מעשה בהריסה (לא של בית המשפט)

נזמי אבו בכר, המפגע שהרג את החייל עמית בן יגאל, בדיון בבג"ץ בענין הריסת בית משפחתו, צילום מסך מוויינט
נזמי אבו בכר, המפגע שהרג את החייל עמית בן יגאל, בדיון בבג"ץ בענין הריסת בית משפחתו, צילום מסך מוויינט

אחד הפגמים שהחדיר נתניהו (יחד עם חבורת עושי דברו בליכוד) למערכת הציבורית והפוליטית בישראל, ראוי לכינוי "הכול מטומטם". עיקרו: חוסר עניין מוחלט בעובדות ובידע מינימלי לפני הבעת דעה נחרצת. היום הדבר בא שוב לידי ביטוי בהחלטת הרוב של שופטי בית המשפט העליון מזוז וקרא, כנגד דעתה החולקת של השופטת וילנר – לבטל את הריסת ביתו של המפגע נזמי מחמוד יונס אבו בכר, אשר השליך לבנה והרג בכוונה תחילה (סעיף העבירה שחל לפי הדין הצבאי בשטחים) את החייל סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל.

כמו בובות המופעלות עם מפתח באחוריהן, פצחו עדת הצווחנים ובראשם (נכון לשעת כתיבת שורות אלו) אוחנה, קרעי ואדלשטיין, במנטרות הקבועות, שאיני מבקש לחזור עליהן כאן, כלפי בית המשפט העליון. השורה התחתונה שלהן, אם מנסים "לתרגם" אותן ל"דיני הריסה" היא, שיש להרוס את בית המשפט העליון, כי הוא מונע מהמפקד הצבאי להרוס את ביתו של המפגע.

כמובן שלא העובדות מעניינות אותם. גם לא הנמקת השופטים. שכן כל אירוע המתרחש במדינת ישראל הוא מבחינת אותה חבורה רק זרז להוצאת דברי ההשמצה והבלע, הפעם וגם בהזדמנויות רבות אחרות,  כלפי בית המשפט, ובמקרים אחרים כלפי כל מי שאינו חושב כמותם.

אין ספק שניתן לחלוק על החלטת רוב השופטים, והרי השופטת וילנר חלקה עליה, אולם אין בהחלטת השופטים דבר חריג או יוצא דופן, הן מדעותיהם של שופטי הרוב במהלך השנים האחרונות, והן מהחלטות דומות שנתקבלו בקשר להריסת בתי מפגעים מכח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום).

אין ספק שניתן לחלוק על החלטת רוב השופטים, והרי השופטת וילנר חלקה, אולם אין בהחלטתם דבר יוצא דופן, הן מדעות שופטי הרוב בשנים האחרונות, והן מהחלטות דומות שנתקבלו בקשר להריסת בתי מפגעים

תקנה זו, יש לדעת, היא למעשה "חוק" בריטי שחוקק בישראל בתקופת המנדט בשנת 1945, והיא עדיין בתוקף מאז. המחוקק בישראל כבר 70 שנה לא חשב לבטל חיקוק זה או לחוקק דין אחר במקומו.

עוד ראוי לציין, במיוחד נוכח זה שבחברי מפלגתו של נתניהו עסקינן, כי היה זה מנחם בגין שקרא בדיון בכנסת הראשונה בחודש מאי 1951 לבטל את תקנות שעת החירום הללו, כאשר הוא אומר עליהן את הדברים הבאים:

"אם החוקים ­אלה, חוקי הטרור של שלטון דיכוי, יישארו במדינת ­ישראל, ­ ביום מן הימים לא יימצא חוג שלא ייפגע מהם […] קיום חוקי­ חירום אלה הוא חרפה, הפעלתם ­ פשע. ועל­ כן, לסיום הדיון, אני מציע שתי הצעות החלטה: (א) הכנסת מטילה על הממשלה לבטל ללא דיחוי את צווי המעצר שהיא הוציאה על­פי חוקי חירום; (ב) הכנסת מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להביא לפני הכנסת תוך שבוע ימים הצעת חוק לביטול תקנות ההגנה, 1945."

