"האסון" מדבר על 1500 קורבנות של טרור אכזרי שנגרם אך ורק כי יצחק רבין, שמעון פרס, יוסי ביילין ותומכיהם, בניגוד מוחלט לאזהרות של האופוזיציה ושל בנימין נתניהו בראשם שזעקו "אל תתנו להם רובים" (ע"ע המרפסת בכיכר ציון, נאמר שם הכל), התעקשו להוביל אותנו לאסון.
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
נכון שהיו פיגועים . עד אוסלו הדם הגיע לברכיים . אחרי אוסלו ובעקבות אוסלו עד הצוואר . אבל להכחיש את המציאות ולפוצץ עם נתונים למי שלא חווה את אימי אוסלו בלייב זו מלאכה קלה . שכתוב ההיסטור... המשך קריאה
נכון שהיו פיגועים . עד אוסלו הדם הגיע לברכיים . אחרי אוסלו ובעקבות אוסלו עד הצוואר . אבל להכחיש את המציאות ולפוצץ עם נתונים למי שלא חווה את אימי אוסלו בלייב זו מלאכה קלה . שכתוב ההיסטוריה וקביעת נרטיב .זו מלאכת הסמול מאז ימי היותו. הימין הפסיק לקנות את הסחורה הזאת .
ברשומה שלו "האינתיפאדה השלישית היא יצור כלאיים של שתי קודמותיה", כותב פנחס ענברי את המשפט: "עד להסכמי אוסלו לא שמענו על הנכבה. הסכמי אוסלו הביאו לפתחנו את הנכבה עם המפתח של הפליטים". ובכן, כמי שהיה תלמיד חטיבת הביניים בימי האינתיפאדה הראשונה, יגעתי ומצאתי מספר אייטמים מהעיתונות דאז:
בתמונה מעיתון חדשות 17.3.88. אפשר למצוא את הנשיא האמריקאי דאז רונלד רייגן ואת ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר עם הטייטל: "אולי יהיה צורך בוועידה בינלאומית לפתרון בעיית הפליטים" (אותה בעיה שנולדה רק אחרי הסכם אוסלו ב-93' אליבא דפנסחי).
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הפרסום הטרי אודות השימוש הרוסי בנשק היפר-סוני כנגד יעדים באוקראינה גורם לי לחשוב על המשמעות הרבה מדי, שנותנים במערב על שימוש בטרמינולוגיה של סוג חימוש כזה או אחר – במקום לדון בתוצאות של שימוש בנשק כלשהו על הקרקע.
דיווח: גנרל רוסי נוסף נהרג במריופול; רוסיה שיגרה שוב טיל היפר-סוני באוקראינה
ניקח לדוגמה את העיר מריופול, שכעת עוברת בכל מובן תהליך שיטתי של השמדה, לא פחות. מה זה משנה כל-כך אם היא מושמדת מהאוויר בפצצות של טונה וחצי, או מהקרקע במערכת טילים תרמו-באריים TOS-1 או בכלים אחרים? האם למי שמת שם בתיאטרון באמת משנה אם זה בעזרת חימוש קטלני א' או ב' או ג'?
העיר מריופול עוברת השמדה שיטתית. מה זה משנה אם זה מהאוויר בפצצות טונה וחצי, או מהקרקע במערכת טילים תרמו-באריים או בכלים אחרים? האם למתים בתיאטרון משנה באיזה חימוש קטלני זה קרה?
אז לצורך העניין יש שימוש גם בארסנל שנקרא טילים היפר-סוניים, שמן הסתם קשים יותר להפלה בעזרת מערכות אנטי טיליות שקיימות במערב, אבל כאמור, לאוקראינים אין מערכות הגנה אקטיביות משום סוג.
טילי השיוט הרוסיים שפגעו במדויק בשדה התעופה ויניצה כבר הוכיחו שהנשק הרוסי הוא מתקדם, אבל התמונה הגדולה היא שאין לרוסים מספיק נשק מתקדם כזה וכאמור המהלך שלהם כושל בכל קנה מידה צבאי, אז הם עברו להשמדה שיטתית בעזרת נשק שאין לו את הטייטל "נשק להשמדה המונית".
עכשיו כולם רגועים ויכולים לישון בשקט בזמן שאוקראינה חווה פגיעות באוכלוסייה אזרחית בקנה מידה שלא נראה על אדמת אירופה מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת (אבל בהחלט נראה במקומות אחרים).
מטרת הטור הזה לא פיסניקית אלא ריאלית: לדון בצורה רציונלית יותר על פרדיגמות של תפוצת או מניעת "נשק להשמדה המונית". ברור לכל שבארסנל של פוטין יש כמויות אדירות של נשק גרעיני, אבי אבות הנשק להשמדה המונית. ניכר גם שהוא לא יעשה בו שימוש כי זה יהיה הקו האדום של המערב בדיוק מהסיבות לעיל.
