תופעת הסלבריטאים מוכרת, אך אני לא בטוח שמשמעותה חילחלה עמוק מספיק לתודעה הציבורית. אני גם לא בטוח עד כמה אזרחי ישראל מבינים מי הם אותם ידוענים שזוכים ליחס מלטף.

הפרשיות המדוברות כעת הן של בר רפאלי ואמה ציפי רפאלי שמשלמות את חובן למדינה. זהו מקרה קצה, אך לקצה הזה יש התחלה, תופעת הידוענים. בר רפאלי היא לא הראשונה וכנראה גם לא האחרונה.

הנטייה הטבעית בעת המפגש עם הדמות המתוקשרת היא התרגשות שמקורה בהתחככות עם הפסגה. תחושה של זכיה. רגע של תהילה בחיים האפורים. תחושה שבדרך כלל תתמצה בתמונת סלפי ותישכח. אך לעתים המפגש נטען במשמעות נוספת. למשל, מפגש עם ידוען במסעדה, או ידוען שמבקש לקנות ממך מכונית או בית וכדומה, מפגש שהופך לטעון ונפיץ. לכאורה מדובר בעסקאות שגרתיות וחסרות חשיבות, אך בפועל מדובר לעתים בעסקאות מורכבות, הנערכות מעל ומתחת לשולחן, לעתים בקריצת עין שאינה נקלטת בעין המצלמה. במילים אחרות, לעתים אנו עוברים בלי להרגיש למתחם "הנחות סלב", הנחות שבעלי עסקים נותנים לידוענים. זה יכול להתרחש מתוך ההתרגשות שיצר המפגש, אבל לפעמים זה קורה כי יש להם מה להרוויח בפרסום ושיווק המוצר.

לעתים מפגש עם ידוען נגמר בעסקה, הנראית שגרתית, אך בפועל עלולה להיות מורכבת ולהיחתם בקריצת עין שאינה נקלטת בעין המצלמה. לעתים אנו עוברים בלי להרגיש למתחם "הנחות סלב"

"הנחת הסלב" היא מונח רווח. אחרי הכל, מי לא רוצה לקבל הנחה. אנחנו מקבלים את העובדה שמרביתנו משלמים מחיר מלא, או הנחה מסוימת שלא מתקרבת ל"הנחת סלב". ברשות המיסים רוצים לדעת מה מקבלים הידוענים. הם מצליחים לחשוף רק את קצה הקרחון אבל מקווים שעונשים כבדים לאלה שנתפסו יפחידו את האחרים. לצערנו זה לא קורה, כי השיטות הופכות מתוחכמות יותר ויותר. למה זה קורה? התשובה ברורה, אתיקה בעייתית בעסקים.

אבל זהו כאמור קצה הקרחון, כי כשנרחיב את מעגל הידוענים מדוגמניות, שחקני כדורגל, אושיות רשת וכדומה נגיע גם אל נבחרי הציבור. אלה שבחרנו בהם ואין לנו ולו שמץ של מושג האם הם משלמים במסעדות או מקבלים הנחה.

האמת שלעולם לא נדע, אלא אם כן בעל עניין ישבור את הכלים. זו הדרך הכמעט יחידה להביא לחשיפתה של התנהגות כזו, וגם היא בעייתית, שכן המדליף הוא בדרך כלל שותף לדבר עבירה בעצמו והסיבה שהדליף נעוצה בכך שמשהו נפגם במערכת היחסים. כך החשיפה מעניקה לו הגנה מתביעה בדומה להסכמי עד מדינה הנחתמים חדשים לבקרים. לידוענים רבים אין כללי אתיקה. לכל היותר שכל ישר, שעלול להתעקם עם הכסף הרב שהם מרוויחים.

מובן מאליו למה מרעיפים אהבה ומביאים לנבחרי ציבור מתנות, אבל מעניין לראות איך הידוענים והנבחרים חשים שמגיע להם לקבל מתנות. יש כללים בתקשיר מה דינה של מתנה, אך אל מול הכללים יש מציאות, ולעתים כשיש בעל עניין – נחשף סיפור. כך בעצם נחשפו הסיגרים והשמפניות שזרמו למשפחת נתניהו.

