השבוע ביטא הרמטכ"ל את שאיפתו להשיג "הכרעת בזק" באמצעות מינוי שורת קצינים לוחמניים לתפקידי מפתח. אבל מה שנדרש בכדי למנוע "תיקו עגמומי" במלחמה הבאה אינו רק אוגדונרים ששים אלי קרב, אלא אסטרטגיה ברורה. בהיעדרה, גם הרמטכ"ל ומפקדי השדה ההתקפיים ביותר לא יעזרו.

השבוע הנחה הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, מושב בכנס הרצליה שעסק בשאלה האם ישראל תנצח במלחמה הבאה, תוך מיקוד בתרחישי העימות בחזית הצפונית. סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן, טען בדיון שבמקרה כזה תפיסת הפעלת הכוח של צה"ל משלושת העשורים האחרונים, המבוססת בעיקרה על אש מנגד, מודיעין מדויק ותמרון מוגבל, אם בכלל, לא תספיק.

"נצטרך לשנות את הפרדיגמה הצבאית ואת הפרדיגמה המדינית ולעבור למבצע של תמרון רחב היקף שתכליתו להכריע את הכוח הצבאי של האויב. ולהכריע את הכוח הצבאי של האויב זה: אחד, להרוג בו ככל שניתן; שתיים, להרוס את מקסימום האמל"ח שנמצא בידו (אמצעי הלחימה שלו); והדבר השלישי, להרוס את מרב התשתית המבצעית שלו", אמר.

מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אמיר אשל, העיר מצדו שבתרחיש מלחמה עם לבנון ראוי לקחת בחשבון שסוריה לא תישאר ניטרלית, "אחרי שחיזבאללה עזר לה לקום מהקרשים. היא כנראה תהיה שותפה בצורה כזאת או אחרת". עוד העריך "שהדוב הרוסי לא ייתן למלחמה כזאת להימשך לאורך זמן רב מאוד. זה מסכן את האינטרסים שלו, את הפרויקטים שלו, ויש לו דרכים להבהיר כשהוא רוצה להגיד 'קצר', זה כנראה יותר קצר ממה שחושבים".

כמו משתתף אחר בפאנל, הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, גם אשל העריך שהמלחמה לא תסתיים בכניעת חיזבאללה, שהעורף ייפגע קשה מכפי שהציבור מדמיין, אך לישראל יש יכולת להנחית עליו מכה "בהיקפים שהוא לא מתאר".

את גישת התמרון הרחב של גולן דחה אשל מכל וכל, וציין שהיא בעיניו רומנטית ומתאימה לקרבות דוגמת קרב אל-עלמיין, שניהל הצבא הבריטי בפיקוד מונטגומרי כנגד הצבא הגרמני בפיקוד רומל במישורי המדבר המערבי באפריקה ב-1942. מהלך שכזה מחייב מערכה שתימשך חודשים, לעומק של מאה קילומטרים בלבנון, מחירו יקר והישגו לא מובטח.

אשל אמנם ציין שצה"ל יצטרך לתמרן, אבל בהתאם לעיקרון לפיו אתה עומד היכן שאתה יושב. ניכר שהוא מאמין שאת עיקר הלחימה יש לעשות מן האוויר.

גולן מצדו השיב שמדיניות הביטחון הלאומי של ישראל היא "לייאש את אויבינו מעצם המלחמה". את זה, אמר, לא "תעשה אם לא תכה בהם מספיק חזק". ביושר, ציין שבוויכוח על השאלה מהי מכה מספיק חזקה, וכיצד היא נעשית בפועל, ישנה בטוח יותר מתשובה אחת ולא בטוח ששלו היא הנכונה ביותר.

הוא ציין גם שאינו מעריך שישראל תהיה נתונה ללחץ מדיני מצד גורם כזה או אחר, ובכלל זה רוסיה, לסיים את המערכה. לגישתו, ישראל תחתור בעימות להשגת הכרעה צבאית. הכרעה שכזו, כנגד אויב כמו חיזבאללה, שאין לו מרכז כובד מובהק, "נמדדת בהיקפי השמדה ובלהביא אותו למצב של חידלון בכושר הפעולה הצבאי שלו".

