במובנים רבים, חוזה השלום ההולך ובא עם איחוד האמירויות, הוא ניצחון דוקטרינת השלום הפסימית על פני זו האופטימית. אם נביט על חוזה השלום עם ירדן, שנחתם על ידי רה"מ יצחק רבין, ובמובן מה גם חוזה השלום עם מצרים, שחתם רה"מ מנחם בגין – היה בהם יסוד עמוק ומובהק של אופטימיות. ובוודאי שבזה האחרון עם הירדן, שנחתם כחלק מאותה רוח גדולה של תקווה ואופטימיות, כמעט אפילו משיחית, ששטפה את הארץ באותם ימים של שנות התשעים.

הנבואות הוורודות על 'מזרח תיכון חדש', כמו היו נראות לרגעים כריאליות ובנות השגה. הדוקטרינה ששלטה בכיפה הייתה הוליסטית, תפיסה של שלום במובן של שלמות. הנה אנו עומדים לפתור את כל הבעיות, ליישב את כל הסכסוכים, לכתת חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח, וחופי ביירות ממערב, כמו מעולם לא היו נראים קרובים וממשיים יותר. כך עכשיו כל שנותר הוא רק לראות איך מתמודדים עם אי אלו רעשי רקע של כמה קיצוניים פסימיסטיים, שמסרבים בעיקשות לקבל את רוח התקווה וההתחדשות האופטימית הזו (רבין כידוע כינה אותם 'פרופלורים').

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

ברשותכם אפתח במאמר חכמים מרתק:

'מָשַׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְהָיוּ עִמּוֹ דּוּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרֵטִילוֹטִין (סוגים שונים של שרים). חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב דּוּכָּסִין לְגַבִּי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב אִפַּרְכִין לְגַבַּי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב אִיסְטַרְטִילוֹטִין לְגַבַּי (כל אחד מבני המדינה לקח ["נסיב"] ובחר לעצמו אחד מבין סוגי השרים). הַיָּ' פִּקֵּחַ אֶחָד לְשָׂם, אָמַר, אָנָּא נְסִיב מַלְכָּא (אני לוקח את המלך), דְּכֻלְּהוּ מִתְחַלְּפִין וּמִלַּכָּא לֹא מִתְחַלֵּף (שכן כל השרים מתחלפים ואילו המלך אינו מתחלף).

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

כל ימי שחרותי גדלתי בין הגברים. ההפרדה הייתה מובנית שם בהוויתי התרבותית והחרדית, כדבר שאין מובן מאליו הימנו. הנשים היחידות שעמן הייתי בקשר עד גיל 20, היו סבתותיי, אמי ואחיותיי.

זה פלוס מינוס הגדיר את מרחב החשיפה הבין-מגדרית שלי. אז ניחא, מה אומר, שרדתי כנראה בכדי לספר שזה לא בהכרח נורא כל כך, כפי שזה אולי מצטייר מבחוץ. לפחות כך אני רוצה לחשוב ביחס לעצמי.

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

מתוך 66,221 עולים שהגיעו לישראל ב-1997, מרביתם עלו מברית המועצות  לשעבר. 2,057 מהם באו מארצות הברית. הם היו משכילים מהממוצע וצעירים ממנו. לפי מחקרים על מניעי עולים, הקבוצה הקטנה הזו הייתה יותר אידאולוגית מהאחרות. עולים בעליות אחרות הושפעו יותר משיקולים כמו ביטחון אישי ומצב כלכלי, בעוד שהאמריקאים ויתרו על מנעמי ארצם כדי לממש זהות יהודית בארץ האבות.

בין העולים אז, לפני 28 שנים, היה צעיר יליד פלורידה ושמו רון דרמר. קליטתו הייתה מוצלחת מאין כמוה. תוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מייעץ לבכירים בירושלים, ובהמשך ייצג את מולדתו המאומצת בארץ הולדתו – שלוש שנים כציר כלכלי של ישראל בוושינגטון ובהמשך שמונה שנים כשגריר שם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

נאום ביטול הבחירות כבר נכתב. לא צריך לחפש ב"בילד" הגרמני ולא ב"וושינגטון פוסט" או ב"ניו יורק טיימס" שידליפו. ממש לא. עמית סגל, אתה יכול לנוח.

כמו בנאום הכפכפים השבוע, בנימין נתניהו כבר ישבץ בתוך אותו נאום את הטקסטים הפסיכודליים המוכרים ויעטר בכמה משפטי סלוגן קליטים, בהם יודיע כי אי אפשר לקיים בחירות בשעה שחיילנו הגיבורים נלחמים במלחמת התקומה על הישרדות מדינתנו האהובה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן חולל סערה השבוע כשאמר ש"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". גולן צדק כשרמז שישראל היא לא מדינה שפויה, אך טעה בכל השאר.

ישראל לא הורגת ילדים כתחביב וטייסי חיל האוויר לא מחפשים אזרחים חפים מפשע בכוונת. זאת הסיבה שכבר באותו היום, סגן הרמטכ"ל לשעבר מיהר לכנס מסיבת עיתונאים על מנת להסביר את דבריו. את הבמה אמנם לא ניצל כדי להתנצל, אך ניסה להסיט את תשומת הלב כלפי הממשלה.

דן בר-נר הוא יועץ פוליטי לשעבר, תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון, אוהד כדורגל.