מהרגע בו חשפה התקשורת את התפרצות נגיף הקורונה בגימנסיה רחביה, הולך ומתגבש בתודעה הציבורית סיפור חדש. מישהו חייב להכין את השטח ולהגדיר עבור הציבור את האשם בפרוץ ה"גל השני" התיאורטי (לא יהיה – אל דאגה, הכל "ספין").

מהרגע בו חשפה התקשורת את התפרצות נגיף הקורונה בגימנסיה רחביה, הולך ומתגבש בתודעה הציבורית סיפור חדש. מישהו חייב להכין את השטח ולהגדיר עבור הציבור את האשם בפרוץ ה"גל השני" התיאורטי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ליתר ביטחון, חייבים לתלות את האשם במישהו/י. זוכרים איך בתחילת המשבר ה"אשמים" המובהקים בהתפשטות הנגיף היו התושבים החרדים בבני ברק, שלא הקפידו על שמירת הכללים? נוכח חומרת המצב, כוחות משטרה חסמו את המעברים הרגלים בין בני ברק לגבעת שמואל. בפועל, בני ברק שרדה. אף אחד לא שאל את עצמו מה באמת התרחש שם. כמה חולים וכמה מתים היו בעיר. כנראה שלא, פשוט עברנו לאייטם הבא. דרך אגב, בדקו וראו כי שיעורי התמותה מהנגיף בבני ברק אינם גבוהים יותר מנתוני התמותה הארציים.

אנו חיים במציאות תקשורתית בינארית של חיובי ושלילי, כן ולא, אשם וזכאי. השיח הציבורי ודעת הקהל נעים בין קטבים של אמת ושקר ועושים שימוש ציני בהאשמה, פחד, לעג ושיסוי. כזכור, כבר מתחילת משבר הקורונה התקשורת ומקבלי ההחלטות הכשירו את הקרקע לזריקתם של א.נשי החינוך מתחת לגלגלי האשמה והאחריות לכל תחלואי הקורונה.

באופן בלתי נתפס נזקק יו"ר ארגון המורים, רן ארז, להזהיר (יום חמישי) את מנהלי בתי הספר שמשרדי הממשלה עלולים לראות בהם האחראים לנזקים שיגיעו בעקבות תחלואה בקורונה של תלמידים ומורים. ארז כתב למנהלות.ים שהארגון יספק הגנה משפטית במקרה שבו מנהל ייתבע על ידי משפחות תלמידים או מורים, אך מצא לנכון גם לעדכן את המנהלים באפשרות: "היו זהירים שבעתיים", כתב ארז למנהלים. באופן מעציב אך לא מפתיע, לאורך המשבר כולו, לא שר החינוך ולא מנכ"ל משרדו עמדו לימין א.נשי החינוך ובתי הספר והגנו עליהם נוכח השיסוי התקשורתי המתמשך וסימונם כאשמים בפרוץ ה"גל השני".

באופן בלתי נתפס נזקק יו"ר ארגון המורים, רן ארז, להזהיר (יום חמישי) את מנהלי בתי הספר שמשרדי הממשלה עלולים לראות בהם האחראים לנזקים שיגיעו בעקבות תחלואה בקורונה של תלמידים ומורים

שימו לב, המהלך פשוט, הסגר שנכפה על המשק כולו בראשית חודש מרץ עורר תחושות קשות של פחד וחרדה קיומיים בחלקים גדולים מהציבוריות הישראלית. בתודעה הציבורית, סגירתה של מערכת החינוך והימצאותם של ילדות וילדי ישראל בבתים – הם שמנעו ממשקי הבית לצאת מהמשבר ולהתחיל לטפל בצרכים הדחופים שנוצרו. עכשיו, רגע לפני פרוץ הגל השני, יש לרתום את הפחד הזה מפני "פי התהום" ולכוונו למציאת אשמים ברעה שתבוא עלינו. ומי כמובן האשמים? בתי הספר.

הגדיל לעשות (כדרכו) מנכ"ל משרד הבריאות היוצא משה בר סימן טוב, שהסביר במהדורה המרכזית כי ישנה עלייה בתחלואה בבתי הספר מכיוון שאין הקפדה ושמירה על הכללים.

שלא נתבלבל, גם לתקשורת יש חלק מרכזי ביצירת תנאים המאפשרים שיח שכזה. קחו לדוגמה את כתבת החינוך של חדשות 12, יעל אודם. יעל דיווחה אתמול את הדיווח הבא: "המגמה המדאיגה נמשכת: לפי נתוני משרד החינוך המעודכנים, 304 תלמידים ועובדי הוראה חלו עד כה בקורונה. מדובר בעלייה של שלושה חולים מאז אתמול בערב. היום (שישי) הודיע המשרד כי 13,702 תלמידים ועובדי הוראה נכנסו לבידוד…".

מישהו מבין מה הנתון הזה אומר? האם מדובר באמת ב"מגמה מדאיגה"? כנראה שלא, אבל התקשורת בשלה, ממשיכה להצביע על האשם המיידי ותמיד לייצר אייטם.

בשבועות הספורים מאז אושרה פתיחתם המחודשת של בתי הספר (עפ"י מתווים שונים ומשונים) מספרים לכולנו סיפור חדש לקראת השלב הבא בהתמודדות עם נגיף הקורונה: ניהול שגרת הקורונה. אז איך זה עובד? הבוקר למשל, נזף ראש הממשלה בציבור ודרש מכולנו לחזור ולהקפיד על הכללים. כאילו צריך את ביבי בכדי להבין שיש התרופפות במשמעת הציבורית. זה עוטף אותנו מכל כיוון וכולם משחקים את המשחק.

גל שני עומד בפתח והוא עומד לפרוץ באשמת בתי הספר. יותר מדויק – באשמת מנהלות ומנהלי בתי הספר! עבור אותה משפחה שהצליחה בעור שיניה להחזיק את הראש מעל המים בסבב א', הקריסה האפשרית בסבב ב' היא כל כולה באשמת ובאחריות מנהלות ומנהלי בתי הספר. כי הם לא דואגים שבמסגרות תחת אחריותם יקפידו על מילוי ההנחיות. ובגללם נוכנס שוב לסגר, והמשק כולו ישלם את המחיר.

גל שני עומד בפתח והוא עומד לפרוץ "באשמת בתיה"ס והנהלותיהם". למשפחה שהצליחה בעור שיניה להחזיק ראש מעל המים בסבב א', הקריסה האפשרית בסבב ב' – כולה באחריותם

כעקרון זה נכון! בתי הספר לא מסוגלים למלא אחר ההנחיות ככתבן וכלשונן זאת מכיוון שההנחיות אינן ישימות. מה שברור שאלו שחיברו את ההנחיות לא בילו כבר המון זמן עם ילדים. הם כאילו שכחו לגמרי את חווית הילדות הישראלית. ההנחיות לא ישימות! הדבר נאמר מעל כל בימה אפשרית מאות פעמים – אבל אף אחד לא מקשיב. צוותי החינוך, המנהלים, הרשויות המקומיות, פקידי משרד החינוך, השר והמנכ"ל – כולם יודעים שהמתווה הנוכחי אינו ישים!

ואף על פי כן.

הבוקר פגשתי בבית הספר את קוהלת, עובד עירייה מסור שבא לפקח על יישום הנחיות ה"תו הסגול" ושמירת הנחיות משרד החינוך נוכח התפרצות נגיף הקורונה. הוא היה רציני וחמור סבר. אל תדאגו, עברנו את הביקורת סבבה כי כולם יודעים את האמת וכולם משחקים את המשחק.

בעת הזאת, בתי הספר זקוקים לכמה שיותר אוויר לנשימה. כמה שיותר גמישות תפעולית, תמיכה גיבוי וסיוע, זאת בכדי שיוכלו להתפנות מן השוטף של היום יום ויוכלו להשקיע מאמציהם במניעת "טראומת הקורונה" מהילדות והילדים שלכם, ובפעולות למניעת התפרצות פוסט טראומטית.

"החזרה לשגרה" (עד כמה שאפשר) היא הבסיס הטיפולי הנדרש לפעולות אלו, ואת זה רק בתי הספר יכולים לספק. בזמן כל כך רגיש ומורכב בו אנו נדרשים לחשיבה יצירתית בכדי שנצלח את אתגרי הקורונה.

אבל במקום לעסוק בעיקר בתי הספר זוכים בהנחתות מלמעלה, בלי שיקשיבו לנו, בדרישה שננחה ונאכוף את כללי ההיגיינה ושמירת כללי הריחוק החברתי ולבישת המסכות. כל זאת בזמן שהתלמידות והתלמידים לא ממש מקפידים על הכללים כפי שנוסחו לא במסגרת בית הספר ובטח שלא מחוץ לבית הספר.

נכון שבתי הספר לא מסוגלים למלא אחר ההנחיות ככתבן וכלשונן. זאת מכיוון שההנחיות אינן ישימות. מה שברור – אלו שחיברו את ההנחיות לא בילו כבר המון זמן עם ילדים

תסתכלו סביבכם, תחשבו כמה פעמים ביום אתם והילדים שלכם "מפספסים" בריחוק החברתי. כמה פעמים ביום אתם נפגשים מחוץ לגבולות החברתיים של הקפסולה? אהה נכון, מזמן כבר אין קפסולות ואף על פי כן הילדות והילדים שלכם נפגשים עם מי שבא להם אחרי שעות הלימודים ובטח שלא רק עם ילדים מהכיתה. בטח ובטח שהם לא מקפידים על ריחוק חברתי במפגש חברתי אחה"צ. גם אתם מבקרים את המשפחות והחברים שלכם וכך גם הילדים שלכם אחרי שעות הלימודים.

מאות אלפי ילדים ומבוגרים כבר נחשפו לנגיף. למרות הסיפור המתגבש המציג את בתי הספר כחממות להדבקה בקורונה – מספר הילדים "החיוביים" המאושפזים כיום הוא א פ ס (!). יתר על כן, כנראה שבכל מוסד חינוכי בו ייערכו בדיקות, יתגלו לא מעט ילדים חיוביים נטולי סימפטומים. גימנסיה רחביה כנראה דומה מאוד ברמת ה"תחלואה" לכל בית ספר אחר בארץ שייבדק. אין לזה שום משמעות!

אמש נרשם שפל חדש במספר המונשמים – 21 בני אדם בלבד – המספר הנמוך ביותר מאז חודש מרץ. זה מאוד מאוד משמח. זוכרים כיצד בתחילת המשבר הזהירו אותנו מפני קריסת מערכת הבריאות כולה נוכח מחסור במכונות הנשמה. אז עכשיו החשש הזה לא קיים יש מספיק מכשירי הנשמה, מזג האוויר כנראה לטובתנו וחשוב שנזכור כי מתחילת משבר הקורונה נפטרו בישראל 292 בני אדם מנגיף הקורונה ועוד כ-8000 נפטרו ממחלות אחרות. פרופורציות חברים!

מאות אלפי ילדים ומבוגרים כבר נחשפו לנגיף. למרות הסיפור המתגבש, המציג את בתי הספר כחממות להדבקה בקורונה – מספר הילדים "החיוביים" המאושפזים כיום הוא א פ ס (!)

הבסיס המוסרי לקיומה של מערכת חינוך ציבורית היא אמונם של האזרחים בבתי הספר ובאנשי החינוך. הורים נותנים את אמונם, ומפקידים את היקר להם מכל בידיהם של אנשי החינוך. הענקה זו מצד ההורים היא החלק המשפיע ביותר באמנה החברתית ועומדת בבסיס הקשר שבין האזרח לריבון.

לבתי הספר יש משמעות, הם מאוד חשובים לסדר החברתי. זו טעות לעלוב בהם. במצבי משבר אחד התפקידים של מערכת החינוך היא לנרמל לילדים שלכם את המציאות ואת החוויות שהם חווים. גם בימי שיגרה תפקידה של מערכת החינוך, ותפקידנו כמחנכים לנרמל עבור הילדים את המציאות שהם חווים. זה אולי אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו המחנכים.

כאשר בתי הספר נדרשים לעסוק בטפל ולנסות לאכוף כללים שאינם ישימים בשם רעיון שאינו ברור זה לא עושה טוב לילדים שלכם. כאשר התקשורת חובטת במערכת החינוך ובא.נשי החינוך, כאשר אין שר או מנכ"ל לימין בתי הספר על כל אלו מייצרים סיפור הזוי המעמיד את בתי הספר כמקדמי הגל השני של הקורונה אל תשכחו במי אתם מאמינים.

אמון האדם בערכיו ובערכי הזולת הם הבסיס להתנהגות אתית. האתיקה מסייעת לנו בהבחנה בין טוב ורע, וראוי שהיא תשמש עבורנו כלי מוביל בתהליכי קבלת החלטות. אמון הוא תודעה – בה אדם אחד מאמין ובוטח באחר ומסוגל לסמוך ולהסתמך עליו. חוסר אמון הולך וגובר בין א.נשי החינוך למקבלי ההחלטות במשרד החינוך מסוכן לחברה הישראלית לא פחות מנגיף הקורונה – אמון הוא המשתנה החשוב ביותר במעשה החינוך!

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.