לשלטון פוליטי במדינה דמוקרטית יש בסיס שמורכב משני גורמים: הלגיטימציה שמעניקים לו אזרחים והאמון שהם רוכשים לו. הלגיטימציה פירושה שהשלטון מתקבל על ידי האזרחים כסמכות, מתוך הסדר מוסכם המעוגן בדרך כלל בחוק ובבחירות הוגנות.
האמון בא לידי ביטוי בציפיות החיוביות שיש לאזרחים מהשלטון בנוגע לדאגה ואיכפתיות שהוא מעניק להם ולחברה כולה. כלומר, כאשר יש אמון בשלטון האזרחים מצפים שהוא יפעל לטובתם ולמענם.
דניאל בר-טל הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב וכותב הספר עם פרופסור עמירם רביב "אזור הנוחות של חברה בסכסוך" שיצא בסטימצקי ומוסד ביאליק.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש פה לצערי ערבוב בין שני נושאים שונים.
אחד זה הבעייתיות הגדלה והולכת בממשל הישראלי תחת נתניהו – במהדורה הנוכחית שלו (להבדיל מתקופות עבר בהן היו לו הצלחות וידע להפגין שיקול דעת ואיזון).
והשני זה צעדו של גנץ שהיה הכרח המציאות.
בראש ובראשונה היה צורך קריטי בהגנה על מערכת המשפט – שתחת התקפה חמורה ממש והיא הייתה זקוקה אקוטית להגנה.
והיה גם ענין הריבונות – שהיה חומר נפץ בפני עצמו אם היה מתנהל בלי הרבה מאד שיקול דעת וזהירות וכאן הייתה לצמד גנץ-אשכנזי תרומה מכרעת. עד כדי כך שהאמריקאים כבר התנו את המהלך בהסכמת כחול לבן.
שני אלה לבד כבר הצדיקו את מהלל החירום של גנץ. ועוד יש את הקורונה ואת המשבר נכלכלי החמור שנילווה לו ומה שהיה קורה אם במקום לטפל בהם היינו נגררים למערכת בחירות.
כך שלקרוא לצעד של גנץ בגידה ומעילה באימון בוחרי כחול לבן (שאני בינינם) זה סוג של עיוורון.
עיוורון זה היה תמיד מאפיין ראשי של השמאל הקיצוני שצעק זאב, זאב עוד כשלא הייתה לכך הצדקה וכשהזאב אכן הגיע – מה שלצערנו קורה עתה עם נתניהו – כבר קשה לחדד דברים.