אחת הבעיות בהריסת בתים לפי תקנה 119 היא בדיוק זו שהצביע עליה מנחם בגין בדברים אלו ואחרים שאמר באותה ישיבה. מדובר בסמכות שניתנת לרשות המבצעת לפגוע ברכוש של אדם מבלי שכנגד אותו אדם הוגש ונוהל הליך משפטי שמצא אותו אשם בעבירה, ולמעשה במקרה נשוא פסק הדין של היום אפילו כלפי מי שלא חטא כלל אלא כלפי בני משפחתו.

אחת הבעיות בהריסת בתים לפי תקנה 119, היא שמדובר בסמכות לפגוע ברכוש אדם אשר לא הוגש ונוהל נגדו הליך משפטי שמצא אותו אשם בעבירה. במקרה נשוא פס"ד היום – לא מדובר אפילו בחוטא אלא בבני משפחתו

מהבחינה העקרונית שני מישורים של טענות עולים במקרה של השימוש בתקנה 119 להריסת ביתו של מפגע.

1

במישור אחד נטען שעצם השימוש בתקנה הוא לא חוקי וסותר שלל כללים של המשפט הבינלאומי, אשר מחייבים כמובן גם את השלטון של מדינת ישראל בשטח הכבוש. טענה עקרונית זו מבקשת למעשה לבטל באופן מוחלט את השימוש בכלי של הריסת בתים לצרכי הרתעה. הבסיס ההיסטורי והמוסרי של טענה זו נשען על ההלכה היהודית, האוסרת על הענשת הכלל בגין מעשה של היחיד, כפי שהסביר השופט רובינשטיין באחד מפסקי הדין שעסקו בהריסת בתים:

בהקשר זה מפנים העותרים לפרשת השמדתה של העיר סדום בספר בראשית, בה אומר אברהם לאל:

"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח כה); וכן לפרשת קורח, בה טוענים משה ואהרן מול אלוהים: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז כב), ורש"י מבאר שם: "אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא".

באופן אירוני למדי, כמובן שדבר זה אינו מונע כלל מכל הצווחנים המתיימרים לדבר בשם מסורת ישראל להתעלם לנוחותם מהמקור היהודי הברור של כלל אוניברסלי זה.

2

המישור השני של הטענות עוסק במקרה הספציפי, ומתייחס לשאלת הקשר שבין בני המשפחה ובין הבית שאותו מבקשים להרוס לאותו מפגע. כך למשל קבע בג"צ כי במקרים שבהם בני המשפחה האחרים הביעו תמיכה במעשי המפגע (גם לאחר מעשה), או במקרים שבהם הבית עצמו שימש לאחסון אמצעי לחימה למטרות טרור, אזי בית המשפט מצא שיש קשר ישיר בין הבית לבין מעשי המפגע, ויש הצדקה להריסתו.

הבסיס ההסטורי והמוסרי לביטול השימוש בהריסת בתים להרתעה, נשען על ההלכה היהודית, האוסרת על הענשת הכלל בגין מעשה היחיד. זה לא מונע מהמדברים בשם מסורת ישראל להתעלם מהמקור היהודי

אם נחזור לפסק הדין שניתן בבג"צ, וננסה למקם אותו על הציר של טענות אלו, הדברים מתבהרים יותר. הן השופט מזוז והן השופט קרא נמצאים בקבוצת השופטים (שלמיטב הבנתי אינה מהווה רוב בבית המשפט) הסבורים שיש לשקול את עצם השימוש בתקנה 119, בהתאם לטענה העקרונית שציינתי לעיל.

