נתניהו רץ לספר

לאחר שבארה"ב התפרסמה הידיעה על כך שישראל סיפקה לאמירתים את מערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל" במהלך המלחמה, ואז הגיעה עוד אחת על ביקורו של ראש המוסד דדי ברנע במדינה המפרצית, ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר לא יכול היה להתאפק.

לשכתו של נתניהו הוציאה הודעה חגיגית על כך שנתניהו סוף-סוף הגשים את משאלתו וקיים ביקור סודי, אמנם ללא השטיח האדום והכיבודים לגברת, באמירות אל-עין, ונפגש עם נשיא האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד.

האמירתים ההמומים, שכנראה חשבו לתומם שאם הביקור מוגדר כ"סודי" הוא באמת יישאר בגדר סוד, מיהרו להכחיש, ומשרד החוץ האמירתי פרסם הכחשה רשמית חריפה בנוגע לקיום הביקור. לשון ההודעה הצביעה על מורת הרוח מדבר פרסום הידיעה על ידי נתניהו.

האמירתים ההמומים, שכנראה חשבו לתומם שאם הביקור מוגדר כ"סודי" הוא באמת יישאר בגדר סוד, מיהרו להכחיש, אך דוברו של נתניהו לא נרתע מההכחשה והמשיך בשלו

זיו אגמון, דוברו של נתניהו, לא נרתע מההכחשה והמשיך בשלו: כן, הביקור התקיים, הייתי שם בעצמי. נתניהו התקבל ברוב כבוד והדר. אגמון, כמו כל קודמיו בלשכת נתניהו, קודם כל משרת את הבוס, ולא את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, והבוס זקוק לקלפים מנצחים לקראת הבחירות הקרבות.

אז מה שהביקור הוגדר כסודי? אז מה שהאמירתים – החברים הכמעט יחידים שנותרו לישראל במפרץ – רותחים מזעם? המטרה הרי תמיד, אבל תמיד משרתת את האמצעים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד דוברו זיו אגמון, 23 בפברואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בדיוק כך נהג נתניהו לאחר שפגש – בסוד – את יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן בשנת 2020. כנראה שאז עדיין נותרה בו קצת בושה, ולכן דבר הפגישה לא פורסם על ידי לשכתו (בכל זאת מדובר במדינה שאין עמה קשרים דיפלומטיים) אלא הודלף לעיתונאים.

הסעודים הוכו בתדהמה וחתכו מגע עם ישראל למשך מספר חודשים. בפרפרזה על האופרה של מוצרט, "כך נוהגות כולן", אפשר להגיד ש"כך נוהג נתניהו".

בדיוק כך נהג נתניהו לאחר שפגש – בסוד – את יורש העצר הסעודי ב-2020. הסעודים הוכו בתדהמה וחתכו מגע עם ישראל למשך מספר חודשים. במפרץ בפרט ובמזרח התיכון בכלל מתקשים להאמין שכך נוהג ראש מדינה

במפרץ בפרט ובמזרח התיכון בכלל מתקשים להאמין שכך נוהג ראש מדינה חזקה ועוצמתית שמטילה מורא על מחבלים ותומכיהם ברחבי האזור. ידידיה של ישראל שואלים מדוע הוא נוהג כך ומסרבים להאמין שהמטרה היא פוליטית פנימית שאמורה איכשהו לשמש אותו בבחירות.

"הוא לא מבין שהוא פוגע ביחסי חוץ של ישראל עם השותפות שלה במזרח התיכון?", הם תוהים באוזניהם של בני שיחם הישראלים. הבעיה היא שהוא דווקא מבין היטב עד כמה ההתנהגות הזאת היא חריגה ובעייתית. אך כאשר המוטו הוא "המדינה היא אני" כל שיקול אחר נהיה משני ולא רלוונטי. העדר השליטה בסוגרים במקרה הזה הוא מכוון, לא מקרי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, 8 באפריל 2026

פקיסטן ועיראק חתמו עסקאות אנרגיה עם איראן

השבוע חתמו פקיסטן ועיראק על עסקאות אנרגיה משמעותיות עם איראן לאספקת נפט וגז טבעי נוזלי מהמפרץ.

המהלך מסמן תפנית אסטרטגית ביחסי הכוחות באזור, כאשר מדינות שהיו בעבר בעלות ברית מובהקות של המערב בוחרות להדק את התלות האנרגטית שלהן בטהרן.

פקיסטן ועיראק חתמו על עסקאות אנרגיה משמעותיות עם איראן לאספקת נפט וגז טבעי נוזלי. המשמעות המיידית היא כרסום ביעילות משטר הסנקציות הבינלאומי והכרה בפועל באיראן כציר מרכזי בכלכלה האזורית

עיראק, שחווה משבר בתחום האנרגיה במשך שנים רבות, כבר היום מסתמכת על הגז האיראני להפעלת רשת החשמל המקומית. 

עבור פקיסטן, העסקה מהווה מוצא למצוקת האנרגיה המחריפה במדינה. מאז תחילת המלחמה פקיסטן מנסה לצמצם בהוצאות האנרגיה, מעבירה את הפקידים לעבוד מהבית ומצמצת את שעות הנוכחות של סטודנטים באוניברסיטאות.

מכלית הגז הקטארית MV Al Kharaitiyat מגיעה למסוף Engro Elengy בקראצ'י, פקיסטן, 13 במאי 2026 (צילום: AFP PHOTO/Port Qasim Authority (PQA))

ההתפתחות הזו לא התרחשה בחלל ריק. היא הגיעה לאחר שטהרן הוכיחה יכולת ממשית לשלוט ביד רמה במצר הורמוז. רק השבוע שתי מיכליות קטאריות הצליחו לחצות את המצר. שתיהן היו בדרכן לפקיסטן, שגם משמשת בתור המתווכת בין איראן לארה"ב וזוכה לתמיכה סעודית משמעותית.

ההסכמים שנחתמו מעניקים לטהרן מנוף לחץ כלכלי ישיר על עיראק ופקיסטן. כמו כן, הם מייצרים הכנסות חיוניות במטבע חוץ, המאפשרות למשטר האייתוללות לשרוד לחצים פנימיים.

ההסכמים שנחתמו מעניקים לטהרן מנוף לחץ כלכלי ישיר על עיראק ופקיסטן. הם גם מייצרים הכנסות חיוניות במטבע חוץ, המאפשרות למשטר האייתוללות לשרוד לחצים פנימיים

יתרה מכך, הם מבססים את איראן כ"בעלת הבית" באזור המפרץ. כאשר מדינות אזוריות חותמות על עסקאות אנרגיה עם איראן בזמן מלחמה, הן מאותתות לעולם שהן רואות בטהרן כוח קבוע ויציב שלא ניתן לעקוף אותו.

האם לכך חתר נשיא דונלד טראמפ כאשר יחד עם נתניהו פתח במלחמה נגד איראן ב-28 בפברואר 2026? סביר להניח שלא.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במרילנד, ארה"ב, 23 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Luis M. Alvarez)

הקשרים בין איחוד האמירויות לסוריה מתחממים

פורום ההשקעות הסורי-אמירתי הראשון מסוגו נערך השבוע בארמון הנשיאות בדמשק בהשתתפותו של הנשיא אחמד א-שרע, שרים ובכירים מאמירויות ומסוריה.

במהלך הדיונים מוחמד אלאבר, מייסד ענקית הנדל"ן האמירתית Emaar, אמר כי החברה בוחנת פרויקטים בדמשק בשווי של עד 12 מיליארד דולר, ופרויקטים בחוף הסורי בשווי של עד 7 מיליארד דולר. מדובר במאות מקומות עבודה חדשים ובהשקעות קריטיות עבור סוריה, שעדיין נאבקת בהשלכות של מלחמת האזרחים הממושכת.

ענקית הנדל"ן האמירתית Emaar בוחנת פרויקטים בשווי של מיליארדי דולרים בדמשק ובחוף הסורי. מדובר בהשקעות קריטיות עבור סוריה, שעדיין נאבקת בהשלכות של מלחמת האזרחים הממושכת

הסחר בין איחוד האמירויות לבין סוריה יותר מהכפיל את עצמו בשנת 2025 וצפוי להמשיך לצמוח, כך על פי ת'אני אל-זיודי, השר האמירתי לסחר חוץ. הסחר, שאינו כולל את הסחר במקורות האנרגיה בין המדינות, הגיע לשיא של 1.4 מיליארד דולר בשנת 2025, עלייה של 132% לעומת השנה הקודמת.

כמו כן, חברת התעופה האמירתית הלאומית אתיחאד הודיעה השבוע על חידוש הטיסות בין אבו דאבי לדמשק באמצע יוני. הטיסות בין שתי המדינות הופסקו בשנת 2012, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים במדינה.

בזירה אחרת, נציגים משתי המדינות דנו באפשרות להוציא פאתוות משותפות (פסיקות דתיות) על מנת לקדם מתינות ולמגר את הקיצוניות.

נשיא סוריה אחמד א-שרע ובכירים מסוריה ומאיחוד האמירויות משתתפים ביום השני של פורום ההשקעות הסורי-אמירתי הראשון בדמשק, 12 במאי 2026 (צילום: LOUAI BESHARA / AFP)

להבדיל ממדינות המפרץ האחרות, באבו-דאבי לא מיהרו לחבק את א-שרע ופקפקו בו בגלל הרקע הג'יהאדיסטי שלו, מאחר שאיחוד נסיכויות המפרץ מנסה לקדם את הגרסה המתונה של אסלאם ומנהלת מלחמת חורמה נגד קיצוניות דתית.

סוריה מנסה במרץ למשוך למדינה השקעות זרות על מנת להחיות את הכלכלה המקרטעת, שנפגעה קשה בעקבות שנים של סנקציות מערביות, מלחמה עקובה מדם ושחיתות שפשתה במדינה בעידן אסד.

מאז עלייתו של א-שרע לשלטון, סוריה חתמה על עסקאות מרשימות עם משקיעים מהמפרץ ומהעולם, אך נכון לרגע זה הדולרים עדיין לא זורמים למדינה והמצב הכלכלי לא משתפר

מאז עלייתו של א-שרע לשלטון, הסורים חתמו על עסקאות מרשימות עם משקיעים מהמפרץ ומהעולם – סעודים, קטארים, אמירתים ואמריקאים, אך נכון לרגע זה הדולרים עדיין לא זורמים לקופת המדינה והמצב הכלכלי בסוריה לא משתפר.

ככל הנראה, גל המינויים החדש בממשלה ובקרב מושלי המחוזות שעליו הכריז א-שרע השבוע, קשור במישרין למציאות הכלכלית המידרדרת.

נשיא סוריה אחמד א-שרע במפגש של האיחוד האירופי בניקוסיה, קפריסין, 24 באפריל 2026 (צילום: NICOLAS TUCAT / AFP)

השבוע ב-1971: סאדאת בולם את ניסיון ההפיכה נגדו

בערב ה-13 במאי 1971, רדיו קהיר פתח את השידורים בידיעה דחופה ומטלטלת במיוחד: חמישה שרים בכירים בממשלתו של אנואר סאדאת התפטרו בו-זמנית מתפקידם.

רגע דרמטי זה היווה את שיאו של העימות הפוליטי בין סאדאת לבין גורמים שהיו מזוהים עם הנשיא הקודם, גמאל עבד אל-נאצר, בתוך הממשלה.

סאדאת הדיח את סגן הנשיא הפרו-סובייטי עלי צברי, ואת שר הפנים המשפיע והפופולרי שעראווי גומעה, ששלט במנגנוני ביטחון המדינה ביד רמה. בתגובה, ניסו מקורביו ותומכיו של הנשיא המנוח נאצר לבצע הפיכה

11 ימים קודם לכן הדיח סאדאת את סגן הנשיא הפרו-סובייטי עלי צברי, ומיד לפני המשבר, את שר הפנים המשפיע והפופולרי שעראווי גומעה, ששלט במנגנוני ביטחון המדינה ביד רמה. בתגובה, ניסו מקורביו ותומכיו של הנשיא המנוח נאצר להוציא לפועל הפיכה.

בשעה 22:58, אשרף מרואן, חתנו של גמאל עבד אל-נאצר המנוח, מסר לסאדאת הודעה על התפטרותם של שר המלחמה מוחמד פאוזי ובכירים נוספים. הקושרים תכננו להשתמש בשידורי הרדיו על מנת לעורר תסיסה עממית תחת הסיסמה "שעת המהפכה הגיעה", אך סאדאת פעל מהר על מנת להקדימם.

כמה ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים, בהם אנואר סאדאת, גמאל עבד אל-נאצר ומוחמד נגיב, בקהיר, 31 ביולי 1952 (צילום: AP)

הנשיא, שבעבר נטל חלק פעיל בתכנון ההפיכה של הקצינים החופשיים ב-1952, הורה מיד לעצור את יריביו ולפרק את התא הקומוניסטי החשאי בתוך "האיחוד הסוציאליסטי הערבי" (מפלגת השלטון המצרית).

הסיבות לטיהור האנטי-נאצריסטי היו טמונות ברצונו של סאדאת להיפטר מה"הנהגה הקולקטיבית" של יורשי נאצר, להעצים את כוחו ולרכז את הכוח בידיו לצורך שינוי מסלול רדיקלי.

סאדאת, שבעבר נטל חלק פעיל בתכנון ההפיכה של הקצינים החופשיים ב-1952, הורה מיד לעצור את יריביו ולפרק את התא הקומוניסטי החשאי במפלגת השלטון המצרית

סאדאת הצליח במשימתו: מצרים התרחקה מהמודל הסוציאליסטי, החלה במדיניות ה"אינפיתאח" (הפרטה ודלת פתוחה להשקעות מערביות) ושינתה את כיוון מדיניות החוץ שלה מברית המועצות לארצות הברית.

בחירה זאת הובילה בסופו של דבר להסכם השלום עם ישראל ולשינוי מוחלט של המציאות הגיאופוליטית במזרח התיכון.