"רצים למען החטופים" זו התימה של אירועי הספורט מאז השבעה באוקטובר. פוגשים אותה כמעט בכל אירוע ספורט לאחרונה. בתור עורך אתר RUNPANEL ו-BIKEPANEL (אתרי תוכן ריצה ואופניים מקצועיים), אני עוקב אחרי אירועי הספורט האלה בעצב. האם יתכן שהם מזיקים לחטופים יותר משהם מועילים?
* * *
באירועי ריצה רבים מאז השבעה באוקטובר, רואים רצים עם חולצות ועליהם תמונות חטופים, או תמונות לזכר נרצחים בעוטף. ראינו את זה במרתון ים המלח שהיה הראשון אחרי מאורעות אוקטובר, ותמונות דומות גם במרוץ דימונה אחריו. בנוסף לאירועים אלה, ישנם אירועים רבים סביב נושא החטופים – כמו ריצת הבלונים הצהובים בצפון שסיקרנו בראנפאנל.
גיא חלמיש הוא מייסד ועורך רשת אתרי תוכן לספורט (ראנפאנל, בייקפאנל ואאוטפאנל https://runpanel.co.il/, https://bikepanel.com/, https://outpanel.co.il/), איש הייטק מזה עשרים שנה, בעל תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני בניהול מאוניברסיטת ת"א.


















































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכתבת פח.
פוליטיקה זולה והנדסת תודעה בשקל.
האיסלאמיסטים לא יחזירו אף פעם את כל החטופים, כי זה המגן האנושי שלהם. גם אם תרעבו את סינגל מנרה בעשר דקות עם אופני דאונהיל. הממשלה לא יכולה להחליט. זה החמאס מחליט.
רק בכח צבאי עד הסוף, אולי יהיה סיכוי.
להזכירכם שרון ערד לא הוחזר, וכנל עוד שבויים, בשום ממשלה. לא משנה הדעה הפוליטית שלה.
כתבה מצויינת גם במסרים וגם בדרך שהיא כתובה. לא קל להסתכל לעצמנו בעיניים ולהודות בזה. המציאות לא תמיד כיפית.
אמנם קשה להישאר אובייקטיבי פוליטי – אבל פשוט לא ברור איך תושבי ישראל פשוט מקבלים את העובדה ש7 חודשים עברו מאז המחדל והאדמה לא רועדת תחת מקבלי ההחלטות האחראים