אולם למרות שזו דעתם האישית, ככל הנראה, הם מקבלים כנתון כי השימוש בתקנה הוא חוקי, עד שלא יוכרע אחרת בהרכב מורחב של בית המשפט העליון ואשוב לזה עוד מעט. מבחינתם לא נמצאה מצד אחד זיקה מיוחדת של הבית למעשה של המפגע, הבית לא שימש לאחסון אמצעי לחימה, משפחתו של המפגע לא הביעה עידוד למעשיו. ומהצד השני הבית של המפגע משמש מקום מגורים לאישה ולשמונת ילדיו שהינם (כפי שנטען) משפחה קשת יום.

בנסיבות אלו דעתם הייתה שאין לבצע את ההריסה אלא לכל היתר אטימה של החדר שבו התגורר המפגע. אפשר כמובן להגיע למסקנה אחרת בנסיבות אלו (והרי כך החליטה השופטת וילנר), אולם אין דבר יוצא דופן ומיוחד בהחלטה של היום, אשר גורמת לעליית קצף מוגברת אצל כל המבקרים הלא ענייניים.

לאחר מתן פסק הדין נשמעה קריאה להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין. גם בקריאה זו יש מימד אירוני. מבחינה משפטית אין כל סיבה לקיום דיון נוסף על פסק הדין, שכן הוא נטוע בהלכה הנוכחית ולא קובע כל הלכה חדשה, דבר  שעשוי היה להצדיק דיון נוסף.

מצד שני דווקא שופטים כמו מזוז למשל, קראו עוד משנת 2015 לקיום דיון בהרכב מורחב של בית המשפט העליון על מנת לדון בסוגיה העקרונית של עצם השימוש בתקנה 119, ואולם הנשיאה נאור דחתה בזמנו בקשה לדיון נוסף באחד המקרים של הריסת בתים.

אם אכן תיענה הקריאה הזו בחיוב, אני מתאר לעצמי שהשופט מזוז ואחרים המתנגדים לשימוש בתקנה 119, ישמחו לקראת דיון כאמור. כמובן שלא ניתן לדעת מראש בוודאות מה יחליט בית המשפט ביחס לשאלה העקרונית שטרם עמדה לבחינה בהרכב מורחב מזה שנים רבות. ישנה אפשרות שההרכב המורחב יבטל כליל את השימוש בתקנה 119 כאמצעי להרתעה של מפגעים.

לא נמצאה זיקה מיוחדת של הבית למעשה המפגע, הבית לא שימש לאחסון אמצעי לחימה, משפחתו לא הביעה עידוד למעשיו. ומצד שני, בית המפגע משמש למגורי אשתו ושמונת ילדיו שהם משפחה קשת יום

לסיכום אני מעדיף לחזור למנחם בגין של 1951 ולמקורות היהודים, מאשר לאדונים אוחנה ושות' של הליכוד נוסח 2020. הן מנחם בגין והן המקורות היהודים אמורים ללמד אותנו דבר בסיסי אחד – במדינה יהודית ודמוקרטית, עם דגש על היהודית, לא מענישים אדם (וילד) שלא חטא ולא הואשם והורשע במשפט, על חטאו של האחר.

עורך דין המתמחה בתביעות ייצוגיות ובעתירות חוקתיות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,134 מילים
כל הזמן // יום שני, 21 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יועץ רה"מ טופז לוק נצפה באזור ההפגנה בבלפור למרות שהוא אמור להיות בבידוד

צעיר נעצר בחשד כי ניסה לדרוס מפגינים בבלפור ● אלפי מפגינים נגד רה"מ בירושלים ועל הגשרים ● המשטרה תצמצם מחר את המחסומים בכבישים אבל תשאיר 38 מהם ● קבינט הקורונה ידון ביום ג' בהחמרות בסגר אחרי יום כיפור ● עמותת "מסעדנים חזקים ביחד": "נתמוך כספית ומשפטית במסעדות שיפתחו" ● ח"כ משה ארבל מש"ס נדבק בקורונה ● משה יעלון שנפגש אתו נכנס לבידוד