לתפיסתו, אף שהדבר לא מחייב לפגוע בכל משגר רקטות, סמוך לגבול או בצפון לבנון, את ההישג הזה לא יביאו מאמצי האש לבדם, ויש להפעיל מהלך קרקעי.

משתתף אחר בפאנל, האלוף (מיל') גיורא איילנד חזר על תפיסתו, לפיה במלחמה הבאה יש להגדיר את כלל מדינת לבנון (אבל לדבריו הדבר תקף גם בעזה) כאויב, שכן "יש לישראל לעולם יתרון בלנסות לייצר מצב מול מדינה ולא מול ארגון טרור".

בהתייחס למוכנות צבא היבשה ציין איילנד, בניגוד לטענות האלוף (מיל') יצחק בריק, שבעיניו רמת הצבא טובה אך אינה מאה אחוז, "כי למאה אחוז יש מחיר מאוד כבד. תרצה מאה אחוז כשירות של כל הטנקים וכל הנגמ"שים כל הזמן, זה הרבה כסף שיהיה לך חסר במקום אחר".

עם זאת זיהה איילנד שחיקה בצבא היבשה בשני תחומים. האחד, אמר, הוא "במידת היכולת ובמידת העצמאות של יחידות ביבשה". לדבריו, אל"מ מזרוע היבשה הציג לו (איילנד, קצין צנחנים, שימש בעבר כקחצ"ר) לאחרונה את המבנה של גדוד חי"ר בעת הזו ולדעתו, "גדוד חי"ר לפני עשרים שנה היה מצויד יותר טוב מגדוד חי"ר של היום".

שחיקה נוספת שזיהה היא במקצוענות של המפקדים. "אם פעם הצבא המקצועי, בטח בחיל רגלים, היה מתבסס על היכולות של מפקדים להבין שטח ואויב ולתמרן, היום מה שנתפס כמקצועי זה הפעלת גאדג'טים, ואנחנו שוחקים חלק מהיכולות שברגעי אמת עלולים להיות בעייתיים", הזהיר.

הדיון בכנס הוא האתגר שלהם

התרחישים והדילמות שבהן עסק המושב בכנס עתידות להיות (ולמעשה מהוות כבר) את עיקר עיסוקם של שורה של קצינים שמונו השבוע לתפקידי מפתח בצבא היבשה. בין הקצינים שזכו לקידום בלטו אל"ם רומן גופמן, קצין שריון, שיתמנה למפקד אוגדת הבשן שאחראית על הגבול עם סוריה, אל"ם אבי רוזנפלד, מפקד שלדג לשעבר, שיפקד על עוצבת עידן, ומפקד אוגדת סיני, תא"ל יניב אלאלוף, שיתמנה למפקד אוגדת יהודה ושומרון.

תא"ל ירון פינקלמן, שכמו אלאלוף פיקד על גדוד בחטיבת הצנחנים, יתמנה לראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. זהו, אולי, תפקיד התא"ל החשוב בצבא, שכן הוא נדרש, כמאמר גבי אשכנזי (שכיהן בתפקיד באמצע שנות ה-90), "לחשוב כמו רמטכ"ל ולפעול כמו קמב"ץ".

מינוי נוסף הוא זה של תא"ל נמרוד אלוני למפקד הבא של אוגדת עזה. זאת תהיה הפעם השלישית בה אלוני, גם הוא קצין צנחנים (שתחת המח"ט כוכבי, פיקד על הסיירת החטיבתית בחומת מגן וזכה לצל"ש), מחליף בתפקיד את מפקד אוגדת עזה הנוכחי, תא"ל אליעזר טולדנו. השניים פיקדו זה אחר זה על יחידת מגלן ועל חטיבת הצנחנים.