גם כוחות הברית במלחמת העולם השנייה הפציצו בשיטתיות את דרזדן למשל ואת טוקיו, ממש עד כניעתה של יפן, בלי קשר להטלת הנשק הגרעיני על הירושימה ונגסקי, אבל מבחינת כמות הקורבנות בנפש ממש אותו קנה מידה.
התמונה הגדולה היא שאין לרוסים מספיק נשק מתקדם כזה וכאמור המהלך שלהם כושל בכל קנה מידה צבאי, אז הם עברו להשמדה שיטתית בעזרת נשק שאין לו את הטייטל "נשק להשמדה המונית"
מכאן ניתן להסיק שנשק גרעיני מהווה נשק הרתעתי וערובה לשימור המשטר ופחות כלי בארסנל ההתקפי. לצורך מתקפה יש לפוטין די והותר כלי משחית והוא אכן עושה בהם שימוש ללא הבחנה.
Kremlin's RIA Novosti just released this collage of ???????? war exploits in #Ukraine, including video which shows ???????? military using residential blocks as cover to fire salvos of GRAD MLRS (at 30 seconds in video)
— KT "Special MI6 Operation" (@KremlinTrolls) March 19, 2022
ברור גם שאילו אוקראינה לא הייתה מוותרת מרצונה על ראשי הגרעין הרבים מאוד שהיו ברשותה היא לא הייתה חווה את האסון שנחת עליה. גם לוב התפרקה מרצונה ב2003 מתכנית גרעין צבאית ואת התוצאות קדאפי ראה תוך זמן קצר, קרי מותו שלו ופירוק המדינה לגורמים.
המסקנה הגיאו-אסטרטגית הבולטת ביותר שניתן להסיק ממלחמת רוסיה-אוקראינה היא שמדינה או משטר ששואפים לשמר את שלטונם או את שלמותם הטריטוריאלית בעידן הנוכחי חייבים נשק גרעיני.
מי שחושב שאיראן, הצופה באדיקות במתרחש, לא תסיק את המסקנה הנכונה שוגה או פשוט משקר.
ניתן להסיק שנשק גרעיני מהווה נשק הרתעתי וערובה לשימור המשטר ופחות כלי בארסנל ההתקפי. לצורך מתקפה יש לפוטין די והותר כלי משחית לשימוש חסר הבחנה
חשובה לא פחות היא המסקנה, שמדינה קטנה עם ארסנל גרעיני משמעותי (על פי פרסומים זרים) וצבא מתקדם לכל דבר ועניין, תימצא בסכנה קיומית, היא משהו בין ניתוח לא ריאלי של המצב להפרזה אלרמיסטית לשם רווח פוליטי.
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
השבעת ממשלת נתניהו החמישית ביום ה-17 למאי 2020 היוותה שלב חדש ומעורר תמיהה, הממחיש את האופן בו בחירת האזרחים בקלפיות בישראל אינה מתורגמת להרכב הממשלה המוקמת או לדרכה.
בבחירות שנערכו באפריל אמרו 62 מנדטים באופן מובהק שלא תיתכן ישיבה בממשלה תחת בנימין נתניהו. לא כל שכן הקמתה באותן אצבעות שנבחרו לעשות את ההיפך המוחלט. כבר נאמר מספיק על לוי, שמולי ופרץ, הנדל והאוזר וכל סיעת כחול לבן ואין מה להרחיב.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
השבעת הממשלה במאי 2020 היוותה שלב חדש, הממחיש את האופן בו בחירת האזרחים בקלפיות בישראל אינה מתורגמת להרכב הממשלה המוקמת או לדרכה
ראוי להיזכר בתאריך הנקוב לעיל בארוע שהתרחש בדיוק באותו תאריך לפני 21 שנים, והוא ניצחונו המובהק של אהוד ברק על בנימין נתניהו בבחירות ישירות, אותו נתניהו שהיה הראשון אי פעם להיבחר בבחירות ישירות לראשות הממשלה בישראל.
שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה הועילה בכך שהויכוח אם הריבון, קרי העם בישראל, כיוון לראש ממשלה פלוני או אלמוני – הוכרעה כבר בתוך הקלפי באופן בלתי ניתן לערעור ונקבעה על סמך יתרון בלעדי של אחד מהם. בשיטה כזו לא יכלו הנדל והאוזר להטות את רצון הבוחר, שאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – רק לא ביבי.
כמובן שהיו קלקולים גם בשיטה ההיא. למשל, זה שראש הממשלה עדיין זקוק לרוב קואליציוני בפרלמנט לשם שרידות ממשלתו. או זה שהסחטנות של מפלגות קצה נותרה כשהיתה.
הטיעון המרכזי בביטול השיטה ההיא וחזרה למוכר ולידוע – היה שהשיטה גורמת להצטמקות המפלגות הגדולות ולצמיחת המפלגות קטנות על חשבונן, מה שמגדיל את סחטנותן (כי הרי ניתן להצביע בפתק אחד לראש ממשלה ובפתק שני למפלגה שהוא לא בהכרח עומד בראשה).
הטיעון הזה הוכח מאז כלא מחזיק מים. הליכוד השיג 36 מנדטים במה שנחשב להישג הכי גדול של הליכוד מאז ששרון זכה ל-38 מנדטים, אך יש לזכור שבקדנציה השניה של נתניהו ב-2009 הוא שלט ביציבות עם 27 מנדטים ואפילו לא היה בראשות הסיעה הגדולה בכנסת.
ולגבי הסחטנות? הרי שכעת שסיעה של 3 מנדטים, שהיא שאריות הפגר הקרוי מפלגת העבודה, זכו בממשלה לשני תיקים המיועדים לשני מנדטים בלבד, האין זו סחטנות מהסוג הגרוע ביותר? שלא לומר שוחד פוליטי ששם את המיצובישי של גולדפרב עמוק בחניה מוצלת עם איוורור ומגן שמש?
סיעת 3 מנדטים, שאריות הפגר הקרוי מפלגת העבודה, זכתה ל-2 תיקים המיועדים ל-2 מנדטים בלבד. האין זו סחטנות? שלא לומר שוחד פוליטי, ששם את המיצובישי של גולדפרב עמוק בחניה מוצלת עם איוורור ומגן שמש?
הבעיה האמיתית בשיטה הקודמת היתה היכולת של אותם 120 חברי פרלמנט נטולי כל כבוד והדר להפיל את הממשלה ברצותם, על זוטות, בניגוד לרצון העם. די להיזכר במלחמתו של שר החינוך שריד בסגנו משולם נהרי כדי להבין את מחוזות האבסורד שהיה בהן.
כעת יש להחזיר את שיטת הבחירה הישירה עם השינויים המתבקשים:
ראש הממשלה נבחר לקדנציה של 4 שנים.
הכנסת אחראית על אישור התקציב, אך אי העברתו לא תפיל את ראש הממשלה המכהן אלא תשתק את הממשלה.
ניתן להעביר מתפקידו ראש ממשלה ברוב של 80-90 חברי כנסת וללכת לבחירות מיוחדות לראשות ממשלה בלבד (עוד ארוע שכבר התרחש כששרון גבר על ברק).
חוק צרפתי למניעת העמדה לדין על עבירות שנעשו לפני הכהונה והקפאת ההליכים לאחר מכן.
מגבלה על 3 קדנציות בלבד.
חברי ממשלה מתפטרים מהכנסת לבלי שוב, ללא נורווגי מדלג או הולנדי מעופף.
למי שהנקודות לעיל מזכירות לו משטר נשיאותי כדוגמת ארה"ב, אין זה מקרה. זוהי הפרדת רשויות ראויה עם איזונים ובלמים שאינה לועגת לרצון הבוחר. הרי מה שהתרחש בישראל במאי 2020 גרם לאזרחים לשאול את עצמם לשם מה עליהם להטריח עצמם לקלפי אם לרצונם יש אפס השפעה על האיושים והכיוון של הממשלה המוקמת. וזוהי סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית לאורך זמן.
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
להלן שורה אמיתית מתוך תכתובת ווטצאפ של בית ספר יסודי בעיר במרכז:
"שלום, האם לאור העובדה שקבוצת התיירים הנגועים ביקרה בירושלים לפני כמה ימים, זה לא בלתי אחראי בעליל לשלוח לשם את הילדים?".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
את התשובות לשאלה כבר לא זכיתי לראות אבל עדכון מהבוקר אחרי מאשש את התיזה לעיל – מקור מוסמך עדכן שרק שלושה ילדים נשלחו על ידי הוריהם לטיול.
אחת הכותרות במרשתת עסקה בכך ש"נתניהו פנה לשב"כ בנסיון לאתר מראש ולמנוע הפצת פייק ניוז ממוקד הקשור לקורונה ביום הבחירות". הואיל והכותרת מגיעה מהמאסטר ספינולוג הכי מתוחכם שיש פה, האיש הממונה על שירות הבטחון ורשות הסייבר מחד ועל שליטה במערכת (פרוצה למדי) של מרשם התושבים ונטיותיהם הפוליטיות מאידך – כנראה שזו אינה אזהרה לגופי הבטחון האמיתי והקיברנטי.
אחת הכותרות במרשתת עסקה בכך ש"נתניהו פנה לשב"כ בנסיון לאתר ולמנוע הפצת פייק ניוז הקשור לקורונה ביום הבחירות". הואיל והכותרת מגיעה מהמאסטר ספינולוג, כנראה שזו אינה אזהרה לגופי הבטחון
זו יכולה להיות פשוט משאלת לב והכנת אליבי ליום שאחרי פרסום התוצאות ולפני המשפט, אבל אולי זו רמיזה לצבא הבוטים, שמאות אלפים מהם מסתובבים בינינו כנגיף קורונה חסר שליטה, מה עליהם לעשות.
מתקפת הטילים המחודשת בדרום, שהיא לחלוטין באשמת הדרג המדיני נטול המנדט, נפתלי "רק שלא יברח לגנץ" והטרקטור, וכמובן ירום הודו – הרבה פחות נוחה לראש ממשלת המעבר. גם העיסוק במימד החמישי ומסמך מנדלבליט או הרפז או איך שלא תקראו לו, לא לגמרי מתרומם. מי שהצביע מועד א' וב' באופן מסוים – הסיכוי שישתנה אצלו משהו במועד ג' אינו גדול.
מה שכן קיים ומשפיע וכולנו ראינו זאת במועד ב' – הוא אחוז ההצבעה. מדובר בווין ווין קלאסי. אם הבהלה תרחיק מצביעים במעוזי שמאל מובהקים ובמגזר אז כבר ניתן לצמצם לכיוון ה-54 מנדטים ההכרחיים של הימין (כן כן, 54 הוא מספר הקסם. כי כחולבן וליברמן מדברים על רוב יהודי, כלומר הקמת ממשלת מיעוט של 54 מול 53 לבלוק החסינות. מנדט אחד הפוך ואין ממשלת מיעוט ויש בחירות ארבע בדרך, חבל על הטקס).
מה שכן קיים ומשפיע, וכולנו ראינו זאת במועד ב' – הוא אחוז ההצבעה. ווין ווין קלאסי. אם הבהלה תרחיק מצביעים במעוזי שמאל מובהקים ובמגזר אז כבר ניתן לצמצם לכיוון ה-54 מנדטים ההכרחיים של הימין
אם זה לא יקרה ושוב תהיה ירידה במעוזי הימין, כפי שטוען ראש ממשלת המעבר, אזי הנה פתח מושלם לערעורים והסתה נגד "בחירה לא לגיטימית כשמרבית התושבים פחדו לצאת להצביע".
בקיצור נגיף הקורונה, מר COVID19 כנראה ירד לנתניהו מן השמיים ומסתמן כחלק בפאזל שמסתדר לנתניהו. כדאי כבר עכשיו לשים לב טוב טוב למקור הדיווחים בנוגע לנגיף.
ובעוד הפוסט ממתין לפרסום, עידכון קצר שעלה היום בטוויטר של גל"צ: "סקר: כ-14 מנדטים מתלבטים האם להגיע לקלפיות מחשש להידבקות בקורונה. האזינו לפרטים המלאים אצל יעל דן".
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
כשסבו מת ב-2006, יוהאנס שפור החל להתעמק בעברו של הסב מימי מלחמת העולם השנייה.
הממצאים שגילה ההיסטוריון היו קודרים: סבו, רודולף שפור, היה חבר במפלגה הנאצית, הגיש בקשה רשמית להצטרף לארגון ה-SS, וכקצין בוורמאכט היה מודע לחלוטין להמתת יהודים בגז.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אבל הגילויים האישיים הללו של הנכד הובילו אותו למסלול חיים חדש, שבמסגרתו הוא מסייע כיום לאחרים לחקור ולהתעמת עם חלקן של משפחותיהם בפרק האפל ביותר בתולדות גרמניה.
הגילויים של הנכד הובילו אותו למסלול חיים חדש, שבמסגרתו הוא מסייע כיום לאחרים לחקור ולהתעמת עם חלקן של משפחותיהם בפרק האפל ביותר בתולדות גרמניה
"תרבות הזיכרון" הגרמנית (Erinnerungskultur) מוכרת היטב ברחבי העולם. במהלך שני העשורים האחרונים ניסתה המדינה להתמודד באופן קולקטיבי עם עברה באמצעות אנדרטאות, מצבות זיכרון, תערוכות, טקסי הנצחה ציבוריים, ואולי באופן הבולט ביותר – באמצעות אבני ה"שטולפרשטיינה" (אבני נגף) המשובצות ברחובות הערים לציון חייהם של יחידים שנרצחו ונרדפו בידי הרייך השלישי.
ובכל זאת, עבור גרמנים רבים, האפשרות לגלות כיצד בני משפחתם היו מעורבים בזוועות השואה היא עדיין סיכוי לא רצוי ומרתיע, וכזה שמוטב מבחינתם פשוט להימנע ממנו.
ואולם, מספר גדל והולך של אזרחים גרמנים רואים זאת אחרת, ורוצים לדעת בדיוק מה עשו דודיהם, סביהם, ואבות אבותיהם במהלך המלחמה.
ההיסטוריון יוהאנס שפור (צילום: ARD1)
סדנאות המחקר "עבר נוכח" שמעביר שפור, מסייעות לאותם אנשים שמבקשים לחקור את ההיסטוריה המשפחתית שלהם מתקופת הנאצים. בסדנאות הוא מלמד אותם כיצד לחפור ברשומות המוחזקות בארכיונים ובמוסדות שונים ברחבי המדינה, וחשוב מכך – כיצד לפרש את הממצאים שיגלו.
בנוסף, ההיסטוריון, שיושב בברלין, מבצע גם מחקרי עומק היסטוריים מותאמים אישית עבור לקוחות פרטיים.
שפור, בן 43, מודה שכאשר מדובר היה בסבו שלו, "החשד תמיד היה שם". עותק של הספר "מיין קאמפף" ניצב בספרייה בבית סבו וסבתו, ומדי וורמאכט היו תלויים בארון שלהם. הנאציונל-סוציאליזם, הוא אומר לזמן ישראל, היה "נוכח איכשהו בילדות שלי", אבל הוא גם ידע תמיד שבגדול – זה פשוט לא נושא שמדברים עליו בגלוי.
"סבתא שלי הייתה אומרת רק שהמלחמה הייתה 'תקופה אכזרית מאוד'", אומר שפור, "אבל היא מעולם לא אמרה עבור מי בדיוק היא הייתה אכזרית, או למה היא התכוונה כשאמרה את זה".
"סבתא שלי הייתה אומרת רק שהמלחמה הייתה 'תקופה אכזרית מאוד', אבל היא מעולם לא אמרה עבור מי בדיוק היא הייתה אכזרית, או למה היא התכוונה כשאמרה את זה"
שניים או שלושה סיפורים על המלחמה – אחד מהם עסק בכך שסבו פגש במקרה את אחיו באיטליה והשניים נהנו מיום משותף בחוף הים – חזרו שוב ושוב בשיחות המשפחתיות. בהמשך הוא גילה שהשימוש המניפולטיבי במספר קטן של אנקדוטות בנאליות שחוזרות על עצמן בניסיון להדוף כל דיון נוסף, היה נפוץ במשפחות גרמניות רבות אחרות.
סבו וסבתו של יוהאנס שפור, רודולף ואלידדה שפור, צועדים בעיירה נורדנהאם, מרץ 1942 (צילום: באדיבות המשפחה)
כששפור בכל זאת לחץ מדי פעם על הנושא, סבו רודולף היה מציג את עצמו בדרך כלל כמתנגד מובהק להיטלר, כמי שהתנגד למלחמה כולה ונאלץ בעל כורחו להצטרף לשורות הוורמאכט. הוא גם סיפר לאחרים שתגובתו הראשונית לניסיון הכושל להתנקש בחייו של היטלר ביולי 1944, הייתה לשאול בציפייה: "האם הם תפסו את החזיר?"
אחרי מות סבו, ובעקבות גילוי מסמכים, תמונות וחפצים שונים מתקופת הנאצים בביתו של רודולף, החל שפור במחקרו האישי. סייעה לו בכך התמחות שעשה באתר הנצחה של מחנה ריכוז, שם למד הלכה למעשה כיצד להגיש בקשות רשמיות לארכיונים וכיצד לפרש תצלומים היסטוריים.
החקירה העצמאית של שפור העלתה עד מהרה את חברות סבו במפלגה הנאצית – מתברר כי רודולף ואביו הצטרפו יחדיו למפלגה באותו היום, זמן קצר מאוד לאחר עליית היטלר לשלטון – וכן התגלה ניסיון (שבסופו של דבר בוטל) מצידו של הסב להצטרף ל-SS בשנת 1933.
האם רודולף באמת היה מאמין אדוק באידיאולוגיה הנאצית? שפור אומר שאי אפשר לדעת בוודאות, אך הוא חושד שהסב היה יותר לאומן שמרני, שלא היה מצד אחד מתנגד למשטר, אך גם לא תומך פנאטי בו. במקום זאת, הוא סבור כי רודולף היה פשוט "אופורטוניסט" שידע כיצד להתקדם בחברה, בלי שום קשר לרוח הפוליטית שנשבה באותה העת.
האם רודולף באמת היה מאמין אדוק באידיאולוגיה הנאצית? שפור אומר שאי אפשר לדעת בוודאות, אך הוא חושד שהסב היה יותר לאומן שמרני, שלא היה מצד אחד מתנגד למשטר, אך גם לא תומך פנאטי בו
זוועות שאי אפשר לחמוק מהן
הארכיונים הצבאיים של גרמניה סיפקו לשפור רמזים ברורים לגבי שירותו של רודולף במלחמה. הוא גילה שסבו שירת בצרפת ב-1940, התקדם במהירות בשורות הוורמאכט, והגיע עד לפיקוד העליון של הצבא.
