JavaScript is required for our website accessibility to work properly. סתיו מילוא: בואו נדבר על אחריות (או: נגעת-נסעת, שברת-שילמת) | זמן ישראל

בואו נדבר על אחריות (או: נגעת-נסעת, שברת-שילמת)

צילום מסך מתוך הטריילר לסרט לוליטה של אדריאן לין  על פי הספר של ולדימיר נבוקוב, 1997
צילום מסך מתוך הטריילר לסרט לוליטה של אדריאן לין על פי הספר של ולדימיר נבוקוב, 1997

בשבוע האחרון גועשת הרשת בשאלה, האם רצונן של בנות חמש-עשרה חופשי כשזה מגיע לסקס.

לפני שאנסה לענות על זה, הנה כמה הצהרות שאני עומדת מאחוריהן במאה אחוז:

אין שום דבר פסול בסקס בהסכמה. אין שום דבר פסול בפער גילים חוקי. אין שום דבר פסול בפנטזיות מיניות. אין שום דבר פסול בסקרנות ובכמיהה. אין שום דבר פסול בגוף האדם, במיניות, ובאדם כיצור מיני.

והנה מה שכתוב תחת סעיף 346 לחוק העונשין, "בעילה אסורה בהסכמה":

"הבועל קטינה שמלאו לה ארבע-עשרה שנים וטרם מלאו לה שש-עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש-עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה-עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו – מאסר חמש שנים".

*  *  *

כשהייתי קטנה, הערצתי את "פייב". צמרת עולם הבוי-בנדז נחלקה בין הבקסטריטבויז ואן-סינק האמריקאים, ופייב הבריטיים, ואני הייתי מהמחנה של הר רויאל מג'סטי. חברי הלהקה היו מבוגרים ממני בעשור בממוצע, ומדי לילה פנטזתי שהם רוצים בי כפי שאף אחד לא רצה בי מעולם.

לא ידעתי דבר על צעדים שמעבר לרצון. היו לי קראשים על בנים מהכיתה ועל מנחים מערוץ הילדים, ועל קווין סורבו מ"הרקולס", אבל ידעתי רק להתלהט באופן בתולי ומרוחק, ולא באמת הפכתי במשמעות של קירבה כנה. וזה בסדר – ילדים צוברים את הידע הזה בתהליך בגרות הדרגתי, טובלים כל פעם קצת עד שהם מגבשים זהות אינטימית ומינית.

בכל מקרה, פנטזתי על פייב קשות. רציתי שהם יגרמו לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם, כמו בשירים שלהם. זה התחיל מאינטראקציה יומיומית ותמימה לגמרי. הלכנו לפארק ביחד, שיחקנו קלפים ופוגים, הלכנו לקנות "קפוא" ביחד ואהבנו את אותו הטעם, חזרנו יחדיו מבית הספר. ואז הם הכניסו אותי לבאקסטייג' והזמינו אותי להופיע איתם על הבמה, וכמובן שפרצתי כתגלית פופ היסטרית.

בכל מקרה, פנטזתי על פייב קשות. רציתי שהם יגרמו לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם, כמו בשירים שלהם. זה התחיל מאינטראקציה יומיומית ותמימה לגמרי. הלכנו לפארק ביחד, שיחקנו קלפים ופוגים

הם גם הגיעו להפתיע אותי בבית הספר כדי שכולם יאהבו אותי ויחשבו שאני מדהימה, והצילו אותי מחיי הקטנים, המנוכרים; מהבית שלא הרגשתי בו שייכת, מהחברים לספסל הלימודים שהייתי לידם חוצנית לגמרי. פייב ראו בי משהו והפכו אותי לטובה יותר. הזוהר שלהם דבק בי ולראשונה לא הייתי בלתי נראית.

הנוכחות שלהם בראש שלי הזינה אותי, שעה שהמציאות הקרה והמוחשית של חיי גרמה לנפשי לקמול. ואז פנטזתי שהם מזמינים אותי לארוחת ערב – כל החמישה. ואנחנו לא ממש אוכלים. הם לא מפסיקים לנשק אותי ומתחילים לריב מי יהיה איתי, ואני אומרת להם שכולם יכולים להיות איתי. לא ידעתי אם אנחנו שוכבים, הייתי בכיתה ה'. אבל רציתי להיות קרובה אליהם, מה שזה לא אומר.

רציתי שהם ירצו את כולי, גם את הגוף שלי. תיארתי לעצמי שזו בטח התחושה הטובה ביותר בעולם, למרות שלא ידעתי לעגן אותה בשום דבר מוכר, ומה שאינו קיים במציאות יכול להתקיים בראש ללא גבולות. זה חלק ממה שכל-כך משך אותי בפנטזיה הזו: לגלות איתם משהו חדש. לגלות איתם את עצמי.

אבל זה משחק שילדה בכיתה ה' שיחקה בראש שלה, אחרי שלחשה לפוסטרים שעל הקיר לילה טוב ונשקה להם בחטף, חוששת שמא בן משפחה יחלוף על פני החדר וילעג לחלומות שלה. זה מיני, כן. אבל הרי אין שום דבר פסול בפנטזיות מיניות, בסקרנות ובכמיהה, ובאדם כיצור מיני. זה חלק מהתפתחות, ומה שמתחולל בין אדם לעצמו בלבו, זה עניינו בלבד.

ואז פנטזתי שהם מזמינים אותי לארוחת ערב – כל החמישה. ואנחנו לא ממש אוכלים. הם לא מפסיקים לנשק אותי ומתחילים לריב מי יהיה איתי, ואני אומרת להם שכולם יכולים. לא ידעתי אם אנחנו שוכבים, הייתי בכיתה ה'

במרוצת השנים עוד פנטזתי על כל-כך הרבה אנשים: יהודה לוי ורן דנקר, וג'רי לואיס ובילי ויילדר, ג'רי אוקונל וג'ורג' קלוני והרשימה באמת אינסופית. ואם הייתי מספרת לכם שחברי פייב או מי מהמוזכרים לעיל שפער שנים ברור נמתח ביני לבינם, שהרטיטו אותי עד עמקי נשמתי הרכה – היו מנסים עליי איזה מוב מיני, מה היה צורם יותר: העובדה שמדובר במהלך מיני על קטינה, או העובדה שהקטינה הביעה עניין במיניות?

בואו נפשט אפילו יותר. אם הורים לוקחים את ילדתם לרופא השיניים וזה בודק אותה ומזדעזע, "מה זה, כל הפה שלה חורים. כמה ממתקים אתם מאכילים אותה?", וההורים יגידו, "כמה שהיא רוצה". והרופא יגיד, "היא יכולה לרצות עד מחר. אתם לא אמורים לתת לה לאכול כל מה שהיא רוצה, זה הרס לה את השיניים", אבל ההורים ימחו, "הילדה הדיחה אותנו לקנות לה מה שתרצה. היא הרי יודעת מה בא לה, היא יזמה את זה". כן? נשמע לכם סביר?

במאמר מוסגר, אני רוצה להתייחס להבדל בין מיניות לסקס כפי שאני מגדירה אותו – וכל מה שאני כותבת תקף לכל המגדרים, בבקשה קראו זאת בהתאם. מיניות היא חיבור בין אדם לעצמו, ובינו לבין אנשים שמעניינים אותו באופן הזה.

מיניות היא רצונות ומאוויים, היא חשקים ומשאלות. מיניות היא עולם הרגש של האינטימיות. סקס הוא הפן הפעיל והמשותף בתוך מיניות, אבל הוא לא חייב לכלול בתוכו חיבור. סקס יכול להתקיים גם כאקט בלבד, שמזקק רגשות ומאוויים לדחפים פיזיים. סקס יכול להיות כמה שעות של משחק מענג וכמה דקות של פורנו. והכל לגיטימי אבל, אתם יודעים, במסגרת החוק.

אם חברי פייב, שפער שנים ברור נמתח ביני לבינם, שהרטיטו אותי עד עמקי נשמתי הרכה – היו מנסים עליי איזה מוב מיני, מה היה צורם יותר: זה שמדובר במהלך מיני על קטינה, או זה שהקטינה הביעה עניין במיניות?

בגיל ארבע-עשרה הייתה הפעם הראשונה שלי. היא הייתה בניגוד לרצוני, על אף שבהתחלה רציתי את זה. כלומר, פנטזתי על זה וחשבתי שאני רוצה את זה. לא ידעתי להגדיר מה זה "זה", וחשבתי ש"סקס" זה מה שרואים בטלוויזיה. שני אנשים שוכבים במיטה וזזים, אבל אין לי מושג מה הם עושים שם או איך מרגיש גוף אחר קרוב כל-כך לשלי, ולא יכולתי באמת לשער מה תהיה התחושה של יד שאוחזת בי במקומות שעוד לא אחזתי בעצמי. אבל רציתי זוהר שידבק בי. רציתי להיות נאהבת לגמרי, הפנטזיה האולטימטיבית – דולורס הייז, "לוליטה". רציתי להיות כמו בטלוויזיה כדי להתרחק מחיי הקטנים, המנוכרים. רציתי להיות תגלית בעיני עצמי ובעיניו של אחר.

בגיל ארבע-עשרה, פוסט-טראומה מורכבת כבר הייתה חלק מחיי, אבל איש מאיתנו לא ידע דבר לגבי זה. עדיין, הרכיב הזה באישיות שלי ניהל אותי והשפיע על הבחירות שלי. מעבר להיותי בת ארבע-עשרה שאינה מצוידת בדי ניסיון וידע כדי לשפוט מצב באופן בוגר, גם הייתי מנותקת מעצמי מאד. סבלתי מהתעלפויות מרוב חרדה ונתק, אובדן זיכרון, ביעותי לילה.

לא יכולתי לנהל את המצב בשום אופן אחר, וניהלתי אותו כך שהופעתי אצל אדם אחר וביקשתי ממנו שיקח את הגוף בן הארבע-עשרה שלי ויאהב אותו מעבר למה שהוא מסוגל לקלוט. מה שזה לא אומר.

אני זוכרת היטב את הרגע ששכבתי תחתיו והרגשתי איברי מין בפעם הראשונה ואת היד שלו על החזה שלי – והבנתי שבכלל יש לי חזה – ותובנות רבות כל-כך הכו בזו אחר זו, ופשוט שכבתי שם ואמרתי לעצמי, "אוי לא. מה עשית? מה עשית?". לא עזר שנאבקתי והתנגדתי כי היד שלו כבר נצמדה לשפתיים ולאף שלי ולא נשמתי; אבל זה כבר סיפור אחר.

לא יכולתי לנהל את המצב בשום אופן אחר, וניהלתי אותו כך שהופעתי אצל אדם אחר וביקשתי ממנו שיקח את הגוף בן הארבע-עשרה שלי ויאהב אותו מעבר למה שהוא מסוגל לקלוט

בנות ארבע-עשרה וחמש-עשרה לא יודעות שום דבר על סקס. אולי הן יודעות איך זה כביכול נראה אחרי ביקור בפורנהאב, קודם עם חברות במסיבת פיג'מות בקטע מצחיק של ללעוג לטמבלים שמזדיינים מול מצלמות, ואז לבד באישון לילה, כי אולי אלה מול המצלמות לא כל-כך טמבלים ובחיים לא ראיתי גוף שנראה ככה, והאם גם אני אמורה להיראות ככה, ואני רוצה ללמוד איך להתנהג כדי להיות מוכנה.

תהיו בטוחים שהילדות שלכם ראו סקס קורה. אבל זה לא אומר שהן מסוגלות להבין מה עומד מאחורי מערכות יחסים בעולם האמיתי, מהי אינטימיות, מה ההבדל בין מה שמוצג בפניהן, מה שמתחולל בראשן ומה שהחיים מזמנים באמת. הן ילדות. כן, הן סקרניות ומתחילות לפתח מאוויים מיניים – זה נפלא ותקין. אבל הן לא יודעות כלום. ילדים רוצים ממתקים כל הזמן – זה לא אומר שהם יודעים מה לאכול.

החוק – זוכרים את החלק הזה מהפתיח? – מכיר באי כשירותם של קטינים לרדת לשורש העניין המיני, ולכן ממנה מבוגרים כאחראיים על הסיטואציה. כלומר, גם אם קטינה מביעה רצון לשכב איתך, חובת הסירוב היא עליך. אתה אמור לדעת יותר טוב. אתה המבוגר בסיטואציה גם אם אתה ילד בנפשך, ולכן החוק יתייחס אליך כאחראי.

עכשיו, חוק בצד: הערכים החברתיים בישראל עדיין בוחנים פרשות כאלה מצדן של הקטינות. האם לקטינות יש רצון או אין, והאם הוא חופשי באמת, והאם ילדות רוצות סקס והאם הן הנימפות הפתייניות של נבוקוב. "לוליטה", אגב, הוא ספר על-זמני ונשגב, מיוסר ואיום, שכתוב ביד אמן. קיים בי עדיין החלק האפל, העמוק, שמייחל להיות דולורס. ובכן, גם זה נושא לפוסט אחר, אבל כמה מילים לגבי זה בכל זאת:

ילדות, מעבר להיותן רכות בשנים ובהבנה, עלולות גם להגיע לגיל ההתבגרות עם תנאים נפשיים הרבה פחות מאופטימליים – מה שקרה לי, למשל. וזה משבש אף יותר את היכולת שלהן להבחין בין פנטזיה למציאות. בין אדם שאוהב אותך ודואג לך, לבין אדם שמסנוור אותך ורוצה לטרוף אותך.

כיום, בגיל שלושים ואחת, אין לי בעיה להתמסר לסנוור אם בא לי, והמחשבה על להיטרף מדליקה אותי למדי. אבל אני יודעת על מה אני מדברת ומסוגלת לבחור בזה בכנות. ילדה שהגיעה לגיל ארבע-עשרה וחמש-עשרה אחרי שגדלה בסביבה טראומתית, מוקפת במבוגרים משמעותיים שלא שמרו עליה, והיא מבולבלת לגמרי – סביר שתהיה חשופה לסכנה בגיל מוקדם ולא תדע להבדיל בין פנטזיה למציאות, ולא תדע בזמן אמת שהיא מנוצלת על ידי גבר מבוגר ממנה שתכלס, יודע יותר טוב אבל סתם בא לו לא לדעת.

החוק – זוכרים את החלק הזה מהפתיח? – מכיר באי כשירותם של קטינים לרדת לשורש העניין המיני, ולכן ממנה מבוגרים כאחראיים על הסיטואציה. כלומר, גם אם קטינה מביעה רצון לשכב איתך, חובת הסירוב היא עליך

אני לא רוצה לדבר על "האשמת הקורבן", על אף שזה קיים כאן ובכלליות – אלא על אחריות. בישראל בפרט, השיח על מידת מעורבותם של קורבנות עוקף בענק את השיח האמיתי שצריך להתנהל כאן: אחריות העבירה. עזבו אותי ממשחקי אשמה. אין לזה משמעות למעט התלהמות וזעזוע, ואלה לא מקדמים אותנו כחברה לשום מקום. בואו נדבר על אחריות. החוק מדבר על זה. מערכת המשפט מושתתת על זה. האחריות על סקס עם קטינה מונחת על כתפיו של הבוגר ששכב איתה, גם אם היא אמרה "כן". אם אנחנו רוצים לחנך אנשים בוגרים להחליט טוב יותר, אנחנו מוכרחים לחנך לאחריות, ולא להרתיע באמצעות אשמה.

סתיו מילוא אורבך. בת 31, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,604 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 21 באפריל 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

טקס המשואות נערך במקביל לטקס האלטרנטיבי בתל אביב

החייל שהפיל את פסל ישו בכפר בדרום לבנון והחייל שצילם הודחו ונשפטו למחבוש; צה"ל הקים פסל חדש ● צה"ל: חזבאללה הפר את הפסקת האש בירי רקטות ושיגור כטב"ם לצפון ● צה"ל: הושעה חייל ההגמ"ר שירה למוות בשני פלסטינים בגדה המערבית ● טראמפ: לא מעוניין להאריך את הפסקת האש; איראן: טרם התקבלה החלטה על השתתפות בשיחות בפקיסטן

לכל העדכונים עוד 37 עדכונים

המיעוט השקט של יום העצמאות וההבטחה שלא קוימה

מגילת העצמאות הבטיחה שוויון. אבל מציאות של התנכלויות, ניכור ואוזלת יד דוחפת חלק מהנוצרים בארץ לעזוב.

*  *  *

באחד מימי שישי האחרונים, הסלולרי שלי צלצל. על הקו, חברתי ג'. "קניתי דירה ביוון. אני עוזבת", היא אמרה.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 769 מילים
אמיר בן-דוד

יום הזיכרון והכעס

ישראל אמנם תחגוג מחר את עצמאותה, אבל השנה יותר מאי פעם קל לראות שאנחנו לא עצמאיים לחלוטין: ההחלטות הגורליות על חיינו מתקבלות כעת בבית הלבן ובפנטגון ● וגם: הפסקת האש מתקרבת לסיומה ● תאונה קטלנית בכביש 60 ● טים קוק פורש מניהול "אפל" ● ועוד...

חיילים לצד קברי חללים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק בתל אביב. 21 באפריל 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

בזמן שענקיות התוכנה מאבדות גובה, מותגי עבר כמו נוקיה, בלקברי וקודאק מבצעים קאמבק ● באמצעות ויתור על האגו ואימוץ זהות חדשה, הן מוכיחות שאפשר לקום לתחייה גם אחרי 15 שנה – על חשבון החברות החזקות ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 581 מילים

המלחמה והבחירות הפוסט-דמוקרטיות הראשונות

ראש ממשלת קנדה מארק קרני הוא כלכלן מנוסה בזירה העולמית. הוא כיהן, בין היתר, כנגיד בנק קנדה, נגיד בנק אנגליה וכשליח המיוחד של האו"ם לפעילות אקלים ופיננסים. בספרו "Value(s): Building a Better World for All", הוא כותב:

"הנטל שאנו מעבירים לדור הבא – מחובות ממשלתיים הולכים ותופחים, פנסיות שאינן ממומנות, מערכות בריאות ורווחה שאינן מספקות ועד אסונות סביבתיים – הוא לא הוגן, לא שוויוני ולא אחראי".

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,357 מילים

למקרה שפיספסת

ומאוד לא פשוט

המסדרון מזיכרון לעצמאות היה תמיד עבור מיליוני ישראלים רגע מזוקק שבו אנחנו מזכירים לעצמנו למה אנחנו כאן ובזכות מי ● אפשר לטעון שמי שאיבד את התחושה הזאת השנה הוא סתם "חמוץ" ● אבל בעצם, הוא מיואש ● דעה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 739 מילים

יש להפיק לקחים גם לגבי מה שעבר על מי שהתכווצו במרחבים המוגנים

עכשיו, כשנדמה לפי שעה שהפסקת האש בכל החזיתות מתייצבת, מגיע זמן דין וחשבון. לא רק לגבי לקחים באשר להתמודדות הצבאית והביטחונית, אלא בדיקה מעמיקה של מה שעבר וקרה לאנשים שהתכווצו במרחבים המוגנים, לא אחת כמה פעמים ביום ובלילה, ולרבים מהם לא ניתנה תשובה למצוקותיהם.

במלחמה הזו, כשהעורף היה החזית, עדיין לא התחלנו בלמידת הלקחים האזרחיים ממצב החירום שנכפה עלינו. והפעם אני רוצה לכוון דווקא לאוכלוסייה המבוגרת מגיל 65 פלוס. כ-20 אחוזים מאוכלוסיית הארץ הזו.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,175 מילים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בין הרבנים ללוחמות

שורת מקרי חיכוך סביב שירות לוחמות חושפת מתחים בין הדרישות הדתיות לבין הצרכים המבצעיים ● משימות משתנות בניגוד לפקודות, וכללי הצניעות נאכפים רק על נשים, בעוד החרדים אינם מתגייסים ● בצה"ל כבר מודים שאין חלופה ללוחמות – אך ההגנה על זכויותיהן עדיין לא מגיעה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 560 מילים

קרבות השליטה בטהרן מקרבים את העימות עם טראמפ

ציטוטים שיוחסו ליו"ר הפרלמנט האיראני השמרני מעידים על מאבקי כוח בצמרת המדינה אחרי חיסול חמינאי האב ● ברקע המגעים עם ארצות הברית, המאבק הפנימי משליך ישירות על קבלת ההחלטות בטהרן ועל הסיכון להסלמה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 626 מילים

