בפורומים הפנימיים של רשימת ימינה נרשמה ביומיים האחרונים אי-נחת מופגנת. פעילים מרכזיים הביעו בהם מרמור על הפער העצום שבין הנאמנות אין-קץ שמפגינים נפתלי בנט ועמיתיו להנהגה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, לבין חוסר הנאמנות של נתניהו, המתבטא במתקפות קשות על בנט וימינה כולה. חלק מהפעילים תהו השבוע בקול אם לא הגיע הזמן לשדר שגם כחול-לבן לגיטימית.
השיא היה תדריך שאת תוכנו פירסם לפני יומיים מיכאל שמש ב"כאן 11", במהלכו הציע ראש הממשלה לחברי מפלגתו לתקוף את בנט על תפקודו בגזרת עזה, ולטעון שכשר הביטחון הוא האחראי להימשכות ירי הרקטות ובלוני הנפץ. בדיעבד הבין גם נתניהו שהלך רחוק מדי, ושאפילו תומכיו האדוקים ביותר יתקשו לקבל טענה אבסורדית כל כך. אתמול הוא דאג להבהיר כי הוא מקבל ההחלטות המרכזי בתחום הביטחון.
בקרב מיעוט קטן של מצביעי הפלגים השונים שהתחברו לימינה, ישנה אי-נחת גם ממצבו המשפטי של נתניהו. אחד התומכים, שהיה בעברו פעיל פוליטי בציונות הדתית, אמר אתמול לזמן ישראל כי אם בכירי מפלגתו היו לפחות אומרים שיש להם בעיה עם האישום בשוחד נגד נתניהו, אך הם הולכים איתו משום שאין אלטרנטיבה ימנית אחרת, הוא היה יכול לסתום את האף ולהמשיך לתמוך בהם. אך במקום שזה יקרה, מנהיגי ימינה רק מגבים את המתקפות של נתניהו על שלטון החוק.
במצב הנוכחי הפעיל אינו יודע למי יצביע. עד אמש הוא עוד קיווה שבנט יאמר בכנס שקיימה ימינה בכפר המכביה כי המפלגה תלך אחרי הבחירות עם מי שיתחייב לסיפוח, בין אם מדובר בנתניהו או בבני גנץ. כאשר בנט הבהיר בכנס כי "ברור שנלך לממשלת ימין בראשות נתניהו", הפטיר הפעיל: "שיהיה להם בהצלחה".
לפחות על פי הסקרים, יש בציונות הדתית רוב כמעט מוחלט של אזרחים שתיקי נתניהו אינם משפיעים על דפוס הצבעתם, מה שמרמז שהפעיל המדובר הוא חלק ממיעוט מבוטל. גם ההקפדה של בנט להתחייב בכל הזדמנות לא להצטרף ל"ממשלת שמאל אנטי-דתית של גנץ ולפיד" מעידה על שאיפות האלקטורט הציוני-דתי. ולמרות זאת, בהנחה כי התמונה שמשקפים הסקרים מדויקת, התנאים להתפרקות בלוק הימין הם אולי הסיפור הגדול של הבחירות.
מכיוון שאף אחד מהצדדים לא צפוי להגיע ל-61 מנדטים של שותפים טבעיים, השאלה המעניינת של הבחירות הללו היא מה יהיה פער המנדטים בין כחול-לבן לליכוד. אם כחול-לבן תצליח לפתוח פער של ארבעה-חמישה מנדטים, היא תוכל לשכנע גם אנשי ימין שלמרות אי ההכרעה הגושית, נתניהו הפסיד ואינו מועמד לראשות ממשלה. במצב כזה ייאלצו המפלגות החרדיות לשקול ברצינות אם לנהל מו"מ על כניסה לממשלה עם כחול לבן והעבודה-גשר-מרצ. את ימינה קשה לראות נכנסת לממשלה עם כזאת.
השאלה המעניינת של הבחירות הללו היא מה יהיה פער המנדטים בין כחול-לבן לליכוד. אם כחול-לבן תצליח לפתוח פער של ארבעה-חמישה מנדטים, היא תוכל לשכנע גם אנשי ימין שלמרות אי ההכרעה הגושית, נתניהו הפסיד ואינו מועמד לראשות ממשלה
מהתרחיש הזה חושש נתניהו יותר מכל, והוא הסיבה למתקפה שלו על ימינה. מבחינת נתניהו, חלום 61 המנדטים לגוש הימין הוא שתי ציפורים על עץ, בעוד שהקטנת מפלגות הגוש לטובת הגדלת הליכוד היא הציפור שכבר כמעט נמצאת ביד. אם שלושה או ארבעה מנדטים של ימינה יצביעו ליכוד, מובטח שהפער בינה לבין כחול-לבן יהיה קטן מחמישה מנדטים, בעוד שאין חשש אמיתי שימינה תיפול מתחת לאחוז החסימה. לכן נתניהו צפוי להמשיך לתקוף אותה עד היום האחרון לקמפיין.
אותו דבר נכון גם בצד השני. נכון לעכשיו, כחול-לבן מתמקדת בגיוס האלקטורט הימני ולא בקניבליזם של רשימת העבודה-גשר-מרצ. אולם ככל שיתקרב רגע האמת של הבחירות – במיוחד אם הקמפיין הימני של המפלגה לא יניב פירות – יגדל הפיתוי לזנוח את הסוגיות החשובות כמו תוכנית המאה ומצב מערכת הבריאות, לטובת מה שבאמת מלהיט את הציבור: כן ביבי או לא ביבי. וכמו ימינה, אם העבודה-גשר-מרצ רוצה להביא לניצחון המחנה כולו, עליה להשלים עם הקורבן הצפוי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם