מפאתי בית ג'אלא נשקף ממערב העמק הציורי של ואדי מחרור, או "חלץ" בשמו המעוברת. האזור משופע במעיינות שזורמים אליו מהרכסים, וחלק גדול ממנו הוא אדמות מעובדות, עד הטראסות היורדות מבתיר ומחוסאן. העמק עשיר במגוון ביולוגי והפך לאסם התבואה הפלסטיני, אך גם לשמורת טבע פופולרית וייחודית לתושבים שרוצים לצאת מעט מהבטון אל השטח הפתוח.

"באופן היסטורי פלסטינים טיילו כאן כי באזור של שטחי A מרגישים כמו במחנה פליטים. רק שם מותר לבנות וצריכים מקום לנשום ואני שמח שהעמק הזה הוא אתר מורשת עולמית ושאסור לבנות בו", אומר תושב בית ג'אלא כמאל מוכרכב, בעודו משקיף על העמק, שהודות לחשיבותו נשאר מחוץ לחומת ההפרדה, אך הוא חלק בלתי נפרד מהגדה המערבית.

מוכרכב, בן 46, מספר כי למשפחתו יש באזור אדמות, שחלקן עדיין בחזקתה, כמו אצל חקלאים רבים אחרים. אבל לא לעולם חוסן. האידיליה היחסית הופרה לפני שנתיים, עם החלטת הממשלה להקים בלב המרחב הזה את ההתנחלות החדשה "בר כוכבא", שתצטרף להתנחלות הוותיקה הר גילה, השוכנת בין בית ג'אלא לאל־ולג'ה.

המתנחלים מציגים את המאחז כראשיתה של חוליה שתחבר את גוש עציון לירושלים. אלא שבין המאחז לעיר הבירה מפריד הוואדי העמוק, שאינו מאפשר את החיבור

כוח החלוץ של המאחז החדש עלה לקרקע בפברואר אשתקד, ואפשר לראות כמה עשרות קרוואנים המשובצים במעלה הרכס המערבי שסוגר על העמק.

הצבא כבר פרסם צו תפיסה להפקעת אדמות חקלאיות, שנועד לאפשר סלילת דרך נפרדת. המתנחלים מציגים את המאחז כראשיתה של חוליה שתחבר את גוש עציון לירושלים. אלא שכאמור, בין המאחז לעיר הבירה מפריד הוואדי העמוק, שאינו מאפשר את החיבור, שלא לדבר על כך שהתושבים המקוריים כבר אינם יכולים לבקר במזרח העיר.

ההתנחלות החדשה "בר כוכבא" בין בית ג'אלא לבתיר וחוסאן (מקור: "עיר עמים")

התוצאה של ההתנחלות החדשה, והמוטיבציה להקמתה, תהיה שבירת המרחב הפלסטיני שממערב לבית לחם ופירוקו למובלעות, שיפרידו בין הכפרים לעיר המחוז ולהפך. החקלאים באזור כבר מתחילים להרגיש את נוכחות השכנים החדשים, שמונעים מהם לעבד את האדמות באמצעות התקפות אלימות.

"רוצים לבנות כאן במעלה הרכס כאלף יחידות דיור וסוללים כביש חדש כדי שהמתנחלים לא יעברו בכפרים", אומר מוכרכב. הוא חושש שצדו המערבי של השטח הפתוח יכוסה בבטון, וכי תושבים נוספים ינותקו ממחוז בית לחם.

עם הקמת המדינה הפכה בית לחם מעיירה קטנה לעיר מחוז, שהחליפה מבחינת התושבים המקומיים את ירושלים, שממנה נותקו ברבות השנים. להערכתו, בית לחם תאבד 12% משטח C.

"אין לי בעיה עם האיסור להגיע לתל אביב, אבל יש בעיה עם האיסור להיכנס למזרח ירושלים, שהניתוק ממנה גרם ליותר ויותר מוסלמים להתיישב בנפת בית לחם, והאופי שלה השתנה כתוצאה מכך"

"אין לי בעיה עם האיסור להגיע לתל אביב, אבל יש בעיה עם האיסור להיכנס למזרח ירושלים, שהניתוק ממנה גרם ליותר ויותר מוסלמים להתיישב בנפת בית לחם, והאופי שלה השתנה כתוצאה מכך", מוסיף מוכרכב. הוא מגדיר את עצמו פלסטיני בלאום, ערבי במסורת, נוצרי בדת ויווני־אורתודוקסי בכנסייה שאליה הוא משתייך, שהיא גם הדומיננטית באזור הזה.

