בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

בשעה היעודה הכל היה ערוך ומוכן.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה בעל העיניים המוארות הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל לשאת את דבריו.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל

נושא ההרצאה היה "פגישה עם משורר" ספרה המרגש והחשוב של לאה גולדברג, הנחשב בעיני רבים וטובים כאחת מפסגות הפרוזה שנכתבו אי פעם בעברית.

גם המרצה הצעיר היה איש ידוע בתחומו. חוקר מזהיר שכבר קנה לו שם והשאיר את חותמו הברור בעולם המחקר הספרותי. לצורך ההרצאה הוכנה מצגת מאירת עיניים שסקרה בדרך בהירה ותמציתית את סיפור חייו של אברהם בן יצחק – סונה, מושא הספר, שהספיק להוציא בחייו רק 12 שירים אבל הצליח להטביע את רישומו כ"אחד מאבות השירה העברית המודרנית".

ואז, ממש שניה לפני שהתחיל השידור, רטט מכשיר הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה, בקיצורים המתבקשים כמובן:

"שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם. מספר הנפשות הרשומות בספרי התאגיד לא מעודכן וככל שלא יוצג בפני התאגיד מידע מדויק על ידכם בתוך שלושים יום ממועד מכתבנו זה, יקטין התאגיד את מספר הנפשות בנכס ל-2. נא העבירו לנו עד יום זה וזה ספח תעודת זהות או תמצית מרשם אוכלוסין של כל המתגוררים בנכס, כולל ילדים בגיל 18".

ככה.

ומרגע זה לא יכולתי להתרכז אפילו לשנייה בנושא ההרצאה המקוונת.

שניה לפני שהתחיל השידור רטט הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה: "שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם…"

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים כמובן בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח, וכדי להוכיח את קיומנו צריך עכשיו לקום מהכיסא, לרוץ בחום הבלהות החוצה, כדי לספק לתאגיד את כל הספחים והאישורים  הנדרשים.

והיה משהו סמלי בהופעה הזאת של ההודעה ממש שניה לפני שההרצאה התחילה.

כי אברהם בן יצחק המשורר היה מה שפעם היו קוראים בכפר הקטן שממנו באתי "איש העולם הגדול". יוצא ובא בטרקליני ספרות. פוגש אנשים רמי מעלה כמו ג'יימס גויס, פרידריך ניטשה, מרסל פרוסט ועוד ועוד. אחד כזה שיכול להגיד: "פגשתי את בובר ברחוב". מישהו שעל פי דבריה של גולדברג היה "המשורר העברי הראשון, אשר מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית". כל חזותו אמרה "אירופה אירופה". והיה בו "משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת, אותה אירופיות רחבת אופקים של אנשים שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות היו פתוחים לפניהם".

והנה לתוך הטרקלין המהודר והמדומיין שבו פוסעים מעדנות אנשי תרבות מעונבים, פרצו פתאום עם חולצות רטובות מזיעה אנשי התאגיד עם ה"שלום. בבדיקה שערכנו" שלהם, כאילו הם אומרים למרצה ולקהל השומעים:

אירופה?

אנחנו נראה לכם מה זה אירופה!

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח

ולרגע היה נדמה שגם מבין חרכי הספרייה המרשימה שניצבה מאחורי גבו של המרצה המחונן, החלו מציצות פתאום עשרות זוגות עיניים. אולי עיניהם הבוחנות של אנשי התאגיד, שהתגנבו ככה בחסות ה"זום" ובאו לבלוש באמצע ההרצאה גם בביתו של המרצה, לראות אם הוא רשום בפנקסי התאגיד וכמה אנשים מעל גיל 18 מתגוררים אצלו בנכס.

ומיד אחרי הפתיחה המרשימה של ההרצאה התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו פה אנשי התאגיד, אבל התחום שעליו אנחנו שולטים הוא לא רק ביוב ומים, אלא גם מה תשמעו או לא תשמעו בכל רגע נתון. בקיצור – טרדה גדולה קמה והופיעה פתאום בחלל החדר.

והאירוע המשונה הזה, הוליד אצלי ולא בפעם הראשונה, את המחשבה שזה כנראה דרכו של העולם:

ההנאה באה לעולם כרוכה תמיד עם איזו טרדה. ברגע של קורת רוח "אירופאית" צץ משהו מאיזה מקום וטורד את מנוחתך.

וככה הן מהלכות תמיד שלובות זרוע בעולם: הטרדה וההנאה. מחייכות לעבר העוברים והשבים ובאותה עת ממש, נועצות ציפורניים זו בזרועה של זו עד זוב דם.

דוחות ממס הכנסה. מכתבים רשומים מהרשות המקומית. שיחות טלפון מועד הבית. ריב אידיוטי על חניה. סכין שכמעט נשלפת. מילה שלא נאמרה במקומה. כל טרדה ו"החליפה" המיוחדת שלה. משהו שמבטיח כבר מהשנייה הראשונה – אני כאן כדי להוציא אותך סופית מדעתך!

התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו אנשי התאגיד, אבל תחום השליטה שלנו הוא לא רק ביוב ומים

ואין כמעט יום ואין כמעט שעה שלא צצה לה טרדה כזאת. ומה שמכריע בעולמך הוא לא דווקא ה"פוליטיקה" הגבוהה וכל הגנץ ונתניהו שפניהם ממלאים מבוקר עד ערב את המסך, אלא כל אותן טרדות יום יום שצצות ומעיקות ומכבידות ומאיימות כאמור לשבש ולמרר את חייך.

אבל למרבה הפלא התקלה בשידור תוקנה ופניו היפות של המרצה המחונן שבו לזרוח על המסך. שוב היינו באירופה. לא סתם אירופה – אלא אירופה האמיתית! ורוח גדולה עברה אותנו, כמו אותה רוח שעברה את אליהו הנביא כאשר נגלה אליו מלאך האלוהים.

ישבנו שם מול המסך בחדר הממוזג, והייתה לנו שעה קלה של קורת רוח, ולצדנו כנועות, רבצו כל הטרדות, שרועות על הרצפה הקרירה כמו כלבות ציד מנומנמות, מחכות לרגע הנכון שבו הן תוכלנה לקום בשנייה ממקום רבצן ולהסתער בכל הכוח החוצה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.