במובנים רבים, חוזה השלום ההולך ובא עם איחוד האמירויות, הוא ניצחון דוקטרינת השלום הפסימית על פני זו האופטימית. אם נביט על חוזה השלום עם ירדן, שנחתם על ידי רה"מ יצחק רבין, ובמובן מה גם חוזה השלום עם מצרים, שחתם רה"מ מנחם בגין – היה בהם יסוד עמוק ומובהק של אופטימיות. ובוודאי שבזה האחרון עם הירדן, שנחתם כחלק מאותה רוח גדולה של תקווה ואופטימיות, כמעט אפילו משיחית, ששטפה את הארץ באותם ימים של שנות התשעים.
הנבואות הוורודות על 'מזרח תיכון חדש', כמו היו נראות לרגעים כריאליות ובנות השגה. הדוקטרינה ששלטה בכיפה הייתה הוליסטית, תפיסה של שלום במובן של שלמות. הנה אנו עומדים לפתור את כל הבעיות, ליישב את כל הסכסוכים, לכתת חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח, וחופי ביירות ממערב, כמו מעולם לא היו נראים קרובים וממשיים יותר. כך עכשיו כל שנותר הוא רק לראות איך מתמודדים עם אי אלו רעשי רקע של כמה קיצוניים פסימיסטיים, שמסרבים בעיקשות לקבל את רוח התקווה וההתחדשות האופטימית הזו (רבין כידוע כינה אותם 'פרופלורים').
אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה










































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו