להגיע לסטטוס קוו ישראלי חדש

אילוסטרציה (צילום: Roni Schutzer/Flash90)
Roni Schutzer/Flash90
אילוסטרציה

המגמות הנוכחיות בישראל, כפי שמתבטאות במספר מישורים, מובילות למסקנה חדה – מדינת ישראל ניצבת בפני צומת החלטה מהחשובות שהיו פה בעשורים האחרונים.

שלוש מערכות בחירות בתוך כשנה וחצי, שהובילו לחוסר יציבות וחוסר משילות קיצוניים; השסע הפנימי שלווה לכך; משפטו של רה"מ בנימין נתניהו; המשבר המסתמן אל מול הזירה הפלסטינית סביב נושא הסיפוח; ולבסוף, משבר הקורונה – כל אלה המחישו מעל לכל ספק, שאם בעבר ניתן היה להפריד בין היבטים פוליטיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים/בריאותיים, הדבר איננו אפשרי בעידן בו אנו חיים כיום. הכל קשור בכל.

"ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" – חשיבה מחודשת

בחודשים האחרונים נכנסה לציבוריות הישראלית הדיכוטומיה הפשטנית אך בעלת ההשפעה, של "ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה". על פי תפיסה זו יש כאן שתי אוכלוסיות – האליטה (הישנה?) שכוללת אנשי שמאל, אקדמיה, משפט, אשכנזים וכו'; לעומת הנדכאים, המוחלשים, אלה שהמערכת "דופקת", שהם למעשה הציבור הרחב, מזרחים וכו'.

יש אמת הסטורית ידועה, מוכרת וכואבת ביחס המחפיר לעדות המזרח בשנותיה הראשונות של המדינה (שנים בהן נדפקו דרך אגב גם אוכלוסיות אחרות, שהגיעו מאירופה ומהשואה, כפי שמעידה "ועדת דורנר", ועדת החקירה הממלכתית לסיוע לניצולי השואה, 2008). אמת זו באה לידי ביטוי הן בעניינים פרטיים (כמו שינוי שמות העולים/ות) והן בעניינים רחבים (חוסר בשוויון הזדמנויות). אבל למרות זאת – מדינת ישראל יכולה להתגאות בשינוי הגדול שעברה בהקשר זה. השינוי מתבטא, בין היתר, בנישואים מעורבים ובצמצום כמעט מוחלט של האפליה הכלכלית. לצערנו, "השד העדתי" מנוצל בימים אלה בעיקר לסיבות פוליטיות.

למרות שיש אמת הסטורית ביחס המחפיר לעדות המזרח בראשית המדינה – המדינה יכולה להתגאות בשינוי שעברה. לצערנו, "השד העדתי" מנוצל בימים אלה לצרכים פוליטיים

עושה רושם, ש"ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" באה לידי ביטוי במישור אחר, חריף, קשה ועמוק יותר. הדיכוטומיה היחידה בה ניתן "לקטלג" אוכלוסיות, כפי שהדברים מתבטאים בימים אלה, היא אבחנה בין אוכלוסיה שומרת חוק, לבין אוכלוסיה שהחוק והערכים עליהם מושתתת המדינה מיומה הראשון אינם בראש מעייניה.

ואין כאן שום עניין של ימין ושמאל, חילונים וחרדים, יהודים וערבים, או כל אבחנה אחרת. התבוננות מעמיקה במציאות של השנים האחרונות מביאה למסקנה הכואבת כי מצטיירים כאן שני מסלולים, שנמצאים בפני התנגשות רכבות כואבת. בין אלה שמדינת ישראל חשובה להם, לבין אלה שאינטרסים כאלה ואחרים עומדים בראש סדר העדיפויות שלהם, ושאינם בוחלים בעיקום/רמיסת החוק לשם כך. ואינני מכוון למשפטו של רה"מ נתניהו; זהו רק סימפטום לכך. צריך להסתכל למציאות בעיניים ולשאול – האם מדינת ישראל היא מדינה בה שלטון החוק הוא המצפן המכוון, העיקר? תחשבו על זה – בכבישים, בנדל"ן, וכן, גם בפוליטיקה.