הוא מאמן ושחקן כדורסל, שבעבר היה בסגל הנבחרת הלאומית הפלסטינית. במקביל הוא מנהל מפעל לגומיות בתעשיית הטקסטיל, וגם משמש מורה דרך. בין השאר הוא מורשה להדריך בירושלים, שאליה אסור לו להגיע. חרף המטרה הברורה לפרק את המרקם החברתי של התושבים ולבודד את הכפרים בחלק המערבי של העמק, הוא מאמין שהכול הפיך, כאן ובכל רחבי הגדה המערבית.

כמאל מוכרכב משוחח עם עיתונאים (צילום: עומר שרביט)

"למרות שזו המציאות בשטח, אני לא מאמין שזה חייב להישאר כך לנצח. אתה לא יכול לשנות הסכמים באמצעות בניית עוד ועוד התנחלויות, שהרי הן לא חוקיות. גם בהסכם השלום עם מצרים ישראל פירקה התנחלויות בסיני. ההתנחלויות האלה גונבות את העתיד של הילדים, שמהווים כ־65% מהאוכלוסייה כאן. הם רואים את יוקר המחיה, את היעדר המשרות, ורואים שהעתיד שלהם נגזל".

ישראלים שמצדיקים את המאחזים האלה טוענים שהם מקנים ביטחון, וחוששים שאם ישראל תיסוג מהגדה חמאס ישתלט עליה.
"אולי תקבלו יותר שליטה וביטחון, אבל יחד עם זה אתם מגבירים את האש והלחץ על האנשים כאן. זה כמו תנור בישול שסוגר על הסיר ככל שמחממים אותו, עד שהוא מתפוצץ. בהסכמי אוסלו ערפאת אמר לנו לשכוח את ישראל שאיבדנו ב־48, ובשבילנו זה היה אובדן גדול. אמרנו לעצמנו, 'נסתפק ב־22% שהולכים ומתכווצים'. יש לכם הרבה שטחים והרים ריקים, בית שמש למשל. לכו תבנו שם.

"בהסכמי אוסלו ערפאת אמר לנו לשכוח את ישראל שאיבדנו ב־48, ובשבילנו זה היה אובדן גדול. אמרנו לעצמנו, 'נסתפק ב־22% שהולכים ומתכווצים'. יש לכם הרבה שטחים והרים ריקים, בית שמש למשל. לכו תבנו שם"

"אני מבין שיש חשש שחמאס ישתלט, אבל הגדה היא לא עזה, אין מנהרות. כמו שנכנסתם ב־2002, ייקח לכם יום אחד לכבוש את הכול מחדש. ישראל יכולה לנסות לצאת ולראות מה קורה, ואם משהו משתבש להיכנס שוב, אבל למען האמת ישראל מעולם לא ניסתה ולא רוצה לנסות.

"למדינה שלכם יש תוכניות אחרות, מסתכלים עלינו לא כבני אדם. ישראלים חושבים שאנחנו בפיגור, לא מאמינים שאני דובר ארבע שפות, לא מבינים שאנחנו הפלסטינים שולחים מורים ומהנדסים למפרץ ולצפון אפריקה, ושאנחנו אחת החברות המשכילות ביותר במזרח התיכון".

ואדי מחרור ברקע בתיר וחוסאן והמאחז החדש "בר כוכבא", 5 במאי 2026 (צילום: עומר שרביט)

סיפוח וגירוש סביב ירושלים

הקרוואנים על הגבעות, האלימות מצד המתנחלים ויחידות הדיור שעתידות להיבנות על אחת משכיות החמדה הייחודיות בארץ הם רק דוגמה קטנה לתנופת המאחזים וההתנחלויות סביב ירושלים. מטרתה להגדיל את אוכלוסיית הישראלים מעבר לקו הירוק, אך יותר מכך, לפרק את המרחב הפלסטיני, ובתוך כך לגרש ממנו כמה שיותר תושבים.

דוח מיוחד של "עיר עמים" מפרט את תוכניות הגירוש והסיפוח סביב ירושלים. גולת הכותרת היא תוכנית הבנייה שאושרה בקיץ שעבר בשטח המכונה E1, והרחבת מעלה אדומים באלפי יחידות דיור, אחרי עשרות שנים של לחץ בינלאומי להימנע מכך. ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר בצלאל סמוטריץ' הצהירו באותה הזדמנות כי המטרה היא לבלום את הקמתה העתידית של מדינה פלסטינית.

נוסף על ארבע ההתנחלויות הגדולות שמקודמות סביב ירושלים – בשטח E1, משמר יהודה, יציב ובר כוכבא – צצה שורה של מאחזים חדשים. המטרה היא לגרש קהילות שלמות שחיות במרחב הזה, המיועד לסיפוח

נוסף על ארבע ההתנחלויות הגדולות שמקודמות סביב ירושלים – בשטח E1, משמר יהודה, יציב ובר כוכבא – צצה שורה של מאחזים חדשים. המטרה היא לגרש קהילות שלמות שחיות במרחב הזה, המיועד לסיפוח.

האמצעים העיקריים הם המאחזים, תוכניות הבנייה והכבישים הנפרדים שנסללים ומתוכננים, ולצדם גם מחסומים שרירותיים, החמרה בהחלטות מנהליות להריסת בתים ולעקירת תושבים, וכן עלייה מבהילה בתקיפות חקלאים ובפשיטות מאורגנות של מתנחלים על קהילות, בעצימת עיניים או בגיבוי של חיילים.

אביב טטרסקי באוזר הקרוואנים של ההתנחלות החדשה "יציב", 5 במאי 2026 (צילום: עומר שרביט)

"כשמדברים על הרחבת התנחלויות וסיפוח, זה גם טיהור אתני. המסכות הוסרו וכמעט שאין עכבות", אומר אביב טטרסקי, חוקר בארגון שחיבר את הדוח. "אין חקיקה רשמית לסיפוח, וטראמפ לא מאפשר את זה, אבל את מה שנעשה בשטח קשה לבטל. כשמרכזים מאמצים במלחמת נצח, כל השאר מחכה אבל לא הסיפוח, שמוקצים לו משאבים אדירים, והפרויקט הזה נמצא בראש סדר העדיפויות.

"שטח E1 שממזרח לעיר הוא מכשול אדיר למדינה פלסטינית, המסמר האחרון בארון, ומחלק את הגדה לצפון ולדרום. שם ננקטים צעדים לגירוש, הגבלות וחסימות על ערים כמו אלעיזריה. זה דפוס שחוזר בווריאציות שונות", הוא מוסיף, בזמן שאנחנו בדרך לראות מאחז והתנחלות חדשה מדרום־מזרח לירושלים, אחת מ־19 שעליהן החליטה הממשלה בסוף השנה הקודמת.

במסגרת המאמצים להיפטר מהאוכלוסייה באזור, מעט צפונה מהמאחז הזה, חולקו צווי הריסה לכל הבתים באל־נעמאן, לעוד 50 בתים בצור באהר, וכן דרישות פינוי ל־35 משפחות באום טובא. הכול קורה במקביל

ההתנחלות החדשה "יציב" הוקמה בדצמבר, וחולשת על היציאה המזרחית מבית סאחור ומבית לחם, ומפרידה בינן לבין העיירה עובידייה שממזרח. המאחז משקף את התרחבות ירושלים דרומה, לכיוון נוקדים ותקוע, וגם את הזליגה לשטחי A ו־B, במקום שבו היה אמור לקום בית חולים ושנתניהו עצמו התנגד בעבר להקמת מאחז בו.

במסגרת המאמצים להיפטר מהאוכלוסייה באזור, מעט צפונה מהמאחז הזה, חולקו צווי הריסה לכל הבתים באל־נעמאן, לעוד 50 בתים בצור באהר, וכן דרישות פינוי ל־35 משפחות באום טובא. הכול קורה במקביל, וכאמור, חלק מהכספים האדירים שמושקעים בפרויקט הסיפוח בפועל מוקצה לכבישים.

מבט כללי על כביש 45 המחבר ישירות את כביש 443 לכניסה לירושלים (צילום: גילי יערי/פלאש90)

למשל, בינואר החלה סלילת כביש 45 החדש בין ירושלים להתנחלויות שמצפון־מזרח לה, באופן שחותך את המרחב הפלסטיני בין רמאללה לעיר. העלות לפי שעה מסתכמת בכ־330 מיליון שקל. הכביש ישתרע בין כביש 60 בצד המזרחי לבין מחסום קלנדיה, ומשם יעבור במנהרה לצד הירושלמי של חומת ההפרדה.

המנהרה כבר נחפרה בעלות של 80 מיליון שקלים, ללא גישה לכפר עקב הצמוד אליה. כביש אחד, לא ארוך מדי, מפריד בין יישובים ויוצר מצפון־מזרח לירושלים שתי מובלעות נפרדות שמנותקות ממנה. יש עוד ועוד פרויקטים, כמו הרחבת כביש 60 במקטעים שונים, בעלות של יותר ממיליארד שקלים.

