במשך שנים הייתה מערכת הבריאות מקור לגאווה, כמרחב שבו הסכסוך הישראלי־פלסטיני נעצר בכניסה לבית החולים. רופאים, אחיות ואנשי צוות יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל עובדים יחד, מצילים חיים ומוכיחים שאפשר אחרת. זו לא הייתה קלישאה, אלא מציאות שמתוארת כמעט בכל שיחה על יחסי יהודים-ערבים בישראל.

רוב אזרחי ישראל התרגלו לכך שבמחלקה אחת מאושפזים יהודים וערבים, שבאותו חדר ניתוח עובדים יחד מנתח ערבי ומרדימה יהודייה, או להפך, ושמטופלים מפקידים את חייהם בידי אנשי מקצוע בלי לשאול מהי זהותם הלאומית. למרות הקיטוב הפוליטי, למרות המלחמות ולמרות ההסתה, רק במקרים נדירים מטופלים סירבו לקבל טיפול מרופא ערבי, או להפך.

אמנון בארי-סוליציאנו משמש מנכ"ל שותף ב"יוזמות אברהם" מזה שני עשורים. בעל מומחיות בנושאים הבאים: שיטור, אכיפה ופשיעה בחברה הערבית; ערים ואזורים מעורבים; יחסי רוב-מיעוט במקומות עבודה ומרבים משותפחים; פוליטיקה ערבית.

בעידן שבו השיח הציבורי נצבע יותר ויותר בגוונים משיחיים-דתיים – מוחלטים, ודאיים, כוחניים, אכזריים – מתחדדת ההבחנה הנחוצה בין משיחיות לבין מה שאכנה כאן "חזון אנושי" או "אופק מוסרי". הבחנה זו אינה רק עיונית; היא נושאת משמעות עמוקה לעיצוב התודעה האזרחית והחינוכית.

המשיחיות מבטאת תפיסה של גאולה הכרחית, אמת אלוהית מוחלטת, תכלית מוגדרת שאין לערער עליה.

ישעיהו תדמור הוא מחנך, פרופ' לחינוך. בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר המועצה לרוח האדם בחינוך. פרסם 10 ספרים ומאמרים רבים. פעיל ומעורב למען חינוך נאור, הומניסטי, ליברלי ודמוקרטי, מכוון למדעים, למקצועות הרוח ולאמנויות.