נצחון הפסימיזם

תושבי איחוד האמירויות צופים בשיגור של חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, 20 ביולי 2020 (צילום: Jon Gambrell, AP)
Jon Gambrell, AP
תושבי איחוד האמירויות צופים בשיגור של חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, 20 ביולי 2020

במובנים רבים, חוזה השלום ההולך ובא עם איחוד האמירויות, הוא ניצחון דוקטרינת השלום הפסימית על פני זו האופטימית. אם נביט על חוזה השלום עם ירדן, שנחתם על ידי רה״מ יצחק רבין, ובמובן מה גם חוזה השלום עם מצרים, שחתם רה"מ מנחם בגין – היה בהם יסוד עמוק ומובהק של אופטימיות. ובוודאי שבזה האחרון עם הירדן, שנחתם כחלק מאותה רוח גדולה של תקווה ואופטימיות, כמעט אפילו משיחית, ששטפה את הארץ באותם ימים של שנות התשעים.

הנבואות הוורודות על 'מזרח תיכון חדש', כמו היו נראות לרגעים כריאליות ובנות השגה. הדוקטרינה ששלטה בכיפה הייתה הוליסטית, תפיסה של שלום במובן של שלמות. הנה אנו עומדים לפתור את כל הבעיות, ליישב את כל הסכסוכים, לכתת חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח, וחופי ביירות ממערב, כמו מעולם לא היו נראים קרובים וממשיים יותר. כך עכשיו כל שנותר הוא רק לראות איך מתמודדים עם אי אלו רעשי רקע של כמה קיצוניים פסימיסטיים, שמסרבים בעיקשות לקבל את רוח התקווה וההתחדשות האופטימית הזו (רבין כידוע כינה אותם 'פרופלורים').

הדוקטרינה ששלטה בכיפה היתה הוליסטית, תפיסת שלום במובן שלמות. הנה אנו בדרך לפתרון כל הבעיות, ליישוב כל הסכסוכים, לכיתות חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח וחופי ביירות ממערב נראו קרובים מתמיד

מכאן כמובן נבעה הראייה שיצרה את הכריכה הקונספטואלית-סימביוטית הזו, בין יעד השגת השלום עם הפלסטינים, לרצון להגיע לשלום עם שאר עמי האזור. כי הלא אי אפשר לפתור את הדברים באופן כל כך חלקי ומעורער. איך אפשר לשגות בחלומות על מזרח תיכון שוויצרי, בעוד שיש כאן עוד כמה פלסטינים שמשום מה עוד מעדיפים לראות אותנו נעלמים מעל פני האדמה? אבל בשביל כך כמובן, ישנה את האופטימיות האינסופית האמורה. אנחנו לגמרי מאמינים שבקרוב מאוד נצליח לגרום לכולם לאהוב את כולם, ולעקר כל שנאה ואיבה מקרב הארץ.

את דוקטרינת השלום האופטימית אפשר, ללא ספק, לייחס לחוזה הגדול שלה: שמעון פרס. הוא המייצג המובהק של התפיסה שמתעקשת לחתור לשלום ללא לאות, גם כאשר המציאות הריאלית לכאורה טופחת על פניו. יש משהו כמעט דתי בראייה הזו. אחיזה תהומית בחלום ובצביעת המציאות בצבעים היותר זוהרים. בראייה הזו הריאליה אינה אלא אבן נגף סורר זמני, כזה שעלינו לגבור עליו. ועם עוד קצת רצון ויכולת, זה יקרה גם יקרה, נצליח להביס את אותה ריאליה פסימית, ולהביא בטח שלום צחור כנפיים לכל עמי האזור.