משטר היתרים חדש בשטח שבו כלואים פלסטינים מצפון לירושלים, בתוך גדר ההפרדה, מביא לכך שמאות תושבים אינם מקבלים היתרי שהייה בכפריהם, ויש חשש שהמטרה היא לסלקם מהאזור

ללא הפרעה או התנגדות

כמו כן, הוצאו צווי תפיסה לסלילת כבישים שיחסמו את הגישה של פלסטינים ל־E1, ולהזזת מחסום מזרח ירושלים לעומק הגדה, כך שמעלה אדומים המורחבת תהיה בצד הישראלי. במקביל נחסמים גם כבישים פלסטיניים באמצעות עשרות שערי ברזל צהובים, שנסגרים באופן שרירותי על ידי הצבא למשך שבועות או חודשים, ומנתקים פלסטינים משטחי C כחלק מהמהלך הכולל.

משטר היתרים חדש בשטח שבו כלואים פלסטינים מצפון לירושלים, בתוך גדר ההפרדה, מביא לכך שמאות תושבים אינם מקבלים היתרי שהייה בכפריהם, ויש חשש שהמטרה היא לסלקם מהאזור.

שטח E1 בין ירושלים למעלה אדומים, 21 באוגוסט 2025 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

בסופו של דבר, החלק שעולה לכותרות מעת לעת הוא האלימות המבהילה, שמטרתה לגרש באמצעות הצתת מבנים, השחתת ציוד, תקיפת רועים ושימוש בירי חי. בצד הבירוקרטי, המהלך מושלם באמצעות עלייה תלולה בחלוקת צווים בגין בנייה ללא היתר בשטחי C, שבהם רק לישראלים יש אפשרות להתרחב ולבנות עוד ועוד.

הצעדים האלה במרחב ירושלים רבתי, שרק מקצתם הובאו כאן, משקפים סיפוח שיטתי בפועל, שחלק מהותי ממנו הוא גירוש האוכלוסייה. כל זה קורה באין מפריע וללא התנגדות ממשית מצד הפלסטינים עצמם, החברה הישראלית והקהילה הבינלאומית.

הצעדים האלה במרחב ירושלים רבתי, שרק מקצתם הובאו כאן, משקפים סיפוח שיטתי בפועל, שחלק מהותי ממנו הוא גירוש האוכלוסייה. כל זה קורה באין מפריע

הדוח מציין כי הממשלה הנוכחית פרצה מגבלות שהרשויות שמרו עליהן עד היום, כמו הרשאה לישראלים לרשום קרקעות על שמם בשטח; הסדר שיאפשר להתעלם מבעלות פלסטינית פרטית ולהפוך קרקעות לאדמות מדינה; וכן הריסות בתים בשטחי A ו־B, שאליהם המשטרה לעולם לא תגיע במקרה של אלימות מתנחלים.

"הפיכת שטחי A ו־B למטרה של פעולות הסיפוח הישראלי מהווה איום קיומי על מיליוני פלסטינים בגדה המערבית", נאמר בסוף הדוח. לדברי טטרסקי, "ההתנחלויות והתשתיות מסמנות את השטח, אבל מנגנוני הלחץ, כמו הריסות הבתים, הפינויים, החסימות, האלימות ומשטרי ההיתרים, הם אלו שדוחקים את הפלסטינים מחוץ למזרח העיר ולשטחים הסובבים אותה".

מחסום צהוב בבית ג'אלא, 5 במאי 2026 (צילום: עומר שרביט)

בסיור שנערך איתו בשבוע שעבר, וכלל כמעט אך ורק עיתונאים זרים, הוא העריך כי ממשלה בראשות נפתלי בנט לא תפנה התנחלויות או מאחזים, ולכל היותר תמתן את אלימות המתנחלים. בתשובה לשאלה אם כל זה הפיך, למשל ביחס למאחז "יציב" שעליו השקפנו ממרחק של כמה קילומטרים מדרום, אמר כך:

"מצד אחד זו בדיחה, שלושה מבנים, 30 איש – מה הבעיה לפנות? הם לא אוטרקיים ומסתמכים על המדינה, שלה יש את הכוח, אבל זה תלוי ברצון פוליטי. האם בציבור שרובו ימני יש כוח לשנות את צעדי הסיפוח? אני בספק שישראל תעשה זאת מרצונה. זה לא יקרה מעצמו, אלא רק בעקבות לחץ חיצוני".