בעולם ציבורי ופוליטי הגיוני וסביר אין תופעות כמו בני גנץ וגבי אשכנזי.

ביום שני הרימו השניים את ישיבת סיעת כחול-לבן לשמיים. כולם חיכו להודעה דרמטית שאכן הגיעה. גנץ ניגש לפודיום בכנסת בארשת חשיבות גדולה, לקח לידיו את דפי הנייר, הכין היטב את עצמו מול המיקרופון וקרא בהטעמה גדולה ובדרמה ראויה את נאום האולטימטום לנתניהו.

גנץ דרש שהממשלה תקבל בתוך 24 שעות את הצעת הדחייה של ח"כ צבי האוזר, שנתניהו כבר הסכים לה, ותעביר בשלוש קריאות בכנסת את החוק שיאשר את התקציב רק בנובמבר.

"אזרחי ישראל שבעים מתרגילים פוליטיים שהם, ורק הם, משלמים עליהם את המחיר", הוכיח גנץ. לנאום שלו הוא הוסיף מתווה מפורט, לו"ז צפוף ותוכנית פעולה פרלמנטרית זריזה אחרי שנועץ לדבריו עם גורמים משפטיים מאשרי היתכנות.

כל מי שהיה בסביבה אז הבין שאם נתניהו לא ייענה לתביעה הנחרצת של גנץ, כחול-לבן תתייצב היום (רביעי) כאיש אחד בכנסת ותתמוך בחוק שמונע מראש הממשלה לכהן תחת כתב אישום – בדיוק כפי שחברי כחול-לבן התחייבו במערכות הבחירות שידענו בשנה האחרונה. הצבעה כזו אולי הייתה מחזירה לגנץ, אשכנזי ואבי ניסנקורן שמץ של אמון וחיוניות אחרי חודשים של רפיסות, כמעט אומללות, בממשלת האחדות המדומה שהקימו עם נתניהו.

כל מי שהיה בסביבה הבין שאם נתניהו לא ייענה לתביעה הנחרצת של גנץ, כחול-לבן תתייצב היום כאיש אחד בכנסת ותתמוך בחוק שמונע מראש הממשלה לכהן תחת כתב אישום – בדיוק כפי שהתחייבו בבחירות

אבל ראש הממשלה נתניהו התייחס לגנץ ולמתווה שלו כמו אל בועת אויר, או בלשונו "אבק על החליפה". נתניהו לא כינס את הממשלה, לא העביר את חוק האוזר, לא רץ לכנסת ולא לוועדות הכנסת. גנץ נותר עם הנאום ביד. אילו רק היה יכול לבלוע את המלים.

והאולטימטום? במקום להצביע בעד ההצעה של יאיר לפיד נגד האפשרות שראש הממשלה יהיה נאשם, אנשי כחול-לבן יימלטו היום מאולם המליאה בכנסת, כל עוד נפשם בם. ההצעה תיפול, מן הסתם, ונתניהו עוד יאשים את כחול-לבן בפירוק הממשלה, כיוון שלא הצביעו עם הקואליציה.

לפעמים אתה תוהה על שני הרמטכ"לים שניהלו את הצבא הטוב ביותר בעולם. איפה המודיעין, התחבולה, הכרת השטח, הסיור המקדים, התרגילים על יבש ועל רטוב לפני שיוצאים לפעולה, הבקרה המבצעית והפקת הלקחים.

בני גנץ ואבי אשכנזי (צילום: גילי יערי/פלאש90)

לאן נעלמו כל התכונות המחייבות הללו כאשר גנץ ואשכנזי הגיעו לפוליטיקה המעשית? איך הם לא מצליחים לקלוט, לנתח ולהתמודד עם הכוונות האמיתיות של ראש ממשלה שעושה מהם קרקס פעמיים ביום? למה הם אף פעם לא מצליחים מול נתניהו, שמקדים אותם תמיד בשני מהלכים. כמה מפלות אפשר לספוג?

לאן נעלמו כל התכונות המחייבות הללו כאשר גנץ ואשכנזי הגיעו לפוליטיקה המעשית? איך הם לא מצליחים לקלוט, לנתח ולהתמודד עם הכוונות האמיתיות של ראש ממשלה שעושה מהם קרקס פעמיים ביום?

ההודעה שגנץ פרסם אתמול (שלישי), בנוגע להיעדרות כחול-לבן מההצבעה על הצעת החוק של לפיד, הייתה פאתטית כמעט כמו האולטימטום העקר שהגיש: "עמדתנו העקרונית בנושא לא השתנתה ולא תשתנה, אך בעת הזו, מדובר אך ורק בניסיון לערער את יציבותה של המערכת הפוליטית כולה".

גנץ טען שהוא עושה את הכל כדי למנוע בחירות, ואמר שהוא מפציר בראש הממשלה ובסיעות הבית לקבל תקציב לטווח ארוך. ואני נזכרתי בנאום הכלניות שיפרחו בשדות של עוטף עזה, שעכשיו עולים באש מטרור הבלונים.

מה עוד אפשר לעשות כדי להכניס לראש של הרמטכ"לים שתקציב לטווח ארוך (דו-שנתי) מחסל את האסטרטגיה שבנה נתניהו נגד המשפט שלו? איך הם לא קלטו בזמן את סעיפי התקציב בהסכם הקואליציוני שהם בעצם סעיפי הבריחה של נתניהו לעבר בחירות, כלי לוותר על ראשות הממשלה?

אתמול פרסמה דפנה ליאל בערוץ 12 כי נתניהו מבקש עכשיו לפתוח את ההסכם הקואליציוני ולהכניס בו שינויים לטובתו. לא ייאמן. זה מה שמחכה לגנץ אחרי שיעבור את הניתוח בגבו (ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה). אולי אז הוא יבין, בדרך הקשה יש לומר, שהוא פשוט לא כשיר להנהגה פוליטית.