בימים אלה מלאו 75 שנים לייסודו של ארגון האומות המאוחדות (או"ם). לרגל הארוע, העלו אתרים ועיתונים בעולם ציוני-דרך מרכזיים ומשמעותיים בתולדותיו של הארגון.

ציון-דרך אחד היה מוסכם על כולם – ההצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שפורסמה ב-10 בדצמבר 1948. סעיף 16 בהצהרה עוסק ב"זכות להינשא ולהקים משפחה". הוא מסביר, כי בני זוג בגירים המבקשים לממש זכות זאת, "זכאים לזכויות שוות באשר לנישואין, במהלך הנישואין, ובתומם". אולם נראה, שההליכים בישראל לגבי נישואין בין בני זוג, שאחד מהם הוא/היא  אזרח/ית ישראל, והאחר לא-ישראלי/ת לא-יהודי/ה, מלמדים על המרחק העצום בין בירת ישראל לבניין האומות המאוחדות.

ציון-דרך אחד בדברי ימי האו"ם היה מוסכם על כולם – ההצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שפורסמה ב-10 בדצמבר 1948. סעיף 16 בהצהרה עוסק ב"זכות להינשא ולהקים משפחה"

משרד הפנים מצהיר, כי הליך בקשה לאזרחות בגין נישואין, אמור להימשך 5-4.5 שנים, והליך בקשה לתושבות-קבע – מעמד היכול להינתן ללא ישראלי החי בזוגיות ללא הליך נישואין, כולל זוגיות להט"ב (בכל המקרים, אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראל והאחר לא-אזרח לא-יהודי), וללא-יהודים הנשואים לתושבי-קבע – יימשך כשבע שנים. מדובר בשלב "קדם", המיועד להצגת מסמכים ראשוניים, ולאחר אישורם – ב"הליך מדורג" שבמהלכו המבקש הוא במעמד של "תושב ארעי", כאשר האשרה מחודשת מדי שנה בשנה.

צריך לזכור, שההחלטה הסופית למתן אזרחות או תושבות קבע, היא בידי שר הפנים. למעשה, מדובר במערכת שהנזקק לשירותיה הוא בבחינת "נתין" הכפוף למרותם ולחסדיהם של השר, של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, ופקידיהם.

אין שקיפות של ממש בהליך ובמרכיביו, שלא לדבר על הנימוקים לדחיית בקשה. רוב הבקשות מסתיימות בסירוב, כאשר במקרים רבים הנימוקים הם מעורפלים או חסרי פשר; או חמור מכך, נתלים בקביעה שהנישואין "פיקטיביים".

הכרעה זאת נסמכת לא פעם על ראיונות עם בני הזוג, כאשר הפקיד המתשאל מגיע להמלצה-קביעה זאת מפני שהגבר לא ידע מה שם החברה שמייצרת את משחת השיניים שבת זוגו משתמשת בה, או שהרעיה לא זכרה מהו צבע הגרביים האהוב על בן זוגה, וכיו"ב.

אין להתעלם מן העובדה, שבמרבית המקרים מדובר בבני מעמדות נמוכים יחסית בחברה, כאשר לפחות אחד מהם מתקשה בשפה העברית, אם בכלל יודע אותה (לצרכי הבנת מידת השרירות, אין אלא להיזכר בקלות ההליך ובמהירות השלמת ההתאזרחות של שחקני "הקבוצה של המדינה" – לעתים היה נדמה, שהבקשה הוגשה כשהשחקן "עלה לזריקת שלוש", ואושרה עוד לפני שהכדור חדר לטבעת).

ההחלטה הסופית למתן אזרחות או תושבות קבע היא בידי שר הפנים. למעשה, מדובר במערכת שהנזקק לשירותיה הוא בבחינת "נתין", הכפוף למרותם ולחסדיהם של השר, של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, ופקידיהם

ככלל, טיפולן של הרשויות בבקשה לאזרחות, בא לביטוי ב"טרטור" בני הזוג ובגרימת טלטלה, מכאוב וסבל מיותרים לשניהם, כמו גם הוצאות כספיות כבדות, שכן הם זקוקים לשירותי עו"ד בשלביו השונים של ההליך.

עד כמה קשה מצבם של המבקשים, ונמוכים סיכוייהם להשיג את מבוקשם, ניתן ללמוד מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את המצב בנושא, לגבי בקשות שהוגשו מראשית 2009 עד סוף פברואר 2016. בתקופה זאת הוגשו 18,107 בקשות התאזרחות, וניתנה אזרחות ל-638 מכלל המבקשים (ל-532 נשים ול-106 גברים), ו-54 נוספים קיבלו מעמד של תושב קבע. עם זאת, יש לזכור שתקופת 5-4.5 השנים הסתיימה רק עבור בקשות אזרחות שהוגשו בין ראשית 2009 לאמצע 2011 – כ-6000 בקשות; פירושו, שאושרו פחות מ-12% מכלל הבקשות הרלבנטיות.

אי-מתן אזרחות ישראלית ללא-ישראלי/ת לא-יהודי/ה הנישא/ת לאזרח/ית ישראל, מגלם הפליה בעלת רבדים אחדים. "הפליה" על שום מה? [לאור הצהרת זכויות האדם והנתונים דלעיל, הכתוב יתייחס אל בני זוג נורמטיבי, גבר ואשה, "אזרח ישראלי" ו"בת זוגו" הנשואים זה לזו, אך הם נכונים גם לנישואי "אזרחית ישראלית" עם "בן זוגה"].

1

הפליית האזרח הישראלי ובת זוגו, לעומת יהודי החי בתפוצות ובת זוגו:

א) לא זאת בלבד שיהודי החי בתפוצות זכאי מייד בעלותו לישראל לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות, אלא שגם בת הזוג שאינה יהודייה, ואיש מאבותיה לדורותיהם לא היה יהודי, זכאית להיחשב "עולה" על-פי חוק השבות, ומיד בהגיעה לארץ – לקבל את אזרחות המדינה.

ב) יש לזכור, שחוק השבות הופך שני מהגרים (שכן ה"יהודי" שבין שניהם יכול להיות בן דת אחרת או בן בלי-דת, ובלבד שאחד מארבעת סביו וסבותיו היה יהודי/ה) ל"עולים", ומייד לאחר מכן – לאזרחי המדינה.

ג) לעומת זאת, הישראלי, יהודי או אחר, אינו זכאי "לאזרח" את בת הזוג ברגע נישואיהם בישראל או בשעת כניסתם למדינה לאחר קיום הטקס בחו"ל. כלומר, האזרח הישראלי מופלה לרעה לעומת "עולה" יהודי או אפילו לא-יהודי צאצאם של יהודים, באשר להקניית אזרחות (מעמד שווה) לבת זוגו.

ד)  העולים יכולים לחיות בשלווה לאחר קבלת האזרחות, בעוד שהישראלי הוותיק ובת זוגו יעברו שבעה מדורי גיהנום במשך שנים לא-מעטות, במסגרת ההליך הממתין להם אצל רשות האוכלוסין וההגירה.

האזרח הישראלי מופלה לרעה לעומת "עולה" יהודי או צאצא של יהודים, בהקניית אזרחות לבת זוגו. עולים יחיו בשלווה לאחר קבלת האזרחות, כשהישראלי הוותיק וזוגתו יעברו מדורי גיהנום ברשות האוכלוסין וההגירה

יש לזכור, כי כל טענה והאשמה המופנית כלפי לא-ישראלי לא-יהודי הנישא לישראלי, יכולים להטיח בבני זוג המגיעים במסגרת חוק השבות:

• האם נישואין בין לא-יהודי לבין זכאי-עלייה ערב הגירתם מארץ-המוצא אינם "פיקטיביים"?
• האם הגעה ממדינה וממשטר מסוימים אינה מכתימה את העולים ב"סכנה לבטחון מדינת ישראל"?
• האם עלייה מארץ מוכת מחלות ומגיפות ומערכת בריאות כושלת, לא עלולה לסכן את בריאות הציבור בישראל?

2

הפליית הלא-יהודייה לעומת  בן הזוג הישראלי:

בניגוד לנאמר בסעיף 16 של ההצהרה על זכויות האדם, הלא-ישראלית הלא-יהודייה, הנשואה לאזרח ישראלי, נמצאת בעמדת נחיתות לעומתו. מאחר שאשה זאת אינה אזרחית ישראל, הרי שלכל אורך הליך הבחינה של זכאותה לאזרחות קיימת החרב המתהפכת, שיכולה לשים קץ לחלום האזרחות.

מצב זה משחק לטובת בן זוגה, שכן הפסקת הנישואין יכולה לשמש עילה לשלטונות לגרש את האשה מישראל. כך יכול הבעל להתעלל באשתו, לאיים עליה, לסחוט ממנה ואותה – במיוחד אם ישנם ילדים פרי הנישואין (לילדים ניתנת האזרחות ברגע לידתם. גירושה של האם בטרם הסתיים הליך אזרוחה, עלול לנתקה גאוגרפית-פיזית מילדיה, או לחילופין, להביאה לניסיון לקחת אותם עמה ולנתקם מן הסביבה שנולדו לתוכה – ובל נשכח את המאבק הצפוי בין ההורים על האחיזה בצאצאיהם).

בימים האחרונים הוצג לציבור מסע התלאות שעוברת צ'ילה עזרא בנסיונה לקבל את אזרחות המדינה. מדובר במקרה פרטי שממנו ניתן להקיש אל הכלל. בשלב מסוים, צ'ילה היתה נשואה לאזרח ישראלי, והחלה ב"הליך המדורג" לקבלת אזרחות. אולם עם מותו של בן זוגה נקטע ההליך, ומשרד הפנים ביקש לגרשה מן הארץ. התארגנות של נשים המכירות אותה ומוקירות את פעילותה, הצליחה "לדחות את הקץ" – מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה העניק לה אשרת שהייה לשנה אחת, בעקבות החלטה של "ועדה הומניטרית" שדנה במקרה המיוחד.

לאחרונה נחשפנו למסע התלאות שעוברת צ'ילה עזרא בנסיונה לקבל אזרחות במדינה, אך מות בעלה האזרח הישראלי קטע את ההליך, ומשרד הפנים ביקש לגרשה מן הארץ. מדובר במקרה פרטי שממנו ניתן להקיש אל הכלל

הפעילות שנועדה להציל אשה שסיפורה הוא מכמיר לב ותוצאותיה הזמניות, מוכיחות שגם מעשיהן של שוחרות טוב, אינם מצליחים לשנות באופן משמעותי אפילו את גורלה של אשה אחת. מכאן, שרק מאבק כולל ועקרוני יגרום למהפך בגישה לנישואי ישראלים עם לא-יהודים לא-ישראלים. מדובר בצורך בשינוי חקיקתי-תפיסתי, שעשוי להביא רווח והצלה לרבבות זוגות בישראל ולייתר את הצורך ב"מאבקים פרטיים" רבים.

אין עילה סבירה למנוע מלא-אזרח לא-יהודי את הזכות הניתנת ללא-יהודים המגיעים לישראל מכוח חוק השבות. לפיכך, יש לתקן את חוק האזרחות בהתאם. התיקון יכיל שני מרכיבים. החשוב מביניהם ייכלל בפרק הראשון בחוק: רכישת אזרחות. פרק זה מסביר את האופנים והמקורות לזכות לקבלת אזרחות ישראלית.

לפרק הראשון בחוק, יש להוסיף סעיף בלשון ההצעה דלהלן, או לפחות ברוחה:

אזרחות מכוח נישואין

כל מי שנישא/ה על-פי חוקי המדינה שהנישואין נערכו בה, לאזרח/ית ישראל שמרכז חייו/חייה במדינת ישראל, יהיה/תהיה זכאי/ת לקבל אזרחות ישראלית כנהוג לגבי מי שעלה/עלתה לישראל מכוח חוק השבות.

אזי נטל ההוכחה יעבור אל המדינה. לא עוד יטילו על מבקש האזרחות, להוכיח זכאותו לקבלה, אלא המדינה תצטרך להמציא סיבות "טובות" לבקשתה לבטל את האזרחות שניתנה "מכוח נישואין".

לאחר מתן האזרחות, הרשויות יערכו בדיקות וחקירות הנראות להן כחיוניות. והיה אם יחשדו במשהו או במישהו, יקוים הליך שיוגדר בפרק השני בחוק: איבוד האזרחות. לפרק זה ייתוסף סעיף שיכיר ברשות מינהלית-משפטית מתאימה, שהחוקרים יוכלו להציג ראיות בפניה. לאחר דיון הולם, שיאפשר להגנה לשאת את דבריה, ערכאה זאת תפסוק, האם לבטל את אזרחותו של האדם שהראיות הוצגו בעניינו.

אזי נטל ההוכחה יעבור אל המדינה. לא עוד יטילו על מבקש האזרחות, להוכיח זכאותו לקבלה, אלא המדינה תצטרך להמציא סיבות "טובות" לבקשתה לבטל את האזרחות שניתנה "מכוח נישואין"

בדרך זאת, יידונו עניינים אלה בשיקול-דעת ובשקיפות, בערכאה מתאימה, וגורלם של יחידים, זוגות ומשפחות, לא יהיה נתון בידי שר זה או אחר ופקידיו, העלולים לפעול על-פי גחמות ובשרירות-לב.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים