כמו כל שנה, לקראת חידוש מנדט יוניפ"יל בלבנון, ניסתה ישראל, באמצעות לחץ דיפלומטי, לבחון דרכים שיאפשרו לכוח האו"ם ליישם בצורה אופטימלית את משימותיו בגבול לבנון, ובעיקר להגביל את מהלכיו והתבססותו של ארגון חזבאללה. השנה לכאורה גבר הסיכוי לעשות כן לאור המצוקה פוליטית בה שרוי חזבאללה בלבנון, בעיקר לאחר הפיצוץ הטראגי בנמל ביירות.

אולם, תנאי הארכת המנדט שסוכמו בימים האחרונים מגלים שמהלכים אלו שהובילה ישראל (בגיבוי אמריקני) נכשלו והלכה למעשה לא יהיה שינוי של ממש בפעילות הכוח.

תנאי הארכת מנדט יוניפ"יל בלבנון שסוכמו בימים האחרונים מגלים, כי מהלכים שהובילה ישראל (בגיבוי אמריקני) ליישום אופטימלי של משימות יוניפי"ל בגבול לבנון – נכשלו, ולמעשה לא יהיה שינוי אמיתי בפעילות הכוח

על רקע המתיחות בצפון וסיכויי ההסלמה מול חזבאללה, על ישראל לחשוב בכלל האם עליה לתמוך בהשארותו של יוניפי"ל בגבול לבנון. אמנם העובדה שישנו גורם שמתאם בין ישראל לצד הלבנוני חשובה, בעיקר כדי למנוע מצב שבו פעילות אופרטיבית של אחד מהצדדים בקרבת הגבול תזלוג להסלמה בשל חוסר הבנת כוונות הצד השני, ובעת הסלמה האירגון אף משמש גורם חשוב בהעברת מסרים בין הצדדים, אך בפועל יוניפי"ל לא יכול ולא יוכל למלא את המנדט אותו הוא קיבל ממועצת הבטחון. וחמור מכך, משקף למועצת הבטחון תמונה שגויה על המתרחש בדרום לבנון.

יוניפי"ל נכשל כשלון חרוץ  בכל הנוגע להתבססות חזבאללה בדרום לבנון. הארגון נותר חסר אונים מול שליטתו המלאה של חזבאללה, אשר הפך את דרום לבנון "לאחוזתו הפרטית", והלכה למעשה שולט באיזור זה ללא מצרים ועושה בו ככל העולה על רוחו. מנהרות חזבאללה, ניסיונות הפיגועים נגד חיילי צה"ל (כולל האחרונים באיור הר דב ומנרה) ובעיקר כמויות הנשק העצומות שחזבאללה הטמין מתחת לאפו של יוניפי"ל – מעידים כאלף עדים כי לא מדובר במשחק שווה כוחות.

מצד אחד עומדים חיילי יוניפי"ל, אשר יותר מהכל חשוב להם ולמדינות השולחות אותם לחזור הביתה בשלום, ומנגד ארגון חזבאללה וצבא לבנון, אשר משתפים פעולה במטרה למנוע מיוניפי"ל להתקרב לאותם איזורים שחזבאללה מאחסן אמל"ח או מחזיק את פעיליו.

חזבאללה ו"מדינת לבנון" לא יכולים להרשות לעצמם להחשף לפעילות הארגון שכן אז כל העולם יכיר את המצב האמיתי בדרום לבנון ובעצם יעניק לגיטימציה לישראל לפעול כנגד לבנון. ועל כן מדובר באינטרס משותף שלא לאפשר ליוניפי"ל לפעול באופן חופשי, מה גם שישנו אינטרס משותף (של צל"ב וחזבאללה) של הרתעת ישראל מלפעול כנגד לבנון, והנשק של חזבאללה, כפי שטען נשיא לבנון, משמש לכך.

יוניפי"ל נכשל כשלון חרוץ בכל הנוגע להתבססות חזבאללה בדרום לבנון. הארגון נותר חסר אונים מול שליטתו המלאה של חזבאללה, שהפך את דרום לבנון "לאחוזתו הפרטית", ולמעשה שולט באיזור ללא מצרים

ללבנון ולחזבאללה, עם כל הצער שבדבר, אין אינטרס לאפשר ליוניפי"ל לפעול בדרום לבנון, וליוניפי"ל (ולמדינות השולחות) אין באמת את הכוח או הרצון לעשות כן. לכלל הצדדים (למעט ישראל) המצב הנוכחי נוח, שכן הוא מקרין יציבות ופעלתנות של יוניפי"ל (שלכאורה פועל להרגיע את המתח בין הצדדים) ואין לאף אחד מהצדדים תמריץ להוביל להתנגשות על רקע פעלתנות יתר של יוניפי"ל. באותם מקרים בודדים שיוניפי"ל ניסה "להפתיע" או לפעול בהתאם למנדט, פעילי חזבאללה לא היססו להתעמת עם חיילי הארגון.

באשר לישראל, עליה להחליט האם היא מוכנה לשלם את מחיר השארות הכוח בדמות המשך "היציבות המדומה" בגבול הצפון, שמאפשרת לה מתווך וצינור להעברת המידע לצד הלבנוני, או שהיא פועלת לסיום נוכחותו של הכוח בגבולה הצפוני לאור חוסר יכולתו של הכוח למלא את המנדט שהוטל עליו. אין דרך ביניים ויוניפי"ל לא ישנה את עורו ויפוך להיות "נמר עם שיניים", לא משנה כמה לחץ מדיני ישראל תפעיל.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

בתוך שנה, עשור, או אולי דור, עזה תשוקם בתמיכה ובמימון עולמיים. זה יקרה במסגרת שלום ישראלי-פלסטיני אשר עוד מוקדם לדעת מה יהיה טיבו, אבל הבסיס החוקי והבינלאומי שקיים עבורו בהחלטות בית המשפט הבינלאומי לצדק ובהחלטות האו"ם הוא הקמת מדינת פלסטין בגבולות 67 אשר בירתה ירושלים.

אחרי שזה יקרה ונסתכל לאחור על מעשה חורבן עזה בידי מדינת ישראל, מה יהיה מקומו בהיסטוריה? האם הוא יהיה רק עוד פרק במלחמות ישראל? אני חושש שלא. ייתכן שהחרבת עזה בידי ישראל תהיה אירוע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל, העם היהודי, וגם של היהדות עצמה, כמו כיבוש הארץ על ידי יהושוע, חורבני הבית, הקמת הסנהדרין, השואה, והקמת מדינת ישראל. ואסביר.

אהוד שפירא הוא פרופסור למדעי המחשב וביולוגיה במכון ויצמן, יזם, פעיל פוליטי, ואמן. תרם לפיתוח למידה ממחושבת, שפות תכנות מתקדמות, מחשבים מולקולריים, שחזור עץ שושלת התאים האנושית, ובאחרונה חוקר תשתית חישובית לדמוקרטיה דיגיטלית. ב 1993 הקים את יוביק בע״מ, חברת תוכנת האינטרנט הראשונה בעולם לרשתות חברתיות ומטאוורס, עשר שנים לפני פייסבוק ושלושים שנה לפני מטא. ב 2020 הקים את המפלגה הדמוקרטית. זמר בס-בריטון, הקים והוביל את להקת בא-רוק.

הקבוצות ותתי הקבוצות בעם היהודי הן אינסופיות, וככל שיש יותר נישואי תערובת הן הופכות חסרות חשיבות. אך בפועל, פוליטיקת הזהויות עדיין חוגגת. בתוך כך, הגזענות וההתבדלות מהאחר מתקיימות גם בתוך העדות וקבוצות השיוך עצמן.

50 גוונים ואינסוף מוצאים התקבצו להם בעם היהודי: משחור דרך גוונים של חום, בז', אדמוני, ורוד ועד לבן בלונדיני. יהדות תבל, אשר התקבצה אל מדינת ישראל, לא מפסיקה לחלק ולפצל עצמה כמו אמבה בהתקף של ריסוק גנטי, ובמקביל דורשת ייצוג בממשלה ובעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים. חלק בלתי נפרד מדרישת שוויון ותחושת ערך.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

עסקת החטופים הנוכחית מגיעה לאחר שמוצו כל האמצעים למען שחרור החטופים והחטופות שעדיין בחיים וגופותיהם של אלה שאינם עוד. ההפגנות לא הצליחו למלא את ייעודן. נראה כי בנימין נתניהו ועושי דבריו מתעלמים מהם ומהן ומתבצרים במושבי השרד.

חשוב להזכיר כי מדובר בעיקר באזרחים – נשים וילדים, מבוגרים וחולים, חיילות וצעירים – שנלקחו מביתם בתנאים המזכירים את השואה, ואף יותר, מאחר והפעם הם נחטפו במדינה שהקימו במטרה עליונה שכל יהודי יוכל לחיות בה בביטחון, ''לא עוד…" ידע רדיפה ובטח לא פוגרום.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.