בבית סלדמיר, אחוזה מפוארת ביורקשייר, אנגליה, יש חדר אחד מיוחד במינו. החדר, שעוצב על ידי אמן ארמני עבור הדיפלומט הבריטי מארק סייקס ב-1913, מכונה "החדר הטורקי" – וכל קירותיו מחופים באריחי קרמיקה.

שש שנים לאחר סיום העבודה על החדר, המושל הצבאי הבריטי של ירושלים ביקש מאותו אמן לשחזר את האריחים המזוגגים על קירותיו החיצוניים של מסגד כיפת הסלע. שמו של המושל היה סר רונלד סטורס; שם האמן היה דוד אוהנסיאן.

אוהנסיאן נענה להצעה, ובעזרת המושל הבריטי הביא לעיר את האמנים נשאן בליאן ומגרדיש קרקשיאן. כל השלושה עבדו בעברם בסדנאות קרמיקה בטורקיה.

דבר הוביל לדבר, ובתוך כמה שנים סטורס ושלושת האמנים הארמנים שינו את פני ירושלים. ב-1920, סטורס הורה לבנות כל בניין חדש בעיר מאבן ירושלמית טבעית. באותו הזמן, האמנים הארמנים שילבו עבודת קרמיקה מסורתית במבנים המיוחדים. מאז ועד היום אפשר לראות קרמיקה ארמנית ירושלמית – מוצר מקומי שלא היה קיים קודם לכן – על עשרות מבנים בעיר, או בתוכם.

שחזור של ספסל מ-1922 שעיטר דוד אוהנסיאן, ועליו אריחים דומים של האמן מאותה תקופה (צילום: שמואל בר-עם)

בסתיו האחרון, מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה בירושלים פתח תערוכה חדשה המציגה 100 שנים של קרמיקה ארמנית ירושלמית. פאוזי אבראהים, אוצר המוזיאון והתערוכה, העניק לה את הכותרת "רזי גן עדן", על שם ציור האריחים הנפלא של אמנית הקרמיקה הארמנית המנוחה מרי בליאן, שזכתה להכרה בינלאומית. התערוכה עוצבה על ידי אלירן משעל.

לקראת התערוכה, אבראהים ביצע עבודת בלשות רבה. הוא איתר חתיכות מאריחי הקרמיקה מהמאה ה-16 שעיטרו את כיפת הסלע, אריחים מקתדרלת יעקב הקדוש מהמאה ה-18 ואריחים מעודנים מהמאות ה-17 וה-18 שעיטרו את קבר דוד המלך לפני שהושחתו במעשה ונדליזם.

מתחם המוזיאון כולל כמה אגפים במבנה אחד ומתהדר במגדל מתומן. בקצה הברכה שבחצר הפנימית במוזיאון ישנה יצירת מופת של יוהנסיאן, מזרקה עשויה מאריחים כחולים, שאת עיצובם הוא לא שכפל מעולם

אוהנסיאן קיבל את העבודה הציבורית הראשונה שלו ב-1922, כשהתבקש לקשט ספסל שיצר המעצב הבריטי צ'רלס רוברט אשבי עבור מגדל דוד. אף על פי שהעבודה הזאת כבר אינה קיימת, אבראהים מצא אריחים דומים שיצר אוהנסיאן באותה תקופה והציג אותם על ספסל הדומה לזה המקורי.

צלחת קרמיקה עם עיטור המבוסס על פסיפס מהמאה ה-6 שהתגלה בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

בין הפריטים בתצוגה נכללים צלחת עם איורים של שלטי אצולה ארמניים, סדרה של כלים ואריחים עם איורי ציפורים המבוססים על פסיפס מהמאה ה-6 שהתגלה בירושלים עם כתובת ארמנית, מפת ישראל מקרמיקה עם כיתוב עברי משנות ה-30, צלחת לליל הסדר ואריחי קרמיקה בני זמננו שנוצרו לכבוד התערוכה.