אל דאגה, הם לא היחידים, יש עוד רבים שנהנים ממעמדם וקרני השמש לא הגיעו אליהם עדיין. נתניהו לא הראשון ולא האחרון ברשימת מקבלי המתנות, ויש עוד רבים שנהנים אפילו ברגע זה ממתנה כזו או אחר שקיבלו מ"חבר/ה". בהערת אגב, שימו לב לעובדה שלנבחרי הציבור יש חברים בעלי הון רבים, מה שלא היה להם כשהיו ככל האזרחים.

בדרך כלל מקובל לחשוב ששכר גבוה מהווה פיצוי נכון לבעלי משרות בכירות וידוענים, שכר שהוא גם בלם להתנהגות בלתי ראויה. אך המציאות מראה שידוענים שמרוויחים הון עתק, מחפשים כל דרך אפשרית לחמוק מתשלומי מיסים. כך גם נבחרי ציבור שמקבלים משכורת נכבדת ותנאים נלווים, אך "מתקשים לסרב" לבקשות של בעלי הון. יש גם מסלול הפוך של עובדי מדינה, למשל במשרד האוצר, למשל מאגף התקציבים, שמרוויחים משכורת ממוצעת ומטה, אך מוצאים עצמם תוך חמש-עשר שנים בעסק של בעל הון כלשהו, ומשלשים או מרבעים את משכורתם. אלה עובדים מוכשרים שבטוחים שבעל ההון בחר בהם בשל כישוריהם ולא בשל הקשרים שהם צברו.

יש עובדי מדינה, למשל במשרד האוצר, למשל מאגף התקציבים, שמרוויחים משכורת ממוצעת ומטה, אך מוצאים עצמם תוך חמש-עשר שנים בעסק של בעל הון כלשהו, משלשים או מרבעים את משכורתם

לכל אחד מאיתנו מובן, או לפחות זה נראה כך, שרווחים כספיים הם תוצאה של ניהול נכון והגון של מהלכים. באותה מתודולוגיה נאמר שאנו זקוקים לבעלי ההון שיעסיקו ויפרנסו את האחרים. נניח לרגע שזה נכון. אם כך, איך זה שברגע שבעל ההון ירד במעט בהכנסותיו הוא ממהר לפטר עובדים, ואם לא, אז לפחות להוריד את שכרם? איך קורה שבעל ההון רוצה להרוויח בכל מחיר, גם אם הוא יודע שהוא פוגע בנכסים של אחרים? בעלי הון מממשים את החלום של רבים להיות עשירים, וכדי להיות עשירים, לעתים מניחים בצד את סרגלי האתיקה והמוסר. במקרה הטוב פועלים כחוק, מעסיקים עורכי דין מבוקר עד ערב כדי לעמוד בדרישות החוק, אבל עושים זאת הרחק מעקרונות אתיקה ומוסר. לרוב הם לא פועלים לבד. יש להם רוח גבית ממקבלי ההחלטות. ומקבלי ההחלטות יודעים שזה ישתלם להם, אם לא היום אז מחר.

מכאן מובן איך זמרים מפורסמים גורפים הון עתק וחסר פרופורציות על כל הופעה. מכאן אפשר להבין גם את שכרן של דוגמניות ודוגמנים. מכאן גם אפשר להבין את כניסת הסלבים לתקשורת ולמשכורות המנופחות של עיתונאים ידועים. לא הזכרנו את התופעה במכללות כאלה ואחרות ולא הזכרנו את התופעה בחברות הציבוריות.

אז כשאנחנו מקדשים את אלה שמרוויחים הון עתק בלי פרופורציה ואנחנו מתייחסים בסלחנות לידוענים שסרחו, ממשיכים להקשיב להם, לשלם להם, לצפות בהם ולתת להם עוד ועוד מקום בחיינו, כשכל אלה נעשים בתמיכתנו – הם מבינים שזה בסדר. שזו דרכו של עולם. גם הפוליטיקאים מבינים שלצד האזרחים שמואסים בשיטה, יש רבים מאוד שמרוצים. אלה שלא איכפת להם שידוען מעלים מס ולא מתרגשים מפוליטיקאי שסרח. מבחינתם הוא יכול להמשיך הלאה לשרת את הציבור.

אם נרצה להיפרד לשלום מהתרבות הזאת, נפסיק לשלם מחירים מופרזים ומופרכים, לאמנים, נבקש מהרשות המקומית מופעים צנועים ובמחירים שווים לכל נפש, נמחק את המונח "הנחת סלב" מהלכסיקון שלנו. מכאן הדרך לתביעת התנהגות אתית ומוסרית מפוליטיקאים כבר קצרה. נגלה חוסר סובלנות לפוליטיקאים שמקבלים מתנות והנחות רק בשל מעמדם. במילים פשוטות, בואו ונעבור לשיטה סבירה של שכר הוגן "בלי מתנות והנחות", שיאפשר מחיה טובה לכולנו בלי יוצא מהכלל וכך נהנה כולנו מחיים מאושרים.

אם נבקש מהרשות המקומית מופעים צנועים ובמחירים שווים לכל נפש ונמחק את המונח "הנחת סלב" מהלכסיקון שלנו, הדרך לתביעת התנהגות אתית ומוסרית מפוליטיקאים תתקצר

אין כל סיבה ששכרו של מנהל כלשהו יהיה פי כמה וכמה יותר מאחרון העובדים, אין צורך לשלם שכר לא סביר, שכר שאין בו שימוש, פרט לניקור עיניים. לכל חובבי התגמול אומר בפשטות: שכר של ארבעים אלף שקלים ברוטו הוא שכר נאה ומתגמל. אין צורך לשלם מעבר לכך. התועלת קטנה מהנזק ובעיקר מהעמקת אי השוויון.

מוטב שהנושא הזה יתקבל כמוסכמה חברתית, כ"שכר מוסרי". ואם לא אפשר לחוקק חוק שכר חדש שיגדיר את המנעד בין המינימום למקסימום. השיטה הזאת תפחית בהרבה מהוצאות השכר ותשפר את יכולת הקיום שלנו.

לשם שיווק הרעיון אפשר לכנות את שיטת התגמול הזאת שכר עבודה מוסרי, תשלום מוסרי על מוצר או שרות. נציב בפנינו את גדרות ההתנהלות המוסרית שתייתר את ההגדרות החוקיות של השכר ואת ההגבלות שמטילה הממשלה על מחירי מוצרים.

כמובן שבמקביל יש להחליט אחת ולתמיד אילו מיסים מטילים על האזרחים. כשנקבל את הגישה החדשה אפשר לעבור לשיטה אחרת של גביית מיסים ולכנות את התשלום החודשי דמי אזרח במדינת ישראל. סכום שיאפשר לנו לנהל את השירותים הציבוריים הנחוצים. כפועל יוצא, ניפרד גם ממשכורות העתק והתשלומים הלא סבירים שהמשק משלם למנכ"לים, ידוענים וכיוצא באלה, משכורות שזלגו גם לסקטור הציבורי, ודי להביט בדוחות של הממונה על השכר באוצר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

כמה מילים בשבחה של גילה גמליאל השרה להגנת הסביבה. מאז הגיעה לתפקיד יש הרגשה שיש לסביבה קול מסביב לשולחן הממשלה, וזה בוודאי דבר מבורך. הצעת המחליטים שהיא מקדמת בימים אלו לזירוז המעבר לכלכלה דלת פחמן מהווה שיפור משמעותי מהצעות קודמות בנדון. בין הסעיפים הראויים לציון:

1. קיצוץ פליטות גזי חממה מישראל בלפחות 27% עד 2030, וב-85% עד 2050 יחסית לרמתן ב-2015.
2. אנרגיה מתחדשת תספק לפחות 40% מהחשמל ב-2030 ולפחות 95% ב-2050.

הצעתה של גמליאל באה על רקע החרפת משבר האקלים שמורגשת גם בישראל. במזרח התיכון הטמפרטורות עלו כבר במעלה וחצי בממוצע לאורך השנה, יחסית לרמתן לפני מאה שנה. כל התחזיות צופות שהמזרח התיכון ימשיך להתחמם בקצב שעולה על הממוצע העולמי.

הטמפרטורות הממוצעות לאורך השנים במזרח התיכון וכן הממוצע העולמי.נלקח מתוך פירסומים של cyprus Institute Climate and atmosphere research in the Eastern Mediterranean and Middle East region

יש המתנחמים בכך שירדו בשנה האחרונה גשמים לא מעטים, אך הנחמה הזאת נובעת מטעות בהבנה. באופן כללי ההתחממות גורמת לאידוי מוגבר מהאוקיינוסים. מה שעולה חייב לרדת, ולכן ביבשות בכללותן יורדים יותר גשמים. אך תהליך ההתחממות מקצר את החורף בישראל ולכן צפי הגשמים בה בהמשך עגום אם תהליך ההתחממות לא ייעצר, ומהר.

החרפת משבר האקלים שמורגשת גם בישראל. במזה"ת הטמפרטורות עלו כבר במעלה וחצי בממוצע לאורך השנה, יחסית לרמתן לפני מאה שנה. התחזיות צופות שהמזה"ת ימשיך להתחמם בקצב שעולה על הממוצע העולמי

לחזור לעניין הצעתה של גמליאל. ההצעה כוללת מספר סעיפים. ברצוני להתייחס בפרט כאן לנושא יעדים של אנרגיות מתחדשות ומדוע הן כה קריטיות.

בישראל נפלטים מדי שנה בשנה כשמונים מיליון טון גזי חממה, פחמן דו חמצן וגזי חממה נוספים, לפי הנתונים הרשמיים. בפועל המספר כנראה גבוה יותר, אך אין מידע מבוקר על היקף הפליטות מתשתיות הגז בפרט, ולכן הנתון של כ-80 מיליון טון נכון בערבון מוגבל.

ייצור חשמל אחראי במדינת ישראל לכמחצית מהפליטות, בסביבות 40 מיליון טון בשנה. לכן כל שאיפה לצמצם פליטות מישראל חייבת להתחיל מתחום החשמל.  אך המרכזיות של אופן ייצור החשמל חורגת ממחצית הפליטות.

שריפת דלקים פוסיליים לכלל השימושים כולל חשמל, תחבורה ותעשיה – היתה אחראית לכ-63 מיליון טון ב-2018 או כ-80% מסך הפליטות. היות שאנחנו יודעים איך להפסיק פליטות מייצור חשמל – מעבר לאנרגיות מתחדשות ואגירה בשילוב עם התייעלות אנרגטית, נפתחה האפשרות להפסיק כ-80% מהפליטות מישראל על ידי מעבר ייצור החשמל לאנרגיות מתחדשות ומעבר תחבורה ותעשיה לחשמל.

אך בכדי שכל זה יקרה אנחנו צריכים להעביר ייצור חשמל בישראל לאנרגיות מתחדשות ולאגירה. במידה מסוימת זה התחיל לקרות, עם ייצור של כ-8% מהחשמל בישראל מאנרגיות מתחדשות השנה. אך שאלת השאלות כאן היא קצב המעבר ואיך זה ישפיע על הפליטות בשנים הקרובות.

נכון להיום הממשלה קיבלה החלטה לפני כחודשיים אשר עיקרה הוא שעד שנת 2030, 30% מייצור החשמל יבוא מאנרגיות מתחדשות, בעיקר מאנרגיה סולארית עם מעט רוח. זה נשמע טוב עד שעושים את חשבון הפליטות.

בישראל הביקוש לחשמל עלה בממוצע ב-3.4% בחמש השנים האחרונות. המשמעות היא, שבהנחה סבירה שהביקוש ימשיך לגדול באותו קצב, ב-2030 הביקוש לחשמל יהיה גבוה בערך ב-40% יחסית לביקוש ב-2020, ויגיע לכ-105 טרה וואט בשנה. אם ייצור המתחדשות יספק 30% מהביקוש, ייצור חשמל מגז יספק כ-70% מסך הביקוש, או כ-73 טרה וואט בשנה, נתון  מעט גבוה יותר מהייצור מגז ופחם ביחד כיום, והפליטות בהתאם. תהיה ירידה חד פעמית בפליטות עקב מעבר מייצור חשמל מפחם לייצור מגז, אך בכל מקרה יעד המתחדשות לא יביא לירידה בפליטות.

נכון להיום הממשלה קיבלה החלטה לפני כחודשיים, שעיקרה הוא כי עד 2030, 30% מייצור החשמל יבוא מאנרגיות מתחדשות. בעיקר מאנרגיה סולארית עם מעט רוח. נשמע טוב עד שעושים את חשבון הפליטות

מעבר לכך, יש סבירות שהביקוש לחשמל אף יעלה בשנים הקרובות עקב עליית הטמפרטורות בקיץ, וכן מעבר אפשרי של תחבורה לחשמל. במקרה של עליית ביקוש של 4% בשנה, הביקוש לחשמל יגיע לאזור 111 טרה וואט בשנה, ופליטות גזי החממה יהיו בהתאם.

ניתן לראות זאת בצורה גרפית:

תרחישים פליטות – גידול ביקוש 3.4 בשנה

הקווים בגרף מיצגים פליטות ישירות צפויות עם גידול ביקוש של 3.4% בממוצע כל שנה. ניתן לראות שבשנים הקרובות צפויה ירידה בפליטות הישירות עקב החלפת ייצור בפחם עם ייצור בגז, אך, הצפי מעבר לכך תלוי במידה רבה בקצב המעבר למתחדשות. הקו העליון ממחיש את הצפי עם המתווה הנוכחי של משרד האנרגיה. העברה של כ-2% של סך הייצור כל שנה בכדי להגיע ל-30% בשנת 2030. במקרה הזה הפליטות יעלו בצורה מתונה מ-2025 עד 2035 לערך, ורק אז יתחילו לרדת. הקווים מתחת מבטאים מעבר מהיר יותר למתחדשות בקפיצות של חצי אחוז מסך הייצור כל שנה. לכן הקו העליון כאמור מבטא יעד מתחדשות 30% ב-2030, הקו השני מבטא יעד 35% מתחדשות ב-2030, הקו השלישי מלמעלה מבטא יעד מתחדשות 40% ב-2030 בהתאם להצעת המחליטים של המשרד להגנת הסביבה, ועוד שני קווים מלמטה מייצג יעד של 50% ב-2030 בהתאם להצעתה של מרכז השל לקיימות ואירגוני סביבה נוספים.

ניתן לראות בצורה דומה המשמעות של גידול ביקוש של 4% בממוצע בשנה:

תרחישים פליטות – גידול ביקוש 4 בשנה

במקרה זה הגידול בפליטות כמתווה משרד האנרגיה אף גבוה יותר. בכדי לקצץ פליטות מייצור חשמל במהירות יהיה צורך לאמץ יעדים אף שאפתניים יותר מזה של המשרד להגנת הסביבה.

אך יותר חשוב מהפליטות השנתיות זה סך הפליטות עד להפסקת הפליטות:

סך הכל פליטות גזי חממה צפויות-גידול ביקוש 3.4 אחוז בשנה- בתרחישים שונים

כפי שניתן לראות יש משמעות רבה לקצב ולתזמון המעבר למתחדשות. עם גידול ביקוש של 3.4% בשנה, סך הפליטות הישירות מייצור חשמל עד 2065 יגיעו לאזור 1.3 מיליארד טון. לעומת זאת, בהצעת המשרד להגנת הסביבה יגיעו לאזור 800 מיליון טון. קצת יותר מחצי ממתווה משרד האנרגיה. אם ניקח מתווה מרכז השל לקיימות ואירגוני סביבה נוספים הפליטות יסתכמו בערך ב-500 מיליון טון.

בישראל הביקוש לחשמל עלה בממוצע ב-3.4% בחמש השנים האחרונות. המשמעות היא, שבהנחה סבירה שהביקוש ימשיך לגדול באותו קצב, ב-2030 הביקוש לחשמל יהיה גבוה בערך ב-40% יחסית לביקוש ב-2020

יש עוד היבטים לנושאי פליטות ומתחדשות, אתייחס אליהם בהמשך, אך זו הסיבה המרכזית לכך שישראל צריכה לאמץ יעדים למתחדשות גבוהים באופן משמעותי מהמתוכנן כיום.

לסיום, כמה מילים על התמורות הפוליטיות. עד לבחירות האחרונות אירופה הצטיינה בגישה רצינית למשבר האקלים והציבה יעד של קיצוץ פליטות ב-50% עד 2030 יחסית לרמתן ב-1990. ארה"ב לעומת זאת זלזלה בכל הנושא כידוע. הבחירות העלו את הדמוקרטים לשלטון עם מחוייבות לקיצוץ מהיר בפליטות ולהפסיק אותן כליל עד 2050.

בנסיבות אלו ישראל לא תוכל להמשיך עם צעדים מינוריים בלבד בנושא פליטות.

אחת השאלות שעלו בהתכתבות מול האוצר זו שאלת המחיר. זו שאלה לגיטימית ואתייחס אליה כאן בקצרה.

העלות בפועל של חשמל מאנרגיה מתחדשת משתנה בהתחשב במספר גורמים. בתנאים טובים, וכפי שבא לידי ביטוי במכרז האחרון של רשות החשמל, העלות  של חשמל מאנרגיה סולארית עם קיבולת אגירה היא כ-18 אג' לקווט"ש, נמוך בהרבה מעלות חשמל מגז, שעולה בסביבות 30 אג' לקווט"ש, כולל עלויות הקמה ותפעול התחנות. אך בהתקנות קטנות על גגות העלויות גבוהות יותר. לכן העלות בפועל של סולארי תלוי במידה רבה בתמהיל המקורות. ויש לקחת בחשבון גם את עלויות הולכה בכל התחשיבים האלו.

לאחרונה רשות החשמל חישבה בעצמה את המשמעות מבחינת עלות החשמל בהעלאת יעד מתחדשות ב-2030 מ-17% ל-30%. הרשות הגיעה למסקנה שאין בהעלאת היעד עלות משמעותית. מה שמתבקש זה שהרשות תחשב בעצמה את המשמעות הכספית של העלאת היעד ב-2030 לאחוזים גבוהים יותר. הרשות או האוצר לא יכולים לטעון שיש לכך עלות גבוהה כל עוד הם נמנעים מלחשב את העלות בתמהילים או מודלים שונים.

במקור מאנגליה, יעקב גלאוזיוס עוסק בנושא סביבה בשנה האחרונה

במדינה דמוקרטית מותר למשטרה לזמן לחקירה משתי סיבות:

1. זימונו של עד לצורך מסירת עדות במסגרת חקירה רגילה (חקירה פתוחה). חובתו של אזרח להתייצב למסירת עדותו ולמסור את האמת. זכותו לשתוק רק אם הוא נשאל שאלה שהתשובה עליה עלולה להפלילו בעבירה.

2. או זימון חשוד לצורך גביית הודעתו לאחר שהוזהר באיזו עבירה הוא חשוד, לאחר שהוענקה לו האפשרות להתייעץ עם עורך דין בטרם חקירה, לאחר שהובהרה לו זכותו לשתוק ולא לענות לשאלות, וכן לאחר שהובהר לו כי שתיקה כזו עלולה לחזק את החשד נגדו.

אלו 2 הסיבות האפשריות לצורך זימון למשטרה. זימון עד או זימון חשוד. נקודה.

בשבוע שעבר נקרא יונתן מאיר הצעיר מת"א לירושלים, מטעם חוקר במשטרת מרחב מוריה, שדרש ממנו להתייצב באותו היום. לא נמסר לו מדוע.

יונתן שומר החוק ציית ונסע במהירות מת"א לירושלים, תוך שהוא מתייעץ עמי בטרם הגעתו לתחנת המשטרה.

בשבוע שעבר נקרא יונתן מאיר הצעיר מת"א לירושלים, מטעם חוקר במשטרת מרחב מוריה, שדרש ממנו להתייצב באותו היום. לא נמסר לו מדוע. יונתן שומר החוק ציית ונסע במהירות לירושלים, תוך שהוא מתייעץ עמי

הוא חשש שמא ייחקר כחשוד, אף שלא ביצע שום עבירה פלילית אלא רק השתתף במספר תהלוכות מגשר המיתרים בירושלים למתחם בלפור מול מעון ראש הממשלה.

הזימון לחקירה של יונתן מאיר

הוא הגיע לתחנת המשטרה לאחר ששוחח עמי.

למרבה התדהמה, הוא לא נחקר כחשוד בביצוע עבירה וגם לא נחקר כעד לביצוע עבירה מטעם חשוד אחר.

יונתן לא נחקר כחשוד ולא נחקר כעד. הוא פשוט זומן לחקירת הפחדה. שימו לב לזה: החוקר אמר לו שהוא דומיננטי מאד בתהלוכות.

יונתן ההמום אמר לו שכאשר שירת בשטחים (לצערו), כך נהג הצבא כדי לדכא הפגנות לא אלימות של פלסטינים: נעצרו מפגינים דומיננטיים ובולטים שלא עברו שום עבירה ולא נקטו בשום אלימות, אבל עצם מעצרם וחקירתם נועדו להרתיע אותם מארגון הפגנות או מהתמקמות דומיננטית בלב תהלוכות.

חקירת ההפחדה המדהימה והמופרכת הזו אינה מקרה יחיד. הגיעו אליי מקרים נוספים.

זה חמור בצורה מופלגת:

דרישת חוקר משטרה מאזרח חף מכל חשד שלא עשה דבר פלילי, לנסוע בבהילות באמצע היום מת"א לתחנת משטרה בירושלים כדי להיחקר, לא לצורך מסירת עדות ולא לצורך גביית הודעת חשוד מטעמו, אלא סתם כדי לנסות להרתיעו מלממש את זכותו הדמוקרטית והאזרחית להפגין נגד השלטון ואף להיות דומיננטי בהפגנות ולקרוא קריאות באמצעות המגפון, היא ביטוי לריקבון אנטי-דמוקרטי עמוק.

אוציא כמובן מכתב דרישה חד משמעי לקטוע מידית את הפרקטיקה המטורפת הזו ולמצות את הדין המשמעתי עם מי שאחראים לזימונו של יונתן לחקירת סרק מפחידה.

המכתב יישלח למפקד משטרת מחוז ירושלים הנכנס, ליועצת המשפטית של משטרת ישראל ולמפכ"ל המשטרה החדש. במקביל אמליץ ליונתן גם להגיש תביעת פיצויים נגד משטרת ישראל.

יונתן ההמום אמר לחוקר, שכששירת בשטחים (לצערו), כך נהג הצבא לדיכוי הפגנות לא אלימות של פלסטינים: נעצרו ונחקרו מפגינים דומיננטיים ובולטים שלא עברו שום עבירה ולא נקטו בשום אלימות, לצרכי הרתעה

אבל מכתבי דרישה ותביעות פיצויים אינם מספיקים. חייבת לקום זעקה גדולה.

כפי שציין ההיסטוריון הדגול פרופסור שאול פרידלנדר שחקר את גרמניה הנאצית והתמחה בהיסטוריה של השואה: דמוקרטיות אינן קורסות פתאום ודיקטטורות אינן מופיעות לפתע בעקבות חציית קו אדום אחד ויחיד.

מדובר בתהליך הדרגתי של חציית קו ורוד ועוד קו ורוד ועוד קו ורוד. ולפתע: הקו האדום נחצה.

אפעל משפטית. אבל כולנו חייבים לפעול ציבורית. זו חרפה מסוכנת. זו חרפה מסוכנת מאד.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.