אין צריך להרחיב במילים עד כמה דוקטרינת השלום האופטימית הזו התרסקה אל תוך עצמה בעשרים וחמש השנים האחרונות. אותו חומוס בדמשק וחופיה הזהובים של ביירות, כמו לא נראים רחוקים יותר. זהו החלום ושברו במובן היותר קשה וטרגי. הריאליה הגיאו פוליטית, הפכה להיות גיהינום של ממש בעבור לא מעט מאותם עמים (ולמי ששכח, גם בעבורנו בראשית שנות האלפיים). השלום צחור הכנפיים הפך להיות חיה פצועה ומדממת.

ומכאן אך טבעי שהעם היושב בציון עבר התפכחות של ממש בדעותיו הפוליטיות. השמאל הפוליטי נושא הדגל של דוקטרינת השלום האופטימית ההיא, הפך להיות כמעט בלתי רלוונטי. דווקא הימין, שחזר והדהד ברמה את קולה של הפסימיות וההסתייגות מכול חלומות השלום המופרכים הללו, הפך להיות הכוח הפוליטי המוביל והברור.

השמאל הפוליטי, נושא דגל דוקטרינת השלום האופטימית ההיא, הפך כמעט בלתי רלוונטי. דווקא הימין, שחזר והדהד ברמה את קול הפסימיות וההסתייגות מחלומות השלום המופרכים הללו, הפך להיות הכוח הפוליטי המוביל והברור

ומי שללא ספק מייצג יותר מכול אחד אחר את קולה של הדוקטרינה הפסימית הזו, ומהווה למעשה את ראש החץ המובהק שלה, הוא מנהיג הימין היותר בולט בשלושים השנים האחרונות, רה"מ בנימין נתניהו.

נתניהו הוא פסימיסט בנשמתו. הפסימיזם כמעט זורם לו בעורקיו. אביו, ההיסטוריון פרופ' בן ציון נתניהו, נחשב כאחד מהבולטים בראייתו ההיסטורית–פסימית. את הגותו מאפיינת חשדנות היסטורית (כמעט דטרמיניסטית) טיפוסית, כלפי אפשרות הישרדותו של העם היהודי, ואופן התנהלותו במרחב הגיאו–פוליטי כנגזרת מכך. זהו פסימיזם קיומי ואינטלקטואלי כאחד, שכמו צופה על העולם במבע דיסטופי מובנה.

אך כאן חשוב לחדד, זאת אינה דיסטופיה המובילה לאדישות וייאוש, או אפילו לניהליזם קיומי. אדרבה, זאת תפיסה, שבאופן פרדוקסלי רואה דווקא בפסימיות את קרן האור היחידה האפשרית לאופטימיות ותקווה. כמה שזה נשמע אולי מופרך, בראייה הזו, הדרך לתקווה עוברת בהשקפה הפסימית.

זאת כאשר בבסיס ראייתנו הקיומית מוכמנות הספקנות והחשדנות, ולא פחות מכך, ההבנה הכה ריאלית, שיהיו הישגנו גדולים ונפלאים ככל שיהיו, לנצח עוד ניאלץ לאכול חרב. נאלץ להיאבק על קיומנו, להמשיך ולייצר מאזנים של הרתעה ואף אימה, מול האיומים מקרוב ומרחוק (בזמן ובמקום), שכמעט בהכרח אופפים אותנו מאז היותנו לעם ועד עצם היום הזה.

בראייה הזו, השיר 'והיא שעמדה', אינו רק עוד טקסט חביב מן ההגדה שכולנו שרים בצוותא, אלא כמעט מן פרוגרמה מדינית לאומית צלולה ומסודרת, אלא שלא בהכרח אלוהים הוא זה שמצילנו בידם, אלא יותר בכיוון של אנו כאן, ברוח ובתעוזה הלאומית שלנו.

בבסיס ראייתנו הקיומית מוכמנות הספקנות והחשדנות, ולא פחות מכך, ההבנה הכה ריאלית, שיהיו הישגנו גדולים ונפלאים ככל שיהיו – לנצח עוד ניאלץ לאכול חרב

אז מה פלא, שנתניהו היה גם זה שלא היה כמותו בזיהוי ברור ומוקדם של האיום האיראני. האיש אינו נביא, הוא גם לא בהכרח החכם הגדול ביותר. הוא פשוט הפסימיסט הגדול מכולם. מבחינתו, כשהוא קם בבוקר, עוד לפני שהוא מסתכל על יפי השמש העולה והציפורים המצייצות, הוא מביט ימין ושמאל, לבחון אם אין שם איזשהו מישהו שקם עליו להורגו. כך שבזיהוי האיום האיראני מבחינתו לא היה כל אלמנט של גילוי והפתעה. אדרבה, ההפתעה הייתה אילו לא היה מגלה כל איום דמוני שכזה סביבו.

אתם זוכרים את ההאשמה הנצחית כלפיו, ש'ביבי עוסק בהפחדות'? אכן כי כן, ביבי עוסק בהפחדות. בדיוק בשביל כך הוא שם, לעסוק בהפחדות. אלא שבראייתו, הרוצה בשלום יעסוק בהפחדות. או במילים אחרות, יהיה פסימי וריאלי עד כאב. כי יש משהו בראייה הפסימית, שמאפשר לך להיפרד ביתר קלות מחלומות וורודים ומתקתקים על עתיד מופלא. להתמקד הרבה יותר בכאן ועכשיו, במה שקורה כעת בחיי היום יום.

אין שלום ולא יבוא שלום, אבל יש ריאליה, איך שהיא כמות שהיא, לטוב או לרע. ומה שיותר מאפיין ומניע חיים אנושיים הם בסך הכול אינטרסים. אוסף אינסופי של אינטרסים שנקלעים לזירה גיאו–פוליטית אחת. כך שאם נדע לשזור ולנהל דיאלוג נכון בין סך האינטרסים, נצליח להגיע לריאליה פסימית מחד, אבל עם שלווה ואפילו שלום, מאידך.

כי בראייתו, גם כאשר הוא יושב מול עמי האזור, אלו שנחשבים כאויבים היסטוריים, הוא פונה אליהם בשפתו הפסימית. הוא כמו תובע מהם להניח בצד את החלומות והאופטימיות האוטופית. בעיניו דווקא החלומות הללו הם רעשי הרקע הבלתי רלוונטיים שלנו ושלהם גם יחד. מבחינתו, אם רק נוכל להתגבר עליהם, נוכל להקשיב נכוחה למציאותנו הנוכחת, איך שהיא וכמות שהיא. זאת שהיא, כאמור, פסיפס עצום של אינטרסים, שאין כל סיבה שלא נוכל להתאים ולסדר ביניהם יפה יפה.

בעיניו דווקא החלומות הללו הם רעשי הרקע הבלתי רלוונטיים שלנו ושלהם גם יחד. אם רק נוכל להתגבר עליהם נוכל להקשיב למציאותנו הנוכחת, שהיא פסיפס עצום של אינטרסים, ואין כל סיבה שלא נוכל להתאים ביניהם יפה

אז לבטח הם שאלו אותו שם בתוך החדר: 'אבל ביבי, מה יהיה עם הפלסטינים וכל זה?' ואני מדמיין אותו עונה להם: 'הו, הניחו יקיריי. יום יבוא וגם זה יהיה בסדר. אבל הבה נניח ליום שיבוא, הבה נביא את היום ההווה, את הכאן ועכשיו. או כפי שזה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית: Let's do business!'.

ראייה זו התעצמה שבעתיים בשנים האחרונות, בעת שאותו איום איראני הפך להיות מכנה משותף עמוק בין ישראל לכמה מדינות ערביות–סוניות במזרח התיכון. וכאמור, אין כמו איום, או אם נרצה, נקודת מוצא פסימית, להוות טריגר נפלא להסתכלות נכוחה במציאות. להיפרד מחלומות ואשליות, ולשאול את עצמנו איך מתמודדים עם החיים בכאן ועכשיו. וכששאלה בעלת אופי הישרדותי שכזה עומדת בבסיס המפגש בין עמים, אין כמותה לייצר מפגש ריאלי–פסימי של אינטרסים, ומשם הדרך לשלום אמתי, משמעותי ועמוק שבעתיים מכול שלום אוטופי אחר.

ובהקשר זה, חשוב לציין ולהוסיף, כי אך טבעי שדוקטרינת השלום הפסימית הזו מיושמת דווקא עם מדינה כמו איחוד האמירויות. מדובר במדינה, שלהבדיל מאחיותיה מאותו אזור ממש, הייתה הראשונה לזהות עד כמה אין באמת ביכולתה להמשיך ולנוח על זרי הדפנה של אוצרות הנפט שנמצאים ברשותה. ההכרה כי לא לעולם חוסן, וכי במוקדם או במאוחר, ערכו של הנפט יירד פלאים, והתלות של העולם כולו באותם אוצרות עולם, תלך ותפחת משמעותית. זאת ראייה פסימית ביסודה.

אך כאמור, לא בפסימיזם של ייאוש עסקינן, אלא בכזה שבסופו של דבר הניע אותם לפעולה דרמטית, בעיקר במישור העסקי-כלכלי. כך לאורך שנים השכילה המדינה הזו להשקיע משאבי עתק ביצירת מקורות הכנסה עסקיים/טכנולוגיים אלטרנטיביים, תשתיות כלכליות וחברתיות, אשר הכשירו את המדינה ואזרחיה, ליום פקודה, לאותו היום שאחרי הנפט. לימים שבו הם עלולים למצוא את עצמם גם בלי נפט (ולמי שלא זוכר, באיזושהי נקודת זמן לפני כשלושה חודשים ערך הנפט הגיע למינוס. היינו, לו היית קונה חבית נפט, היו אפילו משלמים לך) וגם בלי תיירות. ומה לעשות שזה אכן בדיוק מה שקרה להם בחודשים האחרונים של הופעת הקורונה.

אין כמו איום, או נקודת מוצא פסימית, להוות טריגר לשאול את עצמנו איך מתמודדים עם החיים בכאן ועכשיו. וכששאלה בעלת אופי הישרדותי שכזה עומדת בבסיס המפגש בין עמים, אין כמותה לייצר מפגש ריאלי–פסימי של אינטרסים

ואם נחזור לרגע אלינו, נראה לי שאותו תהליך שאני מתאר פה, קרה לו לביבי מיודענו, גם בהקשרה של תוכנית הסיפוח המדוברת. באיזשהו שלב הוא הבין, כי כל העניין הזה של הסיפוח הוא יותר אוטופי מריאלי. ותהיינה לכך הסיבות אשר תהיינה. כך שכמעט מניה וביה, יצאה התוכנית הזו מסדר היום הריאלי-פסימי שלו. ואדרבה, הוא אפילו השכיל להשתמש בה כקלף מיקוח. היינו, הנה הוא כמו מוותר על משהו מהיום שיבוא האופטימי, לטובת היום הווה, הכאן ועכשיו הריאלי והפסימי. תודו שזאת עסקת ביבי קלאסית.

אז אם נרצה ואם לאו, חוזה השלום הזה הוא ניצחונה הברור של הדוקטרינה הפסימית. וכפרפרזה לפתגם ההוא: שלום עושים עם פסימיים, או ליתר דיוק, בין פסימיים. וזאת אגב, בעיני לפחות, בשורה אופטימית למדי.