קומץ שחיינים מול ים של אדישות: כך נחשפה דליפת הביוב בפלמחים

במשך שבועות במערכה עם איראן היו למים בחוף פלמחים ריח ומרקם של ביוב, אבל שום גורם רשמי לא היה בתמונה ● כמה שחיינים וגולשי סאפ היו היחידים שדאגו לים ואף איתרו את הצינור שממנו דלף הזיהום – שתוקן בסוף השבוע האחרון ● "היו ימים שחזרתי הביתה כשבגד הים וחולצת השחייה שלי מסריחים מביוב. זה הלך והחמיר"

לכתבה המלאה עוד 1,342 מילים

"לא בשביל המדינה הזאת בני נהרג"

הם איבדו את יקיריהם בשבעה באוקטובר – אך בצבא ובמערכת החינוך מסרבים לשמוע את קולם ● המצטרפים לפורום השכול הישראלי–פלסטיני נאבקים להקמת ועדת חקירה, להחלפת הממשלה ולמפגש עם הכאב בצד השני ● "צריך להילחם על הנשמה והאנושיות שלנו"

לכתבה המלאה עוד 1,853 מילים

שופטי העליון עולים להתקפה נגד הקיפאון המניפולטיבי של לוין

המכתב החריג של בכירי העליון לשר המשפטים מסמן נכונות לפעול למינוי שופטים לכלל הערכאות גם ללא שיתוף פעולה מצדו, לנוכח המחסור החמור במערכת ● פרסום רשימות המועמדים והדיון בבג"ץ יכריעו אם חברי הוועדה יוכלו לממש זאת חרף התנגדותו ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 925 מילים

סתירות בדוחות הכספיים של העמותה של מרדכי דוד לגבי מקור ההכנסות

עמותת "אחוות אחים לצדק – ביחד ננצח", שהקים דוד יחד עם פעילים מבני ברק ביוני 2025, אספה במהלך 2025 מעל מיליון שקל בתרומות ● אולם בדוח שהוגש לרשם העמותות, העמותה טוענת כי לא אספה תרומות בכלל

לכתבה המלאה עוד 460 מילים

ראש הממשלה מנסה להיפטר מכאב הראש של הפריימריז ודורש שריונים כדי לדחוק מועמדים שמביישים את התנועה ● במקביל, בנט שולט ביד רמה במפלגתו החדשה ומגייס בכירות לשעבר בשירות הציבורי מתוך הבנה ברורה – עדיף אנשי ביצוע פרגמטיים מאשר אידיאולוגים שיעשו לו תרגילי עריקה נוסח שיקלי וסילמן ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 807 מילים

הפצצה המתקתקת של המשק הישראלי

השקל מוביל את מגמת התחזקות המטבעות העולמית, ומותיר את היצואנים להיאבק על הישרדותם מול העלויות שהמטבע החזק משית עליהם ● ללא התערבות ממשלתית מהירה, כושר התחרות של המשק הישראלי עלול להימצא בסכנה ממשית ומיידית ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 685 מילים

הסוס הטרויאני של חב"ד

תחקיר תושבי השכונות הדרומיות ברחובות גילו כי לביה"ס היסודי של ילדיהם הוכנס בית כנסת גדול במבנה יביל, ללא אישורים, הקצאה או ביטוח לשימושה של עמותת חב"ד ● כשביקשו הסברים, קיבלו תשובות סותרות ● במקביל, מתברר כי העמותה מתגאה בהקצאה מעל מעון לפעוטות שמעולם לא אושרה, בעוד העירייה עוסקת בהסדרים עקומים המנוגדים לכאורה להוראות החוק ● עיריית רחובות: "המבנה ישמש גם את הקהילה וגם את ביה"ס"

לכתבה המלאה עוד 3,149 מילים

כך מממנים בנט ואיזנקוט את הקמפיינים שלהם

המפלגות החדשות נאלצות להסתדר ללא מימון מפלגות ציבורי ● במקום זאת, הן נשענות על הלוואות בנקאיות וערבויות של מיליוני שקלים מבכירי המשק וההייטק הישראלי ● בין תומכיו של בנט: יזם ומומחה הבינה מלאכותית יואב שוהם ● בין תומכיו של איזנקוט: אחד ממייסדי "צ'ק פוינט" מריוס נכט ● צלילה למספרים

לכתבה המלאה עוד 741 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק להתחברות מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.