יש לנו נטייה אנושית, כמעט בלתי נשלטת להשוות בין אירועים. זו דרכנו להתמודד עם המציאות של הלא נודע, להיאחז במוכר כדי להתמודד עם הלא-מובן. כשמתרחש אסון, הנטייה הזו מתחדדת: מיד קופצים ההקשרים, המטאפורות, ההקבלות.

נדמה שכל שדרן חדשות, פוליטיקאי או אזרח מן השורה חייב למקם את האירוע החדש בתוך מסגרת היסטורית ישנה. אולי ההשוואה נערכת כי זה נותן תחושת שליטה על הסיטואציה. אולי כי זה פשוט מנחם. אך לרוב, הניסיון להשוות – לא רק שאינו מועיל אלא שהוא מזיק.

נתנאל הרש הוא דובר ארגון "עתים" ופעיל חברתי הפועל למען מדינה יהודית ודמוקרטית. ירושלמי מלידה, דתלש בוגר הימלפרב. נשוי ואבא ליוני. מאמין באדם וביכולת שלנו לתקן ולהתגבר על הקיטוב

מבין אינספור סיפורי הזוועה והגבורה של שואת יהודי אירופה, סיפורו של סבי כמעט נשכח ואבד לנצח בתהום הנשייה. אשר זיגמונד זליקוביץ' זיסמן (כמו לרבים מיהודי אירופה גם לו היו שני שמות – אחד יהודי והשני פולני. פירושו של שמו היהודי אתו נולד, זיסמן, הוא "איש מתוק") היה כנראה אחד מאותם גיבורים אמיתיים שמעולם לא חיפשו הכרה, והשואה צרבה בנשמתם צלקות שהעדיפו לחסוך ממשפחתם.

סבי נפטר ב-1972 בגיל 56, בטרם אחי, נכדו הבכור, נולד. כיצד שרד את המלחמה? מה היה חלקו אחריה? איך הגיע לארץ ישראל ומה היה פועלו לאחר עלייתו ארצה? כל הפרטים האלה לא היו ידועים למשפחה. פרט אחד ידענו, שבמושב כסלון שבהרי ירושלים קרוי בית העם על שמו (בית אשר), וזאת כיוון שבשנות החמישים פעל מטעם האיחוד החקלאי והסוכנות היהודית לעזור לעולים החדשים ממרוקו להתאקלם ולקחת חלק בתקומת הארץ החדשה.

שראדו וילקנסקי הוא אבא של יעל ונוגה. גר במושב עין יהב.