אדולף היטלר וחברי המפלגה הנאצית במטה המפלגה במינכן לפני מלחמת העולם השנייה, 5 בדצמבר 1931 (צילום: AP Photo)
עד 1942 הוצב הסב במזרח, שם, כקצין עזר, ערך ביקורות באוקראינה, בחצי האי קרים ובצפון הקווקז, בדיוק בתקופה שבה הנאצים ביצעו באזורים אלו זוועות נרחבות והמוניות. שפור אינו יודע אם רודולף השתתף פיזית בפשעי מלחמה, אבל הוא יכול להוכיח שהסב היה נוכח בערים אוקראיניות, כמו ויניציה, בדיוק בזמן שהתרחשו בהן מעשי טבח נוראיים.
"הכול התרחש סביבו; פשוט לא יכול להיות שהוא לא ראה את זה", פוסק שפור.
התכתבויות שמצא מוכיחות גם שרודולף ידע שיהודים נרצחים בתאי גז ניידים. בנוסף, שפור מציין כי הפיקוד העליון שבו שירת סבו היה אחראי ישירות לשבויי מלחמה סובייטים, שמחציתם מתו בשבי הגרמני.
גם באשר לשהותו באיטליה, שם הוצב רודולף ב-1943, נותרו שאלות פתוחות: הוא שירת כקפטן בפיקוד כללי של קורפוס פאנצר (עוצבת שריון), שכמה מיחידותיו נמצאו בהמשך כמי שהשתתפו באופן פעיל במעשי טבח באזרחים ובפרטיזנים מקומיים.
ייתכן מאוד שרודולף החל בשלב מסוים לפקפק באופן פרטי בהנהגתו של היטלר, סבור שפור, אך אין שום ראיה לכך שהוא התנגד ל"מלחמת ההשמדה" של הנאצים, שאותה ככל הנראה ראה כחלק ממאבק לגיטימי נגד הבולשביזם.
ייתכן מאוד שרודולף החל בשלב מסוים לפקפק באופן פרטי בהנהגתו של היטלר, סבור שפור, אך אין שום ראיה לכך שהוא התנגד ל"מלחמת ההשמדה" של הנאצים, שאותה ככל הנראה ראה כחלק ממאבק לגיטימי נגד הבולשביזם
שפור אומר שהוא לא התקשה – כפי שקורה אצל רבים אחרים – ליישב בין סבו האהוב שהכיר לבין הפשעים האפשריים והמזעזעים שביצע. "התרחקתי מאוד מהמשפחה ומהעולם השמרני שהיא ייצגה עבורי", הוא מסביר.
גרמנים ואוקראינים צועדים על קבר האחים שבו נרצחו 33,771 יהודים בבאבי יאר (צילום: רשות הציבור)
איך לעבד אשמה
במקביל למחקרו, ההיסטוריון גם חווה ממקור ראשון את תגובת המקומיים בעיר החוף נורדנהאם שעל הים הצפוני. שם התגורר סבו – שהיה חבר מייסד של "אגודת גתה" המקומית ואיש עסקים מצליח מאוד אחרי המלחמה – ונחשב לדמות מכובדת ואהובה בעיר.
"חלק מהתושבים שם היו ממש תוקפניים כלפיי", הוא משחזר, "וחלקם אמרו כל מה שהם רק יכלו כדי להגן עליו". אחרים, לעומת זאת, הגיבו לתגליות שלו באופן חיובי ומקבל יותר.
הניסיון האישי והמורכב של שפור מציב אותו כיום בעמדה טובה ומכילה כדי לסייע לגרמנים אחרים לנווט בהיסטוריות המשפחתיות הסבוכות והקשות שלהם עצמם. העניין בנושא רק הולך וגובר, הוא מעיד. המשתתפים בסדנאות שהוא מעביר מגוונים מאוד, וגילם נע "מ-20 ועד 90".
רובם של המשתתפים שייכים, כמו שפור עצמו, למה שהיסטוריונים וסוציולוגים מכנים "הדור השלישי" (כלומר, מי שסביהם וסבותיהם היו בוגרים בתקופת הנאצים), אך גם אזרחים גרמנים מ"הדור השני" – כאלו שנולדו במהלך המלחמה או זמן קצר אחריה – משתתפים בסדנאות באופן פעיל.
הסדנאות אינן מתמקדות רק בפן החינוכי והמחקרי: הן גם מעניקות למשתתפים רבים תחושת סולידריות חשובה. לעיתים קרובות, מסביר שפור, רק בן משפחה אחד ויחיד היה מעוניין באמת לבחון את העבר האפל.
הסדנאות אינן מתמקדות רק בפן החינוכי והמחקרי: הן גם מעניקות למשתתפים רבים תחושת סולידריות חשובה. לעיתים קרובות, מסביר שפור, רק בן משפחה אחד ויחיד היה מעוניין באמת לבחון את העבר האפל
"הם הרגישו לעיתים קרובות מאוד לא בנוח עם זה, ואולי אפילו תחושה שהם טועים בכך שהם בכלל רוצים לעשות את המחקר הזה", הוא מסביר. הסדנאות מאפשרות לאותם בודדים להיקשר ולשתף אחרים שנמצאים במצבים משפחתיים דומים לשלהם.
אנדרטה לזכר השואה בברלין (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
תופעה חדשה ומעניינת יחסית, מציין שפור, היא העניין ההולך וגובר שמגלים לאחרונה גרמנים בני "הדור הרביעי".
"אני זוכר שהייתי בסדנאות דומות לפני 15 שנה, וכשהייתי היחיד מן 'הדור השלישי' שנכח שם, אבל עכשיו גם 'הדור הרביעי' מעורב בנושא באופן פעיל מאוד"
"אני זוכר שהייתי בסדנאות דומות לפני 15 שנה, וכשהייתי היחיד מן 'הדור השלישי' שנכח שם, אבל עכשיו גם 'הדור הרביעי' מעורב בנושא באופן פעיל מאוד", הוא מספר. "זה מאוד מעניין, כי בדרך כלל הם בכלל לא הכירו אישית את האדם שהם חוקרים עליו. הם אולי רק שמעו עליו סיפורים בבית, ולפעמים הם אפילו לא יודעים את שמו".
הקשר שלהם לעבר, הוא מוסיף, נושא עמו פרספקטיבה של ריחוק.
"בדרך כלל הם אינם אמוציונליים כל כך כלפי המחקר. זה לא אישי וטעון באותה המידה כמו אצל בני הדור השני או השלישי, אלא זה מגיע ממקום יותר חברתי או פוליטי. הם פשוט רוצים לדעת מאין הם באו וכיצד המשפחה שלהם קשורה להיסטוריה האלימה של גרמניה".
שכבות של היסטוריה
שפור מציין כי החלוקה של גרמניה אחרי המלחמה, שנמשכה לאורך ארבעה עשורים שלמים, הותירה מורשת היסטורית משלה בקרב האזרחים.
"ישנן שכבות שונות של היסטוריה במזרח המדינה לעומת המערב", הוא מסביר. "במזרח לשעבר, ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הפרשנות למלחמת העולם השנייה ולנאציונל-סוציאליזם הייתה אידיאולוגית מאוד וחתומה עמוק במיתוס של התנגדות חזקה מאוד לנאצים. התפיסה של 'האדם הממוצע כמבצע פשעים' מעולם לא התקיימה ב-GDR".
ההיסטוריון יוהאנס שפור עם תמונות של סבו ואבי-סבו במדי SS (צילום: Susanne Hakuba)
יתרה מזו, גרמנים רבים ממזרח המדינה עדיין ממשיכים לעבד עד היום את יחס משפחותיהם למשטר הסוציאליסטי לשעבר ולפשעיו שלו.
כמובן, מוסיף שפור, בעוד שב-GDR הגישה לארכיונים כלל לא הייתה קיימת לפני נפילת חומת ברלין, גם ברפובליקה הפדרלית לשעבר המצב לא היה פשוט כלל – מצב שהושפע במידה עצומה מנוכחותם של נאצים לשעבר במוסדות.
מסוף שנות ה-60, למשל, דרשה ממשלת ארצות הברית להחזיר חומרי ארכיון שאספה אחרי המלחמה לצורך קיום משפטי פשעי מלחמה. שלטונות גרמניה המערבית גררו רגליים במכוון, וכך הוחזרו המסמכים ההיסטוריים הללו רק בשנת 1994.
לאנשים שאיתם עובד שפור ישנם מניעים שונים לחפור בהיסטוריה המשפחתית שלהם מתקופת הנאצים, הוא מציין.
לחלקם יש חשד כבד שהסיפורים שסופרו להם על התקופה כשהיו ילדים "לא היו כל התמונה, ואולי אפילו היו תמונה שקרית לחלוטין. יש להם תחושה חזקה שהיה שם משהו מוזר". אחרים פונים אליו בלי לדעת דבר וחצי דבר, אבל אולי "מילאו את החלל בפנטזיות לא בריאות", וחוששים (ללא כל ראיות של ממש) שקרוביהם השתתפו בפשעים החמורים ביותר של הרייך השלישי.
לחלקם יש חשד כבד שהסיפורים שסופרו להם על התקופה כשהיו ילדים "לא היו כל התמונה, ואולי אפילו היו תמונה שקרית לחלוטין. יש להם תחושה חזקה שהיה שם משהו מוזר"
אבל ישנם גם גורמים עכשוויים רחבים יותר – ובראשם עלייתה של מפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטית 'AfD' – שהגדילו משמעותית את מספר הגרמנים המעוניינים להבין יותר על תקופה קודמת בהיסטוריה, שבה הימין הקיצוני היה בעלייה מתמדת.