במהלך 100 השנים האחרונות, ירושלים החליפה ידיים שלוש פעמים. שלטי רחוב קרמיים המוצגים על אחד מקירות התצוגה מספרים את הסיפור. בתקופת המנדט, שמות הרחובות נכתבו בחלקו העליון של השלט באנגלית, באמצע בערבית ולמטה בעברית. כשהעיר חולקה ב-1948, המילים העבריות הוסרו מהשלטים שבמזרח ירושלים; היום, הערבית כתובה בין העברית שלמעלה לאנגלית שלמטה.

אחד משלושת סרטוני הווידאו הכלולים בתערוכה מציג רבים מהבניינים הירושלמיים שמתהדרים באריחים קרמיים. סרט אחר מראה את החדר הטורקי בבית סלדמיר והשלישי מדגים את שתי השיטות לייצור אריחים קרמיים מקומיים: אנדרגלייז וקוארדה סקה. צבעים, חומרים וכלי עבודה המשמשים לייצור קרמיקה מוצגים גם הם, ושלטים מצוינים מציעים הסברים מפורטים על ההיסטוריה וההתפתחות של אסכולת האמנות המיוחדת הזאת.

מוזיאון רוקפלר – לוויין של מוזיאון ישראל במזרח העיר – הוא עבודת אמנות בפני עצמו. ג'ון ד' רוקפלר הבן תרם 2 מיליון דולר עבור בנייתו של המבנה המפואר הזה, הבניין הראשון בארץ שנבנה במיוחד כדי לשמש כמוזיאון. המוזיאון, המציג אלפי פריטים ארכאולוגיים שנחשפו בתקופת המנדט הבריטי (1948-1919), נפתח ב-1938, מדרום לשער הפרחים ומול חומות העיר העתיקה.

המתחם, שילוב מבריק של מזרח ומערב, כולל כמה אגפים במבנה אחד ומתהדר במגדל מתומן. בקצה הברכה שבחצר הפנימית במוזיאון ישנה יצירת מופת של יוהנסיאן, מזרקה עשויה מאריחים כחולים, שאת עיצובם הוא לא שכפל מעולם.

אריחים קרמיים מעטרים את כיפת הסלע, במבט מאחד מגגות העיר העתיקה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

כדי לראות אריחי קרמיקה ארמנית בירושלים, כל שצריך לעשות הוא לשוטט בעיר. הם נמצאים על בתי מגורים שנבנו על ידי נוצרים ומוסלמים אמידים בתקופת המנדט הבריטי, בבתי מלון, בכנסיות, במוזיאונים, בבתי קברות, במסגד אחד לפחות ובכניסה לבית כנסת. בשכונת טלביה, לפחות שני בתים מתפארים באריחים קרמיים. אחד מהם אפילו ידוע בשם "בית הקרמיקה" בשל עיטוריו היפהפיים. הבית, שנבנה על ידי אליאס וקתרין ג'לאט בשנת ה-30, ידוע גם כאתר שבו ועדת פיל קיימה את דיוניה והחליטה להמליץ על תכנית לחלוקת פלשתינה.

כדי לראות אריחי קרמיקה ארמנית בירושלים, כל שצריך לעשות הוא לשוטט בעיר. הם נמצאים על בתי מגורים שנבנו על ידי נוצרים ומוסלמים אמידים בתקופת המנדט הבריטי, בבתי מלון, בכנסיות, במוזיאונים ובבתי קברות

אפשר לראות אריחים קרמיים גם על כמה בתים בשכונת בקעה, בהם וילה ברחוב שמשון. בעליה של הווילה היה דיב שוכרי, אחד מסוחרי המכוניות המובילים בירושלים בשנות ה-30. לא הרחק משם, במושבה הגרמנית, אריחים קרמיים מקשטים את הכניסה לבית ברחוב הצפירה מאז 1938.

הן לורנס איש ערב והן ריצ'רד גיר התארחו פעם במלון אמריקן קולוני שברחוב שכם. הווילה היפהפייה, אחד הבתים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה, נבנתה על ידי אפנדי עשיר כדי לשמש בית עבורו ועבור חמש נשותיו.