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,475 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 21 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: נתניהו מעוניין לבקר באמירויות ובבחריין בפברואר

דוח העוני: רמת החיים בישראל ירדה לשפל של 20 שנה ● מנכ״ל הביטוח הלאומי: ללא פעולות האוצר - המצב היה רע לאין ערוך ● גורמים באוצר: החוב גדל אשתקד לכטריליון שקל ● ביקורת במשרד הבריאות על תכנית נתניהו לפתיחת התרבות ● הספורט התחרותי ייפתח ממחר ● בני בגין הצטרף לתקווה חדשה של גדעון סער ● גנץ החליט על הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון

עוד 40 עדכונים

רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

  • מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
  • מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
  • למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
  • האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 750 מילים

ביום עיון על גידולי שקד, הציג מומחה ממשרד החקלאות, ד"ר שאול בן יהודה, רשימה ארוכה של תכשירים רעילים הנמצאים בשימוש במטעי השקד ● הכימיקלים אמנם לא מגיעים אל הפרי שאנחנו אוכלים, אבל פוגעים בסביבה ובבריאות העובדים במטעים ● בשיחה עם זמן ישראל, בן יהודה דווקא אופטימי: לאחרונה הושלם פיילוט בהדברה מקיימת שעשוי לשפר מאוד את המצב

עוד 930 מילים

מה ישראל רוצה, מה ארה"ב תיתן - ולמה איראן תסכים

פרשנות הממשל החדש בוושינגטון החל לעבוד, ולפי כל הסימנים בקרוב ייכנס להילוך גבוה החזרה להסכם הגרעין עם איראן ● ישראל לא הייתה שותפת סוד כשנחתם ההסכם המקורי ב-2015, וכניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן היא הזדמנות לתקן את הסעיפים החלשים ולהתעקש על האיומים החשובים ● השאלה היא כמה הממשלה בירושלים תסכים להתפשר - ועד כמה האמריקאים יצליחו לכפות על משטר האייתוללות

עוד 1,133 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

קארה הצליח, העצמאי מת

"השינוי לא יבוא מהפוליטיקאים. השינוי יבוא מאיתנו, יבוא מהעם" - כך כתב אביר קארה לפני פחות משנה ● מאז, מייסד "אני שולמן" החליט לעזוב את העם ולהצטרף למפלגת ימינה של נפתלי בנט ● דווקא במשבר הכלכלי הקשה ביותר, קארה נכנס לפוליטיקה כשהפופולריות שלו רחוקה משיאה ● ובדרך להצלחתו האישית, הוא מותיר את מחאת העצמאיים פצועה, מדוכאת ומפולגת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
קארה העדיף את טובתו האישית באופן חד-משמעי וברור על פני טובתם של חבריו לתנועה. במקום להתמקד במגזר שלו הוא חובר למפלגה פוליטית עם מצע מדיני שלא קשור כלל לשולמנים וכך יסדר לעצמו כיסא מפנק ... המשך קריאה

קארה העדיף את טובתו האישית באופן חד-משמעי וברור על פני טובתם של חבריו לתנועה. במקום להתמקד במגזר שלו הוא חובר למפלגה פוליטית עם מצע מדיני שלא קשור כלל לשולמנים וכך יסדר לעצמו כיסא מפנק על חשבון חבריו. מה יעשה שולמן שבעוונותיו תומך במצע של מרץ או לפיד? אבל אל דאגה. קארה יישאר עם בנט עד דקה אחת אחרי הבחירות, אז נתניהו יציע לו תפקיד בממשלה וקארה יעשה לבנט מה שהוא עושה כעת לשולמנים.

עוד 679 מילים ו-1 תגובות

כן, "רק לא ביבי"

אחת המגמות שאני מזהה היום היא לחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, או להצטרף למפלג/ות ולרוץ במסגרתן, או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה הזאת מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי", כלומר ההאשמה שלמוחים אין אף אג'נדה מלבד סילוקו של הנאשם.

הלחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, להצטרף למפלג/ות או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי" – האשמה שלמוחים אין אג'נדה מלבד סילוק הנאשם

שותפים להאשמה קולות מימין, שתומכים בנאשם בשוחד ומרמה מסיבותיהם שלהם, או כי הם חושבים שהוא אפוד המגן מפני מו"מ מדיני שיסתיים בנסיגות ופינוי יישובים. שותפים נוספים ללעג הזה קולות ותיקים משמאל, שמפריע להם כי למחאה אין דרישה חד משמעית משותפת לסיום הכיבוש, לצדק חברתי, להפרדת דת ממדינה. מפריע להם שהשפה של מפגיני בלפור היא לא השפה הפוליטית שהם התרגלו אליה.

אני שמאלני "ישן". אני בא מהעולם של ה"איזמים" הישנים בעצמי. אני סוציאליסט, ובקונפליקט עם קפיטליסטים. אני מאמין בשיוויון אזרחי, בהפרדת דת ממדינה. אני מאמין שהכיבוש כבר הפך מזמן לאפרטהייד דה-פקטו. אני מאמין במפלגות ובחלוקה ברורה למחנות. אני משוכנע ששראל זקוקה לחוקה חילונית ורפובליקאית היום. אתמול.

שוחחתי עם הפעילים. אין ספק: שפתי אינה שפתם. כשהם מזלזלים, למשל, בחלוקה לימין ושמאל – אני חייב להתאפק לא לצעוק ולדפוק על השולחן (עוד מנהג של הדור הישן). אבל אני מכיר בכך שיש להם שפה אחרת ופרספקטיבה אחרת ויש להן מקום ולגיטימיות. עצם המעורבות הפוליטית הממושכת שלהם היא מבורכת. בתנאים הקשים שבהם הם פועלים, הנחישות שלהם מעוררת הערצה.

צריך להבין: לצד מחאת היחידים ו"חוזה חדש" ("קריים מיניסטר"), רוב גופי המחאה הוקמו בחודשים האחרונים והרוב המוחלט והמוחץ בהם הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה. לטוב ולרע, זאת שפה שונה.

המרחב הדמוקרטי כולל מחאה לא מפלגתית לצד מפלגות, לא המצאנו פה את הגלגל. כמו שהפוליטיקה באיגודים המקצועיים, או ברשויות המקומיות, מתנהלת לפי חוקים אחרים מהקשת המפלגתית שמיוצגת בכנסת. גוש אמונים שלום עכשיו, התנועה לאיכות השלטון – כולן לא מפלגתיות. לכולן יש מקום של כבוד בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

הרוב המוחץ במחאה הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה, לטוב ולרע

אם נרחיק למקומות וזמנים אחרים – המחאה נגד מלחמת וייטנאם היתה ברובה על-מפגתית. הפוליטיקה הסביבתית היא לא פעם על-מפלגתית (גם אם מחנה פוליטי חד מזוהה עם פוליטיקה סביבתית הרבה יותר). המחאות שצמחו נגד המשטרים במזרח אירופה לא היו מפלגתיות. גם התנועה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. ועוד ועוד.

לגבי הדרישה להדחת נתניהו ומקומה המרכזי, כבר היה בישראל קמפיין כזה: "מספיק ודי בשלטון מפא"י". אג'נדה לגיטימית לגמרי. גם טוהר המידות זו אג'נדה נורמלית לגמרי להתאחד סביבה, בלי הסכמה על דברים אחרים. טוהר המידות או מלחמה בשחיתות זאת אג'נדה שמקובלת מאוד בתנועות חוץ פרלמנטריות, ולפעמים גם מתגבש מחנה פוליטי סביבה.

הדחתו של ראש מדינה שמסרב לפרוש חרף מחאה ציבורית והליך משפטי על עבירות חמורות זה מכנה משותף סביר בהחלט. נכון שבישראל, שמתחזקת כיבוש 53 שנים, שחלוקת העושר בה בלתי שיוויונית באופן קיצוני, שהמבנה החוקתי שלה הוא שאין חוקה ויש ממסד דתי ששולט בנישואין, בגירושין ובמעמד האזרחי של מהגרים ובני מהגרים – זה נראה מוזר, להעמיד את השחיתות והדחתו של אדם אחד בראש סדר העדיפויות הפוליטי.