עוד 29 עדכונים

התקפת הפופוליזם על המומחיות

בעשורים האחרונים, וביתר שאת לאחר התפרקות ברית המועצות, החלה דמוקרטיזציה מואצת במדינות רבות בעולם. זו התאפיינה באימוצם והעמקתם של עקרונות דמוקרטיים, זכויות אדם ושלטון החוק, ובחיזוקם של בתי משפט חוקתיים.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה ואף לשינוי כיוון. תחת דמוקרטיזציה מואצת, אנו עדים למשבר של דמוקרטיות חוקתיות, שבמרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות. במדינות שונות, מנהיגים פופוליסטים עושים שימוש לרעה בכלים משפטיים וחוקתיים כדי לשחוק את הסדר הדמוקרטי.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה מדמוקרטיזציה מואצת למשבר של דמוקרטיות חוקתיות. במרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות, ושימוש לרעה של מנהיגים פופוליסטים בכלים חוקתיים לשחיקת הסדר הדמוקרטי

שחיקה דמוקרטית זו היא לרוב הליך הדרגתי ועדין, אך כזה שמביא עדיין לריקבון משמעותי בשלושה מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה:

  1. בחירות תחרותיות.
  2. זכויות ליברליות לחופש ביטוי והתאגדות.
  3. שלטון החוק.

בשיאה, שחיקה זו עשויה להביא לשינוי יסודי וכולל בשיטת המשטר של המדינה, כולל החדרת אלמנטים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים, כפי שאירע בהונגריה, פולין וטורקיה.

כדי לחזק את השלטון הקיים ולהקשות כמה שיותר על האפשרות להחלפה אמיתית שלו, מנסה השלטון הפופוליסטי להתנער מהמגבלות העקרוניות האמורות לחול על כוחו בדמוקרטיה חוקתית ולהחליש את האיזונים והבלמים. לשם כך, פועל השלטון כדי להחליש את שומרי הסף ואת מנגנוני הבקרה החיצוניים והפנימיים על השלטון, ובכללם המגבלות החוקתיות, מערכת המשפט, מערכות אכיפת החוק, השירות הציבורי, ארגוני זכויות אדם והתקשורת. רטוריקה פופוליסטית והסתה נגד בעלי עמדות נוגדות וביקורתיות, תוך הישענות על ערכים לאומיים ודתיים, מסייעים לשלטון להשיג תמיכה במהלכים אלו.

פופוליזם, בהתאם לאחת ההגדרות המובילות, מחלק את העולם לטובים ולרעים – אנחנו והם. הפופוליזם מנגיד את "העם" — הטוב ובעל השכל הישר הפועל לפי עקרונות טבעיים ופשוטים, ולרוב לאומיים, מול "האליטות"  — קבוצות בעלות השקפת עולם התומכת ברעיונות ליברליים אוניברסליים. המנהיג הפופוליסט טוען שהוא – ורק הוא – מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי. היות שהעם לא מדבר בקול אחד, מסתמך הפופוליסט על כלל הכרעת הרוב. הרוב מייצג את העם שהוא הריבון 'הכל-יכול' ולפיכך הפופוליזם רואה במגבלות חוקתיות על כוחו של הרוב, כגון ביקורת שיפוטית, שומרי סף, ומערכות איזון ובלימה כאנטי-דמוקרטיות ופועל להחלשתן.

המנהיג הפופוליסט טוען שהוא מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי, ומסתמך על הכרעת הרוב, המייצג את העם, הריבון 'הכל-יכול'. הפופוליזם רואה אנטי-דמוקרטיות במגבלות חוקתיות על כוח הרוב, כמו ביקורת שיפוטית ושומרי סף

1. פופוליזם נגד פלורליזם

נקודה מרכזית היא שבניגוד לתפיסה הדמוקרטית, המבוססת על שוק דעות חופשי והכרעה בין מגוון עמדות באמצעות מנגנונים דמוקרטיים, הפופוליסט הוא אנטי-פלורליסט. המנהיג הפופוליסט מבקש לדבר בשם האומה בכללותה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לשם כך עליו לפתור את הסתירה בין טענה זו ובין נוכחות אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון הוא פשוט; עמדות הנוגדות את תפיסת עולמו אינן לגיטימיות.

תוצאה אחת של עליית הפופוליזם, שלא מקבלת מספיק תשומת לב בשיח, היא ההתקפה על המומחיות המדעית, מה שמכונה לעתים "המרד נגד מומחיות". להתקפה זו מספר הסברים: ראשית, אחת התכונות הברורות ביותר של פופוליזם היא התנגדות ל"אליטה ליברלית", השואבת את כוחה מהשכלתה וממעמדה המקצועי. השלטון הפופוליסטי טוען שהאליטות מחזיקות במוסדות השלטון ומקדמות את סדר יומן, בעוד העם מודר ממוסדות אלה. לכן, כדי לפתור את הבעיות העומדות בפני המדינה, יש להחליש את 'שלטון האליטות' ולבחור מנהיגים שיפעלו בהתאם ל'רצונו האמיתי' של העם.

הטענה היא שגופים 'טכנוקרטיים' שאינם נבחרים, כמו רשויות עצמאיות בעלות מומחיות, חולקים את הכוח הריבוני עם נבחרי הציבור ולעתים הם השולטים.

התנועה הפופוליסטית מתיימרת להיות ניסיון של הציבור להחזיר לעצמו את כוחו וסמכויותיו, הנרמסות לכאורה על-ידי הבירוקרטיה והמומחים. כך למשל, בעקבות הצבעת הברקזיט על יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הכריז הפוליטיקאי הבריטי מייקל גוב:

“I think the people of this country have had of experts with organisations with acronyms saying that they know what is best and (getting it consistently wrong". (Michael Gove)

על רקע זה, למשל, ניתן להבין את אלה המכחישים את השינוי האקלימי והתרומה האנושית למשבר האקלים. למרות הקונצנזוס המדעי סביב שינויי האקלים, מהלך הנגד מבקש לכפור בעצם הסמכות המדעית ולהציגה כמוטה או כבעלת אינטרס. כך גם במאבק נגד מערכות המשפט והמומחיות המשפטית.

המנהיג הפופוליסט מדבר בשם האומה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לכן עליו לפתור את הסתירה בין זה לבין אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון פשוט: עמדות נוגדות לתפיסת עולמו אינן לגיטימיות

2. פופוליזם נגד דמוקרטיה ליברלית

שנית, את ההתקפה הפופוליסטית יש להבין על רקע המתח בין פופוליזם ודמוקרטיה ליברלית. כל חברה דמוקרטית מבוססת על הרעיון שלאזרחים תפקיד חשוב בקביעת האופן בו הם נשלטים. אולם כדי שרעיון דמוקרטי זה יכובד, הציבור או העם (‘The People’) נתפס כמערכת של פרטים שעדיפויותיהם בסוגיות שונות מגוונות וניתנות לשינוי. העדפות אלו משתכללות לידי הכרעה ציבורית באמצעות תהליכים סדורים של קבלת החלטות דמוקרטית, בדרך-כלל בהתאם להכרעת הרוב.

עקרונות דמוקרטים דורשים כי גם עמדות מיעוט תזכינה לכיבוד ותילקחנה בחשבון. כלומר, הדמוקרטיה הפלורליסטית מכילה דעות שונות ונוגדות. בניגוד לכך, התפיסה הפופוליסטית גורסת, הלכה למעשה, כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלו המבטאים עמדה פרטיקולרית – את זו של הרוב.