שלט בחירות של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, 2 בינואר 2024 (צילום: John MACDOUGALL / AFP)
גם המלחמה באוקראינה תרמה למגמה הזו, ועוררה שאלות בקרב צעירים על קרובי משפחה שאולי שירתו בחזית המזרחית בזמן מלחמת העולם.
"אנשים חיברו את המלחמה הזו להיסטוריה המשפחתית שלהם. עיירות וערים אוקראיניות שהוזכרו בדיווחים בחדשות נשמעו להם איכשהו מוכרות מהבית", אומר שפור.
ההיסטוריון מכיר בכך שחלק מהאנשים שאיתם הוא עובד בסדנאות "המומים ורגשיים מאוד" לנוכח מה שנחשף בפניהם על משפחתם. עם זאת, הוא מדגיש, נדיר מאוד שהם מנסים לדחות או להכחיש את הממצאים שמתגלים. מי שמגיעים מיוזמתם לסדנאות שלו, או מזמינים מחקר פרטי, פתוחים מטבעם לשמוע את האמת, קשה ככל שתהיה.
התהליך המחקרי הזה גם מעורר אצל חלקם רצון להפוך לפעילים יותר מבחינה פוליטית. אדם אחד שביקש משפור לבדוק את עברו של סבו, הפך בעקבות הגילויים למעורב יותר ויותר בקמפיין של האיגוד המקצועי שלו נגד פעילות הימין הקיצוני בגרמניה.
אדם אחד שביקש משפור לבדוק את עברו של סבו, הפך בעקבות הגילויים למעורב יותר ויותר בקמפיין של האיגוד המקצועי שלו נגד פעילות הימין הקיצוני בגרמניה
עם זאת, שפור מכיר בכך שעבור חלק מהלקוחות פשוט לא יהיו תשובות מספקות.
"אנשים באמת רוצים לדעת מה היו המניעים והרגשות של הסבים שלהם, ולמה מישהו עשה משהו ומה בדיוק הוא עשה שם, ולעיתים קרובות קשה מאוד לגלות את זה באופן חד-משמעי", הוא אומר.
ההיסטוריון יוהאנס שפור (צילום: Frank Olias)
ייתכן, הוא מציין, שאפשר יהיה לגלות שאב קדמון היה קצין SS או שוטר שהוצב במקום מסוים ובזמן מסוים, ובכל זאת לעולם לא לדעת בוודאות אם הוא היה מעורב ישירות או בעקיפין בזוועות שהתרחשו שם באותה העת. "אנשים צריכים למצוא דרך להתמודד גם עם החלל הזה", אומר שפור.
ההיסטוריון גם סבור שמחקר על קורבנות השואה ומחקר על המבצעים יכולים להשתלב זה בזה. חלק מצאצאי המבצעים הגרמנים, למשל, עשויים לרצות לדעת כיום יותר על עובדי הכפייה היהודים שהועסקו בחווה המשפחתית שלהם או במפעל שהיה בבעלות המשפחה.
במקביל, משפחות של קורבנות עשויות לחפש היום תשובות על מי שהיו אחראים אישית לרדיפת אבותיהן.
"זו דרך בריאה עבור צאצאי המבצעים לא ללכת לאיבוד בתוך הנרטיבים של המבצעים עצמם", אומר שפור, ומוסיף כי "זו גם דרך עבור משפחות הקורבנות להבין ולמצוא עקבות של מי שהם איבדו".
"זו דרך בריאה עבור צאצאי המבצעים לא ללכת לאיבוד בתוך הנרטיבים של המבצעים עצמם", אומר שפור, ומוסיף כי "זו גם דרך עבור משפחות הקורבנות להבין ולמצוא עקבות של מי שהם איבדו"
זו עבודה מכאיבה, סיזיפית וממושכת, אך שפור מאמין שמי שעבד איתם מפיקים ממנה תועלת עצומה לנפשם, גם אם קשה מנשוא לשמוע את האמת המכוערת על הפשעים שביצעו בני משפחתם האישיים לפני שמונה עשורים.
"בגדול, אני חושב שהתגובה של רובם היא חיובית למדי; אנשים מעדיפים לדעת את האמת מאשר למלא את החלל הזה בדמיון שלהם, וזה בטח לא דבר בריא במיוחד", הוא מסכם.
זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.
כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.
מירית שם אור - עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".
ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנונכון שהיו פיגועים . עד אוסלו הדם הגיע לברכיים . אחרי אוסלו ובעקבות אוסלו עד הצוואר . אבל להכחיש את המציאות ולפוצץ עם נתונים למי שלא חווה את אימי אוסלו בלייב זו מלאכה קלה . שכתוב ההיסטוריה וקביעת נרטיב .זו מלאכת הסמול מאז ימי היותו. הימין הפסיק לקנות את הסחורה הזאת .