התיזה של "ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" אמורה להתנפץ בקלות אל מול המספרים הקשים: קריסת החד-מימדיות השלטונית של הפוליטיקה הישראלית התרחשה ב-1977, לפני 43 שנה! מאז הימין היה בשלטון יותר זמן מאשר "המערך", ללא עוררין.

אם עדיין ישנם פערים בין "ישראל הראשונה" לבין "ישראל השניה", כביכול, מדובר בכשלון מחפיר של שלטון הימין לשנות את המציאות לטובת האוכלוסיות המוחלשות.

ולא ניתן להאחז בתירוצים של המהפכה החוקתית למשל, או שלטון צללים אליטיסטי. אלה תירוצים שלא מחזיקים מים. כל ההתקפות כנגד המהפכה החוקתית שהנהיג נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק – נושא שבהחלט ניתן ורצוי להתווכח עליו בציבוריות הישראלית – מתמוססות אל מול העובדה שברק איננו במערכת כבר מעל לעשור.

נראה שהקיטלוג היחיד היום בין ישראל "הראשונה" ו"השניה", הוא האבחנה בין אוכלוסיה שומרת חוק, לבין אוכלוסיה שהחוק וערכי המדינה אינם בראש מעייניה

איך שלא נסובב את הדיון סביב מערכת המשפט, בתי המשפט הם פרשנים של לשון החוק. חובת החקיקה מוטלת על הכנסת.

אם הכנסת, בה שלטה קואליציה ימנית מעל עשור (עם אופוזיציה מהחלשות שראתה המדינה), לא הצליחה לשנות מהויות של חוקים, כך שישקפו את המדיניות של הממשלה, ולא פרשנות משפטית "סוררת", הדבר מחזיר את הכדור – את האחריות והכשלון – למחוקק, לכנסת, ולממשלה שנהנית מרוב קואליציוני בכנסת. בתי המשפט אינם חפים מטעויות, של הבנה, שיקול דעת ועוד, אך לא ניתן להטיל את כל החוליים והרעות של ישראל על הרכב של שופטים/ות.

חשוב לציין בימים אלה, של נסיונות לקעקע את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, שאמון הציבור במערכת המשפט עולה על האמון שנותן הציבור במערכת הפוליטית (כפי שהדבר מתבטא, למשל, ב"מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בו בית המשפט העליון זכה לאמון של כ-55% מהציבור היהודי והערבי כאחד, ואילו המפלגות זכו לאמון של 14% ו-20% בהתאמה, הכנסת זכתה לאמון של 30% ו-24% בהתאמה, והממשלה "נהנתה" מאמון של 30% ו-28% בהתאמה. מספרים אלה אינם שונים מהותית מהמספרים שנמדדו בשנים קודמות).

ניתן ואף רצוי לדבר על רפורמות במערכת המשפט ואכיפת החוק, אך לשפוך את כל המים ביחד עם התינוק יביא למיטוט שלטון החוק כפי שהכרנו אותו. עברו (רק) 25 שנה מרצח רבין ואסור לחזור על האווירה שהיתה לפני, ובטח ובטח שלא על התוצאה, ויהי מה. יש קווים אדומים שלא חוצים.

איך שלא נסובב את הדיון סביב מערכת המשפט, בתי המשפט הם פרשנים של לשון החוק. חובת החקיקה מוטלת על הכנסת. ובכנסת שלטה קואליציה ימנית מעל עשור

סוגיית הסיפוח – חזרה בזמן או בחזרה לעתיד?

נושאי החוק והמשפט מתלכדים בימים אלה עם הסוגיה הפלסטינית. הסיפוח הממשמש ובא(?) מחזיר את ישראל לצומת החלטה הסטורי. מעבר לזכות ההסטורית-דתית עליה קמה מדינת ישראל, המדינה קמה מתוקף החוק הבינלאומי – החלטת כט' בנובמבר של עצרת האו"ם (החלטה 181).

החלטה זו היא שנתנה את הגושפנקה החוקית להקמת המדינה. ראשי המדינה, רובם ככולם, לא אהבו, בלשון המעטה, את ההחלטה לחלק את הארץ (גישה שבאה לידי ביטוי לראשונה כחלק ממסקנות ועדת פיל של 1937, בה התרחיש אף היה קיצוני יותר, לרעת ישראל, מבחינת אחוזי החלוקה). עם זאת, המנהיגות של היישוב היהודי סברה, לאחר מחלוקות פנימיות קשות, שיש לקחת את מה שמציעים ולהסתפק בכך. עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. הגישה המקסימליסטית, שראתה בארץ ישראל השלמה את החזון האולטימטיבי, זזה הצידה לטובת המציאות.

73 שנה לאחר אותה החלטת או"ם הסטורית, ישראל ניצבת בפני תרחיש של סיפוח חלק (האם ברור מתווה הסיפוח בשלב זה? האם ידועה התכנית לפרטיה…?) משטחי יהודה ושומרון/הגדה המערבית (אנקדוטה: השם "הגדה המערבית" ניתן לשטח על-ידי הירדנים, לאחר שכבשו אותו בעקבות מלחמת 1948. השם נועד להיות ניטרלי וחסר כל זהות, כדי למוטט את הזהות הפלסטינית של השטח, אך עם השנים צבר דווקא קונוטציה פוליטית).

גם הפעם, ישנו מאבק בין הגישה המקסימליסטית לבין גישה של "תפסת מרובה, לא תפסת". האם ישראל תממש דווקא הפעם את הגישה המקסימליסטית? האם היא מוכנה להשלכות? האם תוכל לעמוד במשמעויות?

האם עשרות/מאות אלפי פלסטינים יסכימו לחיות תחת סטטוס של תושבות, בדומה לתושבי מזרח ירושלים, לאורך שנים? כיצד תתמודד ישראל עם טענות לאפרטהייד (שאולי הפעם דווקא יחזיקו מים)?

האם עשרות/מאות אלפי פלסטינים יסכימו לחיות תחת סטטוס של תושבות, בדומה לתושבי מזרח ירושלים, לאורך שנים? כיצד תתמודד ישראל עם טענות לאפרטהייד (שאולי הפעם דווקא יחזיקו מים)?

כיצד הדבר ישליך על היחסים המתחממים עם מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה? כיצד ישפיע על היחסים האסטרטגיים עם ירדן? האם הגישה המקסימליסטית לא תוביל דווקא לתרחיש הגרוע מכל בעיניים ציוניות – דרישה למדינה אחת, שוות זכויות, בין הירדן לים (קולות שהולכים ונשמעים עוד ועוד בציבוריות הפלסטינית, שאיננה רואה כל אופק מדיני להגשמת לאומיותה)? לכל השאלות האלה חייבת להנתן תשובה ברורה לפני קבלת החלטה, ולא אחריה. בשאלה כה הרת גורל לא ניתן להסתפק ב"יהיה בסדר, נסתדר".

לא רק ימין ושמאל

עם כל הכבוד לכל הנאמר לעיל ביחס לסוגיות פוליטיות, אתגר חשוב לא פחות שאנו צריכים לשים לב אליו דווקא בימים אלה – על מנת שלא יהפוך למשבר בעתיד – הוא הצורך ביצירת סטטוס-קוו ישראלי חדש בסוגיות חברה וכלכלה. משבר הקורונה הוכיח מעל לכל ספק, שני היבטים מרכזיים: הראשון, ישראל חייבת להיות תלויה הרבה יותר בתוצר המקומי שלה בעתיד, מאשר בייבוא (ובעיקר בכל הקשור לבטחון רפואי ותזונתי); השני, כשגל כזה מכה, הוא מכה כמעט בכולם, ללא הבדל דת, גזע, מין או זהות פוליטית.

עוד ב-2018 הדגיש דו"ח של ה-OECD את חשיבות הקצאת המשאבים הלאומיים לשיפור החינוך, הבריאות, הרווחה והתחבורה הציבורית בישראל ככלי לחיזוק הלכידות החברתית וצמצום פערים בין אוכלוסיות שונות, בדגש על החברה הערבית והחרדית.

אמנם מדד ג'יני למדידת אי-שוויון בחברה יורד בשנים האחרונות, אך הפער בינינו לבין מדינות ה-OECD בהקשר זה עדיין איננו מצטמצם משמעותית. השכבות העשירות מתעשרות עוד יותר, ולאו דווקא לוקחות איתן מעלה את השכבות הנמוכות יותר (מודל ה-Trickle-down economics).

כדברי נגיד בנק ישראל ביוני 2019, "אי השוויון בישראל אמנם גבוה אבל אינו חריג; חלק ניכר מאי השוויון מבטא הבדלים בכישורי העבודה, דבר המהווה אתגר ארוך טווח למדיניות, שרצוי שתטפל בכך גם מתוך ראייה כוללת וגם תוך מתן מענה לקבוצות רלוונטיות באוכלוסייה, על מאפייניהן הייחודיים". וכל זאת, עוד לפני משבר הקורונה כמובן.

עם כל הכבוד לסוגיות פוליטיות, אתגר חשוב לא פחות שצריך להתייחס אליו היום כדי שלא יהפוך למשבר בעתיד – הוא הצורך ביצירת סטטוס-קוו ישראלי חדש בסוגיות חברה וכלכלה

הסתכלות קדימה, אל 20-30-40 השנים הבאות, עשויה ללמד אותנו מספר דברים: על-פי דו"ח הלמ"ס מ-2017, "חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ-11% מסך האוכלוסייה בישראל בשנת 2015 ל-20% בשנת 2040 ול-32% בשנת 2065. מתוך קבוצת היהודים ואחרים, האוכלוסייה החרדית צפויה לעלות מ-14% בשנת 2015 ל-24% בשנת 2040 ול-40% בשנת 2065". עוד מציין הדו"ח, כי "הרכב האוכלוסייה בגיל העבודה (64-25) צפוי להשתנות אף הוא: בשנת 2015 חלקם של יהודים ואחרים בגילי העבודה היה 81.2% בהם 7.5% חרדים. בסוף תקופת התחזית צפויה עלייה חדה בחלקם של החרדים בגילי העבודה שיגיע ל-26.0%. חלקם של הערבים בגיל העבודה צפוי לעלות מ-18.8% ל21.8%". הציבור החילוני והדתי-לאומי, גם אם ירצה, לא יוכל לכלכל עוד שנים רבות את החלק במגזר החרדי והערבי שאיננו מועסק במשק.

נכון לרבעון השלישי של 2018, שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד על כ-48%, לעומת ממוצע הגברים בישראל שעמד על כ-82%. שיעור תעסוקתן של נשים חרדיות עמד על 75.5%, מעט יותר מן הממוצע של סך הנשים במשק (שעמד על כ-74%). לעומת זאת, בחברה הערבית התמונה הפוכה – שיעור תעסוקתן של נשים ערביות עמד נכון ל-2017 על כ-36%, לעומת כ-78% תעסוקה בקרב גברים ערבים.

אמנם ישנה מגמת שיפור בשתי החברות, אך הדרך עדיין ארוכה. הסטטוס-קוו הכלכלי-חברתי הישראלי בעתיד הכבר לא כל כך רחוק חייב יהיה להראות אחרת.

השורה התחתונה

לכל אלה מתחברת שאלה הזהות האמיתית של מדינת ישראל – האם אנחנו כאן כדי לחיות ביחד ולהתגבר, מתוך שיח, קשה ככל שיהיה, על מחלוקות? או כדי לחיות מתוך התכסחות יומיומית בלתי נגמרת?

