אחת הטעויות הרווחות בשיח התקשורתי והציבורי על אודות עולם המשפט, היא הסברה השגויה שכל הפרה של הוראת חוק מהווה בהכרח עבירה פלילית, שבגינה ניתן לפתוח בחקירה פלילית, להעמיד לדין, להרשיע ולהטיל עונש.

זוהי טעות: ספר החוקים הישראלי מלא בחוקים רבים ומגוונים, הקובעים שורה אינסופית של הוראות והנחיות לגורמי ממשל, לרשויות שלטון, לתאגידים פרטיים ולאזרחים מן השורה – שאינן בגדר הוראות עונשיות, והפרתן אינן מכניסה איש לתחום המשפט הפלילי.

הפרתן של הוראות אלה, שכאמור פזורות לאורכה ולרוחבה של החקיקה הישראלית, אינה מהווה כשלעצמה עבירה פלילית. המחוקק טרח והוסיף לחוקים מסוימים סעיף עונשין, שבו הגדיר במפורש איזו מההוראות הרבות הכלולות באותו חוק אכן תהווה עבירה שבגינה ניתן להעמיד לדין. אך בשיח הציבורי ההבחנה כמעט אינה קיימת: כל הפרת חוק מכונה "עבירה".

דוגמה מובהקת לחקיקה שאין בה זכר להוראות עונשיות, אפשר למצוא בחקיקה המסדירה את פעולת הרשות המחוקקת ואת פעולת הרשות המבצעת: חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד הכנסת, חוק הממשלה וחוק הכנסת.

דוגמה מובהקת לחקיקה שאין בה זכר להוראות עונשיות, אפשר למצוא בחקיקה המסדירה את פעולת הרשות המחוקקת ואת פעולת הרשות המבצעת: חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד הכנסת, חוק הממשלה וחוק הכנסת

בכל החוקים הללו אין זכר לסעיפים עונשיים, וזאת במטרה לייצר חיץ ברור בין עולם המשפט הפלילי, לבין הוראות חוק המחייבות את פעולתם של נושאי משרה ובעלי תפקידים ברשויות השלטון.

מבט אווירי על קריית הממשלה בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

ויש גם סיבה נוספת, פשוטה בהרבה: בעת שנחקקו החוקים הללו, איש לא העלה על דעתו שהגורמים הבכירים ביותר במנגנון המשטרי – נבחרי הציבור המכהנים בממשלה ובכנסת – יפרו במכוון את החובות החוקיות המוטלות עליהם.

ברוכים הבאים לישראל 2026, העידן שבו רשויות השלטון פועלות בעצמן בניגוד לדין, ומפירות את הוראות החוק הנוגעות לאופן פעולתן.

הנתון שהתגלה אתמול (חמישי) במהלך הדיון בבג"ץ בעתירות בעניין החלטת ועדת הכספים לאשר העברת סך של קרוב למיליארד שקל לרשתות החינוך החרדיות, הוא נתון מזעזע: מתברר שמשרד החינוך העביר חלק ניכר מהכספים הללו לרשתות החרדיות עוד בטרם אושרה ההעברה בוועדת הכספים, וזאת בלי קשר לטענות בדבר חוקיות הדיון וההחלטה שהתקבלה בכנסת.

מתברר שמשרד החינוך העביר חלק ניכר מהכספים הללו לרשתות החרדיות עוד בטרם אושרה ההעברה בוועדת הכספים, וזאת בלי קשר לטענות בדבר חוקיות הדיון וההחלטה שהתקבלה בכנסת

"כספים הועברו לפני החלטה של ועדת הכספים?" שאלה השופטת יעל וילנר, שישבה בראש ההרכב בדיון, את נציגת הממשלה, עו"ד נטע אורן ממחלקת הבג"צים.

"כן גבירתי", הודתה אורן.

"מכוח איזו סמכות?" תהתה וילנר.

"יש רכיב מסוים שעבר עוד לפני החלטת הוועדה, זה רכיב השכר ברשתות [החינוך]", ניסתה אורן להסביר.

השופטת יעל וילנר בדיון בבג"ץ על העברת הכספים למוסדות החינוך החרדיים בניגוד לחוק. 8 בינואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

וילנר המשיכה באותו קו, שהזכיר חקירה נגדית: "מכוח איזו סמכות? בלי אישור של ועדת הכספים, בלי אישור של גורמים אחרים. מכוח מה? ואנחנו מבינים שזה פעם אחר פעם, לא משהו חד-פעמי".

"זה התחיל רק באוקטובר", התגוננה אורן, "יש כאן איזשהו מתח בין חוקי התקציב והצורך לקבל את אישור ועדת הכספים לגבי העברות, לבין חוקי הגנת השכר. יש פרקטיקה כזאת, והיא לא רצויה".

"זו מילה עדינה", קטעה אותה וילנר, "זו פרקטיקה לא חוקית. איך אפשר להזרים כספים בלי קבלת אישור לפי החוק? איך זה נעשה?"

השופטת וילנר הייתה מזועזעת, ובצדק. ברגע אחד היא גילתה שערורייה כפולה: לא זו בלבד שממשלת ישראל מעבירה כספים בניגוד לחוק לרשתות החינוך החרדיות – פעולה שלה שותפים ככל הנראה עשרות גורמים ברשות המבצעת, לרבות פקידי ציבור זוטרים ובכירים וכן נבחרי ציבור; אלא שמתברר שבנוסף, גם צו הביניים שבג"ץ הוציא לפני שבוע, בסמוך להגשת העתירות לבית המשפט, הוא למעשה ריק מתוכן.

הצו הזה הקפיא כביכול את העברת מיליארד השקלים, אך בשעה שהצו הוצא, רוב הכספים הללו כבר הגיעו מזמן לקופות הרשתות החרדיות.

לא זו בלבד שממשלת ישראל מעבירה כספים בניגוד לחוק לרשתות החינוך החרדיות, אלא שמתברר שבנוסף, גם צו הביניים שבג"ץ הוציא לפני שבוע, בסמוך להגשת העתירות לבית המשפט, הוא למעשה ריק מתוכן

השופטים גילה כנפי שטייניץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף בדיון בבג"ץ על העברת הכספים למוסדות החינוך החרדיים בניגוד לחוק. 8 בינואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

השופט עופר גרוסקופף תהה מדוע הממשלה לא וידאה שיתקיים דיון בוועדת הכספים, בסמוך לאחר הפנייה הראשונה אליה בחודש אוקטובר 2025, בבקשה להגדיל את תקציבן של הרשתות החרדיות, ואפשרה לעניין להתמסמס ללא דיון, תוך שבמקביל הכספים ממשיכים לעבור אל הרשתות.

השופטת גילה כנפי-שטייניץ שאלה מדוע איש מנציגי האוצר שישבו בדיון שהתקיים לבסוף בוועדת הכספים ב-25 בדצמבר, לא טרח לעדכן את חברי הכנסת שמדובר בדיון תיאורטי, שכן חברי הכנסת מתבקשים לאשר העברות שכבר בוצעו קודם לכן.

השופטת וילנר המשיכה מאותה נקודה של כנפי-שטייניץ, וכינתה את הדיון שהתקיים בוועדת הכספים "דיון דמה. יש כאן העברות תקציביות שכבר בוצעו, והשאלה עכשיו אם להעביר את הכסף או לא להעביר את הכסף. יש מושג של אשרור, אבל אין דבר כזה שהגוף שמאשרר לא יודע שעכשיו הוא מאשרר החלטה שכבר יושמה ובוצעה.

"מה שקרה בוועדת הכספים, שחברי הוועדה לא ידעו שהדיון הזה הוא משחק, והם אישרו או התנגדו להחלטה שכבר בוצעה מזמן. איך אומרים הילדים – זו עבודה בעיניים".

"מה שקרה בוועדת הכספים, שחברי הוועדה לא ידעו שהדיון הזה הוא משחק, והם אישרו או התנגדו להחלטה שכבר בוצעה מזמן. איך אומרים הילדים – זו עבודה בעיניים"

לא רק שופטי בג"ץ. כל אזרח מהוגן צריך להזדעזע מהנורמות שהשתרשו במשרדי הממשלה, המתייחסים אל הוראות החוק כאל המלצה בלבד, בכל הנוגע להעברה של כספים פוליטיים, בהוראת הקואליציה, לרשתות החינוך החרדיות. גם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה צריכה להזדעזע – וגם לנקוט פעולה.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בכנסת, 27 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הבעיה היא, כאמור, שהוראות החוק שהופרו אינן הוראות פליליות אלא כללי פעולה שלטוניים. על פני הדברים, עצם ההפרה של הוראות החוק הללו איננה מובילה באופן אוטומטי לאכיפה פלילית.

אך ליועצת המשפטית – שהיא גם ראשת התביעה הכללית במדינת ישראל – יש בכל זאת כלי מתאים בארגז הכלים הפלילי: עבירת מרמה והפרת אמונים, שנראה כי נוצרה בדיוק למטרה הזאת.

ליועצת המשפטית – שהיא גם ראשת התביעה הכללית במדינת ישראל – יש בכל זאת כלי מתאים בארגז הפלילי: עבירת מרמה והפרת אמונים, שנראה כי נוצרה בדיוק למטרה הזאת

העברת כספים בניגוד לחוק, בהוראה פוליטית, בטרם אושרה העברתם בוועדת הכספים, ותוך יצירת מצג שווא בפני הכנסת וריקונו מתוכן של צו ביניים של בג"ץ, היא בלי צל של ספק עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים. על היועצת המשפטית לפעול בעניין בהקדם.