אלוני הוא קצין מוערך שפיקד בין היתר בהצלחה על גדוד הסיור של הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, בקרבות במארון א-ראס ובינת ג'בייל, אבל עזה היא זירה שבה טרם פעל, ואת האוגדה וזירת הלחימה הנפיצה אינו מכיר "דרך הרגליים".

החורף בא

את הכותרות תפסה (איך לא) ההחלטה למנות את תא"ל עופר וינטר למפקד הבא של עוצבת האש המובחרת. וינטר נהנה בציבור מתדמית של קצין נועז, שאינו עושה חשבון וחותר למגע, ולא בלי סיבה. הוא השלים מסלול לוחם בסיירת מטכ"ל, לחם כקצין ביחידת מגלן בלבנון ועבר לחטיבת גבעתי. כשפיקד על גדוד הסיור של החטיבה באינתיפאדה השנייה, הוענק לגדוד, לראשונה בצה"ל, עיטור המופת (וינטר עצמו עוטר בצל"ש אלוף).

ב-2014 פיקד וינטר על גבעתי ב"צוק איתן". והנה, מאז שסיים את תקופת הפיקוד על החטיבה הוא נשלח ל"מקרר". אמנם, כמו שאר מפקדי החטיבות במערכה ההיא קודם גם הוא לתא"ל, אך לתפקידי מטה בלבד. בשני דיוני שיבוצים התעקש הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, שלא למנותו למפקד אוגדה.

ה"סנגורים" שקמו לקצין, רובם המוחלט שלא מטעמו, טענו כי הסיבה שלא קודם לתפקיד בכיר ביחידות השדה היא כי הוא דתי (וינטר הוא מהבוגרים הבולטים של המכינה הקדם צבאית שבעלי). כראייה הציגו את הביקורת שספג על אותה פקודת יום שפרסם בטרם "צוק איתן", שבה, מתוך שאיפה לחזק את רוח הלחימה של חייליו, שילב יסודות דתיים יהודיים יותר וממלכתיים פחות. האמת, כרגיל, יותר מורכבת.

בצה"ל לא בודקים מה יש למפקדי השדה מתחת לקסדה. במהלך התקופה בה שימש וינטר כמח"ט גבעתי התרחשה בחטיבה סדרת אירועים מטרידה שבגינה רשם לו הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, הערה פיקודית. סביר גם שבמטכ"ל לא אהבו את זה שוינטר, ככל הנראה, תדרך ללא אישור את השר נפתלי בנט, חברו לנשק, אודות המנהרות בראשית "צוק איתן".

אירוע חטיפת גופתו של הדר גולדין בשלהי "צוק איתן" לא סייע לו גם כן. וינטר, שהפעיל "נוהל חניבעל" אגרסיבי, קרא נכון את תמונת הקרב, אך ספג לאחר מכן גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל, ממנה נהרגו אזרחים פלסטינים רבים שלא היו מעורבים בטרור.

זה לא חדש. לאחר "חומת מגן" מונה מח"ט גולני דאז, משה "צ'יקו" תמיר, לראש מטה פיקוד המרכז, ורק לאחר מכן למפקד אוגדת עזה. קצין בכיר תיאר אז את המהלך כ"סדרת חינוך קטנה" מצד הרמטכ"ל, נוכח שורת תקלות שהתרחשו בחטיבה עליה פיקד. לא מן הנמנע שכך קרה גם הפעם. החלטתו של כוכבי למנותו למפקד על אחת משלוש אוגדות ההכרעה של צה"ל, ועוד לזו שתפקידה לתמרן בעומק, מלמדת ש"ריצה את עונשו" והגיע הזמן להמשיך הלאה.

וינטר הוא לוחם, אבל כמו תא"ל אלוני באוגדת עזה, הוא מקבל לידיו אוגדה שבה לא שירת מאז שעזב את יחידת מגלן. ואם זה לא מספיק, הרי שהאוגדה היא האוגדה בה"א הידיעה של הרמטכ"ל הנוכחי. שם הוא גדל מהיותו חייל בצנחנים, דרך היותו מג"ד ובשני תפקיד מח"ט וכמפקדה. הוא שגידל את מפקדיה במילואים ובקבע. כך למשל, מפקד מגלן הנוכחי ומפקד חטיבת חוד החנית, אל"מ יניב בארוט, שירתו תחתיו כקצינים צעירים בצנחנים.

מנגד, מסלול השירות השלם והמלא של וינטר בכוחות המיוחדים, בחי"ר וכמח"ט מילואים, כמו גם ההבנה במורכבויות האסטרטגיות שרכש בתפקידו כמזכיר הצבאי של שר הביטחון (שהוא במקרה גם ראש הממשלה, שמיהר לברכו בטוויטר: "תוביל אותם לניצחון. בהצלחה!"), אמור לאפשר לו לסגור פערים ומהר.

אז איך מנצחים?

במאמר ב"וואלה" טען הפרשן אמיר אורן שמינוי וינטר וגופמן, הנחשבים ללוחמניים במיוחד, למפקדי אוגדות מבטא את שאיפת הרמטכ"ל "להכרעת בזק, בעיקר של חיזבאללה, כדי להשיג בזריזות את התכלית, להגיע ליעדים הקרקעיים ולצמצם את הפגיעה בעורף הישראלי".

זוהי שאיפה ראויה שכן יתרונו הגדול של צה"ל בא לידי ביטוי בראשית המלחמה, ועליו לפעול לקצרה ככל שניתן. הימשכותה, משחקת לידי האויב. היא גם מתכתבת עם הדברים שאמרו איילנד וגולן בכנס ועם הדגש ששם הרמטכ"ל, עם היכנסו לתפקיד, על הקטלניות של צה"ל בלחימה.

אבל חשוב לזכור שבשני העשורים האחרונים לא סבל צה"ל מהיעדר אוגדונרים ששים אלי קרב. הבעיה הייתה, ועודנה, כפי שציין איילנד בדבריו, שהקבינט הביטחוני אינו למד כראוי את הסוגיות האסטרטגיות וכשהאירוע שמביא להסלמה מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, ומנסים ללמוד אותו תוך שהם מתמרנים בין ניתוחי מודיעין אסטרטגיים ודיווחים טקטיים מהשטח. ככה לא מגבשים אסטרטגיה. וכשאין אסטרטגיה, גם הרמטכ"ל הכי התקפי והאוגדונרים הכי לוחמניים לא יעזרו.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

נתניהו שלט בישראל, במצטבר, 23 שנים. 4 קדנציות, מתוכן 3 ברצף. הוא שבר שיאים רבים, כולל את שיא הכהונה הארוכה ביותר, שהחזיק האב המייסד בן-גוריון.

במרוצת כהונותיו הוא שבר שוב ושוב את כללי המשחק הפוליטי, במעין טור הנדסי של הסרת מעצורים – מנע קיום פריימריס בליכוד, ביצע סחר-מכר מושחת בכמעט כל כלי תקשורת במדינה, באופן שעיוות לחלוטין את סיקור ענייניו המשפטיים, ואף היטה את תוצאות הבחירות.

הוא הפעיל את המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואת צה"ל, באופן המעורר חשד עמוק לניגוד עניינים בינו לבין אזרחי המדינה, ונבלם ע"י מערכת המשפט בכוחותיה הכמעט-אחרונים.

הוא הפעיל את המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואת צה"ל, באופן המעורר חשד עמוק לניגוד עניינים בינו לבין אזרחי המדינה, ונבלם ע"י מערכת המשפט בכוחותיה הכמעט-אחרונים

בבחירות של אפריל 2019, ניצלה הדמוקרטיה הישראלית בעור שיניה – 1400 הקולות שחסרו ל"ימין החדש" – מקואליצייית חסינות-התגברות שהיתה משנה את פני המדינה. בבחירות של ספטמבר נעה המטוטלת מעט יותר בכיוון ההפוך מנתניהו.

*  *  *

אבל גם בערב המעודד של ליל אמש, לאחר שמערכת המשפט ואכיפת החוק מילאה את חובתה המקצועית, המוסרית והערכית, והגישה את 3 כתבי האישום נגד נתניהו, יש הלכה למעשה רוב פרלמנטרי תומך-שחיתות.

ליברמן שייך במובהק לגוש החסינות-התגברות, המונה על הנייר 63 חברי כנסת צייתנים וחפויי ראש. ראשי מפלגות הגוש – נתניהו, דרעי, ליצמן – הם מושחתי-עבר, מושחתי-הווה ו/או מורשעי-עתיד. כך גם שני שרים מן הליכוד (כץ ואמסלם), ועוד ח"כ בולט (ביטן).

פרקליט המדינה מסיים את תפקידו בחודש הקרוב, מפכ"ל משטרה אין, מבקר המדינה עוסק בטיהור קיני הביקורת במשרדו, ולפי פרסומים אף מעביר חומרים חסויים לידי המבוקר הראשי. נשיא המדינה מורתע ומבוהל

פרקליט המדינה מסיים את תפקידו בחודש הקרוב, מפכ"ל משטרה אין, מבקר המדינה עוסק בטיהור קיני הביקורת במשרדו, ולפי פרסומים אף מעביר חומרים חסויים לידי המבוקר הראשי. נשיא המדינה מורתע ומבוהל, ופועל בניגוד לאינטרס הציבורי למען "שקט תעשייתי", כמעט בכל מחיר.

כך שישראל הגיעה אל הצומת הזה לא בזכות מוסדותיה, אלא למרות כישלונם. היא הגיעה אליו בעיקר בזכות אזרחיה, אותו קומץ פטריוטים שהתקבץ באופן ספונטני, מן היקב ומן הגורן, אל כיכר גורן בפתח תקווה, ונאחז בה שלוש שנים תמימות, ערב ערב, "כל מוצ"ש אצל היועמ"ש", עם "חולצות ישעיהו" שיצר אורן סימון, ועליהן פסוק כ"ג מפרק א' –  "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

זו היתה מחאה בהנהגה נשית, עם הלביאה הזועמת עורכת הדין סיגלית קסלר, הלוחמת החברתית חני קים, והנמרה במגפיים ובמגפון אורלי בר לב. שואגות על הבמה קיץ, חורף, סתיו ואביב, לעיתים מול עשרות, לעיתים מול מאות, ובמספר נקודות קריטיות גם מול אלפים. והיה שם מני נפתלי, הלוחם, המאבטח, אב-הבית קשה העורף וזקוף הקומה, וגם לאלדד יניב, השנוי במחלוקת, מגיע קרדיט על חלקו החשוב במחאה, שצמחה בהובלתו לתהלוכות של עשרות אלפים בשדרות רוטשילד בואך כיכר הבימה.

כך שישראל הגיעה אל הצומת הזה לא בזכות מוסדותיה, אלא למרות כישלונם. היא הגיעה אליו בעיקר בזכות אזרחיה, אותו קומץ פטריוטים שהתקבץ באופן ספונטני, מן היקב ומן הגורן, אל כיכר גורן בפתח תקווה

בנוסף למוחים בכיכרות, העם הישראלי חייב חוב גדול לקומץ עיתונאי-מופת, ואלו שמותיהם: רביב דרוקר, גידי וייץ, בן כספית, גיא רולניק, גור מגידו, אביעד גליקמן, מוטי גילת. להם, לעורכיהם ולבעלים של כלי התקשורת שתמכו בהם למול מתקפות אדירות, ישירות ועקיפות, ששיגרו נתניהו וסייעניו.

נתניהו של מחר איננו נתניהו של היום. הוא פצוע אנוש, ומסוכן עוד יותר. ההסלמה שייצר במו ידיו מול איראן מאיימת לצאת משליטה, ולדרדר את ישראל לעימות קשה בתנאים של אי-וודאות פוליטית חסרת תקדים.

עם ראש ממשלה במאבק הישרדות ותחת שר ביטחון זמני, שמינויו ספק-חוקי, מי ששר הביטחון לשעבר יעלון כינה בזלזול "המ"פ האסטרטגי". בנט חותר מיומו הראשון בתפקיד ליצירת דימוי לוחמני, ולנטיעת הרושם שבמו ידיו גרם לצה"ל "להכות בראש הנחש", באיראן עצמה ולא רק בשלוחותיה.

נתניהו של מחר איננו נתניהו של היום. הוא פצוע אנוש, ומסוכן עוד יותר. ההסלמה שייצר במו ידיו מול איראן מאיימת לצאת משליטה, ולדרדר את ישראל לעימות קשה בתנאים של אי-וודאות פוליטית חסרת תקדים

מחריד לחשוב באילו נסיבות עלולה ישראל להגיע להתנגשות הסטורית עם המעצמה האזורית האיראנית, ולשלם מחירים חסרי תקדים.

אפשר אמנם להכין מראש את ועדת אגרנט 2, אבל מומלץ מאוד לשלישיית הגנרלים של כחולבן להתעשת ולמצות את סמכויותיהם הפורמליות כראשי המפלגה הגדולה בכנסת, מנצחת-הבחירות, ואת סמכויותיהם הבלתי פורמליות, המקצועיות-בטחוניות, כדי לחסום את יצר ההרפתקנות המופקר של השר הזוטר, ואת הנתיב האובדני שבו עלול לפסוע הנאשם הבכיר מבלפור.

המערכת הפוליטית גולשת בסללום פוליטי-משפטי חלקלק לעבר בחירות שלישיות בתוך שנה, מצב שכמוהו אירע רק פעמיים בתולדות העמים – ברפובליקת ויימר בשנות ה-30 של המאה ה-20, וביוון הקורסת כלכלית ופוליטית בשנת 2009. שישה אנשים ובג"ץ אחד יכולים עדיין לשנות את המסלול –

הנשיא ריבלין, ע"י קביעה נשיאותית כי לא יטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים. גדעון סער, ע"י אזירת אומץ וקריאת תיגר על נתניהו, איסוף 61 חתימות בתיאום עם גנץ, והקמת ממשלה.

המערכת הפוליטית גולשת בסללום פוליטי-משפטי חלקלק לבחירות שלישיות בתוך שנה, מצב שכמוהו אירע רק פעמיים בתולדות העמים – ברפובליקת ויימר בשנות ה-30 של המאה ה-20, וביוון הקורסת כלכלית ופוליטית בשנת 2009

מנדלבליט ושי ניצן, ע"י קביעה משפטית שתפסול מיידית כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום, ולמיצער תקבע כי הנאשם נתניהו לא יוכל לקבל מנדט מחודש בעקבות בחירות.

ליברמן, שיכול להודיע כי בנסיבות החדשות על נתניהו לצאת לנבצרות, כפי שהוא עצמו עשה כשהוגש כתב האישום נגדו.

גנץ, שיכול ללחוץ את נתניהו ליציאה לנבצרות מיידית, ע"י הצעות נדיבות ומתוחכמות לליכוד.

נתניהו וחסידיו סוברים בטעות כי חלק גדול מהעם ימשיך לתמוך בו במלחמתו במוסדות המדינה. אבל מה שהתחיל לפני שלוש שנים כקומץ בכיכר גורן, הפך כבר לרוב. הוא עדיין דומם, אבל לא יישאר כך לאורך זמן

ובג"ץ, שבמענה לעתירות שתוגשנה, עשוי להחיל את הלכת דרעי-פנחסי (המחייבת הפסקת כהונת שרים עם הגשת כתבי-אישום) גם על ראשי ממשלה, שהם כידוע שרים בממשלה, במעמד של "ראשון בין שווים".

נתניהו וחסידיו סוברים בטעות כי חלק גדול מהעם ימשיך לתמוך בו במלחמתו במוסדות המדינה. אבל מה שהתחיל לפני שלוש שנים כקומץ בכיכר גורן, הפך כבר לרוב. הוא עדיין דומם, אבל לא יישאר כך לאורך זמן. גם אם לא תיווצר הקוניונקטורה הפוליטית להחלפתו של נתניהו ב-21 הימים הקרובים, העם יאמר את דברו ברחובות, בכיכרות ובקלפיות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

"אני מבקשת חקירה על כל ראשי הממשלה הקודמים, כל הנשיאים כולל האחרון, ונשותיהם לשעבר ובהווה וכולם…" (שרה נתניהו, תמליל חקירה ינואר 2017, פורסם בערוץ 13)

בזחילה איטית הגיע הערב אביחי מנדלבליט אל הרגע המזכך – "בלב כבד אך שלם" של הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלת ישראל היוצא, המכהן, וצריך להוסיף המסית והמתקרבן.

תהליך ארוך ומייגע העביר היועמ"ש את הציבור הישראלי ואת מערכת המשפט. קשה להיזכר אבל הוא השתהה, התמהמה וסחב את עצביהם של אזרחי ישראל כבר בפתיחת החקירות.

אחר כך החזיק חודשים ארוכים את ההקלטות שהגיעו לידיו. אחר כך איחד תיקים למרות שהיה יכול להאשים את נתניהו כבר בתיק המתנות.

בהמשך הוא התעלם מתיק הצוללות ותיק המניות והדיווחים השקריים למבקר בעניין הצהרת ההון ופיטורי ועדת ההיתרים, ולאחרונה אף מגרירת המדינה כולה למערכת בחירות מוקדמת ועוד אחת, וממינויים של חמישה שרים בממשלת מעבר, ועוד ועוד מרעין ובישין שנתניהו האכיל את אזרחיה של המדינה כולם, את ממשלתו ואת נבחרי הציבור בכנסת ופקידי המדינה ומערכותיה ומוסדותיה.

תהליך ארוך ומייגע העביר היועמ"ש את הציבור הישראלי ואת מערכת המשפט. קשה להיזכר אבל הוא השתהה, התמהמה וסחב את עצביהם של אזרחי ישראל כבר בפתיחת החקירות

זהו ערב שאי אפשר לשמוח לאידו ואסור לפתוח שמפניות. ודאי לא ורודות. הערב, להגנתו כדאי אולי לנסות להבין מאין הוא בא ולאן הוא חוזר כל ערב. בין אישור הפצצה בסוריה, למו"מ עם חמאס ומינוי בנט או אוחנה לשרי האלפים והמאות של ממלכתו, הוא נאלץ להיפגש בלילה, מאוחר, כשהוא עייף, מותש ורעב עם פסיכולוגית ילדים וילד שמחפש פסיכולוגים מומחים.

"אתם מתנהגים בצורה מחפירה. אני לא צריכה לקבל כאן התקפת לב… אפי ברכה (מפקד יאח"ה לשעבר) החבר שלכם… כשעשו לו חלקיק ממה שעושים לי התאבד. אם אני הייתי אפי ברכה, הייתי מתאבדת וזה יהיה עליכם" (שרה נתניהו, חקירה ינואר 2017).

הבית שבו חי ראש ממשלת ישראל לא מאפשר שום קבלת החלטות סבירות, מוסריות, ציבוריות. כל מי שקורא את ציטוטיו המתפרעים של הבן ואת תמלילי החקירות של רעייתו, מבין שזו סביבה לא נורמאלית. לא רק החלטות סבירות לא ניתן לקבל באווירה בה חי רה"מ, מסתבר שגם אי אפשר לקבל החלטות חוקיות.

הבית שבו חי ראש ממשלת ישראל לא מאפשר שום קבלת החלטות סבירות, מוסריות, ציבוריות. כל מי שקורא את ציטוטיו המתפרעים של הבן ואת תמלילי החקירות של רעייתו, מבין שזו סביבה לא נורמאלית

כתב האשמה בתיק 4000 מעיד על מעורבותם של בני משפחת נתניהו ודרישות הסיקור שלו ושלהם במאות פעמים, והתמורה כפי שמפרט היועמ"ש מאות מיליוני שקלים מכספי משלם המיסים הישראלי. תיק המתנות הוא שיאו של נהנתניזם משותף משפחתי, ותיק 2000 הוא שוחד מתוכנן בתודעת ציבור שלם כדי לזכות שוב בשלטון במרמה.

