שוויון".
גם בטהרן נרשמו הפגנות ספונטניות, במהלכן קראו המוחים "מוות לדיקטטור". על אחד השלטים שהונפו ברחוב מרכזי נכתב: "הדרך שבה הלכת נמשכת. לא נשכח, לא נסלח"
צבר האמירות הזה אינו מקרי: הציבור האיראני מתחיל לשאול בקול רם שאלות שלא העז להעלות קודם. אמנם נכון לעכשיו אין גל מחאה חדש השוטף את הרחובות, אך הגחלים בהחלט לוחשות.
גם ישראל בחרה לנצל את היום הזה, באמצעות חשבון ה-X בפרסית של המוסד. החשבון הזה מטריל את האיראנים לאורך השנה בציוצים מרומזים – רבים מהם על חוסר התפקוד של המנהיג העליון עלי חמינאי ועל מצבו הגופני והקוגניטיבי.
שלשום פורסמה שם פנייה ישירה לציבור האיראני, עם קישור לתקיפות הישראליות במהלך מלחמת 12 הימים: "כאשר עמנו (הכוונה לעם ישראל, א.ב.ש) פעל על אדמת איראן, הסיסמה 'נשים, חיים, חופש' שנשמעה ברחבי איראן ליוותה אותם".
سویمین سالگرد قتل مهسا امینی توسط جمهوری اسلامی ظالم را گرامی میداریم. هنگامی که افراد ما در خاک ایران فعالیت میکردند نیز شعار زن، زندگی، آزادی که سر تاسر ایران شنیده میشد آنها را همراهی میکرد.
امروزه، گشت ارشاد باعث رنج و عذاب میلیون ها زن میشود. میلیون ها نفر هنوز بدون برق و… pic.twitter.com/pZaI6fIakV
— Mossad Farsi (@MossadSpokesman) September 16, 2025
במסר הזה חבויים שני רבדים ישראליים: האחד – להדגיש כי כוחות ישראליים אכן פעלו באיראן מתחת לאפו של המשטר, בניגוד לניסיון האיראני להפוך את המלחמה להצלחה שלא סופרה. כך, למשל, מתארים מפעילי משגרי טילים בליסטיים כיצד המשגר והטיל נפגעו בתקיפה אווירית, אך הם עצמם ניצלו "בעזרת כוח אלוהי".
המסר השני – השימוש בסיסמת מחאת החיג'אב – מבקש לתקוע טריז בין הציבור להנהגה, ולהבליט את הערכים המשותפים לשני העמים. במילים אחרות: לשנינו יש אויב משותף.
באופן מפתיע, תגובת המשטר עד כה נותרה מרוסנת. השאלה היא האם מדובר במדיניות מכוונת – ניסיון לאפשר לציבור לשחרר קיטור כדי להמשיך הלאה – או שמא זו עדות לחולשה זוחלת של מנגנוני האכיפה
באופן מפתיע, תגובת המשטר עד כה נותרה מרוסנת. השאלה היא האם מדובר במדיניות מכוונת – ניסיון לאפשר לציבור לשחרר קיטור כדי להמשיך הלאה – או שמא זו עדות לחולשה זוחלת של מנגנוני האכיפה ולבקיעים באגרוף הברזל שאפיין את המשטר עד המלחמה עם ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו