בשבוע שעבר נפתח משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים. נתניהו טוען שאין שום חוק שאוסר עליו לקבל "מתנות", שהחלטות שלו וחוקים שהוא מקדם בתמורה לסיקור אוהד בתקשורת אינם מעשי שוחד, ושפעולותיו ומעשיו העומדים בניגוד להצהרותיו לניגוד עניינים אינם מרמה והפרת אמונים.
לפתיחת המשפט קדמה שאגת הנאשם המאשים את כל מי שעוסק באכיפת חוק וכל מי שיקר לו גורל המדינה. טיעוניו וכתב האשמה שלו נגד רשויות החוק של המדינה התקבלו בלב אוהד אצל רבים בעם. פלא? תופעה חברתית, אנתרופולוגית? לאלוהים הפתרונים.
יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.
הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לו מתנות כשל נתניהו – היו מעשה שלא ייעשה, אזי כל קציני צה"ל הבכירים, לאחר מלחמת ששת הימים – אמורים היו להיות בכלא, על המתנות שהסכימו לקבל כהוקרה על הנצחון הגדול במלחמה ושחרור הר הבית.
רצוי לזכור את בן-גוריון שהקים ספריה פרטית גדולה בוילה הגדולה שלו בתל-אביב – באמצעות ספרים שאף אחד לא יודע מי ממן אותם.
יש לזכור את המתנות שיצחק רבין קיבל בימי חייו, ולאחר מותו (נכדתו קיבלה מליון דולר על "כתיבת" ספר שאף אחד לא הכיר ואין יודע מי שילם)
יש לזכור את המתנות בשווי של מליונים שקיבל שמעון פרס מ"ידידיו".
נתניהו פעל על פי הנורמה הקיימת במדינת ישראל – כפי שאישר לו עו"ד צמרת ויעקב וינרוט, שידע והכיר היטב את המותר והאסור במערכת הפוליטית של ממדינת ישראל.
רדיפת נתניהו אינה על בסיס של יושר וצדק, אלא משום היותו המחסום כנגד הרצון של מנוולים שמאלנים אנטישמים השתלט על הציבור היהודי הלאומי, ולהשליט את תרבותם המנוולת של הברברים הגרמניים.