אי אפשר לרחם על בנימין נתניהו. אחרי נאומי ההסתה והשנאה הגזעניים שבהם קרא להבעיר את הכל, ותקף את אזרחיה הערבים של ישראל כי הם רוצים "להשמיד" את המדינה, אחרי שתקף לאורך 3 שנים את המשטרה והפרקליטות, את בג"צ ואת היועמ"ש, את השמאל והתקשורת, אי אפשר לרחם עליו. אבל הערב אפשר לבקש ממנו למענו ולמעננו ללכת לטפל במתרחש בביתו. להתפטר. לקחת אחריות וללכת לנהל את הגנתו המשפטית.

זו הפעם הראשונה שעליו לעמוד באומץ מול רעייתו ובנו. לא מול אזרחי ישראל. הדברים ברורים לכל אזרח. צלולים כמו כלי קריסטל בוהקים. עבירות חמורות של שוחד מרמה והפרת אמונים שעלולות לשלוח אותו לכלא לשנים ארוכות ומשפילות.

כל בר דעת מבין שככה הוא לא יכול להישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת אחרי דברי מנדלבליט. עכשיו הוא חייב לעמוד מול רעייתו ולומר לה – זה נגמר! אל תצעקי ואל תאיימי בהתאבדות או בשריפת המדינה

כל בר דעת מבין שככה הוא לא יכול להישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת אחרי דברי מנדלבליט. עכשיו הוא חייב לעמוד מול רעייתו ולומר לה – זה נגמר! אל תצעקי ואל תאיימי בהתאבדות או בשריפת המדינה. אל תתקשרי לשום אדם ואל תנזפי בשוטרים או בפרקליטים. יש כאן גם מדינה. החיים יימשכו גם אחרינו. עכשיו צריך לדאוג לעתיד המשפחה. שחררי. הירגעי. קחי אוויר.

אותך הצלחנו לחלץ ממשפט וכלא, מתיקי המעונות וממעורבות בתיק המתנות ותיקי בזק וואלה. עכשיו אני נמצא בחזית ואני אלחם על חפותי.

בנימין נתניהו נפל הערב על חרב לשונו – סיסמאות שקריות "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". נפל על חרב השחצנות, היוהרה, הזלזול במבקריו ובחוקי המדינה.

נתניהו הפיל את נתניהו. אנשיו עומדים לדין בתיק הצוללות. אנשיו הפכו לעדי מדינה בתיקים הפליליים שבהם הואשם הערב. האיש שהוא בחר ליועמ"ש הוא האיש שעמד הערב בלב כבד אך שלם ונעץ את כתבי האישום בליבו ובמעשיו

נתניהו הפיל את נתניהו. אנשיו עומדים לדין בתיק הצוללות. אנשיו הפכו לעדי מדינה בתיקים הפליליים שבהם הואשם הערב. האיש שהוא בחר ליועמ"ש הוא האיש שעמד הערב בלב כבד אך שלם ונעץ את כתבי האישום בליבו ובמעשיו.

"תשמעו גם את היהודים בשואה לקחו ושחטו אותם אבל לא, אבל אי אפשר היה לשלוט על הרגשות והמחשבות שלהם. זה דיקטטורה של תקשורת שמאלנית. להפיל את הדמוקרטיה וממש לעשות הפיכה שלטונית" (שרה נתניהו , חקירה בתיק 4000, פורסם ע"י רביב דרוקר בערוץ 13)

"נטילת שוחד, הפרת אמונים ועבירות אחרות …אשר יסוד השחיתות טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה והן לסדרי הממשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המנהל וכלפי הסדר החברתי הקיים…" (השופט אהרון ברק /בג"צ 7074/93)

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.