גונן בן יצחק סבור שהכיבוש הוא אסון. כי אכפת לו מאנשים.

גונן סיכל פיגועי תופת כשעבד בשב"כ. כי אכפת לו מאנשים.

גונן התקומם נגד החלטת שב"כ להפקיר את הסייען שמסר לו מידע על פיגועים מתוכננים כלפי אזרחים. לכן פעל בניגוד לפקודה שקיבל, טס לארה"ב וסייע לסייען ("הנסיך הירוק" שהוא בנו של בכיר חמאס), באמצעות עדותו, לקבל אשרת מגורים בארצות הברית. בעקבות זאת פוטר מהשב"כ. עד כדי כך אכפת לו מאנשים.

גונן התקומם נגד החלטת שב"כ להפקיר את הסייען שמסר מידע על פיגועים ("הנסיך הירוק" בנו של בכיר חמאס), פעל בניגוד לפקודה שקיבל, טס לארה"ב וסייע לו בעדותו. לכן פוטר מהשב"כ. כי אכפת לו מאנשים

גונן ביקש ממשטרת ישראל להימנע מהפעלת מכת"זיות בהפגנות במתחם בלפור בירושלים. כי אכפת לו מאנשים.

פקודות המשטרה (ונהלי הפעלת המכת"זית) אסרו התזת סילון מים בכינון ישיר לעבר ראשי המפגינים או פלג גופם העליון והאמצעי, אלא רק לכיוון הקרקע. הן גם אסרו התזת סילון מים ממרחק קצר מ-25 מטרים. בפועל, המכת"זיות התיזו סילוני מים ממרחקים של 8-10 מטרים ובכינון ישיר שגרם פגיעות גופניות קשות למפגינים ולמפגינות. זה הטריד את גונן, כי אכפת לו מאנשים.

לכן נשכב מתחת למכת"זית שהתקרבה לעבר המפגינים והמפגינות. הוא הגן עליהם בגופו ומנע התזה מסוכנת בניגוד לפקודות. כי אכפת לו מאנשים.

ולכן אכפת לי מגונן.

כתב האישום הזה הוא חרפה. אבל גונן יקבל את הייצוג המשפטי הטוב ביותר.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

את הרשומה הזו אני מקדיש כחומר למחשבה לנבחרי הציבור ולקהל הבוחרים, כלומר לכלל אזרחי ישראל. האמת שכבר בפתח הדברים אני חייב להשתמש במילה חוצפה. כן, נבחרי ציבור שלקחו אותנו לשלושה סבבים של בחירות וכעת רוצים, בודקים, מדליפים, שהם בדרך לסבב רביעי – הם חצופים וחסרי אתיקה ומוסר.

הבוחרים בישראל, מצויים בעלטה פוליטית, הנבחרים שלהם עסוקים בהתקוטטויות אינסופיות ומגוחכות. בכל רגע של מחלוקת, שהיא חלק ממנגנון קבלת החלטות, הם רצים אלינו הבוחרים, באמצעות עיתונאים ובאמצעות הרשתות החברתיות. עוד לפני שהחבילה פורקה הם כבר רוצים שנדע מי אשם בפירוקה.

האמת שכבר בפתח הדברים אני חייב להשתמש במילה חוצפה. כן, נבחרי ציבור שלקחו אותנו ל-3 סבבי בחירות וכעת רוצים, בודקים, מדליפים, שהם בדרך לסבב רביעי – הם חצופים וחסרי אתיקה ומוסר

זו גישה מוכרת, רווחת, ביחסים בני אדם. אפילו בתא המשפחתי. גישה שמושתתת על חוסר היכולת להקשיב, להבין ואפילו לא להסכים, מבלי לפרק את הקשר. לא כל בעיה מצריכה טיפול בפירוק והרס, ויותר נכון לומר שפירוק והרס הם הפתרון הרע והלא רצוי, בפרט כשמדובר במדינה שחפצה להמשיך ולשרוד.

הגישה הקלה לרשתות החברתיות, שיתוף הפעולה של העיתונות עם ההתקוטטויות הללו, שהוא פועל יוצא של יחסי הגומלין בין העיתונאים לפוליטיקאים, אלה גם אלה מהווים תעודת כשרות לתרבות הפוליטית הקלוקלת.

אזרחים רבים, מצטרפים אף הם למלחמות הללו. תופעה בולטת היא שמפגינים המוחים על הפגיעה בראש הממשלה, מחרפים ומגדפים ואפילו מרחיבים את הפרשנות שלהם באמירות נוראיות, שאין בדעתי להנכיח כאן. גם לא את האמירות הדומות של הצד האחר.

בנקודה זו שבה סיכמתי את הפסקה הקודמת אתחיל למנות את הפתרונות. נתחיל בתקשורת הממוסדת, זו שמנכיחה כל ציוץ תועבה כשהיא גוררת אותו לפריים טיים. עיתונאים ועיתונאיות לא חייבים לשדר כל ציוץ של פוליטיקאי. החבות שלכם היא למידע אמין ובדוק. תבדקו, תצליבו ותתנו ביטוי לתוצרים האמינים. את דברי הבלע נשאיר לרשתות החברתיות עד שיסור חינן וידעכו.

לנו, הגולשים, משימה לא פחות חשובה. פשוט לא להגיב ובוודאי שלא לעשות לייק. הגיעה העת לומר "די" לגיבובי המילים והמשפטים, שחוזרים על עצמם בלי הרף. כל צד במאבק וכאלה לא חסרים מנסה להנדס את התודעה על ידי חזרה אינסופית של מסרים כדי שיחלחלו ויתפשו במוח שלנו.

בכל רגע של מחלוקת רצים אלינו כדי שנדע מי אשם בפירוק החבילה. זו גישה רווחת ביחסים בני אדם. אפילו בתא המשפחתי. גישה שמושתתת על חוסר היכולת להקשיב, להבין ואפילו לא להסכים, מבלי לפרק את הקשר

ועוד משהו לעיתונאים ולפרשנים הפוליטיים: הסקרים שאתם מזמינים או מקבלים משקפים את הלך הרוח של זמן הסקר. כשאין בחירות, סקרים הם מניפולציות וניסיון לתת לנו את התחושה שיש משהו באוויר. לא אומר שאסור לעשות סקרים, נהפוך הוא, תעשו סקרים על השימוש באנרגיה סולרית כדי שנבין למה לא מקדמים את הנושא במדינת השמש, ישראל. תעשו סקרים על אפליה של מגזרים, תעשו סקרים בנושאי חינוך, והנה עוד רעיון שאני זורק לכם, תעשו בדיקות על הבחינות האתיות והמוסריות של חיסוני הקורונה שיגיעו אלינו "מתישהו".

העיתונאים מציגים סקרים ונבחרי הציבור מתקוטטים ומחפשים את האהדה שלנו. הנה גרמתם לי לא לצפות במהדורות החדשות בטלוויזיה, לא להקשיב למהדורות ברדיו, וכמובן לא לקרוא את הידיעות ה"פוליטיות". לא מתוך כעס, זה פשוט משעמם, הרסני. כי כך אנחנו מתגלגלים מבחירות לבחירות ואף אחד לא עוצר את המרוץ הזה.

וכעת אל נבחרי הציבור החצופים. מה לעשות שבישראל יש ציבור ענק שתומך בבנימין נתניהו ומולו ציבור ענק שרוצה חלופה. הציבור בחר שלא להכריע, הציבור בעצם הכריע כבר מהבחירות הראשונות שנתניהו וגנץ צריכים להוביל ברוטציה את ארבע השנים.

לנתניהו התוצאה הזאת לא נראתה כבר מההתחלה והוא עשה ועושה את כל התרגילים שהחוק, המעוות והלא מוסרי, מתיר לו. כך הוא יצא לבחירת שניות וכך הוא מתכנן או לא גם הפעם. בני גנץ, פירק את הקבוצה שקיבלה מנדט מהציבור כדי להיכנס לרוטציה עם ביבי. שניהם, נהגו בצורה לא אתית ולא מוסרית.

על פי רצון הציבור היום הייתה אמורה להיות ממשלה ובראשה בני גנץ, כשלצדו יאיר לפיד, בוגי ואשכנזי. אבל בישראל, נבחרי הציבור הבינו שהבטחות אסור לקיים כי זה נראה לא טוב. כן, איבדנו את השכל הישר. אזרחים רבים חושבים שכך פוליטיקאים מתנהגים וכך הם צריכים להתנהג. התרגלנו לתרבות פוליטית של כזב ושקר. פוליטיקאי שקרן הופך באחת להיות מלך. אזרחי ישראל אוהבים לשמוע את מה שהם אוהבים לשמוע ולכן השיטה הזאת עובדת טוב. אף אחד לא צועק "המלך עירום".

ועוד משהו לעיתונאים ולפרשנים הפוליטיים: הסקרים שאתם מזמינים או מקבלים משקפים את הלך הרוח של זמן הסקר. כשאין בחירות, סקרים הם מניפולציות וניסיון לתת לנו את התחושה שיש משהו באוויר

אז מה עושים? אנחנו, אזרחי ישראל מימין ומשמאל, נשים וגברים, חילוניים ודתיים, יהודים וערבים חייבים לומר להם 'די'. לומר להם 'תכבדו את רצון הבוחרים שלכם, תפעלו בצורה אתית ומוסרית. תתבעו מראש הממשלה לצאת לנבצרות, או לחתום על עסקת טיעון ולסיים את תפקידו ההיסטורי'. הרוטציה חייבת לצאת לדרך במועדה כי זה מה שהציבור רצה במשך שלוש מערכות בחירות.

כולם שיקרו כאן. נראה שנתניהו שיקר לגנץ בהבטיחו רוטציה תמורת ממשלת אחדות חירום, לכאורה. גנץ שיקר לבוחריו כשהבטיח לא לשבת לנתניהו. דרעי שיקר כשהבטיח לגנץ שהוא אישית ערב להסכם הקואליציוני ולרוטציה המובטחת בו. אבל כעת אין לנבחרי הציבור כל מנדט מוסרי לצאת לבחירות רביעיות. הם חייבים להסתדר, זו לא חתונה, זה הסכם ממלכתי שיש לכבדו ויהי מה.

נבחרי הציבור באשר הם חייבים להבין: יש חוק, אך מעליו יש מוסר ואתיקה. אם אתם לא מבינים את מה שכתבתי, אנא הגישו כבר כעת את מכתב ההתפטרות שלכם מהשליחות הציבורית. אזרחים שעובדים קשה לא יממנו פוליטיקאים לא ראויים, זאת משאלת לב שחייבת להיות כלל יסוד בתרבות הפוליטית שלנו.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.