הדמוקרטיה שלנו תקליט תקוע, מנגן כמה צלילים והופ מגיעה שריטה מכוערת וחוזר חלילה. בחירות מספר ארבע בדרך ובינתיים העולם כולו משתגע בבית, אנשים מבוהלים ולא מבינים איך בכלל שורדים בעולם הזה.

רק לפני שבועיים שיסו מנהיגינו זה בזה קלון וביוש בזירות הגלדיאטורים התקשורתיות וצהלנו, כי שכחנו שהנבל האפל של האחד הוא הגיבור המואר של האחר ולהיפך. בחירות אחרי בחירות עונה אחר עונה התרגלנו לעולם טוטאלי של משחקי ספורט ומנצחים ומנוצחים, לאוהדים שמאחלים מוות לקבוצות היריבות.

רק לפני שבועיים שיסו מנהיגינו זה בזה קלון וביוש בזירות הגלדיאטורים התקשורתיות וצהלנו, כי שכחנו שהנבל האפל של האחד הוא הגיבור המואר של האחר ולהיפך

וכשטיטאו את השלטים, הפתקים והמדבקות מהרחובות בפעם השלישית ורוחות רעות של קורונה החלו לנשב. נפלה דממה מבעיתה ומערפלת המופרת מדי פעם בהודעות לתקשורת, הודעות של מנהיגות זמנית.

השקט הזה הוא הזמן הפורה של תיאוריות הקשר, כל הדמונים מקבלים פתאום מימדים מפלצתיים והם באים להרוס כל חלקה טובה.

ואיך יוצאים מכל הריאליטי המפלג הזה עם ממשלה שנאמין בה ביחד? אחרי כל התוקפנות הפוליטית אני כבר לא רואה קומבינציה לממשלה צרה שלא תתפס כבזויה, לא לגיטימית ומבישה לחצי עם. את התבשיל ההזוי הזה בישלתם מנהיגים יקרים. השחרת האחר שביצעתם ללא בושה לא מתירה אופציה לממשלה צרה שלא תהיה שנואה ברמות מסוכנות.

כבר עכשיו מערכות השלטון המגוונות מותקפות על ידי תיאוריות קשר מבעיתות מימין ומשמאל. העם הנרדף בכל העולם הגיע לארצו, קם על רגליו רק כדי להיות מוכה מחדש והפעם ע"י שגיונות רדיפה מתוצרת בית. חייבים להרגיע את זה ועכשיו, לעבוד בשקט וחכמה ולהשיב את האמון במערכות ובמנהיגות, כי האדישות והיאוש מתחממים על הקווים וזה מוות, מוות של השיח בינינו.

הגיע הזמן להרים את הראש ולהיזכר, שכולנו יחד במדינה הזאת, לכולנו מגיע לשאת עיניים אל הנהגה מכבדת ומקובלת. אז מנהיגים יקרים, אם יש בכם עצם מנהיגותית אחת בגוף קומו ותתעלו מעל הפוליטיקה הקטנה, הקמפיינרים ויועצי התקשורת והקימו ממשלת אחדות רחבה עם כל הגושים שתוכלו להכניס.

חייבים להרגיע את זה ועכשיו, לעבוד בשקט וחכמה ולהשיב את האמון במערכות ובמנהיגות, כי האדישות והיאוש מתחממים על הקווים וזה מוות, מוות של השיח בינינו

יש כאן עם שלם עוצמתי אבל מודאג שמגיעה לו ממשלה חזקה שמתאימה לזמנים המטורפים הללו, ממשלה רחבה ויציבה, ממשלה שעצם הרכבתה תלמד על גדלות נפש וערבות הדדית. אחרי שדיממנו פתקים כבר שלוש פעמים נדרשת ענווה גדולה כדי ליצר שלום בית בבית התוסס שלנו.

האם יש מנהיגים בשיעור קומה ראוי בשני הצדדים? אני מתפלל שכן. אנחנו שרוצים ממשלה, אנחנו חייבים להראות להם כמה אנחנו צריכים שהם יטפסו מעל האגו. צריכים להרים קריאה רמה שתעלה על קולות הפלגנים, הבדלנים, הגזענים והאנוכיים, עלינו לקרוא בקול ברור "תסתדרו כבר! אנחנו רוצים אחדות עכשיו!"

הכותב הוא קובי אוז. צילום: רונן אקרמן

זו דעתי. היא לא חשובה במיוחד. וייתכן שדעתי שגויה. ייתכן שאני טועה. ולו חלקית. או שאני טועה לגמרי. וצריך לזכור שאלו דברים כלליים שמחייבים להעמיק בפרטים שונים. וכידוע, מפלטו של העצלן הוא הנימוק "תקצר היריעה". או: "זה לא הזמן והמקום". אבל אכתוב מה אני חושב שחייבים לעשות. ואם מישהו ישאל אותי על הפרטים, אכתוב לו שתקצר היריעה.

אז הנה:

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אתמול התקיימה ישיבה סגורה של הליכוד, בה בין היתר אמורים היו לדון על העברת הכספים הקואליציוניים כמתוכנן. בתוך הכספים הקואליציוניים שהועברו יש לא מעט סעיפים מעוררי פליאה.

אחד הסעיפים מעוררי הפליאה הוא העברה של 400 מיליון ש"ח לטובת חלוקת תווי מזון של משרד הפנים לבעלי הכנסות נמוכות.

שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות חברתית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל.

לפני שנגמרה הפוגת האש והמו"מ נקטע, פרסמה המדינה את רשימת האסירים שהיא מציעה לשחרר בפעימה הרביעית של עסקת חילופי החטופים. הרשימה כללה, באופן חסר תקדים, 21 אזרחיות ישראל, ערביות שנעצרו מאז תחילת המלחמה, לא הועמדו לדין וודאי שלא הורשעו.

הצעה זו של המדינה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. המדינה שכבר שנים דואגת לסמן את האזרחים הערבים כאויב מבפנים, והממשלה שניצלה כל רגע מאז תחילת המלחמה כדי לחזק זאת, פוגעת באזרחיה, ערבים ויהודים מעצם נכונותה להחליף אזרחים באזרחים בעסקה.

חולוד אדריס היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. בעבר ניהלה באגודה לזכויות האזרח את תחום החינוך לזכויות אדם ונגד גזענות בחברה הערבית. לפני כן הייתה המנכ”לית הערבייה השותפה הראשונה בעמותת מהפך-תג’ייר, שם פיתחה את החזון לחברה משותפת ואת המודל לניהול המשותף. היא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש ותואר שני בלימודי מגדר מאונ' בר אילן, וכן יועצת ארגונית ומנחת קבוצות דיאלוג לחינוך לזכויות אדם ונגד גזענות.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.