אלא אינם ימים קלים להיות אזרח אמריקאי: יותר משני מיליון חולים בקוביד-19, קרוב ל-120000 מתים, משבר כלכלי שרק צפוי להחמיר בחודשים הקרובים, מחאה נרחבת נגד אלימות המשטרה והפליה גזעית ממוסדת, ממשל פדרלי שאינו מתפקד, וכמובן נשיא שכל מה שהוא נוגע בו נהרס.

התמונות ששודרו ברחבי העולם של מפגינים מתנגשים בכוחות שיטור ושל ביזה מחנויות יצרו רושם, שארה"ב הולכת בדרכה של ברית במועצות ומתפרקת לגורמים. המציאות, עם זאת, שונה. אין ספק שארה"ב עוברת משבר חריף, אבל היסטוריה נוצרת מרגעי משבר, כשהסדר הישן אינו מתאים יותר לרוח התקופה, וכשהבנה חדשה של המציאות פותחת אפשרויות לשינוי המתבקש. בכל הקשור למתח הגזעי בארה"ב השינוי שבאוויר הוא בשורה ענקית.

ד"ר ברק מנדלזון הוא ראש החוג למדע המדינה בהברפורד קולג׳. בין תחומי המחקר שלו אל-קאעדה והתנועה הג׳יהאדית, טרור, שחקנים לא-מדינתיים חמושים ומדיניות החוץ של ארה״ב. יליד ישראל, תושב ארה״ב, נשוי, אב לשלושה כלבים ולתינוק בדרך. כתב שלושה ספרים (האחרון: Jihadism Constrained: The Limits of Transnational Jihadism and What It Means for Counterterrorism) ועשרות מאמרים. גאוה מקצועית: מצוטט בהרחבה במגזין של דאעש באנגלית תחת הכינוי ״היהודי ברק מנדלזון״.

המשפט הבינלאומי הפך במאה ה-21 לזירת מאבק הסברתית מרכזית. הנרטיב הפרו-פלסטיני, שמציג את ישראל ככוח כובש ומדכא, נשען באופן כמעט מוחלט על מונחים ומושגים מתוך המשפט הבינלאומי. "אפרטהייד", "כיבוש", "רצח עם" – אלו לא רק מילים, אלא הגדרות משפטיות בעלות משמעות עמוקה, המשמשות ככלי נשק במאבק ההסברתי.

ההנחה הבסיסית של הנרטיב הפרו-פלסטיני היא שהמשפט הבינלאומי הוא הסמכות העליונה, "המוסר האובייקטיבי". הם מציגים את עצמם כמי שנלחמים למען צדק בינלאומי, ומאשימים את ישראל בהפרה שיטתית של אמנות וחוקים בינלאומיים.

רוני בנשק הוא נער ישראלי שמתעסק בהסברה. מתעמת וחוקר לעומק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

רבות נכתב על אוכלוסיות שעברו את מתקפות הטילים ללא מרחב מוגן ונאלצו לאלתר פתרונות, בהם השתרעות בתעלות או שהות מתחת לגשרים. על קבוצה אחת, שמתגוררת סמוך לנתב"ג (יעד מועדף למשגרי הטילים) ללא יכולת לחפש פתרון מיגון ובלי אפשרות לעזוב למקום אחר, לא ראיתי שכתבו.

הכוונה לאלפי האסירים במתחם הגדול של שירות בתי הסוהר שמצוי במפגש בין לוד ורמלה, ובו בית המעצר ניצן, כלא הנשים נווה תרצה, כלא איילון, בית הסוהר גבעון, וכלא מעשיהו על אגפיו. גם מי שביצע פשע הוא בן אדם שזכאי להגנה, בוודאי לשמירה על חייו.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אחת השאלות הגדולות של קיומנו במזרח התיכון היא איך לנצח מלחמות, אם הצד השני חי בנרניה (סוג של), ובמציאות שלו לא יכולה להיות תבוסה.

העניין הוא, שתמיד ידענו לנצח – לא שהייתה לנו ברירה אחרת – אבל האויבים שלנו איכשהו לא הפכו למנוצחים. מנהיגי מדינות מובסות ומפקדי צבאות מרוסקים היו יוצאים למרפסת מעל אחת הכיכרות בדמשק, בעמאן או בקהיר, ומכריזים שבעצם הכל בסדר.

היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.