איתי היקר, מבין השורות ניכר שאינך ממצביעי נתניהו או מתומכיו. אני בטוח שדעתך לגבי האיש ודמותו מגובשת, ולא מהיום. מכיוון שאני מחזיק ממך כאדם עם יושרה אינטלקטואלית אני מאתגר אותך: האם הביקורת שלך על התנהלות נתניהו מול עזה היא ביקורת עקבית שהבעת לאורך שנים? האם תמכת במנהיגים פוליטיים שהובילו גישה אחרת ממנו? האם לא היית שותף לאותה קונספציה שהיתה כמעט קונצנזוס בחברה (למעט גורמים שנתפסו כקיצוניים ותלושים) שהסדרה תביא שקט ושניתן לחיות עם ארגון טרור מעבר לגדר? האם לא האמנת שניתן לשלוט על חמאס באמצעות מבצע מוגבל כל כמה שנים? האם תמכת בכניסה קרקעית לרצועה ובמיטוט שלטון חמאס גם אם הדבר כרוך בהרוגים רבים (אין דרך אחרת…)? איני מכיר אותך, אבל אני מניח שהיית שותף לגישה העקרונית של נתניהו מול עזה. אני חושב כך משום שגם האלטרנטיבה השלטונית שהציעו מתנגדיו (ואני מניח שתמכת בה) לא הציעה גישה אחרת באופן מהותי. אני חושב שעיקר הביקורת שלך עליו נובעת מסיבות אחרות, שלא נוגעות לעניין עצמו. גם אם תטען שיש למהפכה המשפטית שהוביל נתניהו ולשחיתות האישית שלו חלק באסון שהתרחש עלינו (דבר שניתן להתווכח עליו), אני בטוח שאינך חושב שזוהי הסיבה הבלעדית או העיקרית לפלישה של חמאס, שהיתה מתרחשת בלאו הכי במוקדם או במאוחר. לכן, היות ואני מאוד מכבד אותך, אשמח לשאול בעדינות: האם יכול להיות שאתה עושה הנחות לעצמך? האם יתכן שאתה מתחמק מחשבון נפש אמיתי-פוליטי ובורח למחוזות ההאשמה של היריב הפוליטי? האם לא כולנו שגינו? האם לא ברור כי הסיפור כאן גדול בהרבה מנתניהו? הרי גם מתנגדיו לא הציעו מדיניות שונה באופן מהותי מול עזה. אשמח אם תחשוב על השאלות הללו ביושר. אל תתן לדעתך הפוליטית לסמא את עיניך מלהביט נכוחה על המסקנות שעולות מן המציאות ועל האשמה שרובצת עלינו כחברה, שמאל כימין, על שהשלינו את עצמנו.

בצלאל היקר, מבין השורות ניכר שאינך ממצביעי נתניהו או מתומכיו. אני בטוח שדעתך לגבי האיש ודמותו מגובשת, ולא מהיום. מכיוון שאני מחזיק ממך אדם עם יושרה אינטלקטואלית אני מאתגר אותך: האם הביקורת שלך על התנהלות נתניהו מול עזה היא ביקורת עקבית שהבעת לאורך שנים? האם תמכת במנהיגים פוליטיים שהובילו גישה אחרת ממנו? האם לא היית שותף לאותה קונספציה שהיתה כמעט קונצנזוס בחברה (למעט גורמים שנתפסו כקיצוניים ותלושים) שהסדרה תביא שקט ושניתן לחיות עם ארגון טרור מעבר לגדר ולשלוט עליו באמצעות מבצע כל כמה שנים? האם תמכת בכניסה קרקעית לרצועה ובמיטוט שלטון חמאס גם אם הדבר כרוך בהרוגים רבים (אין דרך אחרת…)? איני מכיר אותך, אבל אני מניח שהיית שותף לגישה העקרונית של נתניהו מול עזה. אני חושב שעיקר הביקורת שלך עליו נובעת מסיבות אחרות. לכן, היות ואני מאוד מכבד אותך, אשמח לשאול בעדינות: האם יכול להיות שאתה עושה הנחות לעצמך? האם יתכן שאתה מתחמק מחשבון נפש אמיתי-פוליטי ובורח למחוזות ההאשמה של היריב הפוליטי? האם לא כולנו שגינו? האם לא ברור כי הסיפור כאן גדול בהרבה מנתניהו? הרי גם מתנגדיו לא הציעו מדיניות שונה באופן מהותי מול עזה. אשמח אם תחשוב על השאלות הללו ביושר. אל תתן לדעתך הפוליטית לסמא את עיניך מלהביט נכוחה על המסקנות שעולות מן המציאות ועל האשמה שרובצת עלינו כחברה, שמאל כימין, על שהשלינו את עצמנו.

זהבה, קשה לי לשמוע את הטענות הללו ממך. האסון הזה קרה בגלל קונספציה שביבי היה שותף לה. במשך שנים המשנה המדינית שלו היתה תמיכה בסיוע הומנטירי לרצועה, מינימום פגיעה באזרחים על ידי מבצעים, הכנסת פועלים, הכנסת כסף. הוא הוביל גישה שתמכה בהסדרה ולא בהכרעה. הגישה הזו התפוצצה לנו בפנים. לנתניהו יש חלק גדול באשמה, הכל נכון.
אבל איך את יכולה למתוח עליו ביקורת? הרי את הובלת גישה שתומכת בכל המהלכים הללו! הביקורת שלך על נתניהו במשך שנים היתה שהוא תקיף מדי עם הרצועה, לא פועל בדרך של הסדרה ופשרה מדינית, שהוא פוגע בזכויות אדם של תושבי הרצועה, שהוא מיליטרסטי ולא מסוגל לראות בצד השני פרטנר. איך את יכולה לבקר אותו? איך את יכולה לראות בו אשם? הוא פעל על פי אותה קונספציה שהקדשת את חייך להשרשתה בחברה ולקידומה! עשי חשבון נפש זהבה ואחר כך תפני להאשמות