האפנדי הלך לעולמו מבלי שהותיר אחריו יורש זכר, וב-1896 הווילה הושכרה לחברי המושבה האמריקאית, קבוצה משיקגו שעסקה בפעילות צדקה. קהילת המושבה החלה לאכסן אורחים בתשלום בתחילת המאה ה-20, ונזקקה למקום רחב יותר. לאט לאט מלון אמריקן קולוני התפרסם בזכות השילוב בין אירוח ואווירה אירופיים ומזרח תיכוניים. עבודותיו של אוהנסיאן מ-1923 מוצגות בלובי.

"בית הקרמיקה" בשכונת טלביה, שנבנה בשנות ה-30, מקושט באריחים וידוע באירוח ועדת פיל (צילום: שמואל בר-עם)

כנסיית אנדרו הקדוש הסקוטית, בעלת הכיפה הלבנה, נבנתה מול הר ציון ב-1927, ומנציחה את זכרם של מאות חיילים סקוטים שנפלו בקרב על ארץ הקודש נגד הטורקים העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה. בית ההארחה של הכנסייה, שנוסף ב-1930, מתהדר בכמה עבודות קרמיקה כחולות מרשימות.

בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון, הסמוך למכון האמריקאי לחקר ארץ הצבי, קבורים מיסיונרים מארצות הברית ומאנגליה. אבל ליד הכניסה, קברו של הראנד פטרוסיאן, שהלך לעולמו ב-1937, מכוסה באריחים ארמניים.

מתישהו בשנות ה-30, חוקר הספרות איסעאף א-נשאשיבי בנה עבור משפחתו וילה יפהפייה בשכונת שייח' ג'ראח, שמעוטרת במבחר עשיר של אריחים קרמיים. כיום היא משמשת את תושבי מזרח ירושלים כמרכז לאמנות ולספרות, המציע קורסים והרצאות וכולל ספרייה ציבורית רחבה.

 בשנות ה-30, חוקר הספרות איסעאף א-נשאשיבי בנה עבור משפחתו וילה יפהפייה בשכונת שייח' ג'ראח, שמעוטרת במבחר עשיר של אריחים קרמיים. כיום היא משמשת את תושבי מזרח ירושלים כמרכז לאמנות ולספרות

אריחים קרמיים מקשטים גם מבנה מפואר ברחוב הלני המלכה שבמרכז העיר, אשר נבנה ב-1929. זמן קצר לאחר מכן הוא הפך, יחד עם בניין סמוך, לבית מלון שפעל עד שנת 1966. לא מעט אנשים חשובים התאכסנו שם לפני שהפכו לבכירים בממשלה, בכלל זאת דוד בן-גוריון ולוי אשכול.

עיטור קרמיקה על וילה בשכונת טלביה בירושלים, מעשה ידיו של דוד אוהנסיאן (צילום: באדיבות סאטו מוגליאן)

מתישהו בשלהי המאה ה-20, בעליו של בר ליד שוק מחנה יהודה שוכנע על ידי קצב שכונתי וחבריו להפוך את העסק שלו לבית כנסת ספרדי בשם חסד ורחמים. בית הכנסת, שראוי לציון בשל דלתותיו המכוסות סמלים דקורטיביים עשויים מכסף, המייצגים את 12 השבטים, שופץ לאחרונה.

כיום הכניסה מקושטת באריחי קרמיקה ארמניים שיצר האגופ אנטראסיאן – אמן ארמני נדיר, שאף על פי שנולד בירושלים, הוא אינו צאצא של אחת משלוש המשפחות המקוריות שהגיעו לעיר ב-1919. הוא החל את קריירת אמנות הקרמיקה שלו ב-1980.

זמני הפתיחה של מוזיאון רוקפלר: א', ב', ד', ה' 15:00-10:00; שבת 14:00-10:00; הכניסה חופשית, חניה אפשרית רק בימי שבת. מומלץ ללבוש מעיל בחורף, משום שהמקום אינו מחומם. אין נגישות לכיסאות גלגלים.