האם אנחנו כאן כדי להוכיח שנאום קורי העכביש של נצראללה היה ועודנו מנותק מהמציאות, או שחלילה יש דברים בגו? האם אנחנו כאן כדי לסתור את דבריו הקשים, אך המציבים מראה, של הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, על כך שכרגע איננו ראויים לנפילת חללינו במערכות ישראל לאורך השנים?

חובה עלינו לייצר סטטוס-קוו ישראלי חדש, מתוך רב-שיח והסכמה (גם בסוגיית הגיוס למשל), ולא פילוג והדרה של אוכלוסיות, כדי להקדים תרופה למכה ולא לעמוד מול שוקת שבורה בעתיד. בזאת תמדד המנהיגות הישראלית של השנים הקרובות, על כל מגזריה. כיצד נשנה את שוק העבודה, למשל, כך שיתאים ויוכל לכלכל את החברה בישראל בעוד 20-30 שנה? כיצד נביא למצב של "זה נהנה וזה לא חסר"? משבר הוא הזדמנות לעצב כללי משחק מחדש. בשלה העת.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
השד העדתי אמנם מנוצל לצרכים פוליטיים אבל הכחשת קיומן של גזענות ואפלייה בישראל 2020 מצד הכותב היא הזויה בעיני. נישואים מעורבים אינם עדות להעדר אפליה. הכותב מציג את דעתו האישית כעובדה. מ... המשך קריאה

השד העדתי אמנם מנוצל לצרכים פוליטיים אבל הכחשת קיומן של גזענות ואפלייה בישראל 2020 מצד הכותב היא הזויה בעיני. נישואים מעורבים אינם עדות להעדר אפליה. הכותב מציג את דעתו האישית כעובדה. מצער שמי שאמור להיות חוקר בתחומים פוליטיים ומדיניים מרשה לעצמו להתבטא באופן הזה.

עוד 1,663 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 12 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו נכשל כישלון חרוץ בהסדרת ניגודי העניינים שלו בקדנציות הקודמות - ניגודי עניינים שהובילו להעמדתו לדין בעבירות חמורות ● זה לא מונע ממשרד המשפטים להפגין אופטימיות שהפעם זה יסתדר ● בשבוע שעבר העביר מנדלבליט הסדר ניגוד עניינים בקשר למעורבותו של נתניהו בהחלטות הנוגעות לרשויות החוק ● אבל אפילו על הסדר הניגוד העניינים הרגיל נתניהו עדיין לא חתם ● פרשנות

עוד 1,613 מילים

קורונה והבחירה המהפכנית של אוקלהומה בביטוח בריאות ממשלתי

לפעמים כל מה שצריך על מנת ליצור שינוי ענק הוא יצור זעיר, כזה קטן, שלא זכאי אפילו להיות מסווג ב'חי צומח דומם' תחת ההגדרה חי. וירוס הקורונה, כך אומרים, צפוי להכניס שינוי בכמעט כל אספקט של חיינו. באופן שבו אנו צורכים, מבלים, גרים, לומדים עובדים ועוד.

אבל אם ברוב העולם תחום אחד, תחום בריאות הציבור, צפוי להיוותר ללא שינוי – בארצות הברית, כך נראה, הוא עומד לחולל מהפכה.

האמריקאים סולדים ממעורבות ממשלתית וממעורבות פדרלית בפרט. כל מעורבות, גם אם מטרותיה נחשבות טובות, נתפסת כניסיון לפגוע בחירות. החירות הזו היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות.

החירות היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות

ארה"ב היא אחת המדינות היחידות בקרב המדינות המפותחות שאין בה תוכנית בריאות ממלכתית. במהלך השנים התפתחו תוכניות סיוע שונות, Medicare  ו-Medicaid במטרה לסייע למיעוטי יכולת ולקשישים בכיסוי ביטוחי. מחקרים שונים ורבים, כולל כאלו של ארגון הבריאות העולמי, מצא את מערכת הבריאות האמריקאית יקרה ובלתי יעילה בהשוואה למערכות דומות במדינות מתועשות.

אובמה ניסה לעשות שינוי יסודי (The Affordable Care Act – Obamacare) ולהקים תוכנית בריאות שתאפשר למספר המוערך ב-50 מיליון אמריקאים לזכות בביטוח בריאות. התוכנית נתפסה כסדין אדום בעיני רבים, בעיקר בקרב רפובליקנים אך גם בקרב דמוקרטים לא מעטים.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, והוא בהחלט ניסה. אך כבר אז, בראשית הדרך, הוא נתקל בפרדוקס שמנע ממנו את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שתוכנית הבריאות העניקה להם בפעם הראשונה בחייהם כיסוי ביטוחי. בוחרים אלו הפעילו לחץ על נציגיהם בקונגרס ובסנט וכך מנעו את ביטול התוכנית. אך טראמפ והרפובליקנים לא זנחו מעולם את הניסיון לבטל את תוכנית הבריאות, היא גם התערבות בשוק החופשי וגם נושאת את שמו של אובמה, הנמסיס שטראמפ שואף לחסל כל זכר למורשתו.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, אך כבר בראשית הדרך, נתקל בפרדוקס שמנע את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שזכו לראשונה בכיסוי ביטוחי במסגרת התכנית

עד שהגיע וירוס הקורונה.

במשאל עם באוקלהומה, בשבוע שעבר, הצביעו התושבים ברוב דחוק של 50.5% מן המצביעים להרחיב את תוכנית ה-Medicaid במדינה, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יהיו זכאים לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם הם כאלו שאיבדו את מקום עבודתם (ואת ביטוח הבריאות שלהם) בעקבות משבר הקורונה. אוקלהומה בעיני רבים היא סימן לבאות, מדובר במדינה אדומה (deep-red Oklahoma) בעלת מושל רפובליקני שהתנגד להרחבת תוכניות הבריאות.

חשוב להבין, תוכנית הבריאות של אובמה לא יצרה ביטוח בריאות ממלכתי, היא דאגה להסיר חסמים בפני מבוטחים, כמו סינון מבוטחים על ידי שאלוני בריאות, או האפשרות לדחות מבוטחים וכדומה, אך היא נותרה יקרה.

התוכנית אינה נותנת מענה למי שהכנסתם השנתית נמוכה מקו העוני הפדראלי Federal Poverty Level Income (העומדת על הכנסה שנתית של 12,760 דולר ליחיד). שיעור ההשתתפות העצמית השנתית בתוכנית זו יכול להגיע לשיעור של 2,500 דולר. המלכוד הוא שמי שהכנסתו נמוכה מידי אינו זכאי לסבסוד ממשלתי מכיוון שאינו יכול לעמוד אפילו בתשלום התוכנית הזו.

נראה כי מגפת הקורונה חידדה בקרב המצביעים את ההבנה כי הם זקוקים לטיפול רפואי, וכמו שאמר אחד מהם, כאשר אתה זקוק לסיוע רפואי, אתה זקוק לו עכשיו. כך שבפער בין האידאולוגיה לפרקטיקה – נראה כי הפרקטיקה מנצחת, רבים מתושבי אחת מהמדינות העשירות בעולם עניים מכדי לראות רופא.

כל עוד המחלה שלך לא מדבקת היא הבעיה שלך. וכשהבעיה היא שלך ואינה משפיעה עלי, קל לדבוק באידאולוגיה הכוללת את האשמת הקורבן. שוב, הקורונה חידדה את ההבנה כי בריאות היא במקרים רבים לא אישית, אלא בריאות הציבור. ובמקרה כזה – האינטרס האנוכי שלי הוא שיהיה לך ביטוח בריאות. וכאן נראה שהאידאולוגיה מפסידה.

במשאל עם באוקלהומה הצביעו התושבים על הרחבת תוכנית ה-Medicaid, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יזכו לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם איבדו את עבודתם ואת ביטוחיהם בקורונה

לא במקרה זכתה אוקלהומה להפוך לסמל, היא אחת מ-14 מדינות בארה"ב, בעלות הנהגה רפובליקנית, שהתנגדו בתוקף להרחבת תוכנית המדיק-אייד. אוקלהומה היא גם המדינה השנייה בשיעור הבלתי מבטוחים מקרב אזרחיה. 14% מתושבי המדינה אינם מכוסים בביטוח בריאות כל שהוא, שניה רק לטקסס, וזאת עוד לפני השפעות האבטלה הגואה.

האם מכאן סלולה הדרך להפיכת ארה"ב למדינה העוברת משלטון של חברות ביטוח ובריאות פרטית למערכת מאוזנת יותר? עדיין מוקדם לדעת, אך נראה כי המשבר הנוכחי הביא את השיטה הנוכחית עד הקצה. האם משאלי העם האלו מנבאים את תבוסתו הקרובה של טראמפ במדינות הבית שלו? גם את זה מוקדם מידי לקבוע. מה שכן נראה ברור הוא שיותר אמריקאים מבינים כי יש להתחיל לשנות את השיטה.

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 721 מילים ו-1 תגובות

הצעירים חזרו לרחוב, ואין להם שום כוונה להיות "לא פוליטיים"

בפעם הראשונה מזה זמן רב, הגיל הממוצע של המפגינים אמש בכיכר רבין לא שייט בין אוקיי בומר למתושלח ● דווקא על הרקע הזה, אי אפשר היה שלא להבחין בפער מטריד בין אלפי המפגינים בכיכר לבין מי שדיברו בשמם על הבמה ● בעוד המארגנים ניסו לנהל מחאה מהאו"ם, לצעירים ברחוב נמאס מהחרטא

עוד 705 מילים

אחרי הפגנת המחאה אמש, הממשלה תאשר היום תוכנית כלכלית לשנה הקרובה

19 מפגינים נעצרו הלילה, לאחר שלדברי המשטרה, הפרו את הסדר הציבורי ● לפי התוכנית הכלכלית, שתאושר היום, יזכו מחוסרי עבודה לדמי אבטלה עד יוני 2021; ייתכן שאישור התוכנית בכנסת יושלם עוד השבוע

09:34 עריכה

נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, מתח ביקורת על המחלקה לחקירות שוטרים, שלא חקרה כראוי תלונה של אזרח, שטען שהותקף בידי שוטרים. מח"ש התבססה בהחלטתה על סרט צילום, אך זה כלל לא תיעד את מעצרו האלים, לדבריו, של האזרח.

"לא נכון היה לדחות תלונת המתלונן כמילים ריקות מתוכן, על בסיס סרט שאינו נוגע לאירוע בזמן ובמקום, ודו"ח פעולה של אחד השוטרים", כתב הנציב בהחלטתו. רוזן המליץ למשנה לפרקליט המדינה (פלילי) לשקול למצות את החקירה על תקיפתו של המתלונן בידי שוטרים.

08:41 עריכה

פקחים של עיריית ירושלים בסיוע כוחות משטרה פינו את מאהל מחאה, שהקימו מתנגדים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מול ביתו. לדברי הרשויות, המוחים קיבלו אישור להפגין למשך מספר שעות, אך השתקעו במקום למשך ימים.

08:36 עריכה

1,147 נדבקים בקורונה אותרו ביממה החולפת – כך נכתב בדוח של מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה. לפי אגף המודיעין, שיעור הנדבקים מבין הנבדקים הוא היה אתמול הגבוה ביותר – 6.5%.

07:48 עריכה

גורמים בליכוד אומרים, שאם בכחול לבן יבחרו להצביע בכנסת נגד עמדת הקואליציה, בתגובה לתמיכה של חלק מסיעת הליכוד ביוזמה להקים ועדת חקירה לניגודי עניינים של שופטי בית המשפט העליון – במפלגה ידעו להכיל זאת. כך דיווח הבוקר זאב קם בתאגיד השידור כאן.

07:13 עריכה

19 מפגינים נעצרו בלילה אחרי הפגנת המחאה שהתקיימה בכיכר רבין בתל אביב. בהפגנה לקחו חלק למעלה מעשרת אלפים מוחים. אחרי ההפגנה – לפי הודעת המשטרה – הפרו עשרות "פורעי חוק" את הסדר הציבורי במחאה שנעשתה בניגוד לחוק.

06:58 עריכה

הממשלה תתבקש לאשר היום בישיבתה השבועית את התוכנית "רשת ביטחון כלכלית 2021-2020", שהוצגה בשבוע שעבר לציבור על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ. לפי התוכנית, כל מי שלא יחזור לעבודה יקבל דמי אבטלה, עד יוני 2021.

הכנסת צפויה להצביע על התוכנית – כבר מחר. ייתכן שהצבעה בקריאה שנייה ושלישית תיערך עוד השבוע.

עוד 6 עדכונים

האם עדנה ארבל נפלה קורבן לקונספירציה של אלי ציפורי?

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 766 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית נערכת ליום שאחרי הקורונה ● על הפרק: קושי להמשיך להתקיים כלכלית בסגנון חיים שמבוסס על לימוד תורה, התייצבות לצד המפגינים נגד הגזענות כלפי שחורים (מחשש שההתפרצות הגזענית הבאה תהיה כלפי יהודים), והיערכות לגל של קשיים נפשים בקהילה בעקבות הריחוק החברתי

עוד 1,262 מילים

אלפי מפגינים בככר רבין: "השטח בוער, רוצים כסף עכשיו"

פוליטיקאים לא נאמו במחאת העצמאים ומובטלי הקורונה נגד הממשלה ● אסף אמדורסקי: ביבי נוכל שצריך ללכת לכלא ● עובדות סוציאליות נעצרו מחוץ לאולפן ערוץ 12 אחרי שעיכבו את כניסת ישראל כ"ץ ● מייסד "אני שולמן" אביר קארה הכחיש שיתוף פעולה עם נתניהו והודה שהוא בקשר עם שר האוצר, אחרי שתועד מסתמס איתו בשידור

עוד 21 עדכונים

מאז נחקק ב-2017, חוק השקיות מעולם לא נאכף

שלוש שנים וחצי מאז עבר חוק השקיות, אחד ההישגים הגדולים של המשרד להגנת הסביבה, מתברר: החוק כלל לא נאכף, ומפירי החוק מעולם לא נקנסו ● זאת משום שלא הותקנו עד כה התקנות הדרושות כדי לאפשר אכיפה ● שלא במפתיע, ניכרת התרופפות בזמן האחרון בהקפדה על החוק בסופרמרקטים ● במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שהשרה החדשה תדאג לאכיפה בהקדם

עוד 572 מילים

בלעדי מלחמות היהודים מגיעות לדובאי

הקהילה היהודית הזעירה של איחוד האמירויות עוד לא יצאה מארון הקודש בעקבות התחממות היחסים עם ישראל, וכבר קמה לה מתחרה מבית ● הרב לוי דוכמן ושותפו פתחו במסע יחצנות לפיו הקהילה החדשה שהקימו היא-היא קהילת יהודי דובאי האמיתית, והצליחו להרגיז את השלטונות באבו-דאבי, כמו גם את ותיקי היהודים במפרץ ● אבל יש להם גם תומכים: "המניין שלהם גדול, והעוף בשבת שינה את המשחק, כי בבית הכנסת הישן הכול צמחוני", אומר אחד מהם

עוד 1,770 מילים

סכסוך המים בין אתיופיה למצרים מגיע לנקודת רתיחה ● חוקר טרור עיראקי נרצח בפתח ביתו בבגדאד ● ארדואן מכין הפתעה למתנגדיו ● בישראל וברצועת עזה מציינים 6 שנים למבצע צוק איתן, ודבר לא השתנה ● ודוגמנית-העל ממוצא פלסטיני, בלה חדיד, גונבת את ההצגה לפוליטיקאים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 822 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה