ביום שני בבוקר קבלתי שיחת טלפון דחופה מחברה קרובה, כמוני גם היא פסיכולוגית קלינית. להפתעתי, מושא דאגתה לא היתה מטופלת שנמצאת בסכנה:

"הספריה הלאומית נסגרת והמשך קיומה בסכנה, מאז היווסדה ב1892 הספריה לא נסגרה, גם כאשר היתה נתונה תחת הפגזות במלחמת השחרור הספריה נשארה פתוחה והצוות המסור המשיך בעבודת ההצלה של אוספי ספריות  שהגיעו מארצות אירופה", אמרה לי בקול מבוהל, "אנחנו חייבות לעשות משהו".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בספריה הלאומית ביקרתי לראשונה בשנות התיכון, בזמן הלימודים לבגרות בתולדות עם ישראל. למדתי אז באולפנה לבנות בירושלים, ותוכנית הלימודים שלנו כללה את הקורס של האוניברסיטה הפתוחה "מירושלים ליבנה". את הספרים ניתן היה להשיג רק בספריה הלאומית.

בשני בבוקר קבלתי שיחת טלפון דחופה מחברה קרובה, גם היא פסיכולוגית קלינית. להפתעתי, מושא דאגתה לא היתה מטופלת שנמצאת בסכנה. "הספריה הלאומית נסגרת והמשך קיומה בסכנה", אמרה לי בקול מבוהל

כך הגעתי למקום ונשבתי בקסמיו. טעמתי טעם חדש של חוויית לימוד. בין כותלי הספריה, מוקפת באלפי ספרים, צללתי לחווית למידה שטעמה כטעם גן עדן. היינו חבורת נערות שובבות, שהתקשו לשבת ללמוד בשקט וברצף. לפתע מצאנו את עצמנו יושבות במשך שעות וקוראות בשקיקה פרק ועוד פרק.

בהפסקות יצאנו למרחבי המדשאות הגדולים וחזרנו להיות בנות שבע עשרה פרועות ועליזות. כך עברו עלינו ימים שלמים, ותקופת הלמידה לבגרויות זכורה לי כאחת התקופות המאושרות בחיי.

מאז חזרתי לשבת לעבוד בספריה בכל הזדמנות. האפשרות להיכנס לבניין המכיל את כתר דמשק, את הגניזה האפגנית שנמצאה בדרך מקרה על ידי רועי צאן במערות נידחות באפגניסטן, מכתב שכתב רבי נחמן מברסלב לבתו אהובת ליבו אדל, כתבי יד עתיקים של התלמוד, ספריות של קהילות שהושמדו באירופה וספריהן שרדו. אוצר אינסוף של הספר היהודי מקיף אותך ומחבר אותך לים אינסוף של ידע וחוכמה.

בכל פעם שנתקעתי בתהליך כתיבה שמתי פעמי לספריה בידיעה ששם אוכל להתגבר על המחסום. חלק גדול מעבודת הדוקטורט שלי נכתב בה, בעודי מקבלת השראה ממאות אלפי הספרים סביבי.

הספריה הוקמה על ידי יוסף חזנוביץ ממקימי אגודת חובבי ציון. בשנת 1899 הוא פרסם גילוי דעת ובו כתב:

"בירושלים ייבנה בית גדול, רם ונישא ובו ייאצר כל פרי רוח ישראל מיום היותו לגוי. כל הספרים הכתובים עברית וכל הספרים בכל הלשונות במדברים על היהודים ותורתם… הכל ייאצר בבית הגדול הזה, ואל הבית הזה ינהרו רבנינו, חכמינו וכל משכילי עמנו, וכל אשר לו לב מבין בספרותנו ורוחו שוקקה ושואפת לתורה ולחוכמה ולדעת דברי ימי עמנו וחיי אבותנו".

אני זוכרת את הפליאה שאחזה בי כתלמידת אולפנה כאשר ראיתי בספריה יושבות זו לצד זה נזירה פרנציסקנית, בחור ישיבה, פרופסורים נשואי שם וכמרים עטויי גלימות. הגיוון הזה ממשיך להתקיים גם בימנו והספריה מסמלת את הלב הפועם של התרבות שלנו, ואת האפשרות לחיות בשלום עם כל המתחים והקונפליקטים. הספריה היא מעין מרחב מקודש של ידע, רציפות, תרבות ואחווה בתוך סיר הלחץ הישראלי שאנו חיים בתוכו.

הפגיעה בספריה הלאומית היא סימפטום לריקבון עמוק ומסוכן שהגיע לשיאו בימי הקורונה. במקום בו נסגרים ספרים יש חשש עמוק להמשך הקיום של התרבות והרוח. בכל מדינות העולם המדינה מממנת את רוב התקציב של הספריה הלאומית, ואילו בישראל, הבית הלאומי של עם הספר, התקצוב הממשלתי עומד על 50% בלבד.

הפגיעה בספריה הלאומית היא סימפטום לריקבון עמוק ומסוכן. בכל מדינות העולם – המדינה מממנת את רוב תקציב הספריה הלאומית, ואילו בישראל, הבית הלאומי של עם הספר, התקצוב הממשלתי עומד על 50%

זהו עיוות שנמשך שנים רבות וחרב הקורונה שפגעה בהיקף התרומות הפכה אותו לסיכון ממשי. זה הזמן לתקן את העיוות הזה ולפתוח בהקדם את שערי הספריה, את שערי הלב הפועם שלנו.

יחד עם חברתי הפסיכולוגית דינה פון שוורצה מסתאי פתחתנו עצומה הקוראת להצלת הספריה ולהגדלת התקצוב הממשלתי.

ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית. מטפלת ומדריכה קלינית בעמותת לב בטוח. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה לפסיכולוגיה של טראומה במכללת הרצוג.