אבל השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-1996 נתניהו היה סתם ראש ממשלה ימני מהליכוד. לא כך המצב ב-2021. נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו למשהו שהוא יותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת. כל תזוזה, כל שינוי, כל רפורמה מותנים עכשיו בהדחתו ובפירוק המשטר שהתעצב סביב אישיותו וסביב מקורביו.

השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-2021, נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו ליותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת

אז כן. "רק לא ביבי". האיש חייב לעמוד לדין, וכך גם לא מעט מהמקורבים והדמויות הבכירות במשטר שהתעצב פה. בכל מקרה, אסור להם להישאר בשלטון. אין בכך התנכרות לכ-4.5 מיליון נכבשים, או התעלמות מהחצי-תיאוקרטיה, או אדישות לאי-שיוויון חברתי. להפך. זה תנאי מוקדם הכרחי כדי להתקדם בכל שאר החזיתות.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 644 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נשיא כבר יש, אבל מי יהיה שגריר ארה"ב הבא? 

על המינוי של דיוויד פרידמן, טראמפ הכריז לפני ארבע שנים עוד בימי המעבר ● כעת, יממה לאחר השבעת ביידן וסיומה הרשמי של כהונת פרידמן, עדיין לא ידוע מי יהיה השגריר הבא בישראל ● המועמד המוביל בבורסת השמות הוא דן שפירו, השגריר הקודם לפרידמן, שחי בישראל מאז שסיים את תפקידו ● מועמדים נוספים המוזכרים הם עמוס הוכשטיין ורוברט וקסלר

עוד 558 מילים

טקס ההשבעה של הנשיא ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס סיים ארבע שנות שלטון אימים של מי שמעולם לא ראה עצמו כפוף לממלכה, אלא כגדול יותר ממנה ● במובן זה, עידן ביידן בפוליטיקה האמריקאית בא להצהיר בקול גדול על שיבה לנורמליות ● על כיבוד סמלי הממלכה, הרכנת ראש בפני טקסי המסורת הדמוקרטית, מגוחכים ונלעגים ככל שיהיו

עוד 842 מילים ו-1 תגובות

"ישראל היא הדוגמה לאופן שבו צריך להתמודד עם הנגיף"

אחרי מאות אלפי מתים ומיליוני נדבקים, החל השבוע מבצע החיסונים בברזיל, אבל עדיין מתקשים שם לראות את האור ● פרופ' אנה לוין, מראשי המלחמה בקורונה בבית החולים הציבורי הגדול בדרום אמריקה, רואה מה שקורה בישראל, ומקנאה ● בראיון לזמן ישראל היא מסבירה למה בברזיל בחרו בחיסון הסיני ומתי סוף סוף נצא מהגל העכור הזה

עוד 880 מילים

דווקא בשעה בה רבים כל כך סובלים מחוסר בטחון תזונתי, עולים סימני שאלה גדולים סביב מכרז תלושי המזון של משרד הפנים ● ברשויות המקומיות חוששים שהעברת הנתונים לשופרסל מתנגשת עם חוקי הגנת הפרטיות ● עתירות שהוגשו בנושא טוענות: "המענק עלול להגיע לידיים הלא נכונות, ולפגוע בזכאים" ● במשרד הפנים מגיבים: "לא קיים כל חשש לפגיעה בפרטיות" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 968 מילים

ראיון "הדבר האיום, הנורא ביותר שטראמפ השאיר לנו הוא הרס האמת"

"הנשיא תדלק את השקרים, בנה אותם, עודד אותם" ● אברהם פוקסמן, מהמנהיגים היהודים החשובים בארה"ב, מסכם את הקדנציה הרעילה של טראמפ ● מי שהיה מנכ"ל הליגה נגד השמצה מביט אחורה בייאוש ומציץ קדימה בדאגה: "האיש הזה חיזק את הקנאים, וצריך להיענש. יהיה קשה לרפא את המדינה"

עוד 1,820 מילים

ריבלין: מצפה לבנות יחד גשרים נוספים, גם עם הפלסטינים

נתניהו: מצפה שנחזק ביחד את הברית בין ארה״ב לישראל ● לפני ההשבעה: טראמפ חתם על עסקת החמקנים לאמירויות ● היועמ״ש לכ״ץ: המנע מכלכלת בחירות ● בכירי המשטרה והכנסת דנו בתרחיש של השתלטות המונית על המשכן בדומה לאירוע בקפיטול ● מנהל הריאלי הוזמן לשימוע לאחר שנתן למנכ״ל בצלם להרצות בפני תלמידים ● קופות החולים יפסיקו לחסן בני 35 עד 40

עוד 37 עדכונים

נתניהו שוב מכה את בנט

נתניהו יכול היה להתרווח אמש בכיסאו ולמתוח חיוך רחב: המועמדת שלו, חגית משה, ניצחה בפריימריז לראשות הבית היהודי - האישה הראשונה לעמוד בראש המפלגה על גלגוליה השונים ● המשמעות היא ככל הנראה איחוד עם סמוטריץ' - מה שמקרב את נתניהו ל-61 מנדטים וכל הטוב שבא איתם ● המשימה הבאה על הפרק: לשכנע את סמוטריץ' להתאחד גם עם איתמר בן-גביר ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8% והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61 מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. ב... המשך קריאה

וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8%
והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61

מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו
הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. בקלפי. לפי הסקרים מהבוקר – 74
30% מגוש המרכז–שמאל עברו לימין–חרדים. ממש
יש לי מגרש למכור לך בביצות בפלורידה

עוד 590 מילים ו-1 תגובות

אז כמה מורים התחסנו עד כה? אף אחד לא יודע

בדיקת זמן ישראל שיקול משמעותי בהחלטה האם לפתוח מחדש את מערכת החינוך הוא מספר עובדי מערכת החינוך שכבר חוסנו נגד נגיף הקורונה ● למעשה, הסתדרות המורים אף איימה בשביתה אם לא תינתן עדיפות לסגל ההוראה בחיסונים ● אלא שאף גוף בישראל לא אוסף נתונים על שיעור המתחסנים בקרב המורים - ולקופות החולים יש מידע רק על כ-25% מחוסנים מכלל אנשי החינוך

עוד 861 מילים

נערים עובדים בזמן הקורונה פחות מבזמנים רגילים, כי יש פחות מקומות עבודה ● אבל אלה שעובדים, עובדים מגיל צעיר יותר, שעות רבות יותר, בתנאי העסקה גרועים בהרבה, רבים מהם בעבודות מסוכנות - ולעתים קרובות במקום ללמוד ● חלקם עובדים כדי להציל את פרנסת המשפחה, חלקם - כי זה מה שיש לעשות מחוץ לבית ● "מצב מסוכן וחמור: מי שנפלט ממערכת החינוך כבר לא יחזור אליה"

עוד 2,044 מילים

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב, הגליל - וכל מה שביניהם

פתאום, דווקא בלב ראש העין המבוססת, זכו התושבים לקבל גינה מוזיקלית במימון המשרד הממשלתי של אריה דרעי לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ● הגינה היפה מציפה שאלות לגבי הדרך והעקרונות שלפיהם מחולקים כספי תמיכה ממשלתיים ● האם באמת רשות מבוססת ועתירת תקציב זקוקה לסיוע ממשלתי על חשבון רשויות עניות יותר? ● תגובת המשרד: "אנחנו פועלים על פי נתוני הלמ"ס"

עוד 563 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה