"מה הופך צעצוע מין לכשר?" הייתה השאלה הראשונה שעלתה כאשר קיבלנו את ההזמנה לבקר בחנות הסקס הכשרה שפתחה לאחרונה את שעריה בתל אביב.

מי שפתחה את החנות היא חנה בוטח, בתו של הרב האורתודוקסי הידוע מאמריקה, שמואלי בוטח, שכתב ספרים כמו "סקס כשר: מתכון לתשוקה ואינטימיות" ו"למה אני לא יכול להתאהב: תכנית של 12 צעדים".

החנות, הממוקמת בלב העיר, היא הדבר הכי רחוק ממפוקפק וסליזי. למעשה, כשמתקרבים לחנות, התגובה הראשונית היא בלבול.

על החלון נכתב "סקס כשר" באותיות שחורות וסגולות, אבל במבט ראשון כל מה שאפשר לראות מבחוץ הוא בגדים. "הבגדים עוזרים להקל על הכניסה", אומרת בוטח בת ה-28, כשהיא לבושה בג'ינס שחורים וחולצה ללא שרוולים.

חברתה של חנה, המעצבת כריסטינה דיקנס, תכננה גם היא לפתוח חנות, ושתי הנשים החליטו להקים חנות יחד כדי להקל על לקוחות המחפשים עזרים למין, מסבירה חנה. לכן השם המשותף של החנות: Foreign Denim X Kosher Sex. "הם מסתכלים על הבגדים ואז מציצים" על הדברים האחרים, אומרת בוטח.

ה"דברים האחרים" מוצגים בצניעות על שולחן קפה עגול בצד החנות, ועל מדפים על הקיר. מימין, קרוב יותר לחלון, נמצאים אביזרים כמו כיסוי עיניים, אזיקי קטיפה, נוצות, תכשיטי גוף, נרות, צובטי פטמות, בשמים ושמנים. יש גם משחק בו זוגות זורקים קובייה ומקבלים הוראות מה לעשות.

משמאל אפשר למצוא אביזרים אינטנסיביים יותר, אם כי הם נראים תמימים למראה. צבעי הפסטל הבהירים והקווים העדינים גורמים להם להיראות יותר כמו מוצרים מעוצבים לבית – מלחיות, פותחי בקבוקים ומחזיקי כלי מטבח, למשל.

"יש לנו מגוון רחב של מוצרים ואני מוודאת שהכל בטוח לשימוש וידידותי לסביבה", אומרת בוטח. "שום דבר לא גס. מיניות היא עניין מורכב. כל הדברים האלו ניתנים לשימוש עם הפרטנרים כדי ליצור אינטימיות מוגברת".

בין הפריטים המוצגים נמצא ויברטור מסיליקון המופעל בסוללות הנקרא "זן", ויברטור אצבע הנקרא "הסנפיר" אותו אפשר להטעין באמצעות כבל USB ואשר מלבישים על האצבע, ויברטור נטען ללא צורך בהחזקה ביד – מכשיר בצבע ורוד-בהיר דמוי-ביצה עם זרועות שיכולות לחבק את נקודות העונג, וגם ויברטור נטען בשם "שרביט הקסם". ה-Minamo, גאדג'ט רוטט בצבע תכלת מסיליקון רך, מעוצב כדי להתאים בעדינות לקווי המתאר של הגוף הנשי.

"הייתי בהרבה חנויות סקס קודם לכן", אומרת מירב. "אבל חנה גורמת ללקוחות להרגיש שהם קונים משהו שהם צריכים, בלי הבושה. היא מסבירה לך איך להשתמש בוויברטור כמו שהיא הייתה מסבירה לך איך למרוח קרם על הפנים"

אז, מה הופך צעצוע לכשר? מדובר במטרה של הצעצועים, מסבירה בוטח. לדבריה, אביזרי המין מיועדים "לעזור לזוגות נשואים ליצור אינטימיות במערכת היחסים. אלו דברים שכדאי להשתמש בהם ליצירת אינטימיות מוגברת.

"אנשים מתחתנים ונשארים במערכת יחסים לזמן רב. עזרים יכולים לעזור לאנשים לתבל את העניינים ביניהם. קשה מאוד לשמור על תשוקה וחדשנות במערכת יחסים ארוכות-טווח. צריך לגלות מחדש אינטימיות בין שני אנשים, וכדי לעשות את זה צריך ללמוד משהו חדש כל הזמן, ואלו עזרים שיכולים לעזור בכך".

בוטח אומרת כי היא לא חוששת מתגובות הנגד או מקבלת אישור מרבנים. "אבא שלי רב", היא אומרת וצוחקת. "אני אבקש ממנו אישור". היא מוסיפה כי לאחרונה נכנס רב לחנות שלה ואמר לה שהיא עושה משהו "חשוב מאוד".

"ליהדות יש כל-כך הרבה להציע", היא אומרת. "מיניות היא לא טאבו. היא מדברת על נישואים וקדושה ומה שצריך להיות במערכת יחסים. הגבר מצווה לענג את אשתו. יש כל-כך הרבה תבונה ביהדות", וצריך להפיץ את המסר הזה.

גם ספרי ה"סקס הכשר" של אביה מוצעים למכירה בחנות. מלבדם, בשולחן שלה, בוטח מציגה גם קופסאות קטנות עם נרות שבת, לחלוקה לנשים כדי לעודד אותן להדליק נרות בשישי בערב.

חנות הסקס ה"כשרה" בת"א (צילום: שושנה סולומון)

החנות, המוכרת מוצרים גם דרך אתר האינטרנט, נפתחה בסוף יוני, ובוטח נמצאת עדיין בתהליך של קבלת האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות ומכון התקנים למוצרים שהיא מייבאת.

"יש לי הרבה דברים שאני רוצה להביא", היא אומרת, ביניהם מוצרים העוזרים לנשים בהריון או בגיל הבלות ומוצרים המקלים על הכאב שאנשים מרגישים במהלך יחסי מין. "כל מה שיכול לעזור לאנשים", היא אומרת. בוטח, שעברה לישראל ב-2011, אומרת כי החנות היא חלק מהמשימה בחיים שלה.

"יהדות היא מרכז החיים שלי, אבל אני חיה בעולם מודרני", היא אומרת. "אני רוצה לשלב בין שניהם. זו הדרך שלי להביא את האור של היהדות לעולם".

בזמן שבוטח מדברת, מירב בת ה-42, שמעדיפה לא לחשוף את שמה המלא, נכנסת לחנות. היא אישה חילונית ולקוחה. היא רכשה ויברטור מסוג זן כשהחנות נפתחה, והגיעה שוב כדי להסתכל על עוד דברים.

"הייתי בהרבה חנויות סקס קודם לכן", אומרת מירב. "אבל חנה גורמת ללקוחות להרגיש שהם קונים משהו שהם צריכים, בלי הבושה. היא מסבירה לך איך להשתמש בוויברטור כמו שהיא הייתה מסבירה לך איך למרוח קרם על הפנים".

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".