לפני כשבוע ניתן פסק הדין בעתירות לבג"ץ כנגד חוק ההסדרה. בג"ץ, ברוב של שמונה שופטים כנגד דעתו החולקת של השופט נעם סולברג, קיבל את העתירות וקבע כי חוק ההסדרה אינו צולח את מבחן המידתיות ועל כן אינו חוקתי, ומשכך בטל. מדינה שלמה ומערכת המשפט שלה שחררו אנחת רווחה – יש שופטים בירושלים והם לא יאפשרו פגיעה בזכויות היסוד של הפלסטינים. לא בזכות לשוויון ולא בזכות לקניין – וודאי כאשר הפגיעה היא בלתי מידתית.

פסק הדין שפורסם הוא פסק דין חוקתי מהמעלה הראשונה. אין סטודנט שנה א' למשפטים שלא יזהה את הבחינה החוקתית שנערכה לחוק ההסדרה על כל שלביה. בית המשפט לא כיחד ולא דילג על אף שלב בטרילוגיה החוקתית:

1. בית המשפט בחן האם נפגעה זכות אדם מוגנת.
2. בית המשפט בחן האם הפגיעה היתה כדין.
3. בית המשפט נתן סעד חוקתי.

וכמו בכל פסק דין, תחילה קובעים השופטים את גדרי המחלוקת ומזקקים את השאלה העומדת להכרעתם. ומה אגיד לכם, בכל שנותי במעבדות לכימיה לא ראיתי זיקוק מרהיב כל כך, נקי כל כך, מיצוי מדויק של החומר בו מעוניינים, ללא מזהמים, ללא תוצרי לוואי, 100% של ניקיון. חברות התרופות היו מתות לאמץ הליך זיקוק כה יעיל.

תחילה הם העמידו על שולחנם את מערכת הזיקוק, חיברו את גולת הזיקוק, את המעבה, שמו גריז על כל החיבורים, חיברו את צינורות הקרור, ורק כשהמערכת היתה מוכנה ונקייה למשעי – הם הכניסו לגולת הזיקוק את החומר הנפיץ, נקי מכל חומרי הבעירה, ורק אז הבעירו את האש מתחתיו, לא לפני שפתחו את זרם המים בצינורות הקירור כדי שחלילה לא יהיה פיצוץ בלתי מבוקר, שחלילה לא תצא התגובה משליטה, שחלילה לא נקבל משהו שלא ציפינו לו.

ואכן התגובה היתה תגובה מבוקרת מאוד. והתוצר, אוח איזה תוצר נפלא, בדיוק מה שציפינו לו, מאה אחוזים של אספירין לטיפול במיגרנה. אלא שהאספירין שיצא תחת ידיהם נועד לטיפול במיגרנה של בג"ץ עצמו – לשפוט עוולות של כיבוש במדינה המציגה שלטון אפרטהייד הלכה למעשה – לא במיגרנה של הפלסטינים.

אלא שהאספירין שיצא תחת ידיהם נועד לטיפול במיגרנה של בג"ץ עצמו – לשפוט עוולות של כיבוש במדינה המציגה שלטון אפרטהייד הלכה למעשה – לא במיגרנה של הפלסטינים

מה היה שם בגולת הזיקוק? ובכן, בג"ץ קיבל את עמדת היועמ"ש, זה שסרב להגן על החוק בפני בג"ץ – כי יש לבטל את החוק. ומרגע שהוא קיבל את העמדה הזו הוא קבע בסעיף 31 לפסק הדין כי:

"מתייתר הצורך להכריע בשאלות עקרוניות נוספות וכבדות משקל המועלות בעתירות ובהן: שאלת סמכותה של הכנסת לחוקק חוק אשר חל בתחולה ישירה על האזור וכן שאלת תחולתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו על האוכלוסייה הפלסטינית באזור, הכרוכה ושלובה בשאלת הסמכות".

ומכיוון שהתייתר הצורך לדון בשאלות עקרוניות וכבדות משקל – הכניס בית המשפט לגולת הזיקוק רק את השאלות הפחות עקרוניות וכבדות משקל, אלה שלא תגרומנה לפיצוץ, אלה שכל סטודנט למשפטים שנה א' ידע להכריע בהן – שאלת הפגיעה בזכויות החוקתיות.

ולשאלת הפגיעה בזכויות החוקתיות יש לנו טמפלט, טמפלט הקבוע בחוקי היסוד, והידוע כפסקת ההגבלה. טמפלט שחוק ההסדרה מתאים לו ככפפה ליד. טמפלט, שעל אף המילים הרבות שנכתבו עליו בפסק הדין שלפנינו הוא אינו מצריך מחשבה יתרה. כל מה שצריך הוא ללכת לפי הטמפלט והתוצאה מתגלה לנגד עיננו.

ובטמפלט ששמו פסקת ההגבלה בחן בית המשפט את הפגיעה בשתי זכויות חוקתיות: הזכות לקניין והזכות לשוויון. ההכרעה בשאלת הפגיעה בזכות לקניין היתה הכרעה קלה – ברור שהקמת התנחלויות על קרקע פלסטינית פרטית פגעה בזכות לקניין של בעלי הקרקע ושסעיפי החוק העושים לגליזציה לפגיעה אינם חוקתייים ועל כן בטלים.

מכיוון שהתייתר הצורך לדון בשאלות עקרוניות וכבדות משקל – הכניס ביהמ"ש לגולת הזיקוק רק את השאלות הפחות עקרוניות וכבדות משקל, אלה שלא תגרומנה לפיצוץ

אלא שבית המשפט אינו מסתפק בהגנה על הזכות לקניין ועובר לדון בזכות לכבוד האדם המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, זה שרק בסעיף 31 קבע בית המשפט שאין צורך לדון בתחולתו על האוכלוסייה הפלסטינית, ובזכות לשוויון הנגזרת ממנו.

וככימאים מיומנים הסירו שופטי בג"ץ את כל החומרים הנפיצים העלולים לפגוע בבחינה החוקתית, ובמקום לבחון את ערך השוויון, את העקרון המלכותי בלעדיו דמוקרטיה איננה דמוקרטיה, הם בחנו את שאלת השוויון הצרה להחריד:

"מדיניות המבחינה בין בנייה שלא כדין בישובים פלסטינים באזור לבנייה שלא כדין בישובים ישראלים באזור".

וגם לשאלה הזו היתה לבג"ץ תשובת טמפלט מוכנה: לדעתו אין שוני רלוונטי בין האוכלוסיות, כזה המצדיק אפלייה בין האוכלוסיות, ועל כן חוק המבחין בין בנייה בלתי חוקית של פלסטינים לבין בנייה בלתי חוקית של ישראלים הוא חוק הפוגע בשוויון – ומשכך בטל. לאחר כל הבחינה החוקתית, בג״ץ לא עשה את הדבר הברור מאליו ולא קבע שאסור לגנוב קרקעות פרטיות של פלסטינים, אלא רק מבקש דרך אחרת, מידתית יותר, להצדקת הגניבה.

ואני רוצה לשאול על איזה שוויון בדיוק מדבר בג"ץ? איך אפשר להשתמש במושג שוויון כאשר אנחנו עוסקים באוכלוסייה תחת כיבוש, אוכלוסייה נטולת זכויות אדם בסיסיות ובראשן הזכות לחירות, המוגנת אף היא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו? איך אפשר לדבר על שוויון בקונטקסט של בית מחוקקים, המחוקק חוק שכל תכליתו היא פגיעה בשוויון וקידום אוכלוסייה אחת על פני אוכלוסייה אחרת? והרי זו המטרה המוצהרת של חוק ההסדרה.

ואני רוצה לשאול על איזה שוויון מדבר בג"ץ? איך אפשר להשתמש במושג שוויון כשעוסקים באוכלוסייה תחת כיבוש, נטולת זכויות אדם בסיסיות, בראשן הזכות לחירות, המוגנת אף היא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו

ורציתי להזכיר לשופטי בג"ץ את אמרתו של המשנה לנשיא השופט מ' אלון, שקבע בבש"פ מסיקה נ' מדינת ישראל כי:

"משעוסקים אנו בעקרון חירות האדם, מצווים אנו להקפיד הקפדה יתרה על עקרון השוויון וחוסר הפליה פסולה, ששני עקרונות אלו ירדו כרוכים זה בזה ברעיון בריאת האדם בצלם אלקים […], וקשורים ועומדים הם באימרת יסוד של חכמינו: 'חביב אדם שנברא בצלם' […]"

אבל בג"ץ בפסק דין זה עושה הפרדה ברורה בין הזכות לחירות ובין הזכות לשוויון, ודן בזכות לשוויון במנותק לחלוטין מהזכות לחירות. ובדיון המצומצם הזה בזכות לשוויון מגיע אומנם בית המשפט לתוצאה הנכונה – אבל הדרך, אוי הדרך, היא לא דרך של כימאים מיומנים אלא של אלכימאים.

מוטב היה לו לבית המשפט לא לדון כלל בזכות לשוויון, אלא להסתפק בביטול החוק על בסיס הפגיעה בזכות לקניין. הדיון בזכות לשוויון דומה לכך שהיו שואלים את בג"ץ באיזו דרך הכי כדאי להרוג בן אדם. השאלה הזו בעייתית כמובן, כי מסתתרת בה ההנחה שמותר להרוג בן אדם, וכל מה שנותר לעשות הוא לברר את הדרכים הטובות לכך.

כשמישהו משתמש בטכניקה הזו של לדלג על השאלה הגדולה, על המהות, ולעבור ולהתעסק בפרטים – דעו לכם שזה לא בגלל שהוא שכח את השאלה הגדולה. הוא רק רוצה שלא תעסקו בה. כשמתעסקים בדרך הכי טובה להרוג בן-אדם, שוכחים לשאול האם מותר להרוג. מדלגים על העיקר. וזה בדיוק מה שבג"ץ עשה – הוא לא דן בשאלות הגדולות, הוא לא דן בסוגיות עקרוניות, הוא דן בפרטים הקטנים. הוא אמר לכנסת: הדרך בה בחרתם להרוג איננה מידתית, אנא חפשו דרך אחרת.

כשמתעסקים בדרך הכי טובה להרוג בן-אדם, שוכחים לשאול האם מותר להרוג. מדלגים על העיקר. וזה בדיוק מה שבג"ץ עשה – הוא לא דן בשאלות הגדולות ובסוגיות העקרוניות, אלא בפרטים הקטנים

ובפעם השניה בחודש האחרון מוציא בג"ץ תחת ידו פסק דין נכון משפטית, אך בינו ובין צדק ומוסר אין דבר. בית המשפט, עם חיות בראשו, הראה כי הוא אינו בנוי למהפכות, אינו בנוי לפסיקות חדשניות, אינו בנוי לפסיקות אמיצות – הוא בסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום. פסק הדין הזה נכון חוקתית אך איננו סיבה לפצוח במחולות דמוקרטיים, הוא בסך הכל עוד פסק דין אותו ישננו תלמידי שנה א' בקורס משפט חוקתי, כי באמת הגיע הזמן לגוון את חומר הלימוד.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.

המראות המחרידים מבית הנבחרים האמריקאי ממשיכים להדהד ברחבי העולם, ואת אדוות הגלים עוד ימשיכו להרגיש לאורך שנים בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. אבל בישראל כמו בישראל, הכול מועבר דרך הפריזמה המקומית הצרה, וכל מחנה מנסה להראות את דמיוננו לאמריקה לפי פרשנות המתאימה לו ולפי הפוזיציה הרלוונטית.

בבלפור מיהרו לפברק ספין נלעג, כאילו דיירי המעון היו אלה הנתונים למתקפת המון אלים, ואילו מצד מחנה 'רק לא ביבי' התפרסמו עשרות פרשנויות על איך זה יכול לקרות גם כאן, או שכבר בעצם כבר קרה כאן, וכיוצא באלה השוואות.

אלא שביבי איננו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו מהמאורעות בוושינגטון, אבל כל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים אותם בהשוואותיהם הבעייתיות.

אלא שביבי אינו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי ללמוד מהמאורעות בוושינגטון, אבל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים

הקרבה היתרה בין ביבי לטראמפ מבחינה פוליטית-מדינית ואישית, והעובדה שמדובר בשני מנהיגים פופוליסטיים, גרמו לפרשנים רבים להתריע על קווי הדמיון שעלולים להוביל – לדעת אותם פרשנים, באופן כמעט וודאי – למראות דומים ברחובות ירושלים. גם פסיכולוגים ושאר מומחים לנפש התגייסו לנתח את תכונות האישיות הדומות בין המנהיגים. אלו ניתוחים שגויים.

למרות מאפייני המנהיגות הפופוליסטית המשותפים לשניהם – הכריזמה, הדמגוגיה והשימוש בחלוקת העולם ל"אנחנו" מול "הם" ובעיקר בהסתה – השוני בין טראמפ לביבי רב על הדמיון. טראמפ הוא בור, מגלומן, אנטי-פוליטיקאי הן בתדמיתו הציבורית והן בפועל, ואין לו כל עניין בעשייה פוליטית ממשית. נתניהו הוא ההיפך המוחלט בכל התכונות הללו, למעט – אולי – שגעון הגדלות (וגם זה נובע אצלו ממקורות אחרים). יתרה מכך, נתניהו מתוחכם עשרות מונים מטראמפ, שממשיך גם ממושב נשיאותו לנהוג ככוכב ריאליטי, ולחלופין כבריון שכונתי, כפי שהוכיחו שיחות הטלפון המוקלטות שלו (עם מזכיר מדינת ג'ורג'יה, למשל. אך גם זו עם נתניהו, לאחר חתימת ההסכם עם סודן, שבה ניסה טראמפ בגסות מביכה לגרום לנתניהו להטיל דופי בביידן. נתניהו לא נפל בפח). כך נהג הנשיא גם בנאומו מול קהל תומכיו בעצרת בשבוע שעבר.

תומכי הנשיא טראמפ אף הם שונים עד מאוד מקהל הביביסטים, וגם כאן ההשוואה הנפוצה ביניהם חוטאת למציאות. בגרעין הקשה של המכונים טראמפיסטים ישנה תנועה עממית בעלת שורשים עמוקים ויכולות ארגון מוכחות. תנועה זו, המאכלסת את הימין הקיצוני האמריקאי, הקדימה את טראמפ, ובמידה רבה היא זו שבראה אותו. אף שבתקשורת מצטייר תדיר כאילו טראמפ הוא הגורם שסחף את ההמון, נכון יותר לומר שהוא רכב על הגל הפופוליסטי אל הבית הלבן.

אותם גורמי ימין קיצוני וסהרורי הם בעלי מסורת של ארגון ושימוש באלימות פוליטית. מהשנים האחרונות אפשר להזכיר את המצעד בשארלוטסוויל ואת תוכניות החטיפה של מושלת מדינת מישיגן. מבחינה זו, הגורם המקביל בישראל הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים.

גורמי הימין הסהרורי בארה"ב בעלי מסורת ארגון ושימוש באלימות פוליטית. כמו במצעד בשארלוטסוויל ותוכניות חטיפת מושלת מישיגן. הגורם המקביל כאן הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים

אלה האחרונים מושפעים ואולי אף סרים למרותו ופקודתו של המנהיג הפופוליסטי, אבל הגרעין הקשה שלהם מונה ככל הנראה מאות ספורות של אנשים אם לא פחות, לא עשרות אלפים. ואפילו אם אלה בגרעין הקשה לא יבחלו בנקיטת אלימות בתגובה לשיסוי – למשל, נגד ערבים או (עיתונאים) שמאלנים – זו כנראה לא תופנה כלפי סמלי שלטון או כוחות הביטחון.

מעורבותם של כוחות הביטחון בהתקוממות היא הנקודה האחרונה להבחנה בין ישראל לארצות הברית. המחדל האבטחתי בגבעת הקפיטול עדיין נחקר, וימים יגידו אם הייתה זו רשלנות נפשעת בלבד שגרמה לכך שקהל המתקוממים פרץ בקלות יחסית למתחמים המאובטחים של בית הנבחרים, או שהיה שיתוף-פעולה של ממש מבפנים. כך או כך, אין ספק שברקע להצלחת ההתקוממות עומדת ההטייה הימנית המוכחת של המשטרה האמריקאית. גם כאן, הקשר בין כוחות השיטור לבין תנועת העליונות הלבנה הוא קשר היסטורי, ובשנים האחרונות גורמי ימין קיצוני אמריקאי עושים מאמצים מכוונים להשתלב בכוחות הביטחון.

בישראל, גם אם ישנה הטייה ימנית ואפילו ביביסטית בקרב שוטרים – ואולי גם בקרב מפקדיהם, בעקבות הפוליטיזציה שהכנס נתניהו למשרד לביטחון פנים – עדיין אין מדובר במגמה רווחת ומסוכנת כמו בארצות הברית. נוסף על כך, ישנו שוני בין ישראל לארה"ב גם בשרשרות ההיררכיה בקרב כוחות הביטחון השונים.  בארצות-הברית, כוחות המשמר הלאומי של וושינגטון הבירה כפופים ישירות לנשיא – וגם משום כך, פחותים הסיכויים לחזות בירושלים בתמונות כגון אלה שנראו בוושינגטון.

לפיכך, כל הפרשנויות השונות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה הרווחת והבעייתית בישראל לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. עם זאת, ישנו לקח אחד חשוב שהאירועים בארצות הברית מלמדים, והוא הדבר המרכזי עליו יש לחזור באוזני הפוליטיקאים שלנו, ובפרט פוליטיקאי מסויים: כאשר משלהבים את ההמונים בהסתה ובליבוי יצרים, קשה לשלוט בגובה הלהבות.

הפרשנויות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. אבל יש לקח חשוב: כשמשלהבים את ההמונים קשה לשלוט בגובה הלהבות

גם אם תמונות דומות של פריצה למוסד שלטון ישראלי אינן תרחיש סביר, אי-אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של התפרעות של המון משולהב או של בודדים בעלי כוונות הרס. זהו לקח שמלווה את ישראל ואת נתניהו ספציפית כבר 25 שנים. עם זאת, דומה שהוא עדיין לא נלמד.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

אם ברקו "סטייק", אז מה נתניהו? לקושש קולות מהמגזר הערבי ישראלי – סעיף מס' 1 ברשימת הזיגזוגים. אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו.

אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו

מסע הזיגזוגים של נתניהו החל בראיון ל"ידיעות אחרונות", ב-3 לספטמבר 1995 שם קבע:

"מי בעולם מאמין לערפאת? רק יצחק רבין ושמעון פרס מאמינים לו ונותנים לו להקים בסיס 15 דקות מירושלים. הוא הרי הארכי שקרן של דורנו".

לאחר מכן הכריז בתכנית המעגל של דן שילון שלא ייפגש עם ערפאת. כידוע, לא רק שנפגש עמו לאחר מכן, אלא אף חתם איתו על הסכמי וואי וחברון.

בהסכם וואי הבטיח כי במסגרת הפעימה הראשונה והשנייה של הסכם אוסלו (שהבטיח שלא יישם), לא ימסור לפלסטינים שטח מעל ל-10%. לבסוף, בשל לחץ אמריקאי העביר 13% משטח C ביהודה ושומרון השטח לפלסטינים, וקבע כי מתוכם 3% יהוו שמורת טבע. כך נתניהו נסוג משטחים לאחר שהאשים ומאשים עד היום את "השמאל" בכך שהוא יודע לעשות שלום רק תמורת שטחים.

• נתניהו הצהיר – לא מדינה פלסטינית, לאחר מכן הצהיר כן למדינה פלסטינית.
• כן למע"מ על פירות וירקות, ולאחר מכן לא.
• כן בנייה בהתנחלויות, לא בנייה.
• כן מגנומטרים, לא מגנומטרים.
• כן הסכם עם אריתריאה על מבקשי המקלט ואז לא.
• אותה התנהלות חוזרת על עצמה גם במשבר הקורונה, בו הוא מתגאה באופן ניהולו ומבקש "תשמרו על ההנחיות", לא שומר עליהן בעצמו, ואז מנחה "תעשו חיים", ומאשים את העם בתוצאות אותה עשיית חיים. שלא נדבר על הסתירות בהגבלות ובאכיפה.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו

הרי במשך כל מערכת הבחירות האחרונה נתניהו האשים את גנץ וכחול לבן שוב ושוב בהאשמה הנוראה, לפיה אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה בתמיכת הערבים, בתמיכת הרשימה המשותפת, בטענה שמדובר בתומכי טרור.

ומה עשה נתניהו מאז? שיתף פעולה עם ח"כ מנסור עבאס מהמשותפת, ועוד מהפלג האיסלמי הקיצוני בתוכה. עתה אין גבול לציניות, ליכולת הזיגזוג ובעיקר לבושה.

לאחר שפלרטט עם ח"כ עבאס, נתניהו מחזר אחרי הציבור הערבי כדי לקושש את הקולות שיפצו על אלו שהלכו ליריביו מימין סער ובנט, כשהוא מבין כי השניים עלולים לגזול ממנו מנדטים שיעשו את ההבדל ויאפשרו לו להימנע או לדחות את המשפט.

השרה מירי רגב האשימה את ברקוביץ' שהוא מתהפך בדעותיו כמו סטייק. מדוע השרה רגב לא פונה לנתניהו ומאשימה גם אותו על כך שהוא מתהפך כסטייק, כשהוא מנסה להתחבר למי שעד לא מזמן עשה הכל כדי להסית נגדו ולהדיר מהציבוריות הישראלית.

אוהו. חתיכת עימות בין השרה מירי רגב לאיל ברקוביץ׳ בתוכנית היום: ״כל עוד לא תתנצל בפני הליכודניקים לעולם לא תהיה מאמן נבחרת. יא חתיכת סטייק. איפה גנץ המשיח שלך?״ pic.twitter.com/taKfES82OC

— Raz Shechnik (@RazShechnik) October 9, 2020

אם נתניהו מחליט לשנות את יחסו למגזר זה, לאחר שהסית נגדם כה רבות, מדוע שלא ישנה את יחסו לשמאל, לאחר שהסית נגדם פעמים רבות אפילו יותר?

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו? מה, מה פתאום? אילו לא היינו מכירים את רשימת תופעות הלוואי של החיסון, היינו חושבים שמדובר באחת מהן.

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו?

בימים אלה התקיימה הפגנת ענק בנצרת של תושבי האזור מהמגזר הערבי.
נתניהו מוביל לתסיסה בציבור, שעלולה להוביל למקרי אלימות בקרב הציבור שגם כך סובל מאלימות.

הסטייקים של נתניהו עלולים לשרוף את המדינה ופלא שאינם שורפים אותו כמועמד אמין בקרב תומכיו.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת