1
לא צריך יותר מכמה דקות במצפה שחר כדי לקבל שיעור מאלף על המציאות של ים המלח. רחבת העפר שממוקמת על גבעה משקיפה על חלקו הדרומי של הים ועל הרי מואב שמתנשאים בעבר הירדן. לכאורה נוף חלומי. בפועל, החלק הדרומי של הים כבר מזמן לא קיים, ומשטח המים שמונח למרגלותינו הן הבריכות התעשיות של מפעלי ים המלח.
המרחב כולו, בעל פוטנציאל עוצר נשימה, פצוע ומצולק מנוכחותם העצומה של המפעלים. המפגש המרהיב בין המדבר והים הולך לאיבוד בתוך סבך הארובות, הגדרות, הצינורות ותלוליות האשלג, חלקן בצבע לבן וחלקן בגוון חמרה-אדום.
החלק הדרומי של ים המלח כבר מזמן לא קיים, ומשטח המים שמונח למרגלותינו הן הבריכות התעשיות של מפעלי ים המלח. המרחב כולו, בעל פוטנציאל עוצר נשימה, פצוע ומצולק מנוכחותם העצומה של המפעלים
מכיוון שאנחנו נמצאים בארץ ICL (לשעבר כי"ל), רק טבעי שהתאגיד של עידן עופר הוא זה שמימן את הקמת המצפה, יחד עם מועצה אזורית תמר. בפאתי רחבת התצפית ניצבת אנדרטה צנועה לזכר אריה שחר, שכיהן כמנכ"ל מפעלי ים המלח במשך 20 שנה בשלהי המאה הקודמת. המפעלים גם הציבו עמדה עם דברי הסבר מוקלטים. הקריינית מספרת בהתלהבות שמדובר במפעלים שמתבססים על אנרגיית שמש.
זה נשמע כה סביבתי ומבטיח, אז זקפתי אוזניים והקשבתי היטב להמשך: מתברר שהקריינית – כלומר מי שכתב לה את הטקסט – מתכוונת לכך שהמפעלים משתמשים בשמש כדי לאדות את מי המלח ולמצות מתוכם את האשלג והמינרלים האחרים. כך הפך מפעל מזהם על סטרואידים למפעל ירוק שמסתמך על אנרגיה סולארית. מכבסת מילים כזו לא פוגשים כל יום.
האנדרטה במצפה שחר היא רק אחת מבין כמה אנדרטאות שניתן לפגוש בסיור על גדות ים המלח. צפונה משם, מעט לפני עין גדי, מונח אולי הגלעד העצוב מכולם: חמי עין גדי, או מדויק יותר, השרידים שנותרו מהם אחרי שכל המתחם קרס לתוך בולענים.
כמו בפומפיי, הזמן קפא כאן מלכת: שמשיות הקש קרוסות על הצד, מיטות השיזוף והמקלחות מחלידות בשמש ומתכסות בשיחים יבשים, ושלט גדול, שפעם עמד על שפת המים, ניצב מאות מטרים מהים שברח ממנו ומכריז "הרחצה אסורה!".
מעט לפני עין גדי, מונח אולי הגלעד העצוב מכולם: חמי עין גדי, או מדויק יותר, השרידים שנותרו מהם אחרי שכל המתחם קרס לתוך בולענים. כמו בפומפיי, הזמן קפא כאן מלכת
ואם חסרה אירוניה, אפשר למצוא אותה במגרש החנייה: אבני השפה של המדרכה עדיין צבועות בכחול-לבן שהולך ודוהה. רק האורחים והמכוניות כבר מזמן לא כאן.
המראה בחמי עין גדי שובר לב, אבל הוא ממש לא יוצא דופן באזור. חוף מינרל, מטעי התמרים של הקיבוץ – אלה רק חלק מהאתרים שנפלו קורבן לניצול האגרסיבי של הטבע, ננטשו לחלוטין ומונחים כמו פצע פתוח בנוף ובסביבה.
ים המלח וסביבתו גוססים כבר שנים, בעוד המדינה, כפי שגם ציין מבקר המדינה בדו"ח חמור במיוחד שהקדיש לנושא, פשוט הסתלקה מהאירוע. על נפקדות כזו נשלחים בצה"ל לכלא בלי לחשוב פעמיים. אבל הימים הם ימי הכרעות בים המלח, ימים שבהם יש למדינה הזדמנות לעשות תיקון היסטורי. ספוילר: מסתמן שזה לא הולך לקרות.
ביום רביעי השבוע פרסם משרד האוצר את התזכיר לחוק הזיכיון החדש של ים המלח. הזיכיון הנוכחי, שבו מפעלי ים המלח מחזיקים מאז שנות ה-90', עומד לפוג ב-2030.
ים המלח וסביבתו גוססים כבר שנים, בעוד המדינה, כפי שגם ציין מבקר המדינה בדו"ח חמור במיוחד שהקדיש לנושא, פשוט הסתלקה מהאירוע, למרות ההזדמנות לתיקון היסטורי
זה רגע שקורה בערך פעם ב-40 שנה. בשנות החמישים של המאה הקודמת, המפעלים, אז בבעלות המדינה, יצאו לדרך. בשנות התשעים הם הופרטו ועברו לידי התאגיד של עידן עופר.
בדיעבד, המהלכים הללו נוהלו על ידי נציגי המדינה בצורה כושלת להחריד: בלי להגן על האינטרס הציבורי ולדאוג שהישראלים יקבלו נתח הוגן מניצול הים שבבעלותם, ובלי להגן על הים, הסביבה והטבע המופלא של האזור.
לאנשי האוצר של היום כבר אין תירוצים. ההיסטוריה הארוכה של המחדלים פרוסה בפניהם. הם רק צריכים להפיק ממנה לקחים על מנת לא להיזכר כמי שהפקירו את הים ואת הציבור פעם נוספת.
בסיור שנערך מספר ימים לפני שהאוצר פרסם את תזכיר החוק, הביעו המארגנים מ"מגמה ירוקה", כמו גם נציגי "אקופיס", "לובי 99" והקואליציה להצלת ים המלח, סקפטיות מופגנת באשר לסיכויים שמה שיהיה הוא לא מה שהיה.
התזכיר שפרסם האוצר לעיון הציבור אמנם מבשר על שינוי לטובה בכמה היבטים – למשל הגדלת הנתח של המדינה ברווחים מ-35% ל-50%, או צמצום שטח הזיכיון מההיקף הבלתי נתפס של 3% משטח המדינה ל-1.5% בלבד.
התזכיר שפרסם משרד האוצר אמנם מבשר על שינוי לטובה בכמה היבטים – אבל האוצר, ששולט בלעדית בתהליך, מתייחס לים המלח כאל ביזנס ולא כאל פלא עולמי שנמצא בגסיסה
אבל בסופו של דבר, משרד האוצר, ששולט בלעדית בתהליך ובים, מתייחס לים המלח כאל ביזנס, אולי כי זה מה שמשרד אוצר יודע לעשות. אמנם הכוונה היא שהפעם הרווחים מהעסק הזה יחולקו בצורה יותר הוגנת בין התאגיד לבין הציבור, אבל בכך זה בערך מסתכם.
לעובדה שים המלח הוא פלא עולמי שנמצא בגסיסה אין התייחסות בתכנית האוצר. שום ניסיון לעצור את נסיגת המפלס, שום פירוט לגבי שיקום ההרס האדיר ששורר בסביבת הים וחופיו.
רק בזמן האחרון הממשלה קיבלה שני איתותים לכך שהיא צועדת על מסלול שגוי מהיסוד: סקר של רשת STRASHER דירג את ים המלח כאטרקציה השנייה הכי מאכזבת בעולם.
כשהים הולך ומתכווץ, כשהמלונות שוכנים על שפת בריכות תעשייתיות, כשמתחמי התיירות והמלונאות סובלים מהיעדר מחפיר של מעוף ואין בהם אפילו מקום ראוי אחד לאכול בחוץ או לבלות, מפתיע שיש אטרקציה שקיבלה ציון עוד יותר נמוך מהים. בקיצור, ישראל קיבלה פלא טבע עולמי והפכה אותו לכישלון מקומי.
ישראל קיבלה פלא טבע עולמי והפכה אותו לכישלון מקומי: ים המלח דורג כאטרקציה השנייה הכי מאכזבת בעולם. והאמת? מפתיע שיש אטרקציה שקיבלה ציון יותר נמוך ממנו
את האיתות השני והחשוב יותר קיבלה הממשלה מבית המשפט העליון, שפסק השבוע שמפעלי ים המלח יצטרכו לשלם מאות מיליוני שקלים כנגד המים שצרכו במסגרת התהליך התעשייתי. הפסיקה הזו עומדת בסתירה חזיתית לעמדת משרד המשפטים ומהווה ניצחון מהדהד למשפטני 'אדם, טבע ודין' ו'לובי 99'.
לאור האמירה הנוקבת של שופטי העליון אולי כדאי, לשם שינוי, שבממשלה ובאוצר יקשיבו לכמה רעיונות של ארגוני הסביבה, בטרם גוזרים את עתידו של הים לעשורים הבאים, ולא אחרי שהנזק כבר נעשה.
הנחת המוצא של האוצר, שאף נאמרה בחצי פה על ידי אחד מנציגי האוצר במפגש זום שנערך השבוע עם עיתונאים, היא שאי אפשר להציל את ים המלח. צריך לומר שלעמדה זו שותפים לא מעט אנשים גם באקדמיה ובמשק המים.
רק כדי לעצור את ירידת המפלס – עוד לפני שמדברים על עלייה – צריך להזרים לים כ-700 מיליון קוב בשנה. זו כמות אדירה, שבעולם הולך ומתייבש קשה לראות מאיפה משיגים אותה.
הנחת המוצא של האוצר, שאף נאמרה בחצי פה על ידי אחד מנציגי האוצר במפגש זום שנערך השבוע עם עיתונאים, היא שאי אפשר להציל את ים המלח. רק כדי לעצור את ירידת המפלס צריך להזרים כ-700 מיליון קוב בשנה
בארגוני הסביבה טוענים שזה לא משחק של שחור ולבן, שעם הרבה יצירתיות ובעיקר רצון אפשר לגייס לטובת ים המלח לפחות חלק ממכסת המים הנדרשת ולהתחיל ממיתון ירידת המפלס.
"נקודת המוצא צריכה להיות שחייבים להציל את ים המלח", אומר עודד רהב מהקואליציה להצלת הים, "מזה צריך לגזור פתרונות ודרכי פעולה". כרגע לאוצר ולממשלה יש פתרונות להגדלת הרווחים, אבל לא להשארת ים המלח בחיים.
2
מדי פעם חורך את הרשת סרטון בו אזרח מהשורה תפס על חם את עובדי פינוי האשפה כשהם משליכים לאותה משאית את הפסולת הרגילה ואת זו שמיועדת למחזור, למשל נייר או אריזות.
לעיתים מדובר באי הבנה של המצלם, שהדמיון בין המשאיות מטעה אותו, ולעיתים באמת בקבלן שמעגל פינות מתחת לאפה של העירייה. הסרטונים הללו נותנים רוח גבית לתיאוריית הקונספירציה – אחת מרבות במדינה מוכת קונספירציות – לפיה אין בכלל מחזור בישראל, וכולם עובדים עלינו בעיניים.
מדי פעם חורך את הרשת סרטון בו עובדי פינוי האשפה נתפסים כשהם משליכים לאותה משאית את הפסולת הרגילה ואת זו שמיועדת למחזור, ומלבים בכך תאוריית קונספירציה שגורסת שבכלל אין מחזור בישראל
זה כמובן לא נכון. הרוב המכריע של הפסולת המופרדת משונע למתקני מיון או מחזור. החריגות מתקיימות בשוליים. אבל לפעמים הפרנואיד מגלה שבאמת רודפים אחריו.
גל, תושב פתח תקווה, נוסע על בסיס יומי ברכבת הקלה. מכיוון שתשתיות המחזור בשכונה שלו דלות, הוא לוקח איתו מדי פעם שקיות עם פסולת למחזור ומשליך אותן לפח עם השקית בצבע המתאים בתחנה התת קרקעית של הרכבת הקלה (בתחנות העיליות אין פחים).
למגינת ליבו, באחד הימים הבחין שעובדי הרכבת מרוקנים את כל השקיות בצבעים השונים לשקית אחת גדולה. הנוסעים הפרידו את הפסולת – העובדים ערבבו אותה מחדש. כשפנה אליהם וביקש להבין מה קורה, הסבירו לו שאין באמת הפרדה וכל הפסולת שמצטברת בפחים השונים בתחנות הרק"ל מושלכת לפחים רגילים.
באחד הימים הבחין גל שעובדי הרכבת מרוקנים את כל השקיות בצבעים השונים לשקית אחת גדולה. הנוסעים הפרידו את הפסולת – העובדים ערבבו אותה מחדש
למרבה התדהמה, כשתחקירנית 'יהיה בסדר' בגלצ פנתה ל"תבל", החברה שמפעילה את הקו האדום, בחברה אישרו את הדברים. "בתחנות התת-קרקעיות מוצבים פחים עם חלוקה לפלסטיק, קרטונים ופסולת כללית", לשון התגובה, "וכך גם בחדרי האשפה הראשיים.
"בתחילת הפעילות הפסולת אכן מוינה ונאספה למחזור, אך לצערנו חלק מהרשויות המקומיות לא שיתפו פעולה באופן מלא והפסולת נאספה כאשפה כללית בלבד, מה שהביא לירידה במחזור.
"חשוב לנו להדגיש כי ערכינו תואמים את עקרונות הקיימות ואיכות הסביבה. בעקבות הפניה, חודדו הנהלים מול צוותי התחזוקה, ואנו פועלים לטייב את הממשק עם הרשויות המקומיות במטרה להחזיר את המחזור לפעילות תקינה".
ובמילים אחרות: יש לנו מחלוקת כזו או אחרת עם חלק מהעיריות (הקו האדום עובר בתחומן של חמש רשויות) באשר להסדרי פינוי הפסולת, ועד שנסדיר אותה – אם בכלל – אנחנו עובדים עליכם בעיניים.
נראה שבתבל לא מפנימים עד כמה חמורה העובדה שהם מציגים לנוסעים מצג שווא של הפרדת אשפה, ועל הדרך מתדלקים את חוסר האמון של הציבור בתהליך המחזור
נראה שבתבל לא מפנימים עד כמה חמורה העובדה שהם מציגים לנוסעים מצג שווא, ועל הדרך מתדלקים את חוסר האמון של הציבור. וגם לא ברור איזה נהלים חודדו בפני העובדים.
מה שצריך לשנות זה לא את ההקפדה של העובדים על נהלים, אלא את הנהלים עצמם – כלומר את העובדה שהרכבת מתעקשת לשמר אשליה של מחזור בידיעה שהוא כלל לא מתקיים.
3
תחילת השבוע האחרון הייתה סיוט מתמשך עבור נוסעי הרכבת. ביום ראשון אדם קפץ מגשר אל המסילה בדרום תל אביב, והשבית לשעה ארוכה חלק ניכר מהרכבות במרכז הארץ. ביום שני זה קרה בגלל תקלת איתות. כשזה קורה בגוש דן, שכל המסילות מתנקזות אליו, כל הרשת נפגעת.
תקלות קורות, ולמרבה הצער גם ניסיונות התאבדות, ומה שמאכזב כל פעם מחדש זה שהמערכת לא ערוכה לקראתן. שוב ושוב חוזרים על עצמם המחזות של כאוס בתחנות.
תקלות קורות, ולמרבה הצער גם ניסיונות התאבדות, ומה שמאכזב כל פעם מחדש זה שהמערכת לא ערוכה לקראתן. שוב ושוב חוזרים על עצמם המחזות של כאוס בתחנות
השאטלים שאמורים להחליף את הרכבות המושבתות מגמגמים, וכל מי שיכול להרשות לעצמו נשבע שמחר הוא חוזר למכונית הפרטית. שם, כמובן, מחכה לו קטסטרופה אחרת – הפקקים.
בתוך המהומה הזו, אומר רני, תושב בית שמש שעובד בתל אביב, התגלתה השבוע גם נקודת אור.
"אחרי הבלגן האטומי שהיה ביום ראשון", הוא כותב, "הגשתי בקשה לרכבת לקבל פיצוי על האיחור. יש כללים מאוד ברורים כמה ומי מקבל. ההגשה מאוד נוחה אונליין. חידוש משמעותי לעומת הפעם האחרונה שיצא לי להגיש.
"ולא רק זה: עשיתי טעות והעליתי קובץ לא נכון. בערב הגשתי את הקובץ השגוי, ובבוקר חזרה אליי נציגת שירות, הסבירה את הטעות שעשיתי והסבירה איך לתקן אותה ואיך להעביר את התיקון בוואטסאפ תוך שהיא מוודאת שיש לי את כל הפרטים כדי שהקובץ הנכון יגיע אליהם לטיפול.
"הגשתי בקשה לרכבת לקבל פיצוי על האיחור. ההגשה מאוד נוחה אונליין, חידוש משמעותי. זה כמובן לא פותר את הבעיה, אבל התרשמתי מהמהירות, האפקטיביות והרצון לסגור מעגל. בימינו זה ממש לא מובן מאליו"
"זה כמובן לא פותר את הבעיה, אבל לפחות מבחינת שירות לקוחות מאוד התרשמתי מהמהירות, האפקטיביות והרצון האמיתי לסגור מעגל ולוודא שאני מגיש להם נכון את בקשת הפיצוי. בימינו זה ממש לא מובן מאליו".
את הדברים האלה רן כתב לי ביום שלישי בבוקר. בצהריים, רק כמה שעות אחרי שהגיש את הבקשה המתוקנת, הוא שלח בהודעה נוספת את המסר שקיבל מהרכבת: "בהמשך לפנייתך לרכבת ישראל, מצ"ב כרטיסי נסיעה לשימושך. בכבוד רב, שירות לקוחות רכבת ישראל".
4
"זה לא הגיוני שהציבור הדתי כל כך מתורגל בלהפריד בין בשרי לחלבי וכל כך לא מתורגל בלהפריד את הזבל שלו".
(הרב נתן מזא"ה, מעמותת 'טבע עברי' שעוסקת בקשר בין סביבה ליהדות, בראיון ל'כאן בסביבה' ברשת ב'. למען ההגינות צריך לומר שגם הציבור החילוני בישראל לא מאוד מצטיין בהפרדת פסולת).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנונקודה 5:
פסטיבל סולידריות, הסרט "לוויתן", על רקע מאבק שומרי הבית ונושא משבר האקלים
https://www.solidaritytlv.org/allfilms/the-whale
מעניין לא פחות היה הסרט ששודר בחפיפה אליו באולם השכן, אפרופו מחירי הפירות והירקות
(והצורך להעביר גידולים מסוימים צפונה) והפגיעה בחקלאים שלנו, כי רפתות קטנות זה פאסה בעיני שרים מסוימים.
המפגש בין דמויות בחברה האזרחית הופך פורומים כאלה רלוונטיים לא פחות מהבית שהפך עצמו לא רלוונטי ושמו הכנסת
תודה יעקב אשר, על הבלוף ושמו "יום הסביבה" עם אותם דיונים עקרים שחוזרים על עצמם