לפי טענה של כותב בידיעות אחרונות, ראש הקרב של טיל (שבו חומר הנפץ) נפרד לקראת סוף מסלולו מגוף הטיל.
מערכת הירוט יודעת להפריד בן השניים, ובד"כ מסתפקת בירוט של ראש הקרב של הטיל, בעוד שגוף הטיל שמזיק פחות, בד"כ לא מיורט, ונופל בקרבת המטרה. זה יכול להסביר פגיעות באדמה ללא פיצוץ.
מה שחסר אצל הערבים זה גוף שיציע אידאולוגיה תחליפית. כרגע, ישנו האיסלאם הפוליטי של חמאס והאחים המוסלמיים, האיסלאם המסורתי של דאעש, הלאומיות הפלסטינית של החמאס, והלאומיות נאצריסטית הפאן ערבית – סוציאליסטית. אף אחד מארבע זרמים אלו שמציעים חזון מגובש, אינו מציע חזון שבו ישראל כלולה, אלא חזון של מהפכה מתמדת ומלחמה ביהודים עד סוף הדורות.
זרם אידאולוגי פרגמטי שמתמקד בחיי אזרח בהווה דומה לחלק מאנשי "רע"מ.
זרם פרגמטי מוסלמי הוצג בידי האימאם של מוסלמי רומא שאמר שכל עוד לא מפריעים למוסלמי לקיים את עיקרי אמונתו, ומתייחסים אליו בכבוד, הוא אינו מחוייב בג'יהד.
ישנם פה ושם ערבים שמאמינים שהיהודים בישראל הם "בני ישראל" המוזכרים בקוראן כאלו שהארץ שייכת להם. יש גם כמה חמולות גדולות שמוכנות להשתתף במימשל מקומי כדוגמת מה שקורה במדינות המיפרץ ולהתמקד בשבט במקום בלאום.
החילוניות לא תפשה אחיזה בקרב ערביי ישראל, אפילו כשהקומוניזם היה בשיאו.
שתי ההצעות נשמעות טיפשיות:
"חומת המלח" תתפורר עם הזמן בידי גשמים ושיטפונות ותזהם את הסביבה המדברית.
הטלת המלח לחלק הצפוני של ים המלח עלולה להחמיר את מצבו של ים המלח
אולי אפשר להקים מפעל ל"לבני מלח", שמישהו ימצא בהם עניין – אולי בענף הבנייה.
אולי ישנם מספר נקיקים באזור הר סדום שאפשר למלא במלח במינימום נזק סביבתי, כי הרי הר סדום עצמו מכיל שכבות מלח רבות
אולי תמורת תשלום צנוע, הירדנים יהיו מוכנים לקחת המלח לשטחם.
יש הבדל בן הרצון של צה"ל ליכולת שלו.
לחיזבאללה שני מרכזי כובד רחוקים מהגבול – הבאקע הלבנוני, ודרום ביירות, בנוסף לנכסים צבאיים (מחסני טילים) חפורים היטב באזורים הרריים שונים בלבנון.
כפי שהוכח מהמערכה בעזה, היכולת של הפצצות מהאוויר לפגוע במנהרות נמוכה למדי.
למעט כוחות קומנדו שהשפעתם מוגבלת, אם צהל ירצה לטפל בבאקע הלבנוני ובדרום בירות, זה סיפור להגיע לשם בכוחות גדולים, וגם לטהר אותם, אפילו אם מערכי ההגנה של חזבאללה יתגלו כלא יעילים.
מה שיותר סביר, זה זה מהלומה אווירית אינטנסיבית ואחריה פלישה מוגבלת לטיהור דרום לבנון למשך זמן של מספר שבועות בו יפלו טילים כבדים על ישראל. לאחר מכן, ישראל תשאף להפסקת אש, שלא בטוח שתגיע כל עוד עיקר כוחו של חיזבאללה לא יפגע.
גם הסטטיסטיקה מופרכת, וגם הטיעון מופרך.
הבדואים לא רוצים אישור לממ"דים, אלא מבחינתם זו דרך להבטיח שלא יהרסו המבנים שלהם.
לגבי הגנת הטילים, ישנו שיקול של "צפיפות אוכלוסייה", ובגללו גם חלק מהמושבים לא מקבלים הגנה, ורואים זאת בברור בפגיעות בגבול הצפון.
אם הבדואים באמת היו רוצים פתרון שהוא גם מציל חיים וגם לא קבוע – מדובר בקניית מיגוניות היבילות מנוף (כלומר, מעלים אותם על משאית ומביאים לאתר), שהן זולות למדי, במיוחד כשהן משומשות.
לאחרונה, ארגונים מתנדבים חופרים שם שוחות, ומכסים אותן בגג וחול – גם פתרון טוב וזול.
אימת המלחמה עשויה להשפיע על העמדות, התחושות וההתנהגות של בני האדם. אנשים שחווים מלחמה עלולים לחוש פחד וטראומה ולאבד את הרגשת הביטחון שלהם. לעתים, ניסיון המלחמה גורם להם לזוז בדעותיהם הפוליטיות או לשנות את תפיסותיהם הערכיות. אך האם המלחמה משפיעה גם על מנהגיהם הדתיים של אנשים ואף על אמונתם באלוהים?
מספר מחקרים אקדמיים עונים על שאלה זו בחיוב ומצביעים על כך שאנשים מתחזקים באמונתם הדתית ומגבירים את השתתפותם בפולחן דתי בעקבות מלחמות.
פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.
שתי התפתחויות דרמטיות מתרחשות לנגד עינינו – הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה, והידיעות על עסקת חטופים, שאולי הפעם הזאת בכל זאת נרקמת לקראת מימוש. על אף שאין קשר ישיר בין שתי ההתפתחויות, הרי ששתיהן קשורות ליום שאחרי כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן. אם לחדד: הן מתייחסות לשאלה אם מדיניות ארצות הברית תישען על קטאר או על סעודיה.
בשורה התחתונה קטאר וטורקיה עומדות מאחורי הקבוצה שהשתלטה על סוריה, בעוד שסעודיה והאמירויות מנסות ליצור קשר עם קבוצות אחרות המתנגדות לאותה קבוצה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
בכיכר החטופים נזהרים כל מוצ"ש מזיהוי פוליטי. משפחות החטופים חושבות שביקורת על הממשלה והעומד בראשה תגרום לממשלה להקשיח את עמדותיה בעניין עסקה, עוד יותר ממה שהיא מקשיחה ומטרפדת עד עכשיו.
בגשר בגין ההפגנה כבר יותר ביקורתית. קוראת לבנימין נתניהו בשמו, מזכירה את ההפקרה ואת המוות של חטופים בשבי. הדוברים, ובראשם עינב צנגאוקר, לא חוסכים מילים בדרישה חד-משמעית לסיים את המלחמה ולחתום על עסקה כדי להציל את חיי החטופות והחטופים החיים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
במלחמה בעקבות שואת ה-7 באוקטובר נוסדה "ברית דמים" חדשה בין ארגוני המחבלים המרכיבים את קואליצית הזדון וההפקרה של הדיקטטור ביבים שקרניהו. תשכחו מ"ברית דמים" עם אחינו הדרוזים. קבלו את "ברית דמים" בין הטפילים החרדים לבין הזיונות הדתית בראשותו של בצל (אין) אל סמרטוט רצפה. זו ברית של דם וכסף. כלומר סמרטוט הרצפה משלם פעמיים אחת, בחיי חיילים בני מגזרו ושתיים, תשלום לחרדים בכסף ותמיכה נלהבת באי גיוסם כדי שיחזיקו את קואליצית השואה. הוא עושה זאת בתמיכה חסרת פשרות של הבאבא בובות שלו. אלו רבני הזיונות הדתית שמוכנים לספסר בדם בניהם וחסידיהם, שאכן נופלים במאותיהם, כדי להגשים את חזון הדיקטטורה המשותף להם ולבאבא בובות החרדים. ועל הכל מנצח הדיקטטור הגדול, השטן ביבים שקרניהו.
ורוח הטורבינות על המים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"הזקנה היא הדבר הכי צעיר בחיי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
האבסורד הוא שככל שאנשים נדפקים יותר הם מתפללים יותר חזק לאלוהים שיפסיק לדפוק אותם. מלכתחילה, אנשים דתיים הם בעלי אישיות המאפשרת להם לשקר לעצמם ולזרום עם השקר הזה. לכן קל להם להשיג את הנחמה ע"י חיזוק השקר. לא סתם נאמר שהדת היא אופיום להמונים.
אחרים בעלי אישיות ביקורתית ורציונלית יותר עשויים לדחות את השקר של הדת, אך לא ימצאו בזה שום נחמה מיידית – דחיית הדת דורשת אופי חזק ונחוש, בדומה למכור המחליט להגמל מהאופיום. למעטים יש את האופי הנדרש.
מספיק פילוסופיה. עכשיו הגיע הזמן לגלגל לי ג'וינט בדף של תהילים.