כמו כל שנה, לקראת חידוש מנדט יוניפ"יל בלבנון, ניסתה ישראל, באמצעות לחץ דיפלומטי, לבחון דרכים שיאפשרו לכוח האו"ם ליישם בצורה אופטימלית את משימותיו בגבול לבנון, ובעיקר להגביל את מהלכיו והתבססותו של ארגון חזבאללה. השנה לכאורה גבר הסיכוי לעשות כן לאור המצוקה פוליטית בה שרוי חזבאללה בלבנון, בעיקר לאחר הפיצוץ הטראגי בנמל ביירות.

אולם, תנאי הארכת המנדט שסוכמו בימים האחרונים מגלים שמהלכים אלו שהובילה ישראל (בגיבוי אמריקני) נכשלו והלכה למעשה לא יהיה שינוי של ממש בפעילות הכוח.

תנאי הארכת מנדט יוניפ"יל בלבנון שסוכמו בימים האחרונים מגלים, כי מהלכים שהובילה ישראל (בגיבוי אמריקני) ליישום אופטימלי של משימות יוניפי"ל בגבול לבנון – נכשלו, ולמעשה לא יהיה שינוי אמיתי בפעילות הכוח

על רקע המתיחות בצפון וסיכויי ההסלמה מול חזבאללה, על ישראל לחשוב בכלל האם עליה לתמוך בהשארותו של יוניפי"ל בגבול לבנון. אמנם העובדה שישנו גורם שמתאם בין ישראל לצד הלבנוני חשובה, בעיקר כדי למנוע מצב שבו פעילות אופרטיבית של אחד מהצדדים בקרבת הגבול תזלוג להסלמה בשל חוסר הבנת כוונות הצד השני, ובעת הסלמה האירגון אף משמש גורם חשוב בהעברת מסרים בין הצדדים, אך בפועל יוניפי"ל לא יכול ולא יוכל למלא את המנדט אותו הוא קיבל ממועצת הבטחון. וחמור מכך, משקף למועצת הבטחון תמונה שגויה על המתרחש בדרום לבנון.

יוניפי"ל נכשל כשלון חרוץ  בכל הנוגע להתבססות חזבאללה בדרום לבנון. הארגון נותר חסר אונים מול שליטתו המלאה של חזבאללה, אשר הפך את דרום לבנון "לאחוזתו הפרטית", והלכה למעשה שולט באיזור זה ללא מצרים ועושה בו ככל העולה על רוחו. מנהרות חזבאללה, ניסיונות הפיגועים נגד חיילי צה"ל (כולל האחרונים באיור הר דב ומנרה) ובעיקר כמויות הנשק העצומות שחזבאללה הטמין מתחת לאפו של יוניפי"ל – מעידים כאלף עדים כי לא מדובר במשחק שווה כוחות.

מצד אחד עומדים חיילי יוניפי"ל, אשר יותר מהכל חשוב להם ולמדינות השולחות אותם לחזור הביתה בשלום, ומנגד ארגון חזבאללה וצבא לבנון, אשר משתפים פעולה במטרה למנוע מיוניפי"ל להתקרב לאותם איזורים שחזבאללה מאחסן אמל"ח או מחזיק את פעיליו.

חזבאללה ו"מדינת לבנון" לא יכולים להרשות לעצמם להחשף לפעילות הארגון שכן אז כל העולם יכיר את המצב האמיתי בדרום לבנון ובעצם יעניק לגיטימציה לישראל לפעול כנגד לבנון. ועל כן מדובר באינטרס משותף שלא לאפשר ליוניפי"ל לפעול באופן חופשי, מה גם שישנו אינטרס משותף (של צל"ב וחזבאללה) של הרתעת ישראל מלפעול כנגד לבנון, והנשק של חזבאללה, כפי שטען נשיא לבנון, משמש לכך.

יוניפי"ל נכשל כשלון חרוץ בכל הנוגע להתבססות חזבאללה בדרום לבנון. הארגון נותר חסר אונים מול שליטתו המלאה של חזבאללה, שהפך את דרום לבנון "לאחוזתו הפרטית", ולמעשה שולט באיזור ללא מצרים

ללבנון ולחזבאללה, עם כל הצער שבדבר, אין אינטרס לאפשר ליוניפי"ל לפעול בדרום לבנון, וליוניפי"ל (ולמדינות השולחות) אין באמת את הכוח או הרצון לעשות כן. לכלל הצדדים (למעט ישראל) המצב הנוכחי נוח, שכן הוא מקרין יציבות ופעלתנות של יוניפי"ל (שלכאורה פועל להרגיע את המתח בין הצדדים) ואין לאף אחד מהצדדים תמריץ להוביל להתנגשות על רקע פעלתנות יתר של יוניפי"ל. באותם מקרים בודדים שיוניפי"ל ניסה "להפתיע" או לפעול בהתאם למנדט, פעילי חזבאללה לא היססו להתעמת עם חיילי הארגון.

באשר לישראל, עליה להחליט האם היא מוכנה לשלם את מחיר השארות הכוח בדמות המשך "היציבות המדומה" בגבול הצפון, שמאפשרת לה מתווך וצינור להעברת המידע לצד הלבנוני, או שהיא פועלת לסיום נוכחותו של הכוח בגבולה הצפוני לאור חוסר יכולתו של הכוח למלא את המנדט שהוטל עליו. אין דרך ביניים ויוניפי"ל לא ישנה את עורו ויפוך להיות "נמר עם שיניים", לא משנה כמה לחץ מדיני ישראל תפעיל.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.

כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.

אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94

מספר ימים לאחר השבעה באוקטובר הבנתי שבנימין נתניהו לא יחזיר את החטופים ושכל ניסיון לפנות אל המצפון שלו ינחל כישלון. כאשר חזרו ההפגנות והעצרות, הכנתי שלט שעליו כתבתי "לביבי אין מצפון" והתחלתי להסתובב איתו בהפגנות.

בעצרת בכיכר החטופים ביקשו ממני להוריד את השלט כי "אנחנו לא פוליטיים", אז עברתי איתו לקפלן.

חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.