מרגע שגובשה או בוטאה, עמדה זו נתפסת כעמדה אחידה וקולקטיבית המשקפת את הציפייה הלגיטימית של כלל החברה, ושניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד. קול השלטון (ופעמים רבות מדובר בשליט) הוא קול העם. עמדות חורגות או נוגדות – לרבות כאלו של מדענים או מומחים – אינן לגיטימיות, שכן הן חותרות תחת התפיסה האורגנית של הציבור.

השלטון הפופוליסטי כופר ברעיון המדעי שכן לפיו 'האמת' נוצרת על-ידי פרשנותו של המנהיג בדבר רצון העם. מודלים אחרים של 'חקר האמת' רק מחלישים את המדינה. תחת פוליטיקה פופוליסטית אין צורך בשקרים או ב'קטיף דובדבנים' של ראיות מחקריות כדי לתמוך במדיניות השלטונית, שכן יש רק את הרצון האורגני של הציבור. לא בכדי, המילה “post-truth” נבחרה למילת השנה על-ידי מילוני אוקספורד בשנת 2016. התעלמות מאמיתות כפי שנתפסות על ידי מוסדות מדעיים או עיתונאיים הפכה להיות חשובה פוליטית.

הפופוליזם מעמיק את המרד במומחיות כדי לחתור תחת תחושה משותפת של אמיתות עובדתיות. אזרחי הדמוקרטיה הליברלית נכנסים לזירה הפוליטית עם אינטרסים מנוגדים, אולם משא ומתן והכרעה בין אינטרסים אלה תלויים במערכת עובדות שכל האנשים הסבירים יכולים להסכים עליהן. ללא בסיס משותף זה, הנמקה משותפת, שתהיה מקובלת גם על אלה שחולקים על התוצאה, הופכת לבלתי אפשרית.

לכן, חשיבה קונספירטיבית שוחקת את האמון הציבורי בשלטון או בגורמי ביקורת אחרים, וכאשר עובדות מסוננות באמצעות מחויבות פוליטיות-מפלגתיות, יש חתירה תחת דליברציה דמוקרטית.

מדע, ולמעשה כל התחומים האקדמיים שלנו, אמורים לספק את העובדות המשותפות. בעוד שאינם חפים מטעויות, קונצנזוס של מומחים שנקבע באמצעות מוסדות עצמאיים וא-פוליטיים כמו אוניברסיטאות וכתבי עת אקדמאים הפועלים על-ידי ביקורת עמיתים מייצגים את המאמץ הקולקטיבי הטוב ביותר שלנו בקביעת עובדות רלוונטיות.

התפיסה הפופוליסטית גורסת כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלה שמבטאים את עמדת הרוב. עמדה שנתפסת כאחידה וקולקטיבית, וניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד

מערכות הממשל בימינו הפכו למורכבות ביותר, כמו גם התלות ההדדית בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו. גם תחום המשפט, כמו תחומי ידע אחרים, הוא מורכב ודורש למידה והתמקצעות. אך הפופוליזם לא מעריך מורכבות ודורש פשטות, שקיפות, מיידיות ואמיתות הנתפסות כמובנות מאליהן. אלו מלוות בדרך כלל בנימה אנטי-אינטלקטואלית הנותנת עדיפות ל'שכל הישר' מאשר לצורות מורכבות יותר של ידע ומומחיות.

3. פופוליזם נגד מערכות איזון ובלימה

שלישית, החלשת מערכות איזון ובלימה. אחת מן הדרכים באמצעותן חברות דמוקרטיות מגנות על עצמן מפני משטרים פופוליסטים המבקשים לדכא את המיעוט או את האופוזיציה, היא מערכת ממוסדת של איזונים ובלמים: מפלגות אופוזיציה, מספר בתי מחוקקים, עיתונות חופשית, רשות שופטת עצמאית וכו'. אלו מאפשרים את תיווכן של העדפות שונות לכדי מדיניות או פעולות הממשל.

בחברות דמוקרטיות אלו, למדע תפקיד מרכזי שכן הוא מאפשר קבלת החלטות המבוססות על ידע וראיות בגיבוי מתודולוגי. קולינס ואוונס טוענים כי התפקיד של מומחיות מדעית בדמוקרטיה דומה לזה של בית שני, עיתונות חופשית או מערכת שיפוטית עצמאית. היא תורמת למערכת האיזונים והבלמים שהכרחית למניעת התדרדרות למודלים אוטוריטריים של שלטון:

“Scientific expertise, when it is working properly, and when it is understood properly, makes it more difficult for a government to do just what it wants. Those with a tendency toward populism understand this and that is why they are likely to be dismissive of scientific expertise and to find ways of undermining its credibility by, for example, suggesting it is driven by the interests of particular social groups or emphasizing its uncertain and provisional nature; claims that are at least superficially similar to ideas developed within the social constructivist analysis of science” (Collins, Harry & Robert Evans, 2019. Populism and Science, Epistemology & Philosophy of Science 56.4, 200-218).

מוסדות המספקים מומחיות מדעית, כמו האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לדמוקרטיה פלורליסטית שכן הם מרסנים את הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם את ההוויה הטבעית והחברתית קיבלה את הסכמתו של העם ולכן נכונה. כלומר, למומחיות מדעית תפקיד חשוב במתח שבין דמוקרטיה פלורליסטית והעם. בדיוק מפני שסמכות מדעית מהווה את אחת ממערכות האיזון והבלימה בדמוקרטיה פופוליסטים מתקיפים אותה כשם שמתקיפים מערכות איזון ובלימה אחרות. כאשר מדובר במומחיות משפטית, הסבר זה מקבל משנה תוקף שכן מוסדות עצמאיים רבים של איזון ובלימה, כגון מוסדות ייעוץ משפטי ובמיוחד מערכות שיפוטיות, מבוססות על מומחיות משפטית.

מוסדות המספקים מומחיות מדעית: האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לריסון הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם קיבלה את הסכמת העם ולכן נכונה

הסבר נפוץ אחד לעליית הפופוליזם הוא ההשפעה של טכנולוגיות מידע חדשניות. ככל שעלות הגישה למידע נמוכה יותר, מומחים נבחנים ביתר קלות; לעתים קרובות הם מאבדים את תפקידם כשומרי הסף. הכעס על הטכנוקרטים מאורגן ביתר קלות, והאמון במוסדות נשחק.

התוצאה היא פתח לפופוליזם, שמתקדם על ידי צורות התעמולה החדשות העומדות לרשות השחקנים הפוליטיים. האינטרנט, והרשתות החברתיות במיוחד, מהווה חממה אידיאלית לחשיבה קונספירטיבית, כך שרבים מהרעיונות האנטי-מדעיים הבולטים ביותר בימינו (מהכחשת שינוי אקלים דרך מטיפים נגד חיסונים), מגיעים עטופים בחבילה בטענה שהמומחיות הראשית הושחתה, ושכבר לא ניתן לסמוך על מדענים להגיד את האמת שכן, בסופו של יום, הכל פוליטי.

התפיסה שמומחים הם אליטות המדכאות את העם ולכן יש לדחות כל עמדת מומחים או התדיינות המבוססת על ידע – מסוכנת לדמוקרטיה. בספרו משנת 2017 The Death of Expertise: The Campaign Against Established Knowledge and Why it Matters עומד ניקולס על הניתוק ההולך וגובר בין המומחים ובין אנשים מן השורה. התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארצות הברית מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים לעשרים שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי. ההשפעה של גישה אינטרנטית לכמות כמעט בלתי מוגבלת של מידע לא מאומת וחוסר היכולת של כלי תקשורת מבוססים לבדוק עובדות בקנה מידע רחב תורמים כמובן למתח בין מומחיות ופופוליזם.

התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארה"ב מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים ל-20 שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי

השדה המשפטי, כשדה המכיל גם מומחיות וגם כוח רב, חשוף למתקפות אלו, ואולי אף ביתר שאת לאור אופיו הלא-מדעי, בהשוואה למדעי הטבע ומדעים מדויקים. האליטה המשפטית מוצגת כאליטה ליברלית, המנותקת מהצרכים האמיתיים של העם, ובהיעדר אפשרות ממשית לשלוט באמצעים אלקטורליים מבקשת לכפות את עמדותיה על הציבור באמצעות מערכת המשפט.

כך, למשל, בנאומה בכנס העמותה למשפט ציבורי בשנת 2017, טענה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד כי בעיני בית המשפט:

"ה'דמוס' הפך לדמון, והעם – הריבון האמיתי ביחס למקובל בדמוקרטיה רגילה – הפך לסכנה הניבטת מכל פינה ואורבת לשיטתנו".

הבריחה מהעם, לדעת השרה לשעבר שקד, נובעת:

"מריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".

אמירות אלו הן חלק מן השיח הפופוליסטי לפיו אליטות מנותקות, בין היתר במערכת המשפט, מתעלמות מ"רצון העם" ומגבילות אותו ממימוש מאווייו. לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים.

כאשר ההכרעה של שופטי בית המשפט, שאמורים להיות המומחים הגדולים ביותר בתחום המשפט, מרודדת להכרעה פוליטית ותו לא, אין כל חשיבות למומחיות. ואם כך לגבי שופטי בית המשפט העליון, קל וחומר לגבי משפטנים ברמה זוטרה יותר וחוקרים מהאקדמיה. לכן, אין חשיבות לעמדתו של מומחה למשפט חוקתי שטוען כי חוק מסוים פוגע בזכות חוקתית באופן שאינו מידתי ולכן אינו חוקתי, כי זו משקפת רק את עמדתו הסובייקטיבית-ערכית. זוהי עמדתו הפוליטית. לעמדה זו אין שום עדיפות על פני עמדתם הערכית של נציגי הרוב כפי שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.

באווירה פופוליסטית, סיווגם של מומחים ואנשי אקדמיה, למשל בתחומי המשפט הציבורי, כאליטה ליברלית, משמש כמכשיר הכפשה שנועד לצייר אקדמאים באופן קריקטורי כאקטיביסטיים פוליטיים ולא כמומחים בתחומם.

לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים

במלים אחרות, בעידן הפופוליזם, ההתקפה על המומחיות המשפטית משרתת מספר מטרות בו-זמנית: ראשית, ככלי להתנגדות לאליטה ליברלית שנטען כלפיה שהיא מבקשת לכפות על החברה ערכים ליברלים-אוניברסליים תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי. שנית, ככלי להחלשת מערכות עצמאיות של ייעוץ משפטי, אקדמיה משפטית ובמיוחד בתי משפט, העשויים לשמש כמנגנון איזון ובלימה על הכוח השלטוני ואשר מונעים מהכוח הפופוליסטי להתפרץ ללא ריסון. הזלזול במומחיות עלול אפוא לפגוע לא רק בתחומי המדיניות הספציפיים בהם למומחיות יש תרומה ייחודית, אלא גם לאפשר את שינוי המשטר הדמוקרטי בכללותו. מפני סכנות אלה עלינו להישמר.

רשימה זו היא חלק מפרק בדבר "מומחיות במשפט" שעתיד להתפרסם בספר על "מומחיות" בהוצאת המרכז הבינתחומי הרצליה.

יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת חיפה ומ-NYU. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי, תאוריה חוקתית, וחקיקה

ד"ר אדם שנער הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא מתמחה בתיאוריה חוקתית, במשפט חוקתי ובמשפט חוקתי השוואתי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,019 מילים

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

למקרה שפיספסת

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה