השבעת ממשלת נתניהו החמישית ביום ה-17 למאי 2020 היוותה שלב חדש ומעורר תמיהה, הממחיש את האופן בו בחירת האזרחים בקלפיות בישראל אינה מתורגמת להרכב הממשלה המוקמת או לדרכה.

בבחירות שנערכו באפריל אמרו 62 מנדטים באופן מובהק שלא תיתכן ישיבה בממשלה תחת בנימין נתניהו. לא כל שכן הקמתה באותן אצבעות שנבחרו לעשות את ההיפך המוחלט. כבר נאמר מספיק על לוי, שמולי ופרץ, הנדל והאוזר וכל סיעת כחול לבן ואין מה להרחיב.

השבעת הממשלה במאי 2020 היוותה שלב חדש, הממחיש את האופן בו בחירת האזרחים בקלפיות בישראל אינה מתורגמת להרכב הממשלה המוקמת או לדרכה

ראוי להיזכר בתאריך הנקוב לעיל בארוע שהתרחש בדיוק באותו תאריך לפני 21 שנים, והוא ניצחונו המובהק של אהוד ברק על בנימין נתניהו בבחירות ישירות, אותו נתניהו שהיה הראשון אי פעם להיבחר בבחירות ישירות לראשות הממשלה בישראל.

שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה הועילה בכך שהויכוח אם הריבון, קרי העם בישראל, כיוון לראש ממשלה פלוני או אלמוני – הוכרעה כבר בתוך הקלפי באופן בלתי ניתן לערעור ונקבעה על סמך יתרון בלעדי של אחד מהם. בשיטה כזו לא יכלו הנדל והאוזר להטות את רצון הבוחר, שאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – רק לא ביבי.

כמובן שהיו קלקולים גם בשיטה ההיא. למשל, זה שראש הממשלה עדיין זקוק לרוב קואליציוני בפרלמנט לשם שרידות ממשלתו. או זה שהסחטנות של מפלגות קצה נותרה כשהיתה.

הטיעון המרכזי בביטול השיטה ההיא וחזרה למוכר ולידוע – היה שהשיטה גורמת להצטמקות המפלגות הגדולות ולצמיחת המפלגות קטנות על חשבונן, מה שמגדיל את סחטנותן (כי הרי ניתן להצביע בפתק אחד לראש ממשלה ובפתק שני למפלגה שהוא לא בהכרח עומד בראשה).

הטיעון הזה הוכח מאז כלא מחזיק מים. הליכוד השיג 36 מנדטים במה שנחשב להישג הכי גדול של הליכוד מאז ששרון זכה ל-38 מנדטים, אך יש לזכור שבקדנציה השניה של נתניהו ב-2009 הוא שלט ביציבות עם 27 מנדטים ואפילו לא היה בראשות הסיעה הגדולה בכנסת.

ולגבי הסחטנות? הרי שכעת שסיעה של 3 מנדטים, שהיא שאריות הפגר הקרוי מפלגת העבודה, זכו בממשלה לשני תיקים המיועדים לשני מנדטים בלבד, האין זו סחטנות מהסוג הגרוע ביותר? שלא לומר שוחד פוליטי ששם את המיצובישי של גולדפרב עמוק בחניה מוצלת עם איוורור ומגן שמש?

סיעת 3 מנדטים, שאריות הפגר הקרוי מפלגת העבודה, זכתה ל-2 תיקים המיועדים ל-2 מנדטים בלבד. האין זו סחטנות? שלא לומר שוחד פוליטי, ששם את המיצובישי של גולדפרב עמוק בחניה מוצלת עם איוורור ומגן שמש?

הבעיה האמיתית בשיטה הקודמת היתה היכולת של אותם 120 חברי פרלמנט נטולי כל כבוד והדר להפיל את הממשלה ברצותם, על זוטות, בניגוד לרצון העם. די להיזכר במלחמתו של שר החינוך שריד בסגנו משולם נהרי כדי להבין את מחוזות האבסורד שהיה בהן.

כעת יש להחזיר את שיטת הבחירה הישירה עם השינויים המתבקשים:

1. ראש הממשלה נבחר לקדנציה של 4 שנים.
2. הכנסת אחראית על אישור התקציב, אך אי העברתו לא תפיל את ראש הממשלה המכהן אלא תשתק את הממשלה.
3.  ניתן להעביר מתפקידו ראש ממשלה ברוב של 80-90 חברי כנסת וללכת לבחירות מיוחדות לראשות ממשלה בלבד (עוד ארוע שכבר התרחש כששרון גבר על ברק).
4. חוק צרפתי למניעת העמדה לדין על עבירות שנעשו לפני הכהונה והקפאת ההליכים לאחר מכן.
5. מגבלה על 3 קדנציות בלבד.
6. חברי ממשלה מתפטרים מהכנסת לבלי שוב, ללא נורווגי מדלג או הולנדי מעופף.

למי שהנקודות לעיל מזכירות לו משטר נשיאותי כדוגמת ארה"ב, אין זה מקרה. זוהי הפרדת רשויות ראויה עם איזונים ובלמים שאינה לועגת לרצון הבוחר.  הרי מה שהתרחש בישראל במאי 2020 גרם לאזרחים לשאול את עצמם לשם מה עליהם להטריח עצמם לקלפי אם לרצונם יש אפס השפעה על האיושים והכיוון של הממשלה המוקמת. וזוהי סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית לאורך זמן.

ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.

האמת היא שגורל המדינה מוחזק בידי השבויים ה"אמיתיים" – אלו השבויים כבר עשרות שנים ברטוריקה של עצמם.

הרמטכ"ל, משוחרר משבי דומה, קיבל על עצמו את האחריות למחדל שבעה באוקטובר והתפטר. האם הצהרת בנימין נתניהו כי בסיום המלחמה "כולם יצטרכו לתת תשובות , גם אני" – תקבל עכשיו משמעות מעשית? האם הרטוריקה תהפוך למעשה במציאות של קבלת אחריות ומימושה?
אל תעצרו את נשימתכם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

כשנקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מכלול הפשעים העצומים שבוצעו ועדיין מבוצעים, חשוב שהיא תחקור גם את אלו:

כיצד פעל ארגון הפשע בראשות פושע לכאורה כדי למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית זו (ובינתיים ניסה להשמיד ראיות).

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

לפני שבוע פורסם ריאיון שערכו טובה צימוקי ויובל קרני עם חבר הכנסת שמחה רוטמן במוסף ידיעות אחרונות. מאז כבר הספיקה המציאות להתהפך במהירות והריאיון כמעט נשכח.

עם זאת, אני מקדיש לריאיון עם רוטמן את הפוסט הזה, כדי לבחון כמה מהאמירות שהועלו בו מול העובדות בשטח. במיוחד כעת, כשהעסקה לשחרור החטופים נחתמה רק שבוע לאחר פרסום אותו ריאיון.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.