חֶרם הוא כילָיון, מוות וחורבן. "והייתה העיר חֶרם" (יהושע ו, 17).

בערב הָבִיל של קיץ תל אביבי, נכנס אליעזר ק. לחדר הטלוויזיה שבדירתו אחרי שהחזיר את המטבח על כנו. הוא הרגיש עייפות צבורה של סוף יום ולא פחות, לֵאוּת וחמיצות מהמידע החדשותי שנצבר בתודעתו לאורך היום. הֵדליק את המזגן והתפיח את כרית הספה עליה ישען.

האוירה הייתה ספוּנה. הקרירות נעימה, הספרים חובקים, השטיח מרגיע והריפוד מרכך. כל אלו יצרו מרחב מוּגָן ומעטה שבידל אותו מהחוץ ההומה ומהאקטואליה הדוקרנית. החדר היה לו למקום מפלט; הוא כינה אותו ה-Sans souci שלו.

אליעזר ק. החליט לראות סרט שירחיקו מהמציאות המתוּחה ויקל על מחשבותיו הטרוּדות. ועל כן הקליק על "נטפליקס" והחל לסרוק את התפריט המוצע. בחר לאחר היסוס בקומדיה עם שחקנים מפורסמים המתרחשת במקום ציורי. הרומנטיקה הקלילה, העריך, תהיה המענה ההולם לתחושתו האפוקליפטית; הרגשה הניזונה מלֶשֶד שאלת ה"מה יהיה?"

אליעזר ק. החליט לראות סרט שירחיקו מהמציאות ויקל על מחשבותיו הטרוּדות. ועל כן בחר לאחר היסוס בקומדיה עם שחקנים מפורסמים המתרחשת במקום ציורי

אליעזר ק. בחר לעצמו תנוחה נוחה, הניח את רגליו על ההדום ופלָט אנחה רכה של סיפוק כאומר "מוכן אני". ואז כיוון את השָלט לעבר הטלוויזיה כנוטל שַרביט ניצוּח המורה לתזמורת לפצוח בנגינה. וכבר בפָּתיח היה מרוצה לראות את הלוגו של אולפנֵי יוּניברסל. הוא סבר שאולפני הסרטים הגדולים מבטיחים סרטים טובים או חביבים, שאם לא כן, לא היו מפיקים אותם.

עיני אליעזר ק. התמקדו במרקע בו הגיח הלוגו של חברת הסרטים. המחזה שנגלל לעיניו הביאו לידי ריכוז מהופנט וכנוע… מתוך האפלה האֵין-סופית מופיע אופק אליפטי דק הקורן אור ההולך וגובר. המצלמה פותחת בזום-אאוט איטי. הקימור הולך ומתרחב ומתחילה להשתחרר צדוּדית של כדור עצום ההופך – תוך כדי התרחקות ומעוף מהיר על פני עננים ויָמוֺת – לכדור הארץ.

הכוכב שלנו ניגלה בתוך הפריים במלואו. תֵבֵל שכמו נִצפֵּת מחללית חולפת. ותוך כדי תנועה סיבובית, מצטייר פרופיל יבשות אירופה ואמריקה. אלו שרויות בחשכה אך מנצנצים בהן אורות העָרים והישובים. כדור הארץ נסוג קִמעָה והמילה Universal, המוארת והגדולה, מגיחה בְּמתינות מַלכותית מאחוריו וסובבת אותו כחגורה, עד להתייצבותה על קו המשווה.

ההתגלגלות כולה הילכה קסם על אליעזר ק. וכבשה את לבו. תרמה לכך גם המנגינה העוצמתית של ג'רי גולדסמית' המלווה את הלוגו והמזוהה אתו. כך, ה-Fanfar הסימפונית פותחת בצלילים חזקים של כלי נשיפה מתכתיים ההולכים ומתרחבים כלפי מעלה. הקצב הרְמוני ומלא הוד עד כדי התנתקות מכוח המשיכה…

אליעזר ק., שרוחו נסחפה לחוֹלמנוּת מתוקה, הביט בארצות אירופה ואמריקה שעל הלוגו. ואז, כעלוֹת מרירות פתאומית מכיס המרה, הציפה אותו החרדה שרוב מדינות היבשות הללו סוגרות על ישראל. גל החֳרָמות שהטילו עליה, במוצהר ובסמוי, הולך וגובר. "הצונאמי המדיני" הולך ומתעצם ומֵצֵר את מקומה בעולם.

ואז, כעלוֹת מרירות פתאומית מכיס המרה, הציפה אותו החרדה שרוב מדינות היבשות הללו סוגרות על ישראל. גל החֳרָמות שהטילו עליה, במוצהר ובסמוי, הולך וגובר. "הצונאמי המדיני" הולך ומתעצם

וכדי להוכיח לעצמו את אמיתות הקביעה, החל למנות על אצבעותיו – כילד הפותר תרגיל בחשבון – את הביטויים לתופעה:

1. החרמה אקדמית, מחקרית ומדעית;
2. נידוי עסקי במונחי השקעות, סחר וקמפיינים לניתוק הקשרים הכלכליים עם ישראל;
3. חֳרָמות פוליטיות ודיפלומטיות הקוראות לבידודה של ישראל על בסיס קביעת האו"ם כי יתכן שמתרחש ג'נוסייד ברצועת עזה;
4. הכרה גורפת במדינה פלסטינית כהתרסה נגד מהלכי ישראל בעזה ובשטחים;
5. אמברגו נשק והפסקת שיתופי פעולה צבאיים עם מוסדות שזוהו כחלק מתעשיית הביטחון הישראלית;
6. צָווי מעצר בינלאומיים וקריאות משפטיות נגד "פשעי המלחמה" של צה"ל;
7. הדרה תרבותית, אומנותית וספורטיבית;
8. הוקעה ציבורית של צרכנים, המחרימים מוצרים ושירותים ישראליים או עסקים המסרבים למכור מוצרים או להעניק שירותים לישראלים.

אליעזר ק. הרהר בצער מהול ברוגז על הפיכת ארצנו למדינה מצורעת שהַסֶגר עליה הולך ומתהדק. והרי ישראל מדינה הקשורה לעולם הגלובלי בעבותות. כל קיומה הכלכלי, המדיני, הספורטיבי, התרבותי והמדעי יונק את כוחו ממשוּלבותה במארג הבין-מדינתי ותלוי בו. וחמור מכך, רַטָן, היא המדיניות השגויה כלפי ארה"ב, רשת הביטחון היחידה שלה בעולם.

ישראל תלויה כיום באדם אחד בלבד, הוא הנשיא האמריקאי. ישראל הזניחה את מדיניותה המסורתית הדו-מפלגתית. כיום חלקים ניכרים במפלגה הדמוקרטית ולא מעטים בשורות הרפובליקאית מתרחקים ממנה ומבקרים אותה.

ישראל מנהלת מדיניות קִצרת מועד תוך התעלמות מהעתיד האורב לה בתום הקדנציה השנייה של הנשיא דונלד טראמפ. ובתוך כך, התרעם על מעמדה ההולך ונשחק בקרב יהדות העולם ומירֵר על גאוּת האנטישמיות כנגדה.

אליעזר ק. חשב שאנו מתגאים, ובצדק, בחיסול "טבעת האש" האיראנית אך מתעלמים מהיווצרות "טבעת האש 2" בדמות המסע העולמי לדה-לגיטימציה של ישראל. הוא שוכנע  שאנו בעיוורוננו, ביתרנו את הנחש הארסי (הציר האיראני) וגידלנו נחש חונק, אימתני (החרם העולמי).

אנו, האור לגויים, היינו בליקוי מאורנו לאפֵֹלים בעיניהם. אנו, באווילותנו המשיחית, עיצבנו את העצרת הכללית של האו"ם השנה, כה-כ"ט בנובמבר של הפלסטינים. אנו, בצרוּת אופקנו, דחקנו עצמנו לפינה שרק מדינות ירודות ומפלצתיות ידעו אותה. אנו, בלָקוּת ראייתנו, מיצבנו את ארה"ב כמשענתנו היחידה, והרסנו את קשרינו עם אומות ידידותיות אחרות.

אנו, בצרוּת אופקנו, דחקנו עצמנו לפינה שרק מדינות ירודות ומפלצתיות ידעו אותה. אנו, בלָקוּת ראייתנו, מיצבנו את ארה"ב כמשענתנו היחידה, והרסנו את קשרינו עם אומות ידידותיות אחרות

אנו (כן "אנוּ", כשם מוזיאון העם היהודי) באטימותנו, הרחקנו מעלינו חלקים מיהדות העולם והבאנו עליה שטף אנטישמי חמור. אליעזר ק. סיכם בדעתו שטבעת האש 2 גרועה מגִרסתה הקודמת ואינה ניתנת לחיסול בכוח גובר והולך.

ומכאן סבר שהלוגו של אולפני יוניברסל יכול לשקף גם את האיום העכשווי על ישראל: החרם האוניברסלי המתפשט נגדה. המדינה שהרצל חזה אותה כ"יהודית ואוניברסלית" הפכה לאוניברסלית…אך בגין העוינות הגלובלית המקצינה כלפיה.

אליעזר ק. הוּצף תחינה חרישית ומלמל: עדיין יש הזדמנות לשנות כיוון; עדיין ניתן לעצור את המפולת; עדיין אפשר לחזור לשפיות; עדיין ניתן לבלום את ההתנגשות החזיתית. חאלס! הפסיקו את המלחמה, החזירו את החטופים, השתלבו בְּמערך מזרח תיכוני, והיטמעו בזירה הבינלאומית.

אך את זעקתו השקטה שמעו רק הטלוויזיה, הספה, הספרים והשטיחים חסרי הדאגה.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".