ראש האופוזיציה יאיר לפיד פרסם מסמך תשובה לטענותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע פרסום המסמך בן 55 העמודים של תשובותיו למבקר המדינה.
בין השאר דוחה לפיד את גרסת נתניהו בפני מבקר המדינה וטוען כי כבר באוגוסט 2023 נחשף להתרעות מודיעיניות חמורות שהצביעו על סכנת התלקחות רב-זירתית, כולל בעזה.
לדבריו, התרעות אלו הלכו והחריפו לאורך ספטמבר, והוא אף הזהיר פומבית מפניהן במסיבת עיתונאים ב־20 בספטמבר. לפיד תוהה כיצד ייתכן שראש האופוזיציה הכיר את ההתרעות, בעוד ראש הממשלה טוען שלא ידע או שלא הוזהר.
לפיד כותב כי נתניהו העלים מעדותו את הכשל המרכזי שלפיו קידם לאורך שנים תפיסה מדינית של חיזוק חמאס כמשקל נגד לרשות הפלסטינית, כולל הזרמת כספים מקטאר והתעלמות מהתרעות שהכסף משמש להתחמשות הזרוע הצבאית. לטענתו, זו מדיניות עקבית שהובילה לחיזוק חמאס, והאחריות לכישלונה מוטלת בראש ובראשונה על נתניהו, המחזיק בסמכות ובאחריות העליונה לביטחון המדינה.
עוד טוען לפיד כי גרסת נתניהו לאירועי 7 באוקטובר רצופה סתירות, השמטות והטעיות, כולל עיכוב בלתי מוסבר בכינוס הערכת מצב בבוקר המתקפה, הצגת מסמכים מודיעיניים באופן מקוטע והאשמת גורמי ביטחון.
לפיד כותב:
לפי עדות ראש הממשלה הוא קיבל דיווח על המתקפה בשעה 6.29 בבוקר, אבל קיים הערכת מצב ראשונה רק ב9.50 – בבוקר, כלומר כשלוש וחצי שעות מאוחר יותר.
אין הסבר בעדותו לגבי השאלה מדוע זה לקח זמן רב כל כך, או מה קרה בשלוש וחצי השעות האלה.
למותר לציין שאין שום בעיה לראש ממשלה לקיים הערכת מצב ב"טלפון האדום" עם כל בכירי מערכת הבטחון ואין צורך בנוכחות פיזית של כולם.
זאת ועוד: ראש הממשלה נתניהו דיווח למבקר המדינה שהגיע סביב השעה 08:00 לקריה, בעוד לפי היומן שלשכתו פרסמה יצא רק בשעה 08:00 מביתו בקיסריה.
עיכוב תמוה זה מעקר מתוכן את טענתו לפיה "לא העירו אותי", שכן גם אחרי שהעירו אותו לא נקט שום פעולה או נתן שום דירקטיבה מקצועית או מבצעית במשך שעות ארוכות ויקרות.
לפיד מסכם כי האסון לא היה בלתי נמנע, וכי מדיניות והתנהלות אחרות יכלו למנוע אותו.
בשנת 2007 פורסם ספר המבוסס על מחקר באוניברסיטה העברית, אשר עסק בשאלה איך ייתכן שאחרי כמעט ארבעים שנות שלטון ישראליות ביהודה, שומרון ועזה – כמעט שאין דיווחים על אונס כנגד פלסטיניות. אחד הפתרונות שהוצגו בעבודה זו הוא שחיילים מתייגים פלסטיניות כמגעילות וכנחותות ולכן הם נמנעים מלאנוס אותן.
חלפו עשרים שנים מאז והתמונה השתנתה. לאחרונה פרסם בניו יורק טיימס העיתונאי המעוטר ניקולס קריסטוף טור דעה תחת הכותרת "The silence that meets the rape of Palestinians".
פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכן. מאמרים כאלה נכתבו גם אחרי רצח שירין אבו עקלא, עד שלא הייתה ברירה אלא להודות שחייל דודבן רצח אותה. מאמרים כאלה נכתבו אחרי הטבח בפרמדיקים ברפיח, עד שהתגלה הקבר הגדול שבו קברו את הפרמדיקים עם האמבולנסים שלהם.
אבל בכל זאת יש דבר אחד מצויין במאמר הזה: הוא מסביר בצורה מאד מדוייקת איך עבדה הכחשת השואה.
אציג כאן עמדה מעט מורכבת בסוגיית גיוס חרדים וערבים ואשתדל לפשט אותה ככל הניתן. ברמת הרצוי – מוטב שכל אזרחי ישראל יתגייסו לשירות צבאי משמעותי או לשירות אזרחי מקביל וזהה באורכו. ראשית מתבקש דיוק לגבי שתי נקודות שמסבירות את ההיגיון מאחורי הטענה – מדוע הרצוי הוא גיוס של כולם?
1
ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.
הפסולת בצפון נשרפת, והמשילות איתה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהטקסט היפה שהבאת של עלי מוהר, הזכיר לי רגע – ללא ספק חסר חשיבות לאומית – שארע לי היום, כאשר הילד שלי, שהוא עדיין פעוט (שנה ושלוש) הצביע ממקום מושבו בעגלה מעלה ואמר 'אור'! כשהרמתי מבטי מעלה אל הכיוון אליו הסתכל, שמחתי לראות שהוא מכוון אל חרמש הירח, שבין כל האורות המלאכותיים שאנחנו מוקפים בהם, עדיין שבה את ליבו. זה אמנם היה בהוד השרון ולא בתל אביב, אבל כל הארץ הפכה בטון כבר מזמן.
עלי מוהר היה גיבור תרבות של עלומי, הייתי מחכה ליום חמישי או שישי לקרוא 'מהנעשה בעירנו' וגם 'בשער', שהיה מצחיק ושנון למרות חוסר אהדתי לכדורגל. ואכן, גם אצלי כמו אצלך הוא עדיין קיים ותופש מקום, בזרם התודעה הממשיך לזרום.






















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו