"יש שופט בחיפה". כך, בפרפרזה על המשפט המפורסם של מנחם בגין על שופטי העליון בירושלים, סיכם גורם נרגש בתחום הסביבה את גזר הדין הלא שיגרתי שפרסם השבוע בית משפט השלום בחיפה.
במסגרת המשפט, האשים המשרד להגנת הסביבה את אתר הטמנת הפסולת של קיבוץ עברון בגליל המערבי ואת כמה ממנהליו בהפעלת האתר באופן שזיהם את הסביבה ואת מי התהום, וגרם למפגעי ריח קשים.
בית המשפט הרשיע את הנאשמים, וקנס אותם בסכום עגול – מליון שקל. אך מה שיותר חשוב היו הדברים מעוררי ההשראה וחדורי המודעות הסביבתית שכתב השופט, ד"ר זאיד פלח, בגזר הדין:
"המושג איכות סביבה אינו רק צמד מילים יפות, אלא הוא טומן בחובו התעוררות חברתית בכל הנוגע למרחב המחיה שלנו על פני כדור הארץ…
יידע כל תאגיד ויידע כל נושא משרה בתאגיד, שאל להם לפגוע באיכות הסביבה, יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, ומי שעובר על כלל זה – עלול למצוא את מקומו, מהיום והלאה, מאחורי סורג ובריח. כך שהסבלנות שהנהיגו בתי המשפט כלפי מבצעי עבירות מעין אלה, עת הסתפקו בדרך-כלל בהטלת קנסות, פקעה.
ומעתה והלאה – מדרג הענישה יעלה".
משב רוח רענן
הדברים הנחרצים של השופט פלח מהווים משב רוח רענן, משום שבתי המשפט בארץ נוטים במקרים רבים להקל בעונשם של עברייני סביבה.
גם אם מנגנון האכיפה המדולדל של המשרד להגנת הסביבה או של רשויות אחרות מצליח להביא את העבריינים לדין, המשפט נמשך שנים ומסתיים ברוב המקרים בקנס שרחוק מלהוות הרתעה.
פלח מנער את התפיסות האנכרוניסטיות עם טקסט שכל פעיל סביבה היה שמח לחתום עליו. השופט ציין כי הוא נמנע מלפסוק עונשי מאסר בעיקר בגלל שהתובע – המשרד להגנת הסביבה – לא ביקש זאת
דומה ששופטים רבים עדיין לא הפנימו שעבירה על חוקי הסביבה היא לא פגיעה בגורמים ערטילאיים כמו "הטבע" או "כדור הארץ". מדובר בפגיעה בזכויות היסוד של הציבור לנשום אוויר נקי, לשתות מים נקיים ולא לסבול ממפגעי ריח ועשן.
השופט פלח מנער את התפיסות האנכרוניסטיות האלה עם טקסט שכל פעיל סביבה היה שמח לחתום עליו. אגב, השופט ציין כי הוא נמנע מלפסוק עונשי מאסר בעיקר בגלל שהתובע – המשרד להגנת הסביבה – לא ביקש זאת.
תופעה נרחבת
המשפט המדובר עוסק בתופעה שמעיבה על חייהם של ישראלים רבים בכל רחבי הארץ – אתר להטמנת פסולת שהפך למפגע סביבתי.
האתר בעברון התנהל באופן בעייתי במשך חמש שנים, בין 2010 ל-2015, שבמהלכן תושבים ביישובים הסמוכים הרבו להתלונן על ריחות קשים.
במשרד להגנת הסביבה רואים בפסק הדין הישג והוכחה לכך שבניגוד לטענות שמופנות לעתים קרובות כלפי המשרד, הוא פועל בנחישות בשטח ומבצע פעולות שיטור ואכיפה בכל פינה של המדינה. אך לא כולם רואים את זה ככה.
עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, מנכ"לית עמותת "אזרחים למען הסביבה", שנאבקת נגד מפגעי סביבה בגליל, סבורה דווקא ש"פסק הדין הוא דוגמה לחוסר האפקטיביות של אכיפת המשרד להגנת הסביבה, שנעשית באטיות ולאורך תקופות ממושכות בצורה בלתי סבירה, עד כדי כך שהיא מאבדת את יכולת ההרתעה שלה".
"מדובר בעבירות שהיו ידועות למשרד לפחות מ-2010. העמותה פרסמה דוח על הליקויים בניהול המטמנה כבר בשנת 2011, והתריעה על כך בפני המשרד. למרות זאת, רק ב-2016 הוגש כתב אישום ורק כעת ניתן גזר דין"
לדבריה, "מדובר בעבירות שהיו ידועות למשרד לפחות משנת 2010. העמותה פרסמה דוח על הליקויים בניהול המטמנה כבר בשנת 2011, והתריעה על כך בפני המשרד. למרות זאת, רק ב-2016 הוגש כתב האישום ורק ב-2020 ניתן גזר הדין".
אבל מעבר לוויכוח האם "מדינת ישראל נגד מטמנת עברון" הוא דוגמה לאכיפה סביבתית מופתית או למריחת זמן רשלנית, השאלה הגדולה היא אם הדברים של השופט פלח מסמנים שינוי מגמה ביחס של בתי המשפט לעברייני סביבה.
השופט הבטיח בגזר הדין ש"הסבלנות שהפגינו בתי המשפט כלפי מבצעי עבירות אלה – פקעה. מעתה והלאה, מדרג הענישה יעלה". הבטחה חשובה, אבל מי שצריכים לקיימה הם עמיתיו השופטים – בכל הערכאות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם