אפשר לומר על שר המשפטים יריב לוין הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר עליו שהוא אינו משפטן. הרי האיש עסק בפרקטיקה כעורך דין טרם כניסתו לזירה הפוליטית לפני קרוב לשני עשורים.

הדבר מחדד את התהייה, ההולכת ומתגברת עם כל תבוסה משפטית שהוא מביא על עצמו בבג"ץ, מה התכלית האמיתית שהוא משרת? מהי אסטרטגיית העל? מהי המטרה האמיתית של הכישלונות הסדרתיים שהוא מביא על עצמו?

והכישלונות הללו – כמו הדיון שהתקיים אתמול (חמישי) בבג"ץ – הם אכן כאלה שלוין מביא על עצמו.

בחירתו הכפולה – להיעזר בעורך דין מסוגו של יורם שפטל לייצג אותו בדיון, ולהציג טיעון משפטי הבנוי כל כולו על הטענה שיצחק עמית איננו נשיא בית המשפט העליון – אין בה דבר מלבד פרובוקציה והטרלה של בית המשפט. הסיכוי הענייני להצליח עם טיעון כזה הוא אפסי.

בחירתו להיעזר בעורך דין מסוגו של יורם שפטל לייצג אותו בדיון, ולהציג טיעון משפטי הבנוי כל כולו על הטענה שיצחק עמית איננו נשיא בית המשפט העליון – אין בה דבר מלבד פרובוקציה והטרלה של בית המשפט

העתירה שהוגשה נגד לוין לפני כחצי שנה, ושהובאה לדיון אתמול, היא עוד אחת מספיחי המאבק ששר המשפטים מנהל נגד מערכת המשפט ובנשיא העליון עמית. היא אינה עוסקת ישירות בכהונתו של עמית כנשיא (זה כבר הוכרע) או במינוי שופטים (זו עתירה אחרת התלויה ועומדת), אלא בחובתו של השר לשתף פעולה עם נשיא העליון לשם מימוש שורה של מינויים הדורשים מן השניים להגיע להסכמות.

עו"ד יורם שפטל במהלך הדיון בעתירה של "זולת" נגד שר המשפטים יריב לוין. 19 בפברואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מינויים אלו כוללים שני נשיאים ו-21 סגני נשיאים לבתי המשפט בשלום ובמחוזי; מינוי "שופטים עמיתים" (שופטים שפרשו לגמלאות וממשיכים לכהן במשרה חלקית); מינוי רשמים החסרים בכל הערכאות, לרבות אחד בעליון; ומינוי שופטים בדימוס לוועדות שחרורים ולוועדות קציבת עונשים, הפועלות לצד שירות בתי הסוהר.

כאשר אלה הדרישות המרכזיות בעתירה – ואילו השר בוחר בתשובה לזעוק כי העותרת מנסה להדיחו מאחר שהיא איננה מקבלת את תוצאות הבחירות, והעותרת יחד עם בית המשפט מנסים לסכל את בחירתו הדמוקרטית של "העם" – אין מנוס מלהגיע למסקנה שעל פי כל בחינה רציונלית, בית המשפט חי בפלנטה משפטית אחת ושר המשפטים בפלנטה אחרת. שופטים ממאדים, לוין מנוגה.

אין שום פלא שהשופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר – לא ההרכב האקטיביסטי ביותר של העליון – לא המתינו יותר מדי, ושעות אחדות לאחר תום הדיון הוציאו צו על-תנאי נגד לוין. בהתאם לצו, השר ינמק בתצהיר "מדוע לא יפעל בשיתוף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון כאשר הדבר נדרש לשם מימוש סמכויותיו", כולל לעניין איוש כלל המינויים שבהם מתמקדת העתירה.

הצו הזה ניתן ארבעה ימים בלבד לאחר הצו על-תנאי הקודם נגד לוין, שמחייב אותו לנמק מדוע לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם מילוי תקני השופטים בכלל הערכאות.

הצו הזה ניתן ארבעה ימים בלבד לאחר הצו על-תנאי הקודם נגד לוין, שמחייב אותו לנמק מדוע לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם מילוי תקני השופטים בכלל הערכאות

בשני התיקים לוחות הזמנים קצרים: לוין צריך להשיב בתוך כשלושה שבועות, ודיונים מסכמים בשתי העתירות יתקיימו עד מחצית אפריל. המטרה היא לאפשר מינוי של כמה שיותר שופטים החסרים במערכת, עוד בטרם יוקפאו כלל הליכי המינוי השיפוטיים, כשהמערכת הפוליטית תיכנס לתקופת בחירות.

גילה כנפי-שטייניץ (מימין), עופר גרוסקופף ואלכס שטיין בדיון בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין בדרישה להורות לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בית המשפט העליון בירושלים, 12 בדצמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לוין אולי חשב שישלח רוטוויילר מסוגו של שפטל כדי לכרסם עוד בהילתם של השופטים וברצינותו של מעמד הדיון בעתירה. ואולם בדיון התברר שכל שנותר ממנו הוא לברדודל, נוכח חקירת השתי וערב שעבר מצד השופטים.

זה היה אחד מרגעיו הגדולים של השופט גרוסקופף, שישב בראש ההרכב. הוא הצליח, כמעט בכוחות עצמו, להפוך את הדיון לבחינת עומק של השאלה הכיצד שר המשפטים נוטש את חובתו לפעול לטובת הציבור, וזאת נוכח המסקנה הברורה שהמחסור במינויים בוועדות שחרורים, ברשמים ובסגני נשיאים פוגע בצורה חמורה בשירות שהמערכת המשפטית מספקת לציבור.

"אדוני בטוח שכל מצביעיו של השר מאושרים מכך שאין מינויים לוועדת שחרורים ושאין שופטים עמיתים?" פתח גרוסקופף בסערה, שהסגירה את תסכולו המצטבר מהתנהלות השר. "כולם שמחים מכך שלוקח יותר זמן לאסיר להגיע לוועדת שחרורים ולוקח יותר זמן עד שהתיק שלהם נידון בבית משפט?

"האם הציבור נהנה מכך ששני בתי משפט מחוזיים מתוך שישה פועלים ללא נשיא? האם הציבור שתומך בשר המשפטים מבחינה פוליטית, זה לא ענייננו, נהנה מהמצב הזה? מרוצה מהמצב הזה? שמח על כך?"

"האם הציבור הרחב, לא חשוב מה העמדה הפוליטית שלו, נהנה שכיום אין מינויים של שופטים עמיתים? שהעומס יותר גדול? האם הציבור נהנה מכך ששני בתי משפט מחוזיים מתוך שישה פועלים ללא נשיא? האם הציבור שתומך בשר המשפטים מבחינה פוליטית, זה לא ענייננו, נהנה מהמצב הזה? מרוצה מהמצב הזה? שמח על כך?"

שופט בית המשפט העליון עפר גרוסקופף בדיון בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין בדרישה לחייבו לקיים ישיבות של הוועדה לבחירת שופטים. 12 בפברואר 2026

השופט המשיך:

"אני מאוד מוטרד שכל הוויכוח בעניין הזה גורם לפגיעה בשירות שאנחנו יכולים לתת לציבור. זה לא מצב טוב. השר לא נותן תשובה עניינית לשאלה למה הנושאים האלה לא מקודמים, והתשובה 'אני לא מכיר בעמית' היא תשובה לא קבילה. 'ואני גורם לפגיעה בשירות של המערכת הזאת'. זאת התוצאה.

"אם יש מצב ששר הבריאות אומר 'יש לי בעיה עם מנהלי קופות החולים, ולכן לא אמנה את חברי סל הבריאות, לא יהיה סל בריאות השנה'. זה מצב תקין? ניתן להשלים איתו בסופו של דבר? השר אומר בגלל שיש לי בעיה מסוימת עם בעל תפקיד אני אמנע את שירותים בסיסיים לאזרח?"

שפטל כאמור ביסס את כלל טיעונו על העובדה שעמית כלל איננו נשיא בית המשפט העליון. לטענתו, מינויו של עמית לא פורסם ברשומות ולכן לא השתכלל.

"אם יש מצב ששר הבריאות אומר 'יש לי בעיה עם מנהלי קופות החולים, ולכן לא אמנה את חברי סל הבריאות, לא יהיה סל בריאות השנה'. זה מצב תקין? ניתן להשלים איתו?"

הוא לא דייק: המינוי פורסם במסגרת הודעה ב"ילקוט הפרסומים" על כלל החלטות הוועדה לבחירת שופטים מינואר 2025, לרבות מינויו של עמית לנשיא. השר לוין בחר להשאיר את מלאכת פרסום ההודעה הזו למנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, שעמו לוין מקיים יחסי עבודה תקינים. פרסום לאחר השבעת עמית לנשיא העליון על ידי נשיא המדינה אכן לא נעשה – והדבר מתברר כעת בעתירה אחרת שהוגשה נגד לוין.

יריב לוין במליאת הכנסת בירושלים, 10 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך נגד הטענה המפולפלת הזו הציגו השופטים כמה עובדות יסודיות שהביכו את שפטל. האחת, שממילא נקבע בפסיקת העבר כי הפרסום ברשומות הוא דקלרטיבי באופיו, והשתכללות המינוי אינה תלויה בו; השנייה, שסירובו של ראש הממשלה לחתום חתימת קיום על כתב המינוי של עמית, שהגיש לו נשיא המדינה בפברואר 2025, אינו מעלה ואינו מוריד, שכן לא לשר המשפטים ולא לראש הממשלה יש זכות וטו על מינויים אלה.

סירובו של ראש הממשלה לחתום חתימת קיום על כתב המינוי של עמית, שהגיש לו נשיא המדינה בפברואר 2025, אינו מעלה ואינו מוריד, שכן לא לשר המשפטים ולא לראש הממשלה יש זכות וטו על מינויים אלה

והשלישית – אולי המביכה מכולן: היה זה שר המשפטים עצמו, שהביע במסגרת עתירה קודמת, שבה יוצג על ידי עורך דין אחר, עמדה משפטית שלפיה מקובל עליו שעמית, בפאזה הקודמת שלו, כממלא-מקום בפועל של נשיא בית המשפט העליון, אוחז בידיו בכל הסמכויות הפורמליות של נשיא.

אז זה היה הטיעון של לוין מדוע לא דחוף למנות נשיא לעליון; כעת זהו נימוק המלמד שבין אם לוין מכיר בעמית כנשיא או רק כממלא-מקום נשיא, עדיין חובה עליו לשתף עמו פעולה על מנת למלא את התפקידים הפנויים.